(שם הסרט במקור: Turning Red)

איזה סרט מבריק, בחיי.

מה ילדה מרגישה בפעם הראשונה שהיא מקבלת מחזור?

אני לא יודע. אף פעם לא הייתי ילדה. אני מניח שהמשפט "מהיום את אישה" נאמר מתישהו. סביר להניח על ידי אימא. אני מניח שיש בהלה. פחד. בלבול. מי רוצה להיות אישה בגיל 13?

"אדומה אש" הוא מבט מתוחכם על קשיי ההתבגרות של ילדות. מבט על השינויים הפיסיים, כמו גם על הנפש המבולבלת, המבוהלת, וזאת היודעת בסופו של דבר להתבגר. ולפי "אדומה אש", להתבגר פירושו לדעת לעמוד על שלך. לדעת את שיווי המשקל הנכון בין "כבד את אביך ואת אימך" (זה, פחות או יותר, המשפט הראשון שנאמר בסרט) לבין "אימא, אני מספיק בוגרת להחליט בשביל עצמי".כשהייתי בטורונטו (מומלץ לרפרף על הפוסט הזה שכתבתי אז לפני שרואים את הסרט. חלק מהעולם שמקיף את גיבורת הסרט משתקף גם בתמונות שבפוסט ובמילים שכתבתי שם), אחד הדברים שהתרשמתי מהם הוא הגיוון האתני הניכר ברחובות העיר הגדולה הזאת. חלק מאולפני הוליווד משתמשים בגיוון האתני הזה כדי להרוויח נקודות אצל הקהל (כלומר: שימוש ציני בפוליטיקת הזהויות כדי להרוויח כסף בקופה). גם אולפני פיקסאר, בעלי הבית של "אדומה אש", חוטאים בזה, ויצרו בשנים האחרונות את "קוקו" היפהפה (מאת יוצאי תפוצת מקסיקו), ואת "לוקה" (עבור יוצאי איטליה), שפחות הלהיב אותי. "אדומה אש" יודע להשתמש בנטייה האתנית של היוצרת שלו (קנדית ממוצא סיני) כדי לדחוף את סיפור ההתבגרות הזה למקומות מרשימים במיוחד. אני, הרי, לא סיני, אבל המשפט "אגדה סינית עתיקה" נשמע לי הגיוני לחלוטין. ו"אדומה אש" יודע לעבוד בצורה מדויקת על המתח בין תיאור ריאליסטי למדי של חיי מתבגרת לבין שימוש באלמנטים פנטסטיים, הלקוחים מתוך סוג של מיתולוגיה סינית (אמיתית או מומצאת), המהווים אלגוריה לא מאוד מסובכת למצב הנערה בכל זמן נתון.

וכך החיה שבנערה מופיעה מדי פעם, לא תמיד במקומות מתוכננים, והיכולת לשלוט בחיה, היא גם ההתבגרות. העימות עם אימא מוציא את החיה. אבל גם הכבוד להורים. ולקראת הסוף, הילדה יודעת לעמוד על שלה ולעשות גרסה משלה לטקס הסיני העתיק. וממש בסוף יש רגע יפהפה, שדי מדהים אותי לחשוב איך שתי יוצרות קולנוע, אחת בצרפת ואחת בקנדה, חשבו על רעיון דומה פחות או יותר במקביל (ושתיהן העתיקו אותו, פחות או יותר, מ"בחזרה לעתיד", אבל שתיהן, כל אחת לחוד, נתנו לו את הפרשנות הנשית המודרנית שלהן).

גם אני, כשהייתי ילד, אהבתי דברים מסוימים, מוסיקה מסוימת, ולא הייתה לי כל פרופורציה על היחס בין הדמות הנערצת עלי לבין הדברים הכי חשובים בחיים הפרטיים שלי. הדרך שבה "אדומה אש" מתאר את חיי הילדות, למרות שזה נראה מוגזם לרגעים, הדרך הזאת יש בה גם המון כנות, והסרט מרוויח מעריכה מדודה, שיודעת לא להיסחף עם אנרגיית הנעורים ולבנות את השיאים הדרמטיים בצורה הדרגתית, ובכך להפוך אותם לאפקטיביים מאוד.

וכך "אדומה אש" מרוויח מכל העולמות. יש בו תיאור נשי, מגוון אתני, מלא דמיון, של התבגרות בעולם המערבי של היום, והוא נעשה עם הרבה עדינות וחוכמה, דמיון ומקצועיות דרמטית, ובעיקר עם הרבה כנות נוגעת ללב, מה שיוצר סרט מבריק, מרגש, ויפהפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il