זה לא מפליא שגם 70 שנים לאחר האירוע הנורא ביותר בתולדות ההיסטוריה היהודית, ממשיכות להופיע עדויות חדשות. כזה הוא גם סיפורה של אנה פרנק. המסתורין אופף אותה ובעיקר את רגעיה האחרונים, החל מהתקופה שנתפסה יחד עם משפחה בידי הנאצים ועד מותה במחנה הריכוז ברגן בלזן.
אך ייתכן וכל זה ישתנה כעת, בעקבות עדותה של אישה בשם נאנט קוניג. קונינג הייתה חברתה ובת כיתה של אנה פרנק בבית הספר באמסטרדם. כעת, היא אומרת כי פגשה בה במחנה הריכוז בברגן בלזן, שנתיים לאחר שנתפסה אנה יחד עם משפחתה בידי הנאצים. כשקוניג ראתה את אנה לראשונה היא הייתה עטופה שמיכות, כי הבגדים שלה היו מלאים כינים, והיא הייתה חולה ורזה. “זה היה מזעזע, היא נעלמה לחלוטין. דבר לא נשאר ממנה”, היא ספרה בראיון ל-daily mail. “אפילו היום אני לא יודעת איך אנו, שני שלדים מהלכים, זיהינו אחת את השנייה”.
דרך: thesundaytimes.co.uk
לאחר שהנאצים תפסו את משפחת פרנק, אנה, אמה ואחותה הועברו למחנה מעבר ולאחר מכן לאושוויץ ואביהם הועבר למחנה אחר. לאחר מכן ,אנה ואחותה מרגוט הועברו לברגן בלזן, שם זיהתה אותה קוניג בעד גדר תיל.
“ראיתי את אנה הולכת במחנה מעבר לגדר אך לא יכולתי להתקרב, היו מענים או הורגים אותי”, אמרה. כאשר הוסרה הגדר, קונינג ואנה נפגשו מספר פעמים בעת השהיה במחנה. “היא סיפרה לי על היומן שלה ושהיא רוצה להוציא אותו כספר לאחר המלחמה. היא מעולם לא רצתה לפרסם את היומן כפי שהוא”.
אנה ואחותה מרגוט. דרך: ushmm.org
קאנינג גם הייתה ביום הולדתה ה-13 של אנה פרנק ביוני 1942, בו קיבלה את היומן האייקוני מהוריה ובו תיארה את השנתיים בהם שהתה במחבוא. “היא תמיד רצתה שישימו לב אליה. אנה הייתה ילדה עם הרבה שמחת חיים”. סיפרה.
דרך: wikipedia.org
באוגוסט 1944 הנאצים איתרו את משפחת פרנק בעקבות מידע ממלשין שזהותו לא וודאית. במרץ 1945, בעת השהיה במחנה בברגן בלזן, מרגוט ואנה חלו בטיפוס, שלושה שבועות בלבד לפני שחרור המחנה בידי הבריטים.
דרך: wikipedia.org
היום קוניג מתגוררת בסנט פאולו, ברזיל, עם בעלה ויש להם שלושה ילדים. היא מטיילת בעולם ומעבירה הרצאות בבתי ספר ואוניברסיטאות על השואה ועל חווייתה האישית. “אם במקרה שרדת, יש לך החובה לדבר עבור אלו שכבר לא יכולים”, היא אומרת, “כדי שהעולם ידע על האסון של הקהילה היהודית, אך מעל לכל לדאוג שלא תתרחש שואה נוספת”.
שולחן הכתיבה של אנה פראנק במסתור. דרך annefrank.org
הזיכרונות קשים עבור נאנט קונינג, והיא נזכרת איך במחנה “חלמנו והייתה לנו תקווה שנעבור את זה. זאת הייתה הדרך שלנו לשרוד”. היא חשה אשמה על כך שהיא נותרה בחיים ואנה לא.”ראיתי את אנה זמן קצר לפני מותה. היא לא שרדה ואני כן. אני עדיין רואה אותה מולי”.
דרך: Daily mail
