Chenopodium murale
כף אווז היא קרובת משפחה של הקינואה, והפירות שיצוצו בסוף החורף יזכירו אותה.
העלים טעימים מאוד ובריאים. כף אווז האשפתות אוהבת לגדול בקרבת אדם או במקומות נטושים.
גדלה בשדות, בשדות בור, בגינות, בחורש, בשולי השדות, במקומות מופרים.
נפוצה מאוד מהחרמון ועד הנגב.
עשב חד־שנתי קירח. הגבעול ממוקצע.
העלים מסורגים, בצורת מעוין העשוי שלוש אונות משוננות, כרגל של אווז. העלים משוננים עם שיניים בגדלים שונים.
בהמשך העונה יתפתחו בקצה הגבעול פרחים ואחריהם פירות שנראים כמו כדורונים קטנים.
עלי כף אווז הגינות מכוסה מעין אבקה לבנה קמחית.
כף אווז האשפות מתאפיין בריח מיוחד כשממוללים את העלים.
עלי כף אווז האשפות כהים יותר ומדיפים ריח אופייני.
העלים במעלה הגבעול משוננים פחות וצרים יותר.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
אוכלים את העלים כשהם טריים או מבושלים – תחליף התרד האולטימטיבי של הטבע.
אפשר לאכול את הפירות הירוקים לאחר השריה במשך לילה. כשהפירות יבשים יש לבשלם.
כף אווז לבנה נפוצה מאוד בהודו ומשמשת במגוון תבשילים.
צמח מזין במיוחד, מקור עשיר לסידן, ברזל, זרחן ואבץ והוויטמינים A, 2B, C וניאצין. החומרים המזינים נספגים בקלות בגוף.
בעלת איכות מרגיעה ומקררת.
משמשת ברפואה האיור-ודית (ידועה בשם Bathua).
מראה אופייני לכף אווז – העלים עם שינון לא אחיד והפירות בצורת כדורים מעליהם:
גירסה כהה יותר (לרוב בחורף העלים כהים יותר)
איך להבדיל בין כף אווז לסרפד:
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
