שם הרי גולן

כנרת

מילים: רחל

לחן: נעמי שמר

שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!

בדממה בוטחת מצווים: עצור.

בבדידות קורנת נם חרמון הסבא

וצינה נושבת מפסגת הצחור.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת

סתור שיער הדקל כתינוק שובב,

שגלש למטה ובמי כינרת

ובמי כינרת משכשך רגליו.

מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,

דם הכלנית וכתם הכרכום.

יש ימים פי שבעה אז ירוק הירק,

פי שבעים תכולה התכלת במרום.

גם כי אוורש ואהלך שחוח,

והיה הלב למשואות זרים -

איך אוכל לבגוד בך, איך אוכל לשכוח

איך אוכל לשכוח חסד נעורים?

זכרונות העולים בי בעקבות השיר הענק הזה שנכתב על ידי רחל המשוררת והולחן על ידי נעמי שמר הקבורות שתיהן בבית הקברות של כנרת,לשם הגעתי באותה שחיה ששחיתי בדמיוני מגשר הסירה אל בית השוחט.

בעקבות הפסוק "כאן הרי גולן הושט היד וגע בם" אני נזכר שלא תמיד היה אפשר לגעת בהם ועל זה רחל לא ידעה מפני שנפטרה זמן רב לפני שהרמה הסורית נהפכה לכול כך מאיימת ומפחידה. למרות הפסוק "שם הרי גולן הושט היד וגע בם בדממה בוטחת מצווים עצור" שנים רבות לא יכולנו לעלות ולגעת בהרי הגולן והגלעד והם היוו איום מתמיד וקשה לפחות על רעיה ואנוכי שגדלנו וגידלנו את ילדנו בצל שתי הרמות שהן הגלעד והגולן.

בחוש שלה ידעה רחל לומר "מצווים עצור" אבל אנחנו חיינו את זה במציאות והמדהים הוא שהיום אנחנו חיים באשקלון וסבים לנכדים ומצפים לנינים וחזרנו לחיות בצל האיום מחדש על חיינו כאילו לא עברו עשרות שנים ולא למדנו כלום.

אני לא חושש שאין לנו את היכולת ללמוד מהעבר והדברים בהחלט לא פשוטים ואני חוזר למילים של רחל המתארות כול כך במדויק את המקומות שהכירה בכנרת, כפי שאף אחד לא ידע, ויכול לתאר מאז אותם הימים שחייה על שפת הכנרת. למענה ציירתי את הדקל שפל הצמרת שבמי הכנרת משכשך רגליו וצפור הטרף אורבת לנשמתה כפי שאכן קרה, והקומורנים העפים אחרי הצהריים ברוח העזה של עמק הידן והכנרת ומארחים חברה לנשמותיהן של זאת שכתבה את המילים וזאת שכתבה את המנגינה הקבורות כול כך בסמוך

אוסיף בתמונה נוספת את דם הכלנית וכתם הכרכום רק שכרכום לא מצאתי כשרשמתי מגוון פרחי בר ובהם פרגים וחרציות כפי שגדלים היום ליד ביתי באשקלון

אני לא בטוח שאני מאתר במדויק את הכרך כפי כתבה רחל המשוררת אבל תסלחו לי מפני שעברו כול כך הרבה שנים

ולסיום תמונת פסיפס עם כל המקומות שעברתי בהם עד עכשיו בזכרונותי