"בוב מארלי: One Love" הוא רק עוד אחד מהסרטים הביוגרפיים המוזיקליים שראינו כבר קודם לכן. החל מ-"רפסודיה בוהמית" ועד "רוקטמן", לסרטים האלה היו כמה שיאים גבוהים וכמה רגעי שפל. עם זאת, בלי קשר לאיכותם, נראה שהם תמיד מצליחים בקופות, וסרטים מסוגה לא גם לא יפסיקו לצאת בזמן הקרוב, שכן איימי ווינהאוס ו-מייקל ג'קסון אמורים לקבל סרטים ביוגרפיים משלהם בקרוב.

לזכותו ייאמר, הסרט "בוב מארלי: One Love" לא עוקב אחר אותה נוסחה ביוגרפית המתארת את עליית התהילה של הכוכב, כפי שרוב הסרטים האלה מנסים לחתור. במקום זאת, הוא עוקב אחר השנים האחרונות לחייו של מארלי (קינגסלי בן-אדיר), החל בניסיון התנקשות באייקון הרגאיי, ואשתו ריטה (לאשנה לינץ'), ימים ספורים לפני ההופעה שלו בקונצרט 'סמייל ג'מייקה'. למען ביטחונו, מארלי עובר לאנגליה, הרחק ממשפחתו, והוא מתחיל לכתוב מוזיקה חדשה, כולל את האלבום האיקוני 'אקסודוס'.

יש אינספור פלאשבקים הפזורים ברחבי הסרט, המתעדים כמה מזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר של מארלי, איך הוא פגש והתאהב לראשונה בריטה, המרתו לראסטפאריזם והקמת להקת 'הוויילרס'. עם זאת, כל זה לא מקבל זמן מסך מספק, או כדי להותיר השפעה רגשית אמיתית. נראה ש-"בוב מארלי: One Love" מעוניין להשתמש הרבה יותר בשמו של מארלי כדי להרוויח כסף על אחת מהביוגרפיות המוזיקליות הגנריות וחסרות ההשראה שאי פעם עיטרו את המסך הגדול.

"בוב מארלי: One Love" לא בלתי ניתן לצפייה, והופעתם של בן-אדיר ולינץ' היא ששומרת על הסרט. בן-אדיר מתהדר בכך שהוא עושה מבטא ג'מייקני מזויף, זול ומסיח את הדעת, אולם הוא באמת שופך את ליבו לתוך התפקיד. למרות שלפעמים שהתפקיד קצת מופרז מדי, הוא עדיין משיג את התנועות והגינונים של מארלי, ויש לו גם את השירה המתאימה לתפקיד. הוא אולי לא נראה בדיוק כמו מארלי, אבל הוא כמעט אמין כמוזיקאי, גם כשהסרט סביבו אף פעם לא ממצה את מלוא הפוטנציאל. עם זאת, ההופעה המחשמלת של לינץ' בתור ריטה, היא זו שמותירה את הרושם החזק ביותר על הצופים. המשחק של לינץ' כריטה הופכת את הסרט למבוסס ואמיתי הרבה יותר. הפעימות הרגשיות המעטות בסרט, כולל ויכוח אקלימי שבו ריטה מתעמתת עם בעלה בנושא בגידות, פועל בגלל כובד המשקל של הופעתה.

התסריט של "בוב מארלי: One Love", שנכתב על ידי התסריטאי של "הזאב מוול סטריט" – פרנק אי. פלורס, לצד הבמאי ריינלדו מרקוס גרין, והמועמד לפרס האוסקר זאק ביילין, הוא הבעייתי ביותר. הסרט מבצע את החטא הגדול ביותר בכל סרט ביוגרפי, שכן הוא מתעניין הרבה יותר במארלי כזמר, במקום להתעמק במי הוא היה כאדם. הסרט אמנם נותן רמזים לחייו האישיים של מארלי, כולל מי היה אביו, אמונותיו הדתיות והפוליטיות, אבל אף פעם לא עד כדי כך שהקהל ילמד עליו משהו חדש. במקום זאת, אנחנו מקבלים צילומים נקיים ויפים, שדומים לסרט של ערוץ הולמרק, אלמלא השימוש במריחואנה. גם מי שאינם מומחים למארלי לא ילמדו עליו הרבה חדש, שכן התסריט אף פעם לא חוקר במלואו את אישיותו, ומסתמך הרבה יותר על הנוכחות הבימתית של השחקן הראשי.

בסופו של דבר, "בוב מארלי: One Love" מכיל כמעט כל מה שלא בסדר בביוגרפיה מוזיקלית הוליוודית. זה לא הסרט הגרוע ביותר שתראו השנה, אבל יש בו כל קלישאה שאפשר להעלות על הדעת. הוא אינו מבסס את מארלי בצורה מסקרנת, מציג אותו כחסר פגמים, ומצד אחר גם לא ממש אנושי. צפייה בסרט היא כמו לראות קונצרט ממושב בצד ימין ואחורי באולם. אתה שם בשביל המוזיקה, אבל לא ממש רואה את הזמר עצמו.

הסרט "בוב מארלי: One Love" – עתה בבתי הקולנוע.