20 שנה אחרי מותו של מאיר אריאל, הוציאה משפחתו את הספר "ד"ר התחכמות". לאחרונה השיקה המשפחה מהדורת חורף מוגבלת של הספר הפופולרי, פריט חובה לכל אוהביו של האומן הייחודי, שהלך לעולמו בשנת 1999, בגיל 57.
2 צפייה בגלריה
שירז אריאל. "אנשים זוכרים שאבא שר, אבל לא מכירים את הרעיונות הרבים, הפנינים, התובנות שלו"
(צילום: אלעד גרשגורן)
קראו גם:
שירז (53) בתו של מאיר אריאל ז"ל, מסבירה השבוע כי ההוצאה המחודשת היא לרגל חנוכת בית מאיר אריאל, שפתח את שעריו לאחרונה בפרדס חנה, אחרי עבודה מאומצת של המשפחה, בסיוע תומכים מרחבי הארץ.
ספר נוסף בדרך
מאיר אריאל ז"ל הוא נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. גם כיום, 22 שנים לאחר מותו, עדיין נחשפים חומרים שכתב, סיפורים, שירים, הגיגים ותובנות. במשפחת אריאל מתכננים להחזיר את ההופעות הגדולות שהפיקו בעבר עם שיריו הגדולים, חושבים על ספר נוסף שיאגד רעיונות וטקסטים שטרם ראו אור, ובאביב הקרוב אף מתוכננות סדנאות בנושא כתיבה ופרשת השבוע בבית המורשת שהקימו לזכרו.
הספר "ד"ר התחכמות" ששירז אריאל שקדה על הוצאתו זמן רב, כולל אסופה מרשימה של מאמרים, מכתבים, טורי דעה, סיפורים קצרים, פניני שנינות ותובנות. "אחרי שהוא מת, כבר בשבעה התנפלתי על שולחן העבודה שלו והוצאתי מגירה אחרי מגירה", היא נזכרת. "בכל אחת מצאתי עשרות דפים בערבוביה, איורים, שירים. את המילים של 'זרעי קיץ' ולידם כמה שירים שאנחנו בכלל לא מכירים, התכתבות עם דן בן אמוץ. פה מכתב מנעמי שמר, שם סיפור קטן, טורי דעה חריפים שפרסם, אלפי ניירות. בעזרת חברת משפחה התחלנו לעשות מיון, וככה עבר זמן. היו לנו את ענייני החיים והבריאות של אמא, אני עברתי גירושים. כל זה האט את הקצב. בעזרת מספר אנשים שעבדו איתי לאורך השנים, הגענו לקלסר עבה מאוד, שהיה מיותם איזה זמן. באזכרה לציון השנה ה-19 למותו הבנתי שחייבים להוציא ספר מכל הטוב הזה".
המשפחה השיקה הדסטארט למימון ההוצאה לאור של הספר ומי שערכה אותו וסייעה רבות בהפקתו היא עטרה אופק. "את הספר וכל האופרציה שלו עשינו בעצמנו, ועשינו את זה מדם ליבנו", אומרת שירז. "כשהתחלנו לחטט בחומרים, ראינו איזה איש מצחיק הוא היה. לנו זה לא היה חדש, אני ושחר זוכרים סשנים שהוא היה מצחיק אותנו עד פיפי במכנסיים, אבל גם גילינו קטעי מעבר מהופעות שכתב, שנונים ומצחיקים שבסוף הוא לא השתמש בהם. מצאנו הרבה דברים על המדינה, על פוליטיקה, על אהבה".
מה אבא היה אומר על הספר?
"לדעתי הוא היה מרוצה. בחרנו חומרים מתוך אלפי קטעים. אחיי ואני, אמא ועטרה אופק העורכת. הייתה חשיבה משותפת. היו פעמים שאחד האחים חשב שקטע מסוים חריף, ואני דווקא כן הייתי מכניסה לספר, אבל הייתה התחשבות משפחתית ובסוף זה לא נכנס. אני מקווה שבספר הבא מה שנחשב טו מאץ' אולי כבר יהיה בסדר. יש כל מיני נושאים שהשארנו כרגע בחוץ שנגעו לפוליטיקה שזה מאוד נפיץ, ואם קטע מסוים היה נראה לנו פרוע מדיי או לא יובן מספיק, או ייצר פרובוקציה אז לא הכנסנו, כי אנחנו לא יודעים בדיוק למה הוא התכוון והוא לא כאן כדי להסביר. אנחנו כאן גם כדי לשמור על כבודו. לא רצינו לייצר פרובוקציות. זה אמנם בניגוד למגמות מסחריות, כי פרובוקציות מסייעות למכירות, אבל זה לא משהו שאנחנו רצינו. ברמה מסוימת אני כן חושבת שהגשמנו לו סוג של פרויקט, שהוא לא הספיק להגיע אליו בחייו. יתכן שהכנסנו משהו שבעיניו היה שטות גמורה ואנחנו דווקא חשבנו שהוא מתוק מדבש. עטרה אופק שהכירה אותו אישית וגם מאוד אהבה אותו, נתנה להכול סוג של לגיטימציה. איך לנקד נכון שיתאים לצליל שלו וגם ברמה של מה להכניס ומה לא".
לחיות את ההנצחה
שירז מספרת כי אביה תכנן להוציא לאור ספר שחשב לקרוא לו "ספר התירוצים", אולם שירז סבורה שלו היה בחיים, הספר היה נראה יותר כמו "ד"ר התחכמות". "הוא תכנן להוציא ספר שנותן מענה לכל מיני עניינים בעולם הזה ולתרץ להם תירוצים", היא מספרת. "חלק מהחומרים שהוצאנו נכתבו ל'ספר התירוצים'. אני מאמינה שלו היה נשאר פה ואני הייתי בוגרת מספיק לעבוד איתו על זה, היינו קוראים לזה בשם אחר. אנשים זוכרים שאבא שר, אבל לא מכירים את הרעיונות הרבים, הפנינים, התובנות שלו, הוא כתב אפילו רעיונות לשיפור מערכות יחסים, אהבה, סיפורים שהמציא לנו כילדים. כשהנכדים הראשונים שלו, הילדים שלי, נולדו, נזכרתי שהוא היה ממציא לנו בילדותנו סיפורים קסומים, וביקשתי שיכתוב לי אותם, עבור ילדיי. אחרי חודש בערך הוא חזר אליי ואמר: 'ניסיתי, אני לא מרוצה, זה לא בדיוק זה' ואני לא לחצתי. ויתרתי. כשחפרתי במעטפות שלו, מצאתי גם את הסיפורים האלה שניסה לשחזר. הוא פחות אהב, אבל אני קראתי אותם בנשימה אחת, כי הם היו כל כך מתוקים והוא כתב אותם כל כך יפה, שאני לא מבינה למה הוא לא היה מרוצה. בשבילי זה היה רגע מרגש למצוא אותם. אם הייתי רואה אותם בזמן אמת הייתי מתלהבת ויושבת לו על המוח שיכתוב לי עוד".
"כבר בשבעה התנפלתי על שולחן העבודה שלו והוצאתי מגירה אחרי מגירה. בכל אחת מצאתי עשרות דפים בערבוביה, איורים, שירים. את המילים של 'זרעי קיץ' ולידם כמה שירים שאנחנו בכלל לא מכירים, התכתבות עם דן בן אמוץ. פה מכתב מנעמי שמר, שם סיפור קטן"
למה החלטתם לקרוא לספר "דוקטור התחכמות"?
"זו הברקה של אמא. אני חשבתי לקרוא לזה 'מאיר אריאל - הכתבים', כדי לתת לזה נופך של אחד מל"ו צדיקים. אמא אמרה שזה משעמם ורגע לפני שהעטיפה הייתה מוכנה היה לה רעיון לקרוא לספר 'ד"ר התחכמות'. אני הסכמתי איתה מיד, שזה נדיר מאוד שאני ואמא נסכים על משהו, ועוד מיידית".
מתי צפוי ספר נוסף עם חומרים שלא נכנסו ל"דוקטור התחכמות"?
"אני מאמינה שנוציא בעתיד הלא מאוד רחוק. אמא מתאוששת ממחלה, ועברנו עכשיו לבית גדול שבסלון שלו פתחנו את 'מרכז מאיר אריאל' שם אפשר לבקר, לעיין בתערוכה ובניירות שלו, לצפות בסרטוני וידאו, לראות תמונות. באביב מתוכננים בו גם מפגשי לימוד ואירועים קטנים".
נראה כי הגעגוע לאבא מלכד מאוד את המשפחה.
"יש את שחר ואהוד שיש להם את החיים שלהם ומוזיקה שהם כותבים ושרים, כל אחד והשירים שלו. אני ואמא באמת חיות את העניין הזה, ממש. אבל בכללי, לכולנו, חשוב שלא ישכחו אותו ואת המורשת שלו. חשוב לנו ששירים שעדיין לא הולחנו יגיעו למלחינים ולמבצעים. אנחנו מזמינים אותם לראות, לקחת ולהלחין. לפעמים פונים אלינו, למשל העוזר של אריאל זילבר התקשר ואמר שאריאל רוצה לנסות להלחין שיר של מאיר, הוא לקח חמישה שירים ואולי תהיה לנו הפתעה עוד כמה חודשים, שיר חדש של מאיר אריאל".
עוד חדשות קיבוץ
