חלמתי ששאלתי את הדלאי למה.
והוא ענה:
"לאמה, לא למה.
עם א׳."
אז שאלתי את הדלאי לאמה למה?
״למה מה?״ הוא ענה.
״למה בני אדם נוהגים כך אחד כלפי השני?" שאלתי.
"אלימים, חשדנים, פוחדים, מבקרים, לא מקבלים, מנסים לשלוט ולדכא, לא אוהבים?״
והוא ענה: ״בני האדם? ברבים?״
״כן״ עניתי.
״ובן אדם אחד?״ שאל.
״מה איתו?״ השבתי.
״אם תיקח בן אדם אחד
ותשים אותו לבד, אפילו בגן עדן״ אמר,
״הוא לא יאכל לעצמו את הראש?״
״יאכל״ עניתי.
״הוא לא אלים כלפי עצמו?״
״אלים״ עניתי.
הוא לא חשדן כלפי עצמו?״
״חשדן״ עניתי.
״הוא לא פוחד מעצמו?״
״פוחד״ עניתי.
״הוא לא מבקר את עצמו?״
״מבקר״ עניתי.
״הוא מקבל את עצמו?״
״לא מקבל״ עניתי.
״הוא לא מנסה לשלוט ולדכא את המחשבות והרגשות שלו?״
״הוא כן״ עניתי.
״הוא אוהב את עצמו?״
״הוא לא אוהב״ הבנתי.