הקומדיה דל׳ארטה

הקומדיה דל׳ארטה

סקירה מקיפה על ז'אנר הקומדיה דל'ארטה למורות.ים, תלמידות.ים ולכל מי המתעניין.ת בז'אנר.

Jan Miel – Actors from the Commedia dell’Arte on a Wagon in a Town Square
ציור שמן Balthasar Beschey

הקומדיה דל'ארטה – סגנון תיאטרוני שהחל להתפתח באיטליה במאה ה-16 אשר אופיין בשימוש במסכות ובאלתור הטקסט ע"פ מתווה עלילה בסיסי. ארטה – arte פירושה המילולי באיטלקית – 'עיסוק' או 'אומן', כלומר קומדיה המבוצעת ע"י שחקנים מקצועיים שעסקו בתיאטרון לפרנסתם. שחקני הדלארטה (באיטלקית -'קומיצ'י דל'ארטה' ) היו מאורגנים בלהקות שנדדו והופיעו בהצלחה מרובה בכל רחבי אירופה של תקופת הרנסאנס.

סקירה היסטורית

תרבות הרנסנס התאפיינה בהתעניינות מחודשת באמנות היוונית והרומית, ובגיבוש צורות אמנותיות ששאבו השראה ישירה מן התבניות הקלסיות העתיקות. מגמה זו ניכרה גם בתחום התיאטרון; באוניברסיטאות שנוסדו באותה תקופה החלו ללמד את המחזאות העתיקה, ובייחוד את הטרגדיות היווניות ואת הקומדיות הרומיות של פלאוטוס וטרנציוס. מחזות אלו וטקסטים דרמטיים קלאסיים יווניים ורומים נוספים בוצעו בלטינית ע "י שחקנים חובבים- בדר"כ סטודנטים לספרות ופילוסופיה. סגנון תיאטרוני זה נקרא קומדיה ארודיטה commedia eurudita . הצגות אלו לא היו פתוחות לקהל הרחב אלא הועלו פי רוב מול קהל מהמעמד הגבוה באוניברסיטאות, בחצרות הנסיכים או בחוגי מלומדים.

את הפן החתרני של הקומדיה הרומית המסורתית ירשו הלהקות העממיות של הקומדיה דל'ארטה, שהחלו להתפתח באיטליה בתחילת המאה ה-16. מחקרים רבים נתקלו בקשיים לקבוע במדויק מתי ואיך נולדה הקומדיה דל'ארטה. ההשערה הרווחת היא שבתחילת הדרך להקות הדל'ארטה הורכבו בעיקר מאמני רחוב, שהיו פופולאריים בשווקים ובכיכרות הערים בימי הביניים: ליצנים, פנטומימאים, להטוטנים, קוסמים, רקדנים וזמרים נודדים (טרובדורים), שנהגו להגיש בסיפור, שירה ונגינה עלילות שעסקו בענייני אהבה, גבורה, ומעשי כשפים. ההתארגנות בלהקות, שיכלול מיומנויות המופע והשימוש בתבניות דרמטיות קלאסיות מוכרות הובילו לכדי צורה תיאטרלית חדשה. צורה זו אפשרה ללהקות להתפרנס מאומנותם. עובדה זו היוותה שינוי חשוב והיסטורי בהתפתחות התיאטרון – מיוון הקדומה ועד לאותה תקופה, השחקנים היו חובבים שעיקר פרנסתם לא התבססה על עשייה תיאטרונית.

הלהקות בקומדיה דל׳ארטה

Jan Miel ציור שמן

בקומדיה דל'ארטה השחקנים היו מקצוענים שחיו והתפרנסו על פי אומנותם. להקות שחקני הדל'ארטה חיו והופיעו יחדיו, נדדו מעיר לכפר ומארץ לארץ, הופיעו בשווקים ובכיכרות העיר, והתפרנסו מהעלאת מחזותיהם הפשוטים, שהיו לעיתים גם גסים, אך מלאי חיים, קומיים ורעננים. הלהקות קיימו הווי חיים מיוחד במינו; בין השחקנים נוצרו מערכות יחסים של תלות הדדית – מקצועית, כלכלית ורגשית, כך שהלהקות תפקדו כעין משפחות מורחבת. כיוון שהתקיימו על אמנותן בלבד, לא נהנו בדרך כלל מביטחון כלכלי. אורח החיים השיתופי והוויתור על חיי יציבות ונוחות הפכו את הלהקות הללו בעיני דורות מאוחרים יותר למופת של התמסרות מוחלטת ליצירה . החל מהמחצית השנייה של המאה ה – 16 ועד לתחילת המאה ה-17 נעשתה הקומדיה דל'ארטה פופולארית ביותר. הלהקות האיטלקיות הוזמנו להופיע בכל רחבי אירופה. תור הזהב של הדל'ארטה היה בצרפת בתחילת המאה ה-17 בה להקות איטלקיות הפכו למבוקשות ומחוזרות בחוגי האצולה והמלוכה ואף קיבלו מימון ומשכן קבע בחצרות אלו . בדיעבד, שגשוג זה היה גם הגורם לדעיכת הז'אנר – הלהקות שהיו רגילות להופיע מול העם הפשוט ולאלתר ללא צנזורה וללא מגבלה הוכפפו לדרישות המארחים ה 'מממנים' שדרשו לעדן את ההופעות, לקבוע הרפרטואר ואת הדמויות המשתתפות במחזה ולעיתים אף את זהות השחקנים. כל אלו קיבעו, פגמו ולמעשה ניוונו את הרוח החופשית והחיות הרעננה של הקומדיה דל'ארטה

מאפייני הדל׳ארטה

דמויות קבועות הצגות הקומדיה דל'ארטה התבססו על מאגר קבוע של דמויות קבועות ארכיטיפיות, המאופיינות בלבוש ובמסכה טיפוסיים, על פיהן ניתן היה לזהות את הדמות. למעשה היה בזה שיבה אל מסורת התיאטרון העתיק, בה הופיעו השחקנים עם מסכות טראגיות או קומיות על פניהם. רבות מהדמויות בקומדיה דל'ארטה היו גלגול חדש של דמויות אב טיפוסיות מן הקומדיות היווניות והרומיות ולמעשה, התגלמותה של אחת או יותר ממגרעות נפש האדם.

דמויות מהקומדיה דל'ארטה איור מהמאה ה- Maurice Sand 19
יורם בוקר במסכות שונות בעיצובה של יהודית גרינשפן

השימוש במסכות חידד את העיצוב הסטריאוטיפי של הדמויות. הקומדיה דל'ארטה החיתה, כאמור, דמויות מן הקומדיות היווניות והרומיות, אך העניקה להן צביון עדכני: על פי לבושן ומנהגיהן הזכירו הדמויות טיפוסים אופייניים לחברה האירופית של המאה ה-16. כך למשל, דמותו של 'הזקן' מן הקומדיות הקלסיות הופיעה בקומדיה דל'ארטה בגלגול מחודש תחת השם 'פנטלונה', ואילו דמות 'החייל הרברבן' התגלגלה בדמותו של ה'קפיטנו', איש צבא המהודר בלבושו ומתפאר בעלילות גבורה, אך ברגע האמת מתגלה כמוג לב. גם דמויות המשרתים הערמומיים מן הקומדיה הרומית ניעורו לחיים בקומדיה דל'ארטה בגרסאות שונות. הידועה שבהן היא ארלקינו, משרת טוב לב ופיקח, המקדם את ענייניו בתחבולות עורמה, ובתוך כך מבקש גם לספק את צרכי אדונו שלו. זוהי דמות מעשית וזריזה, בורה אך פיקחית, בעלת יכולת אלתור גבוהה המאפשרת לה לגבור על מצבי ביש. שלא במפתיע זכתה דמותו של ארלקינו לפופולאריות רבה, כיוון שייצג את איש העם הפשוט בעל חוכמת החיים הארצית, הנאבק על קיומו היומיומי. גלגולים ושמות רבים ידעה דמות מלאת חיים זו – אצל מולייר כ'סקפן' ב'תעלולי סקפן', כ'טרופלדינו' במחזה "משרתם של שני אדונים" מאת גולדוני ועוד. אפילו בדמות הנווד של צ'רלי צ'אפלין, ניתן לראות גלגול מודרני של ארלקינו, שיותר מכל דמות אחרת, מייצג את רוחה החופשית והחתרנית של הקומדיה דל'ארטה.

פרוצ'יו סולרי כטרופלדינו אותו גילם כ-50 שנים מתוך משרתם של 2 אדונים של תיאטרון פיקולו

בלהקות השונות כל שחקן התמחה לאורך הקריירה שלו בדמות- מסכה – אחת בלבד. ההתעמקות והניסיון בגילום דמות אחת הובילה להתמקצעות למיומנויות ביצוע ווירטואוזיות. הודות לניסיונם המקצועי עלה בידי שחקני הקומדיה דל'ארטה לחולל מהפכה משמעותית בתיאטרון ולהשתמש באמצעי תיאטרוני חדשני לאותה תקופה- האלתור. לראשונה בתולדות התיאטרון הצגה לא הסתמכה על מחזה או טקסט כתוב אלא על ה'סצנריו' ( מתווה עלילה בסיסי ) ויכולות האלתור של שחקני הדל'ארטה.

מיומנות השחקן כאמור, כל שחקן בלהקת הקומדיה דל'ארטה התמחה בדמות מסוימת, אותה גילם במשך כל חייו. התמחות זו אפשרה לו לרכוש מיומנות גבוהה בגילום אותה דמות והקלה עליו את מלאכת האלתור וההשתלבות בסצנריו. כל שחקן גיבש לעצמו רפרטואר עשיר של מהלכים קומיים מילוליים ופיזיים המאפיינים את הדמות לכל הנסיבות האפשריות: למעמדים של כעס,חיזור, תוכחות הורים-ילדים, התרברבות ועוד חוכמות שהיו משמיעים ב'ספונטניות'. כישרונו של שחקן ה"קומדיה דל'ארטה" היה למצוא ללא היסוס את הפעולות והמילים המתאימות ולבטא אותן בטבעיות תוך זמן קצר. עם השנים נוצרה מסורת שבעל פה, שציידה את השחקן בהיגדים מוכנים מראש כגון קטעי מונולוג, בדיחות ושירים. ניתן להשוות זאת לשחקן הסטנד- אפ של ימינו, המגיע להופעה כשהוא מצויד במלאי של בדיחות וסיפורים מוכנים, שהוא יכול לשלוף בכל פעם בסדר שונה, ולשלב אותם בין קטעי מופע חדשים. שחקני הדל'ארטה נדרשו ליכולת שירה,נגינה, תנועה וההצגות היו משופעות בהומור פיזי, אקרובטיקה, להטוטים, ריקודים ומוסיקה חיה שנוגנה ע"י השחקנים.

איזבלה מלהקת הג'לוסי 1580 מאייר לא ידוע

חידוש היסטורי נוסף היה שילוב של שחקניות בהצגות. מיוון הקדומה עד לאותה תקופה נשים לא הורשו לשחק בתיאטרון. את השינוי הביאה להקת "ג'לוסי", הידועה מבין להקות הקומדיה דל'ארטה. הלהקה הונהגה בין השנים 1583-1604 על ידי זוג השחקנים פרנצ'סקו אנדראיני ואיזבלה קנאלי. קנאלי הייתה הכוח היצירתי המוביל בלהקה ואף הייתה משוררת מוערכת בזמנה. האגדה מספרת שבאחת ההצגות השחקן ששיחק את דמות הנאהבת הצעירה חלה ואיזבלה, הכירה ע"פ את כל הרפרטואר, החליפה אותו ונחלה הצלחה גדולה. שמה נודע למרחוק כשחקנית מחוננת בעלת נוכחות בימתית מדהימה. ב- 1604 בעקבות פטירתה. הלהקה התפרקה, אך דמותה של קנאלי הוסיפה לשמש מקור השראה: להקות נוספות החלו בהצגותיהן לשתף נשים בתפקיד הנאהבת הצעירה ( וכך ברבות השנים, דמויות הנאהבים החלו לשחק ללא מסכות) ושמה של איזבלה שמשה בסיס לטיפוס הנאהבת שהצטרפה לגלריית הדמויות הקבועות של הקומדיה דל'ארטה.

אלתור הקומדיה דל'ארטה התבססה על אלתור: השחקנים לא הציגו מחזה כתוב אלא אלתרו את הטקסט במהלך ההצגה. הם הסתמכו על סצנריו – מתווה עלילה כללי שהוכן מראש (ע"י ראש הלהקה, אחד השחקנים או סופר כלשהו ) שכלל את האירועים העיקריים ואת נקודות המפנה החשובות, אך השאיר לשחקן את תהליך היצירה של הדיאלוג על הבמה. לפיכך היו שחקני הקומדיה דל'ארטה לא רק בגדר אמנים מבצעים אלא גם אמנים יוצרים: הם נדרשו לאלתר בצורה מושלמת מול קהל, וליצור את התמונות המוכרות כל פעם מחדש, בזמן אמת, מה שהקנה להופעה אופי רענן ואותנטי. השילוב בין האלתור לבין התבניות הקבועות והמרכיבים הידועים מראש העניק לקומדיה דל'ארטה את איכותה המיוחדת – תערובת ייחודית של רוח חופשית ומשמעת מקצועית חמורה. קומדיה ספונטאנית ומקורית, חדשה בהברקותיה, אקטואלית ולעיתים סאטירית.

לאצו 'חושבים' מתוך 'האוצר של לליו' להקת סקפינו 2012

הלאצי לאורך הסצנריו היו מקומות שנועדו להפוגות קומיות בלתי מילוליות: פנטומימה, פעלולים אקרובטיים, להטוטנות ועוד. קטעים אלה, שכונו "לאצי", לא היו בהכרח קשורים לעלילה. לעיתים עשו בהם שימוש כאשר היה צורך 'להעיר' את הקהל. הם נועדו לבדר, להצחיק ולהדהים את הצופים ביכולותיו הוירטואוזיות של השחקן. הלאצי בוצעו בדרך כלל על ידי הדמויות העממיות יותר, ואפשרו לשחקנים ליצור קשר ישיר עם הקהל – מאפיין נוסף של הקומדיה דל'ארטה, הקיים גם במופעי קרקס ובמופעי הסטנד-אפ של ימינו. זאת בניגוד לתיאטרון הניאו-קלסי והתיאטרון הריאליסטי אחריו, ששמרו על הפרדה מוחלטת בין ההתרחשות הבימתית לבין הקהל (מוסכמה המוכרת בשם 'הקיר הרביעי'). חלק מהפופולאריות של הקומדיה דל'ארטה נבע מאותו קשר בלתי אמצעי עם הקהל.

מאז ועד היום

משרתם של שני אדונים בימוי ג'יורג'יו סטרלר, תיאטרון פיקולו בכורה 1947

לשיא פריחתה הגיעה הקומדיה דל'ארטה במחצית הראשונה של המאה ה-17 ודווקא בצרפת. להקות הקומדיה הגיעו, כאמור, כמעט לכל מדינה באירופה, ונוכחותן הותירה עקבות גם בספרות ובאמנות הציור של התקופה. הן הפכו לחלק חשוב מהתיאטרון הצרפתי, ואף השפיעו עמוקות על התיאטרון הניאו-קלסי האריסטוקרטי. השפעתה ניכרת, בין השאר, במחזותיו של גולדוני, מולייר ושייקספיר. הללו עשו שימוש בחלק ניכר ממחזותיהם בכל דמויות הקלאסיות של הקומדיה דל'ארטה ובמתווה העלילה הבסיסי שלה. בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 להקות איטלקיות החלו להתבסס בצרפת בחצרות המלכים והאצילים. במסגרות אלו החלה הקומדיה דל'ארטה להתנוון- הפטרונים דרשו עידון בשפה, בעיצוב התלבושות ולעיתים גם בתכנים ומסגנון מחוספס, עממי, פתוח וחופשי שאפשר לשחקנים אלתור יצירתי, הפכה בהדרגה לשחזורים מעודנים ומקובעים של הישגי שחקנים מהדורות הקודמים.

בתקופה זו, כשרוב הלהקות התמקמו בחצר כזו או אחרת וכמעט ולא נדדו, החל להתפתח סגנון של תיאטרון בובות נודד שהיה אדפטציה של הקומדיה דל'ארטה -משחקנים במסכות לבובות עם מסכות עם אותו מבנה עלילה קלאסי. התיאטרון הופעל ע"י מפעיל אחד או שניים וגם הוא זכה להצלחה רבה בערי השדה ובשווקים בכל אירופה. באנגליה התפתח ומצליח עד היום סגנון תיאטרון בובות שכלל 2 דמויות- פאנצ' וג'ודי שהתבססו על הדמויות של פולצ'ינלה וקולומבינה מהקומדיה דל'ארטה.

באמצע המאה ה-19 התעוררה התעניינות מחודשת בסגנון הקומדיה דל'ארטה – הפעם מצד סופרים רומנטיים שהוקסמו מסיפורי הלהקות הנודדות, ותפסו את שחקני הקומדיה דל'ארטה כדגם של האמן החופשי והמורד, המסור באופן מוחלט לאומנותו. ספרו של תאופיל גוטייה, 'קפיטן פרקאסה' שיצא לאור ב- 1863 ( הספר עובד ב-1990 לסרט מופתי בשם זה, בבימויו של אטורה סקולה ), מייצג את התפיסה הרומנטית הזו: הברית בין האציל שירד מנכסיו לבין להקת השחקנים הנודדים מסמלת את דחיית החיים הבורגניים הנוחים לטובת חיי הרוח והחופש של האמן.

 בראשית המאה ה-20 החלו הוגים ויוצרים חדשניים בתחום התיאטרון להתעניין בקומדיה דל'ארטה מזווית אחרת: הם לא חיפשו בה מקור השראה לסיפורי הרפתקאות או למרד רומנטי, אלא דגם לתיאטרון עתידי. מחדשים אלה חיפשו אלטרנטיבה לסגנון הריאליסטי, שהיה הסגנון הדומיננטי בתיאטרון המערבי מסוף המאה ה-19 ואילך. הולדת הקולנוע – מדיום מתחרה בעל פוטנציאל ריאליסטי מובהק –חיזקה את הצורך להגדיר מחדש את ייחודה של שפת התאטרון, בהנחה שלקולנוע קיימת עדיפות בסגנון הריאליסטי. אמנים ויוצרים כמו גורדון קרייג האנגלי, ווסוולוד מיירהולד הרוסי, מקס ריינהרדט הגרמני וז'אק קופו הצרפתי חקרו את תולדות התיאטרון, בחפשם אחר דגמים היסטוריים שישמשו להם מקורות השראה. הקומדיה דל'ארטה שימשה עבור הוגים אלה כדגם רב ערך במיוחד של תיאטרון מסוגנן ואנטי ריאליסטי. השימוש במסכה, למשל, סימל בעיני אנשי התיאטרון הללו את כוחו האמיתי של התיאטרון – מדיום שדווקא דרך המלאכותיות לכאורה, יכול לגעת באמת.

בתיאטרון הריאליסטי המחזה הכתוב הוא מרכיב בעל חשיבות מרכזית. יתר המרכיבים, כגון עיצוב הבמה, המוסיקה, התלבושות ואף תנועת השחקנים במרחב נתפסים לעיתים קרובות כמרכיבים משניים המשועבדים לטקסט המילולי ומשרתים אותו. מחדשי תיאטרון במאה ה-20 ערערו על תפיסה זו, וראו בה גישה "ספרותית" המדלדלת את שפת הבמה. ייחודו של התאטרון, הדגישו, טמון בשילוב בין מרכיבי המופע השונים, שהטקסט אינו אלא אחד מהם. הקומדיה דל'ארטה, שהתבססה על שפת גוף ווירטואוזית ומחוות חזותיות ראוותניות, הדגימה את אפשרות קיומו של תיאטרון כזה. נוסף על כך, היא סיפקה דגם של תיאטרון אילתור. אחד האתגרים העומדים בפני שחקנים הוא להפיח חיים בטקסט שכתב המחזאי, כך שייראה כביטוי אותנטי של חוויתם ברגע נתון, ולא כדקלום ששונן בע"פ. בהשראת דגמים כמו הקומדיה דל'ארטה פיתחו יוצרי התיאטרון במאה ה-20 שיטות עבודה שנועדו להחזיר לתיאטרון את רעננותו החווייתית.

השפעתה של הקומדיה דל'ארטה במאה ה-20 ניכרה בייחוד באיטליה, בעבודתם של מחזאים ובמאים כמו לואיג'י פירנדלו, אדוארדו די פיליפו, דריו פו וג'יורג'יו סטרלר. דוגמא ידועה במיוחד היא ההפקה משנת 1947 בבימויו של סטרלר, למחזה 'משרתם של שני אדונים' מאת גולדוני. הצגה זו, שבוימה בסגנון קומדיה דל'ארטה הפכה לקלאסיקה של התיאטרון המודרני, והוסיפה לעלות על הבמה במשך יותר מ-50 שנה.

הקומדיה דל'ארטה בתיאטרון הישראלי

משרתם של שני אדונים- תיאטרון החאן ירושלים ההפקה המקצועית הראשונה בסגנון הקומדיה דל'ארטה שהועלתה בארץ היתה 'משרתם של שני אדונים' בבימויו של מייקל אלפרדס. עלתה בתיאטרון החאן בירושלים בשנת 1974. ההצגה רצה במשך 3 עונות והפכה להצגת הדגל של להקת החאן שכללה באותה העת שמות כמו ספי ריבלין, ששון גבאי, שפרה מילשטיין, אורי אברהמי, אבי פניני, שלמה תרשיש ועוד. ורצה במשך שלוש עונות ברציפות. סוד ההצלחה של ההצגה נזקף לזכות יכולת האלתור של השחקנים. אלפרדס עבד עם השחקנים על תפריט פעולות בסיסי, שעליו יכלו לאלתר מיזנסצנה שונה מידי ערב, ללא תכנון מוקדם. ההצגה נולדה כל פעם מחדש, כשהשחקנים מעניקים לה את מירב החיות והחיוניות. אלפרדס מיזג בין רוח הקומדיה דל'ארטה לאווירה הירושלמית המיוחדת שבחאן, כאשר בחר לפתוח את ההצגה בשערי התיאטרון. השחקנים אורי אברהמי ושלמה תרשיש קיבלו את פני הקהל ו"חיממו" אותו לפני הכניסה לאולם. כמו כן, קטעים מן ההצגה הוצגו בחוצות הערים לפני קהלים מגוונים. המוסיקה והשירים בהצגה זו התבססו על חומר מקורי מתקופת הרנסאנס ותחילת המאה התשע-עשרה. האיסוף והעיבוד נעשו ע"י חנה הכהן.

"מייקל אלפרדס שולט שליטה מוחלטת בחומר התיאטרוני הזה. הוא מכיר כל פרט ויודע מה ברצונו להשיג על הבימה. התוצאה היא מחושבת ומדויקת כמו שעון. ההשתוללות על הבמה, הקפיצות, הקריצות, האקרובטיקה, שלעיתים נדמה כי היא חופשית לחלוטין. מייקל אלפרדס מביא את שחקניו לכדי שחרור מוחלט ועם זאת גם לידי משמעת משחקית מושלמת שהם חיוניים לביצוע הוירטואוזי של הדמויות ושבלעדיו אין להם קיום. העבודה היסודית והמדויקת כל כך עם צוות שחקנים צעיר, חלקו בלתי מנוסה, מניבה פרות עסיסיים…" (עדית זרטל, "תרגילי משחק", עיתון דבר, 28.11.74)

גיזת הזהב – תיאטרון יורם בוקר בשנת 1990 הועלתה בפסטיבל ישראל 'גיזת הזהב' הצגה בסגנון הקומדיה דל'ארטה בביצוע תיאטרון יורם בוקר ובבימויו. חברי הלהקה היו אורי טננבוים, עזרא דגן, אירית בן צור ואפי עמיר.

מנדרגולה -תיאטרון הבימה בשנת 1996 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה 'מנדרגולה' בבימויו של אילן רונן ובביצוע להקת צעירי הבימה שכללה באותה העת שמות כמו גיא לואל, סיגלית פוקס, יוסי עיני אמנון פישר גיא מסיקה ועוד. ההצגה היתה ההפקה הראשונה של צעירי הבימה, הועלתה כ- 210 הרצות וזכתה להצלחה רבה.
תיעוד הצגה חלק א' חלק ב'

"אילן רונן בנה את 'מנדרגולה' כהצגה בתוך הצגה. השחקנים ממלאים תפקיד של להקה שמעלה את הסיפור המשעשע על קלינקו התאוותן, לוקרציה היפה והחסודה ובעלה הזקן והשוטה. בסגנון הזה שחקנים אמורים למלא תפקיד כפול. אבל אצל רונן ללהקה אין אפיון או סגנון מוגדר ובזמן שהשחקנים יוצאים ממסגרת הדמויות הם פשוט הם עצמם. זה מאפשר להם לשעשע את הקהל בשפע עצום של הלצות והמצאות בימתיות עשירות דמיון. לשמחה הכללית עוזרות התפאורה והתלבושות של מיקי בן-כנען והמסכות של יהודית גרינשפן והמוזיקה של אורי וידיסלבסקי. זוהי הצגת הבכורה של קבוצת הצעירים של הבימה והם בהחלט יודעים לעשות שמח, נהנים להיות על הבמה, משקיעים הרבה מאמצים כדי לשתף את הקהל בהנאה שלהם – וחלק גדול מהזמן הם גם מצליחים.

שוש וייץ."ידיעות אחרונות". 5.02.1997

תיאטרון פסיק בשנת 1997 נוסד בירושלים תיאטרון פסיק ע"י בוגרי ניסן נתיב-אסי שמעוני, שמואל הדג'ס ועוזי ביטון. בשנותיה הראשונות עסקה הקבוצה בחקר מעשי של אומנות הקומדיה דל'ארטה במסגרת זו יצרה הקבוצה שיתופי פעולה עם מאסטרים ברחבי העולם, כגון פייר טוביאנה ודוסיו בלוג'י (תיאטרון השמש צרפת) ואדריאנו יוריסביץ' מנהל בית הספר לקומדיה דל'ארטה בוונציה. במשך שנים, הקבוצה ניהלה חיי להקה שיתופיים, כדוגמת להקות הקומדיה העתיקות והופיעה רבות ברחובות ובשווקים בפני קהלים מזדמנים, תוך בחינה מחודשת של הקשר בין שחקן וקהל. בתקופה זו קיים התיאטרון עבודות רבות הפורצות את יחס הקהל והבמה וכן יצירות תלויות זמן ומקום.
בהמשך התמקד התיאטרון בחקר המסכות, עיצוב דמויות מסכה ישראליות, חקר המבנים של הסנריו של הקומדיה דל'ארטה וחציית הגבולות של המבנים הללו אל מסגרת מחזאות חדשה. פירותיה של עבודה זו הן היצירות הקבוצתיות –"פרויקט מסכות ישראלי", "התאומות" ו"הקומדיה הירושלמית". בשלוש ההצגות הללו ביסס תיאטרון פסיק ז'אנר חדש וייחודי אותו הגדיר כקומדיה דל'ארטה ישראלית. עם התפתחות התיאטרון והתבססותו בירושלים, התמקד התיאטרון בפיתוח יצירות המבוססות על מחזאות ישראלית צעירה וניסיונית ועבר מן התיאטרון המסוגנן של הקומדיה דל'ארטה להצגות בסגנון ריאליסטי ללא מסכות עם תמות חברתיות-היסטוריות של מדינת ישראל והעם היהודי.

במהלך השנים הועלו בתיאטראות השונים הצגות שונות שעשו שימוש במסכות קומדיה דל'ארטה בדר"כ בתבנית סיפורית של הצגה בתוך הצגה. ההצגה מתארת את חיי להקת שחקנים ושזורות בהן סצנות קצרות המציגות את ההופעות שלהם והמשוחקות בסגנון הקומדיה דל'ארטה. 'איזבלה' בבימויה של יעל רונן הועלתה בתיאטרון ב"ש 2006, 'מנדרגולה' תיאטרון בית ליסין 2011, 'אגף 6' בימויו של יפים קו'צר הועלתה בתיאטרון הסמטה ב 2011 ועוד. כמו כן הצגות בסגנון הקומדיה דל'ארטה הועלו לא אחת במסגרות בתי הספר למשחק בארץ ע"י מורים מובילים שלימדו את התחום כמו אברהם דנא, צביקה פישזון, גינאדי בביצקי יפים קוצ'ר, נלי עמר, חיים עבוד ועוד.

פרופ' יורם בוקר אשר לימד במשך ארבעה עשורים בבתי הספר למשחק באוניברסיטת ת"א, בית צבי וסמינר הקיבוצים, העמיד דורות של שחקנים שלמדו אצלו את תורת הקומדיה דל'ארטה. המתודה אותה לימד בוקר בארץ הושפעה מהאסכולה הצרפתית שהתאפיינה בין היתר בעידון הדמויות וחילוף המעמדות בין ארלקינו ובריגלה. בריגלה באסכולה האיטלקית היה הזאני הראשון-פיקח וממולח לעומת ארלקינו התמים. אצל יורם בוקר ארלקינו הפך להיות הזאני הראשון – פיקח וממולח כשלעומתו בריגלה הפך למשרת תמים. גם המסכה של בריגלה בארץ היתה שונה מהעיצוב האיטלקי הקלאסי והפכה להיות מעוגלת יותר עם הבעה פתוחה ולא חמורת סבר כבוורסיה האיטלקית. שינוי נוסף שהטמיע יורם בקרב תלמידיו, המתקיים רק בארץ, הוא שימוש במסכות לדמויות הנאהבים הצעירים. באיטליה, עם התפתחות הז'אנר בתקופת הרנסאנס וליהוק נשים לתפקידי הנאהבת ( בתחילה נאסר עליהן לשחק בתיאטרון וגברים מילאו את תפקידי הנאהבת) הסירו את המסכות מדמויות אלו ועד היום ברחבי העולם הן משוחקות ללא מסכות.

במשך השנים בהן לימד יורם בוקר קומדיה דל'ארטה בבתי הספר הגבוהים למשחק, קבוצות של בוגרים, בעיקר מאוניברסיטת ת"א, החלו תחת הדרכתו ליצור ולהפיק עצמאית הצגות קומדיה דל'ארטה במסגרות של תיאטרון עצמאי- מה שהוגדר כ" פרינג' " במילניום הקודם.

מעשה באדם שנשא אשה אילמת -הפקה עצמאית בשנת 2000 קבוצת בוגרים של יורם בוקר מאוניברסיטת ת"א העלו בתיאטרון תמונע את 'מעשה באדם שנשא אשה אלמת' . הצגה בסגנון הקומדיה דל'ארטה בבימויו של יורם בוקר ובהשתתפות רונן הרשקוביץ, נילי יצחקי גפן, עופרי אלוני, ענת אליהו וחיים עבוד. ההצגה החלה כפרויקט הפקתי במסגרת לימודי המשחק של הקבוצה והמשיכה לרוץ בהצלחה כהפקה עצמאית בתיאטרון תמונע בסיום לימודיהם.

נקמתה של אשתי -הפקה עצמאית בשנת 2003, מיד בסיום לימודיהם קבוצה נוספת של בוגרי האוניברסיטה החלה לעבוד עם יורם בוקר – 'אנסמבל קרמשניט'. חברי האנסמבל- הילה גונן, ברק גונן, שפי מלק, איל זוסמן וחיים עבוד- כתבו, שיחקו והפיקו עצמאית את ההצגה 'נקמתה של אשתי' שהועלתה לראשונה ב-2004 בבימויו של יורם בוקר. ההצגה הועלתה ורצה בהצלחה ברחבי הארץ והתארחה כשנתיים על בסיס קבוע בבית ציוני אמריקה שנחשב באותה תקופה מרכז תיאטרון פרינג'.

"יש בהצגה הרבה יותר מבידור. יש בה קודם כל אנסמבל שחקנים מסור ומוכשר מאד שמפליא, בהדרכתו העדינה של יורם בוקר, להוציא דמויות חזקות ומהוקצעות. בסך הכל זו אחת ההצגות המרעננות שנראו על במותינו לאחרונה. מהרו!!! לילך דקל- אתר הבמה 5.12.04

'מהומה על הבמה' הפקה עצמאית. בשנת 2007 קבוצה נוספת של בוגרי אוניברסיטת ת"א – שירי אלרז, רונן הרשקוביץ, חיים עבוד, ליאת אופיר קיסלוביץ, הדס קריידלמן, בהדרכתו של יורם בוקר ואלינור קינן כבימאית נוספת- יצרה את ההצגה 'מהומה על הבמה' שהועלתה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ילדים ונוער בחיפה. ההצגה זכתה בהצלחה מסחררת בפסטיבל וזכתה בפרסים רבים: פרס הבימוי-יורם בוקר ואלינור קינן, המחזה-חברי הקבוצה, עיצוב התלבושות-מירב נתנאל דנון, עיצוב התאורה-מאיר אלון והמוסיקה-מישה סגל. בסיום הפסטיבל ההצגה אמנם אומצה ע"י תיאטרון חיפה אך התיאטרון נקלע באותה העת לקשיים כספיים וניהוליים עד הקפאת פעילות והחלפת ההנהלה והרפרטואר. ההצגה לא המשיכה לרוץ.

" זו הייתה ההצגה המקצוענית ביותר בפסטיבל. פרופ` יורם בוקר עושה מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל יוצר בארץ: קומדיה דל ארטה קצבית ומסוגננת,  עם תלמידיו הוא העמיד הצגה מקצועית וזורמת….. בוקר משכיל לשלב את הסיפורים והדמויות, ועושה וריאציות משלו במוסכמות: את פנטלונה העשיר והקמצן הוא הופך לגברת פנטלונה המרשעת, ואת אנדרוקלס של ברנרד שאו הוא מזווג עם ארלקינו, המשרת רב ההמצאות של הרנסנס. בוקר משכיל להדריך את שחקניו. בייחוד ב"קרבות הבמה" ובתעלולים הקומיים, שההצגה גדושה בהם, כך שהמהומה מתוזמרת היטב, ונראית לעתים כמחול מסוגנן. מבחינה זו, "מהומה" קובעת רף תיאטרוני גבוה של אתוס בימתי מרוסן, החורג לטובה מן ההתפרעות, שלא לומר הוולגריות, השגורה בהרבה הצגות לילדים ולנוער, שהמהומה על בימתן היא כמעט תו תקן הכרחי." חיים נגיד, אתר הבמה 7.4.07

" האושר בהתגלמותו! ההימור הפרטי שלנו לזוכה המאושרת בתחרות! פרופ' יורם בוקר המוכר כפנטומימאי משובח והבימאית אלינור קינן, גייסו להצגה אוסף שחקנים מוכשרים בטירוף. בחדות ודיוק מדהימים מצליחים שחקני ההצגה להעמיד את הדמויות הכל כך סטריאוטיפיות ומוכרות של פנטלונה (הפעם אישה), ארלקינו, האוהבים והקפיטן. התפאורה, בדואט מרשים עם התאורה, מאפשרות את המיקוד בגוף השחקנים ובפניהם, ואת המעבר מן העיר לטבע, ואפילו את השינויים בו: פעם הוא כר לאוהבים ופעם מלכודת מסוכנת. לקראת סיום ההצגה, הקהל שישב על קצה הכיסא קרוב לשעה, מתגלגל מצחוק, עונה בשאגות לשחקנים ומכבד במחיאות הכפיים המגיעות כל כך לצוות המופלא!" רחל אלג'ים הארץ 5.4.07

בשנת 2010 נוסדה להקת סקפינו ע"י אלה גופר, ברק גונן וחיים עבוד. השניים האחרונים תלמידיו של יורם בוקר וחברי אנסמבל קרמשניט לשעבר ואלה תלמידתו של חיים עבוד. הלהקה חרתה על דגלה שימור, פיתוח ויצירה של אמנות תיאטרון המסכות בכלל והקומדיה דל'ארטה בפרט. הפקתם הראשונה היתה 'הקמצן לאן?' שהועלתה לראשונה ב- 2011 וממשיכה להופיע עד היום עם מעל ל- 500 הצגות בכל רחבי הארץ ואף בחו"ל, הישג ראוי לציון להצגה הרצה באופן עצמאי. אלה גופר זכתה בפרס קיפוד הזהב 2012 על משחקה בהצגה ובשנת 2019 ההצגה עובדה ותורגמה לערבית והועלתה ע"י אנסמבל מרכז הפרינג' של נצרת בבימויו של חיים עבוד. בשנת 2014 הצטרפה ללהקה אורית פרס, תלמידתו של חיים עבוד והארבעה מהווים את הגרעין של הלהקה בנוסף למעצבות הלהקה -תפאורה, תלבושות ומסכות שעבדו יחד עם חברי הלהקה במסגרות שונות עוד מתחילת המילניום. הלהקה המשיכה להתמחות וליצור הפקות קומדיה דל'ארטה רבות ולהוסיף לשורותיה שחקנים ושחקניות חדשים. חבריה הוותיקים של הלהקה החלו ללמד את הנושאים בבתי ספר גבוהים למשחק וכך לאתר ולהכשיר דור נוסף של שחקני קומדיה דל'ארטה. הלהקה פעילה בזירה הבינלאומית של 'סצנת' הקומדיה דל'ארטה וחברה בארגון SAT הבינלאומי והמאגד בתוכו אמנים, יוצרים וחוקרי קומדיה דל'ארטה. בתמיכתו יזמה והפיקה את אירועי יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי בארץ, אירחה סדנאות וכיתות אמן בינלאומיות וניצלה את תקופת הקורונה לשיתופי פעולה והפקות בינלאומיות אונליין ובכך ביססה את מעמדה כאחת מלהקות הקומדיה דל'ארטה הפעילות המובילות בעולם. בשנת 2020 הוכרה כקבוצת תיאטרון והחלה להיתמך ע"י משרד התרבות.

יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי

רקע

ה-25.2 נקבע כ'יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי' ע"י אונסקו, ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם. מטרתו של היום היא לקדם ולהרחיב את הידע על שפת תיאטרון ייחודית זו אשר נולדה באיטליה בתקופת הרנסנס ועודנה חיה, בועטת ומוצגת בכל רחבי העולם. ציון היום נתמך על ידי אונסקו והמרכז האיטלקי של Theatre Institute ITI International ומצוין במדינות רבות בכל רחבי העולם. האירועים מתקיימים באוניברסיטאות, תיאטראות, בי"ס למשחק, מרכזי תרבות, מוזיאונים וכוללים הרצאות, סדנאות, תערוכות, כיתות אמן, הצגות ואירועים נוספים של קהילה גדולה הרואה את עצמה כחלק ממסורת ארוכת השנים של הקומדיה דל'ארטה.  כל זאת כעדות חיה שסגנון מיוחד זה – ערש התיאטרון המודרני- עדיין חי, רענן ובועט.

ציון יום זה הוא יוזמה של ארגון SAT, ארגון בינלאומי העוסק בחקר הקומדיה דל'ארטה, פיתוחה ושימור מורשתה. הארגון, המורכב מאמנים, חוקרים, אנשי רוח ועוד, הוכר ע"י אונסקו (UNESCO), ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, כארגון העוסק במורשת תרבותית בלתי מתועדת בעלת  ערך מיוחד. שיתוף פעולה זה  יצר בשנת 2010  את יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי, המצוין מאז בכל שנה ב-25 בפברואר. בתאריך זה, בשנת  1545, נחתם חוזה ההקמה של 'להקת אחים', המסמך הרשמי המוקדם ביותר שנמצא עד כה, המכיר בהתארגנות שחקני קומדיה דל'ארטה כלהקה מקצועית. כך, באופן רשמי, נולדה הקומדיה דל'ארטה, והחלה להתפשט מכיכרות הערים והכפרים של איטליה, לחצרות האצילים ומשם לאירופה כולה.

חוזה ההקמה של 'להקת אחים׳

יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי בישראל

בישראל, היום צוין לראשונה בשנת 2014 ביוזמת להקת סקפינו, המייצגת את ישראל בארגון SAT, בשיתוף תיאטרון הסמטה ובחסות המכון האיטלקי לתרבות וכלל כיתת אמן לשחקנים בהנחיית פרופ' יורם בוקר, תערוכת מסכות של אמנית המסכות יהודית גרינשפן, פאנל מקצועי והצגת קומדיה דל'ארטה. מאז מצוין היום מדי שנה ברחבי הארץ מצפון עד דרום כולל אירוח אמני דל'ארטה איטלקיים מובילים – Cristina Coltelli, Fabrizio Paladin, Fabio Mangolini ועוד. בשנת 2021 בעקבות הקורונה והשבתת האולמות וההתכנסויות יזמה והפיקה להקת סקפינו אירוע אונליין בינלאומי וחי Commedia of the Plague בהשתתפות אמני דל'ארטה מובילים מכל העולם במונולוגים בעקבות המגיפה. צילום המופע >

אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.

2014

2015

2016

2017

2018

2019

2020

2021

2022

2023

הדמויות

זאני Zanni

ארלקינו Arlecchino

דוטורה – Dottore

לליו – Lélio

איזבלה – Isabella

פנטלון – Pantalone

פולצ'ינלה – Pulcinella

ויטוריה – Vittoria

קפיטנו – Capitano

טקסטים

כאן תוכלו להוריד ללא עלות טקסטים מלאים של המחזות מבית היוצר של להקת סקפינו!

  • העלאת המחזות אינה מחייבת שימוש במסכות.
  • כל ההצגות שלנו מבוצעות עם מסכות לפיכך המחזות כתובים כך שיתאפשר לשחקן.ית לגלם מספר דמויות. מכאן מספר השחקנים המשתנה בכל הצגה.
  • השימוש בטקסטים למטרות לימוד וללא מטרת רווח.

כבוד של שר

האוצר של לליו

ההם מהצד השני

הקמצן לאן?

סיפור סינדרלה

רומיאו וג'ולייטה-גרסת ורונה

דילוג לתוכן