צפרדע

נָמָה רַעַמְסֵס. לֵילָהּ שָׁקוּף וְדַק.
קִרְקוּר חָלוּשׁ, בּוֹדֵד, אֶת הַדְּמָמָה סָדַק
וּגְדוּד שֶׁל צְפַרְדְּעִים פָּרַץ כְּמוֹ אֶל הַקְּרָב.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

אָבִי, מִן הַיְאוֹר נִתַּז נְחִיל אֶל עָל.
וְהֵן פּוֹשְׁטוֹת בַּכֹּל. אָבִי, אֲנִי נִבְהָל.
מְרַקֶדֶת הַצְּפַרְדֵּעַ בְּאֵשׁ הַתַּנּוּרִים...
נֶאֱלַמְתִּי דֹּם, אָבִי. אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים.

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן, אִם אֵין דְּבָרִים וָאֹמֶר
גְּבוּרַת הַצְּפַרְדְּעִים תְּלַמְּדֵנוּ קַל וָחֹמֶר
הֲלֹא קָרוֹב הַיּוֹם, אַף אָנוּ נִדָּרֵשׁ
אַחֲרֵי הָאֵ־ל לָלֶכֶת בַּמַּיִם וּבָאֵשׁ.

עוֹד לֹא נִשְבַּר, אָבִי, כֹּחָהּ שֶׁל רַעַמְסֵס.
אַט אַט, בְּנִי בְּכוֹרִי. אַט אַט הוּא מִתְמוֹסֵס.
אָכֵן, בִּידֵי שָׂרֶיהָ נִתַּן כְּבָר קְצֵה הַחוּט:
יֵדְעוּ כִּי כָּל בְּרִיָּה רַק מְמַלֵּאת שְׁלִיחוּת.

הצפרדע, אותה חיה קרירה ואדישה שזינקה לאש כדי למלא את המשימה שהוטלה עליה משמים, שימשה דוגמה ומוסר השכל למצרים הקרירה והאדישה לא פחות. דורות אחר כך הוסיפו יהודים ללמוד קל־וחומר ממסירות נפשה של הצפרדע.

כינים

מִתַּחַת לַמִּטּוֹת עָלוּ קוֹלוֹת וּרְחָשִׁים.
כָּל גַּרְגֵּר עָפָר לָבַשׁ לוֹ חֶדֶק וּמְחוֹשִׁים.
זָחַל בְּשֵׁשׁ גַּפָּיו. נָעַץ אֶת מְחָטָיו.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

אָבִי, אָכֵן זֹאת הִיא. אָבִי, אֲנִי הָעֵד.
נוֹרָא הַמַּחֲזֶה, הַטֵּה רֹאשְׁךָ וְאַל תַּבֵּט.
מִן הֶעָפָר בָּקְעָה וּבְאוֹיְבֵנוּ תִּלָּחֵם
זוֹ אֲשֶׁר נוֹשֶׁכֶת הַבָּשָׂר לְלֹא רַחֵם.

בְּכוֹרִי הַבֵּן, אֱמֶת, אוֹתָהּ זוֹחֶלֶת מְתֹעֶבֶת
שֶׁמִדָּמָם שֶׁל אֲחֵרִים אֶת מְזוֹנָהּ שׁוֹאֶבֶת
אַף הִיא, קְלִפָּה בְּזוּיָה, אַף הִיא, פִּסְגַּת כִּעוּר
בָּאָה זֶה הַלַּיְלָה לְלַמְּדָם אֶת הַשִּׁעוּר.

בְּלַיִל זֶה, אָבִי, נִבְגֶּדֶת רַעַמְסֵס.
הָרֶקֶב, בְּכוֹרִי, בְּתוֹך תּוֹכָהּ תּוֹסֵס.
אָבִי, הַיּוֹם שֻלְּחָה יַד קְלִפָּה בַּאֲחוֹתָהּ.
מִנֵּיהּ וּבֵיהּ, בְּכוֹרִי, תָּבוֹא נְפִילָתָהּ.

על פי הסוד הכינה הטפילה היא עצמה סמל של קליפה, מציאות שלילית הניזונה ממה שאינו שלה. השימוש בכוח הקליפה כדי להכות את מצרים מוכיח כי גם הטומאה עצמה כפופה אל הקדושה, דבר שמוביל לשבירתה ולנפילתה מניה וביה.

ערוב

בְּשֶׁקֶט, בַּחֲשַׁאי, כָּרְתוּ הַלַּיְלָה בְּרִית
יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם עִם סַוָּאנָה מִדְבָּרִית.
שָׁטַף הַפֶּרֶא בְּאַחַת שָׂדֶה וְגַם מוֹשָׁב.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

אָבִי, הַכֹּל נֻפַּץ. אֵין גְּבוּל וְאֵין חֶשְבּוֹן.
וְגָר זְאֵב עִם פַּנְדָּה וְחֻלְדָּה עִם נֵץ תִּשְׁכֹּן.
אָבִי, הֲגַם אוֹתִי תִּבְלַע זֹאת הַמַּכָּה?
הָגֵן עָלַי, אָבִי, חַבְּקֵנִי בְּחָזְקָה!

אַל פַּחַד, בְּכוֹרִי. גַּם בִּנְפֹל גְּדֵרוֹת אַל פַּחַד.
כִּי כָּל אוֹתָן חַיּוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּיַחַד
רַק בָּאוּ לְהָעִיד גַּם לָנוּ גַּם לָהֶם:
עוֹד עוֹמֶדֶת הַגָּדֵר – אֲשֶׁר יַפְלֶה הַשֵּׁם!

אָבִי, בְּעִרְבּוּבְיָה טוֹבַעַת רַעַמְסֵס.
בְּיִחוּדוֹ, בְּכוֹרִי, עַם אֵ־ל עוֹד מִתְנוֹסֵס.
אָבִי, הַאִם יָבוֹא הָאֵ־ל לִפְקֹד עַמּוֹ?
רַק הוּא, בְּכוֹרִי, רַק הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

מכת הערוב היא מכה של ערבוביה, של שבירת מחיצות וביטול הסדרים. דווקא במכה זו נאמר "אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל", ללמד שאת הגבולות בעולם העמיד רק הקב"ה, והוא אשר ייחד מכל העמים את עם ישראל.