בני היפה והחנון התבקשו להצטלם בלבוש מינימלי כדי להתמודד עם דימוי הגוף.
ליטל אמרה על בן זוגה אלכס: "אָלֶצְ׳קוֹ, אין לו גוף יפה". כשהגעתי לארץ, הצגתי את עצמי במשך כשבע שנים בשם אלכס ואנשים רבים קראו לי כתוצאה מזה "אלצ׳קו". מכיוון שכבר אז התכוונתי להיות בלשן, תהיתי: "למה קוראים לי 'אלצ׳קו'? ברוסית לא קוראים לי ככה בכלל. ואיך דוברי עברית מגיעים לשם החיבה 'אלצ׳קו' אם צ׳ זה לא צליל טבעי בעברית?"
את התשובה לשאלות הבנתי כעבור מספר שנים – זה היה הכינוי של אלכס מהסרט אלכס חולה אהבה. עדיין לא ראיתי את הסרט, אגב. רק שתדעו, ברוסיה לא קוראים ככה לאף אחד.
ליטל כן קוראת לאלכס אלצ׳קו, ולדוגמנית שמצטלמת אִתו היא לא קוראה דוגמנית. עורך הכתוביות מתקן: "קוראת". האקדמיה ללשון מכשירה את הצורה "קוראה", ואף שלטעמי עדיף לומר "קוֹרֵאת", לא כדאי להידבק לליטל דווקא בעניין הזה. בייחוד לאור זאת:
מה שאתם לא רואים הוא שרם לא אמר "לִקְרוֹת", אלא "לִקְרוֹ". אולי אפילו כדאי שאכתוב "לִקְרֹה". את זה, למיטב הבנתי, האקדמיה לא הכשירה. אבל רם הוא חנון ישראלי רגיל – הוא לא בחורה "טיפשה" ולא עולה חדש, אז והוא אמור להיות חכם ולדבר נכון. הוא לא מדבר נכון, אבל עורך הכתוביות עובד לפי תסריט, לא לפי עובדות.
ועוד משהו של ליטל: היא אמרה מָשׁוֹשׁ, לא מָשׂוֹשׂ (זה בכלל אמור להיות מְשׂוֹשׂ, אבל לא נתקטנן). אולי היא אפילו אמרה את זה כך בכוונה בתור בדיחה, אבל איך שלא מסובבים את זה, זאת שגיאה. ואת זה עורך הכתוביות דווקא יכול היה לציין, ולו רק למען כבדי השמיעה אם לא למען התסריט, אבל לא היה לו איך, כי אי־אפשר לנקד כתוביות.
בטי רוקאווי הייתה השופטת בתחרות צילומי החנונים. ראיתי את בטי רוקאווי באיזה שלט חוצות לפני הרבה שנים – פרסומת לחברה שמכרה רהיטים או מצעים. השם שלה היה כתוב שם וקראתי: רוֹקָאוִי. על משקל גרבאווי, עשראווי, חינאווי. מכיוון שאיני נוהג לצפות בתכניות שעוסקות באפנה, מעולם לא שמעתי את שמה מבוטא בקול רם ונפלתי מהכיסא כששמעתי שזה Rockaway. היא עצמה מהודו, אבל לבעלה יש שם אנגלי. למה הוא והיא לא רושמים את שמם בשתי יו״דים בסוף? חידה.
אחרי שהחנונים הצטלמו, היפות נשלחו למבחן בידע על הסכסוך הישראלי–ערבי, שהן, כביכול, טיפשות מכדי להתמצא בו. אממה, עורכי התכנית אינם יודעים הרבה ערבית בעצמם: התעתיק הנכון הוא לא "אילע ליכא", אלא "אילא ליקאא". إلى اللقاء. מעבר לכך שעורך הכתוביות הפגין כאן בורות מבישה, יש פה גם הדגמה לכך שהאות ע׳ כנראה מזוהה עם השפה הערבית בכל מיני דרכים, גם כשהיא מיותרת.
זה אכן קצת מוזר שסיון מתקשה עם המילה הנפוצה למדי "ברומו", אבל זו הזדמנות להיזכר בכך ש"רומו" היא הצורה הנטויה של המילה "רוּם" – גובה.
את השיא הלשוני של הפרק סיפקה, כמובן, כריסטין, שביטאה את השם "אש״ף–פת״ח" במלרע. כמו חטף־פתח, כפי ששם לב גם קובי אריאלי:
אני מה־זה מקווה שזה לא מבוים. אם זה לא מבוים, אז היא כנראה זוכרת שיש דבר כזה "חטף־פתח" מזה שהיא למדה עברית באולפן. היא הרי לא למדה ניקוד בבית ספר – אף אחד לא לומד ניקוד בבית ספר.
… אז זהו, שלא: תקנו אותי אם אני טועה, אבל ב"בלי סודות" לא לומדים את השמות של סימני הניקוד. בקושי לומדים איך לבטא אותם.
יום אחד זה ישתנה.
אם זה מנחם אותך, אז עד לרגע זה לא שמעתי מימי את השם "אלצ'קו". אבל מן הסתם זה כי מעולם לא ראיתי את "אלכס חולה אהבה", ואין לי שום כוונה לראות אותו.
עוד הערה בעניין "אממה" – עד לפני כ-15 שנה היו כותבים בדרך כלל "אמה מה" – "אמה" זה סלנג עתיק ל"אבל", כמו בשיר הפלמ"חניקי "אמא, יש לו תבלול על העין, אָמָה הוא אוהב אותי נורא". היום איש לא מדבר כך; יש איזו טענה שזה חלק מהסלנג הירושלמי, אבל אני חושד שזה יותר חלק מהפולקלור ופחות חלק מאיזושהי שפה מדוברת – למעט, כמובן, אממה הנפוץ גם מחוץ לבירתנו.
ואללה. אני שמעתי את זה לראשונה מחבר בצבא, כפרסבאי.
בקטעי "בלי סודות" עם אלפי אכן לא דיברו על שמות סימני הניקוד, אבל בשאר הסדרה? זה בטח עלה כמה פעמים…
בנוסף לקראת שנת 2000 יצאה סדרת משחקי המחשב הנושאת את שם הסדרה, שם בהחלט דיברו על סימני הניקוד.
דור.
א. את המקור לאלצ'קו כדאי לחפש בפולנית, לא ברוסית. האם היא פולניה.
ב. אני למדתי בבית ספר את סימני הניקוד (ולא זוכר כלום).
הבת שלי למדה גם היא את סימני הניקוד בכיתה א'. היום היא כבר לא זוכרת את השמות שלהם, והיא צריכה להיעזר בי לצורך זה.
היא בכיתה ב'.
אך לפתע קמה נורית
אבא אבא היא קוראה
http://www.safa-ivrit.org/form/mekanet.php