‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו‬ ‫של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫תקציר‬ ‫במאמר אנתח סיפורים קצרים שפרסם אליעזר שמאלי‪ ,‬סופר הילדים זוכה פרס ישראל‪ ,‬מהקמת‬ ‫המדינה עד שנות השמונים‪ ,‬ובמרכזם דמויות של עולים מארצות האסלאם‪ .‬אצביע על מאפייני‬ ‫הייצוג שלו לעולים ואנתח את הדימוי שביקש להבנות עבור קוראיו הצעירים‪ .‬לאחר סקירה של‬ ‫המחקרים הקיימים על הדימוי של העולים מארצות האסלאם בדיסציפלינות של היסטוריה‪ ,‬ספרות‬ ‫וספרות ילדים‪ ,‬אציג אמות מידה לניתוח טקסטים‪ ,‬שמציעות מתווה מתודולוגי לחקר דימויים‬ ‫וייצוגים‪ .‬אראה כי הדימוי של עולים מארצות האסלאם שעיצב שמאלי היה לרוב מורכב ונטול‬ ‫סטראוטיפים וכי הוא חרג מהדימוי הרווח השלילי שהיה להם בעשורים הראשונים למדינה‪ .‬אראה‬ ‫כי בסיפוריו הוא הכליל את העולים מארצות האסלאם בנרטיב הציוני החלוצי‪ ,‬היה קשוב לתרבותם‬ ‫ופרס אותה לפני הקוראים‪ .‬שמאלי הציג את משפחותיהם באור חיובי ותיאר את הגברים כבעלי‬ ‫הון תרבותי יהודי‪ .‬הוא גם היה ער למחדלים של הממסד הקולט וחשף אותם‪ ,‬ובתוך כך תיווך את‬ ‫תפיסותיהם ואת דעותיהם של העולים‪ .‬למאמר תרומה לשדה המחקר של דימוי וייצוג‪ ,‬לחקר יוצאי‬ ‫ארצות האסלאם במדינת ישראל ולחקר ספרות הילדים‪.‬‬ ‫מילות מפתח‪ :‬אליעזר שמאלי‪ ,‬דימויים‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬יהודי ארצות האסלאם‪ ,‬ייצוגים‪ ,‬ספרות‪ ,‬ספרות‬ ‫ילדים‬ ‫מבוא‬ ‫אליעזר שמאלי כיוון כמעט את כל יצירתו אל הקורא הצעיר‪ .‬כשלושים שנה הוא מהלך בדרכי‬ ‫הארץ ושביליה‪ ,‬כמורה ומחנך בישובים החקלאיים‪ ,‬והוא מביט בנויה‪ ,‬מתבונן בנופה ומסתכל‬ ‫בתושביה; וכל שהוא רואה בעין טובה הוא רואה‪ ,‬עין אמן‪ ,‬ובלשון יפה וברורה‪ ,‬נמלצת מעט‬ ‫ועם זה נמרצת‪ ,‬הוא מוסר לקורא הצעיר ממראה עיניו ומספר לו על הנעשה בזמן הזה‪ ,‬ועל‬ ‫* מוקדש לזכרה של גיסתי‪ ,‬שביט עומר‪ ,‬שהאירה דרכם של רבים ונלקחה בטרם עת בכ"ז בניסן תשפ"א‪.‬‬ ‫** ברצוני להודות לפרופ' ירון צור‪ ,‬פרופ' יעל דר‪ ,‬ד"ר ורד טוהר‪ ,‬ד"ר קציעה עלון וד"ר הילה שלם‬ ‫בהרד על העצות הטובות‪.‬‬ ‫‪ doi:10.51854/bguy-35A114‬׀ עיונים‪ ,‬כרך ‪ ,)2021( 35‬עמ' ‪115-91‬‬ ‫‪91‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫שנתרחש בו בעבר הקרוב‪ ]...[ .‬כל מה שיצא מתחת עטו הנאמן חתום בחותם האמת‪ .‬ארוכה‬ ‫ורבגונית שורת הדמויות שתיאר‪ ,‬למן אנשי בראשית‪ ,‬אישי השומר‪ ,‬כובשי הגליל ועד לוחמי‬ ‫מלחמת העצמאות; למן אנשי העמל והעבודה‪ ,‬ראשוני ההתיישבות העובדת ועד לישובי‬ ‫המעברות‪ ,‬וישובי הספר‪ ,‬והעולה החדש אך זה מקרוב בא‪ .‬בכולם גילה את הטוב‪ ,‬הבריא‪,‬‬ ‫המחנך‪ ,‬בכולם חשף את נקודת המוקד היהודית‪ ,‬את כולם האיר באור של אהבת אחים‪.‬‬ ‫שורות אלה לקוחות מנימוקי השופטים שמשון מלצר‪ ,‬ברכה חבס ויוסף חנני‪ ,‬שבחרו‬ ‫להעניק לסופר אליעזר שמאלי את פרס ישראל הראשון לספרות ילדים ביום העצמאות‬ ‫תשי"ז‪ .‬לבד מתיאור מדויק של שמאלי המהלך בארץ ומביא את נופה וקורות מתיישביה‬ ‫היהודים לקורא הצעיר בסיפורים ֵראליסטיים‪ ,‬דברי השופטים אוצרים גם את נקודת המבט‬ ‫המורכבת של הסופר על מושאי כתיבתו; ואותה אני מבקש לנתח במאמר‪ .‬שמאלי נולד‬ ‫ב־‪ 1901‬בעיירה רוז'ישצ'ה (כיום באוקראינה)‪ .‬ב־‪ 1920‬עלה לארץ ישראל בתקופה המכּונה‬ ‫העלייה השלישית והחל בלימודי הוראה בבית המדרש למורים של דוד ילין בירושלים‪ .‬הוא‬ ‫לימד בבתי ספר במושבות ובערים‪ ,‬ולאחר הקמת המדינה כיהן כמפקח במשרד החינוך‬ ‫באזור השרון‪ .‬שמאלי פרש ממשרד החינוך ב־‪ 1966‬ונפטר בשנת ‪ .1985‬הוא השתייך‬ ‫לסופרי העלייה השלישית‪ ,‬ומראשית שנות השלושים עד מותו כתב סיפורים לילדים ולבני‬ ‫נוער; הוא עקב בהם אחר ייסוד היישוב היהודי בארץ ישראל ואחר הקמת מדינת ישראל‬ ‫ובניית החברה הישראלית‪ ,‬ובתוך כך פרס מניפה רחבה של מקומות‪ ,‬של אירועים ושל‬ ‫דמויות‪ 1.‬שמאלי כתב סיפורים דידקטיים וראה בהם כלי חינוכי־אידאולוגי שנועד להעביר‬ ‫מידע‪ ,‬להנחיל תרבות ולהקנות השקפת עולם וערכים‪ ,‬ולכן לא רק שיקף לקוראיו הצעירים‬ ‫‪2‬‬ ‫מציאות או דימוי שלה‪ ,‬אלא גם ביקש בסיפוריו לעצב אותה עבורם‪.‬‬ ‫במאמר זה אנתח סיפורים קצרים שפרסם שמאלי מהקמת מדינת ישראל עד שנות‬ ‫השמונים של המאה ה־‪ ,20‬ובמרכזם דמויות של עולים מארצות האסלאם‪ 3.‬אצביע על‬ ‫מאפייני הייצוג שלו לעולים ועל הדימוי שביקש להבנות עבור קוראיו הצעירים‪ ,‬שרובם‬ ‫נולדו בארץ ישראל להורים יוצאי אירופה‪ .‬סיפוריו של שמאלי הם מעין כתבות עיתונאיות‬ ‫קצרות או רשימות תיאוריות־עובדתיות הכתובות באיכות ספרותית‪ 4.‬כהיסטוריון של‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪92‬‬ ‫על סופרי העלייה השלישית ראו לדוגמה‪ :‬נורית פיינשטיין‪ ,‬תהודת זהות‪ :‬הספרות העברית במאה‬ ‫העשרים‪ ,‬טרום הקמת המדינה‪ ,‬כמבטאת הגות יהודית וכמעצבת זהות‪ ,‬עיון בכתביהם של סופרי‬ ‫העלייה השלישית‪ :‬יהודה יערי‪ ,‬דוד מלץ ואחרים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב ‪.2015‬‬ ‫על הספרות כמכוננת מציאות ולא רק כמתעדת אותה ראו‪ :‬יוסי מאלי‪' ,‬הפואטיקה והפוליטיקה של‬ ‫ההיסטוריוגרפיה החדשה — מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬רעיה כהן והנ"ל (עורכים)‪ ,‬ספרות והיסטוריה‪ ,‬מרכז זלמן‬ ‫שזר‪ ,‬ירושלים ‪ ,1999‬עמ' ‪.32-9‬‬ ‫אעסוק בסיפורים קצרים של שמאלי מתוך הספרים‪ :‬בצל אילן‪ :‬ספורים‪ ,‬יבנה‪ ,‬תל אביב ‪ ;1957‬בקצה‬ ‫הזרת‪ :‬ספורים‪ ,‬מסדה‪ ,‬תל אביב ‪ ;1961‬כסופי גאולה‪ :‬ספורים‪ ,‬עמיחי‪ ,‬תל אביב ‪ ;1962‬על חוט של חסד‪,‬‬ ‫מסדה‪ ,‬רמת גן ‪ ;1970‬זהב בירושלים‪ ,‬זמורה־ביתן־מודן‪ ,‬תל אביב ‪.1980‬‬ ‫גרשון ברגסון אפיין את כתיבתו של שמאלי 'ריפירטז'ה עתונאית מעולה‪ ,‬ספרותית'‪ .‬ראו‪ :‬גרשון‬ ‫ברגסון‪ ,‬שלושה דורות בספרות הילדים העברית‪ ,‬יסוד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1966‬עמ' ‪.199‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫תרבות אנתח אותם בקריאה 'צמודה‪ ,‬אך לא עמוקה'‪ ,‬היינו קריאה היסטורית־סוציולוגית‬ ‫המתרחקת מקריאה הרמנויטית מכיוון שאני מבקש לא רק לנתח את הדחיסות הטקסטואלית‬ ‫שלהם אלא לזהות מגמות רחבות במכלול הסיפורים‪ 5.‬אראה כי הדימוי של שמאלי על‬ ‫העולים מארצות האסלאם היה מורכב ונטול סטראוטיפים לרוב וכי הוא חורג מהדימוי‬ ‫השלילי שרווח בעשורים הראשונים למדינה ומתבטא בבירור במחקר הקיים‪ .‬בסיפוריו הוא‬ ‫הכליל את העולים מארצות האסלאם בנרטיב הציוני החלוצי‪ ,‬הציג את משפחותיהם בחיוב‬ ‫ותיאר את הגברים כבעלי הון תרבותי יהודי‪ .‬שמאלי היה קשוב לתרבותם של יוצאי ארצות‬ ‫האסלאם ופרס אותה לפני הקוראים‪ .‬הוא גם היה ער למחדלים של הממסד הקולט וחשף‬ ‫אותם‪ ,‬ובתוך כך תיווך את תפיסותיהם ואת דעותיהם של העולים‪ .‬בפתח המאמר אציג את‬ ‫המחקרים הקיימים על יצירתו של שמאלי ואראה כי החוקרים התרכזו ביצירה שכתב עד‬ ‫הקמת המדינה וכמעט התעלמו מזו שכתב לאחר מכן‪ .‬נוסף על כך אסקור את המחקרים‬ ‫הקיימים על הדימוי של העולים מארצות האסלאם בהיסטוריה‪ ,‬בספרות ובספרות הילדים‪.‬‬ ‫בעקבות הסקירה אציג אמות מידה לניתוח טקסטים אשר מתארים דימוי של יחיד או של‬ ‫קבוצה‪ ,‬שמטרתן להציע מתווה מתודולוגי לחקר ייצוגים בכלל ובחברה הישראלית בפרט‪.‬‬ ‫איישם אמות מידה אלה על הדימוי של שמאלי בסיפוריו על העולים מארצות האסלאם‪.‬‬ ‫חוקרים מתחומים של ספרות ילדים‪ ,‬לימודי תרבות וחינוך דנו בשמאלי וביצירתו הספרותית‬ ‫המוקדמת‪ .‬בחקר ספרות הילדים נבחנה יצירתו הדידקטית־אידאולוגית בהרחבה‪ ,‬מסקירות‬ ‫ביוגרפיות שכתבו אוריאל אופק וגרשון ברגסון בספריהם האנציקלופדיים עד מאמרים שנבחנו‬ ‫בהם נושאים שונים בסיפוריו‪ 6.‬מנחם רגב ניתח את המאפיינים הצורניים והתוכניים בסיפורים‬ ‫החינוכיים של שמאלי‪ 7,‬וחוקרים אחרים בחנו את האמצעים הספרותיים שנקט כדי להנחיל‬ ‫את הנרטיב הקולקטיבי של ההתיישבות העובדת לקוראים הצעירים‪ 8.‬באופן טבעי המחקרים‬ ‫‪9‬‬ ‫עוסקים בדמות החלוץ שעיצב — דמות של אדם מוסרי‪ ,‬אידאליסט‪ ,‬איש אדמה‪ ,‬שומר ולוחם‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪Heather Love, ‘Close but Not Deep: Literary Ethics and the Descriptive Turn’, New‬‬ ‫‪Literary History, 41, 2 (2010), pp. 371-391‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ברגסון‪ ,‬שלושה דורות‪ ,‬עמ' ‪ ;207–199‬אוריאל אופק‪ ,‬לקסיקון אופק לספרות ילדים‪ ,‬כרך שני‪ ,‬זמורה־‬ ‫ביתן‪ ,‬תל אביב ‪ ,1986‬עמ' ‪ ;639–638‬הנ"ל‪' ,‬אחד מאנשי בראשית‪ :‬לאליעזר שמאלי בן השבעים‬ ‫וחמש'‪ ,‬ספרות ילדים ונוער‪ ,‬ח (תשל"ו)‪ ,‬עמ' ‪.13–7‬‬ ‫מנחם רגב‪ ,‬בדרכי הספרות לילדים‪ ,‬אורנים‪ ,‬חיפה ‪ ,1985‬עמ' ‪.212–195‬‬ ‫יעל דר‪' ,‬ספרות הילדים העברית מסייעת בפרויקט הקליטה'‪ ,‬בתוך‪ :‬הנ"ל ואחרות (עורכות)‪ ,‬ברוח‬ ‫הזמן‪ :‬החזרת ספרות הילדים להקשרה ההיסטורי־תרבותי‪ ,‬מכון מופ"ת‪ ,‬תל אביב ‪ ,2007‬עמ' ‪;63-19‬‬ ‫איילת גיל־רונן‪' ,‬המחנך כסופר‪ ,‬הסופר כמחנך‪ :‬ספרות הילדים של אליעזר שמאלי'‪ ,‬דור לדור‪,‬‬ ‫לט (תשע"א)‪ ,‬עמ' ‪ ;96–75‬מנחם רגב‪' ,‬הזהות הלאומית והשתקפותה בספרות הילדים הישראלית'‪,‬‬ ‫תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו‪ :‬אסופת מאמרים על ספרות ילדים ונוער‪ ,‬כרמל‪ ,‬ירושלים ‪,2002‬‬ ‫עמ' ‪.159–142‬‬ ‫איתמר אבן־זהר‪' ,‬הצמיחה וההתגבשות של תרבות עברית מקומית וילידית בא"י‪1948-1882 ,‬׳‪ ,‬קתדרה‪,‬‬ ‫‪( 16‬תש"ם)‪ ,‬עמ' ‪ ;189–165‬טמירה ארבל‪"' ,‬עלינו להתחיל תמיד מבראשית"‪ :‬דמות החלוץ ב"אנשי‬ ‫בראשית" לאליעזר שמאלי'‪ ,‬עולם קטן‪ :‬כתב־עת לספרות ילדים ונוער‪( 1 ,‬תש"ס)‪ ,‬עמ' ‪.150–140‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪93‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫בחקר החינוך נדונה יצירתו של שמאלי כחלק מהחינוך בתנועת ההתיישבות העובדת‬ ‫בכללה‪ .‬נבחן כיצד הוא עיצב בכתביו עקרונות לחינוך העמלני כשילוב של פעילות‬ ‫גופנית ולימודים עיוניים בסיסיים בשאלות ובנושאים שקשורים לחייו של התלמיד; וכן‬ ‫שימשו כתביו מקור לניתוח הערכים המרכזים של זרם העובדים — עבודה‪ ,‬שוויון‪ ,‬שיתוף‪,‬‬ ‫דמוקרטיה ועוד — שהתגלמו בפועלו כמחנך‪ 10.‬מרבית חוקרי החינוך עסקו בספרים אנשי‬ ‫בראשית (‪ )1934‬ובני היורה (‪ ,)1937‬שראו אור לפני הקמת המדינה‪ ,‬ובספר בדרך לבית‬ ‫החינוך‪ :‬מיומנו של מורה (‪ ,)1953‬המתאר תקופה שלפני הקמת המדינה‪ ,‬אך סיפוריו של‬ ‫שמאלי משנות החמישים והשישים‪ ,‬שאז הוא היה מפקח במשרד החינוך ופעיל במעברות‬ ‫ובמושבי העולים בזמן העלייה הגדולה‪ ,‬טרם נחקרו‪.‬‬ ‫המחקר הקיים מתמקד למעשה בתקופה אחת מתוך שלוש תקופות מובהקות שזיהיתי‬ ‫בכתיבתו של שמאלי‪ .‬כאמור‪ ,‬התקופה הראשונה היא שנות השלושים והארבעים‪ ,‬עניינה‬ ‫יצירתו של קולקטיב יהודי בארץ ישראל ועיצוב דמותם של החלוץ העברי ושל משפחתו;‬ ‫התקופה השנייה היא מהקמת המדינה עד שנות השבעים‪ ,‬ובה תיאר את קליטת העליות‬ ‫הגדולות ואת בנייתה של החברה הישראלית; והתקופה השלישית‪ ,‬העשור האחרון בחייו‬ ‫של שמאלי‪ ,‬מתאפיינת בעיסוק במבט לאחור בשנים המעצבות בילדותו ובנעוריו‪ .‬דומה‬ ‫כי המחקר משקף את התהודה שזכתה לה יצירתו של שמאלי ואת מעמדה בשדה ספרות‬ ‫הילדים בכל אחת משלוש התקופות‪ .‬בתקופה הראשונה זכתה יצירתו לתהודה עצומה‪,‬‬ ‫והספרים אנשי בראשית ובני היורה יצאו לאור בהוצאות מחודשות עד שנות השמונים‪.‬‬ ‫ספרים אלה זכו למעמד קנוני‪ ,‬וקרוב לוודאי כי קראו אותם ילדים ובני נוער רבים‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬בתקופה השנייה והשלישית זכו שמאלי ויצירתו לתהודה קטנה יותר‪ .‬ייתכן כי הסוגה‬ ‫הספרותית שבחר שמאלי לכתוב אז — סיפורים קצרים‪ ,‬לעומת הרומנים הגדולים שכתב‬ ‫בתקופה הראשונה — השפיעה על חוסר התהודה‪ .‬עוד ייתכן שהכתיבה של שמאלי על‬ ‫העולים מארצות האסלאם‪ ,‬ולא על הוותיקים‪ ,‬הביאה לחוסר עניין ותהודה‪ .‬הסבר אחר‬ ‫הוא ערעור שתי קבוצות דור של סופרים ומשוררים את מעמדה של קבוצת הסופרים‬ ‫המחנכים שאליה השתייך שמאלי בהצגתן תפיסות חדשות בנוגע לספרות הילדים‪ .‬מסוף‬ ‫שנות השלושים הצטרפה הקבוצה המודרניסטית; זו הציגה חלופה לספרות ילדים ובה‬ ‫טקסטים בעלי איכויות ספרותיות מובהקות ובעלי מסרים הומניסטיים ואוניברסליים אשר‬ ‫חרגו מהאקטואליה המקומית‪ ,‬ובה בלטו אברהם שלונסקי‪ ,‬לאה גולדברג ונתן אלתרמן‪.‬‬ ‫בעשורים הראשונים למדינה נוספה הקבוצה השלישית; זו ביקשה לוותר על האליטיזם‬ ‫הספרותי‪ ,‬לכתוב לילדים בלשון פשוטה וישרה‪ ,‬אגב הבלטת התא המשפחתי ומעמדם‬ ‫כהורים‪ ,‬ובה בלטו תרצה אתר‪ ,‬אמיר גלבוע‪ ,‬יהודה עמיחי ואחרים‪ .‬שתי קבוצות השפיעו‬ ‫על טעמם של הילדים שבחרו בספרות מהנה ונגישה ופחות בספרות אידאולוגית־חינוכית‬ ‫‪ 10‬יובל דרור‪ ,‬החינוך החברתי ערכי ב'זרם העובדים' בתקופת המנדט הבריטי (‪ — )1948–1921‬מעבר‬ ‫לחינוך עכשווי‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תל אביב ‪ ;1994‬שמעון רשף‪ ,‬מקורותיה ותולדותיה של התנועה‬ ‫החינוכית‪ :‬זרם העובדים בחינוך בשנים תרפ"א‪-‬תרצ"ט‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תל אביב ‪.1980‬‬ ‫‪94‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫שהמשיכו שמאלי ובני דורו לכתוב‪ 11.‬למרות חוסר התהודה שזכתה לה יצירתו של שמאלי‬ ‫בתקופה השנייה והשלישית ראוי לחקור אותה לשם הרחבת ההנחות הקיימות במחקר‬ ‫בנוגע ליצירתו‪ ,‬ובתוך כך לתרום לחקר הדימוי של יהודי ארצות האסלאם‪.‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בחקר ההיסטוריה והספרות‬ ‫הדימוי של העולים מארצות האסלאם בארץ ישראל ובמדינת ישראל בעיני יוצאי אירופה‬ ‫נבחן במחקרים בהיסטוריה ובספרות‪ .‬היסטוריונים עוסקים בהתבטאויותיהם של מנהיגים‪,‬‬ ‫של נבחרי ציבור‪ ,‬של אנשי שירות ציבורי ושל עיתונאים בפרוטוקולים‪ ,‬במכתבים‪ ,‬בספרות‬ ‫מודפסת‪ ,‬בעיתונים‪ ,‬בספרי זיכרונות‪ ,‬בביוגרפיות ובאוטוביוגרפיות‪ 12.‬חוקרי ספרות‬ ‫עוסקים בדימוי של העולים ביצירות ספרותיות פרי עטם של יוצאי אירופה ויוצאי ארצות‬ ‫האסלאם‪ 13.‬בשתי הדיסציפלינות אפשר לחלק את המחקרים לדימוי של העולים מארצות‬ ‫‪ 11‬יעל דר‪' ,‬מקנון לקנון‪ :‬משוררים מרכזיים למבוגרים מחוללים שינוי וקובעים טעם בקנון הספרותי‬ ‫לילדים'‪ ,‬תעודה‪ ,‬כג (‪ ,)2009‬עמ' רסט‪-‬רצג‪.‬‬ ‫‪ 12‬למחקרים בהיסטוריה על הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם בתקופת המנדט ראו‪ :‬דבורה ברנשטיין‪,‬‬ ‫נשים בשוליים‪ :‬מגדר ולאומיות בתל אביב המנדטורית‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים ‪ ;2008‬תמי רזי‪,‬‬ ‫'ילדים עשוקי ילדות‪" :‬שלום הילד" ביישוב היהודי בשנות המנדט הבריטי'‪ ,‬חברה ורווחה‪ ,‬ל‪,‬‬ ‫‪( 4–3‬תשע"א)‪ ,‬עמ' ‪ ;395–377‬הנ"ל‪"' ,‬בתי — אש‪ ,‬אש"‪ :‬אימהות ובנות עזובות בתל אביב בשנות‬ ‫השלושים והארבעים'‪ ,‬מגדר בישראל‪ ,‬א (תשע"א)‪ ,‬עמ' ‪ ;169–140‬דפנה הירש‪ ,‬באנו הנה להביא את‬ ‫המערב‪ :‬הנחלת היגיינה ובניית תרבות בחברה היהודית בתקופת המנדט‪ ,‬מכון בן־גוריון לחקר ישראל‬ ‫והציונות‪ ,‬קריית שדה בוקר ‪ .2014‬על הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם לאחר הקמת המדינה‬ ‫ראו‪ :‬משה ליסק‪' ,‬דימוי עולים‪ :‬סטריאוטיפים ותיוג בתקופת העלייה הגדולה בשנות החמישים'‪,‬‬ ‫קתדרה‪( 43 ,‬תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪ ;144–125‬עזיזה כזום‪' ,‬תרבות מערבית‪ ,‬תיוג אתני וסגירות חברתית‪:‬‬ ‫הרקע לאי־השוויון האתני בישראל'‪ ,‬סוציולוגיה ישראלית‪ ,‬א‪( 2 ,‬תשנ"ט)‪ ,‬עמ' ‪ ;428–365‬ירון צור‪,‬‬ ‫'אימת הקרנבל — "המרוקנים" והתמורה בבעיה העדתית בישראל הצעירה'‪ ,‬אלפיים‪( 19 ,‬תש"ס)‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;164–126‬אורית רוזין‪' ,‬תנאים של סלידה‪ :‬היגיינה והורות של עולים מארצות האסלאם בעיני‬ ‫ותיקים בשנות החמישים'‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל‪( 12 ,‬תשס"ב)‪ ,‬עמ' ‪ ;248–195‬חביבה פדיה‪,‬‬ ‫'ההיסטוריה הבוכה — הדיסציפלינה של ה"עצמי" והבניית ההיסטוריוגרפיה היהודית'‪ ,‬בתוך‪ :‬הנ"ל‬ ‫(עורכת)‪ ,‬המזרח כותב את עצמו‪ ,‬גמא‪ ,‬תל אביב ‪ ,2015‬עמ' ‪ ;126-25‬איתמר רדאי‪' ,‬יוצאי ארצות‬ ‫האסלאם — דימויים ותפיסות בחברה היישובית‪ :‬המקרה של חנה הלנה טהון'‪ ,‬עיונים בתקומת‬ ‫ישראל‪( 32 ,‬תש"ף)‪ ,‬עמ' ‪.244–216‬‬ ‫‪ 13‬למחקרים בספרות על הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם בתקופת המנדט ראו‪ :‬יפה ברלוביץ‪' ,‬דמות‬ ‫התימני בספרות העלייה הראשונה על רקע המפגש הבין עדתי'‪ ,‬פעמים‪( 10 ,‬תשמ"ב)‪ ,‬עמ' ‪;108–76‬‬ ‫חיה הופמן‪' ,‬בני תימן בארץ ישראל בראי הספרות העברית (תרמ"ג‪-‬תש"ח)'‪ ,‬עבודת מוסמך‪,‬‬ ‫אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תל אביב תשמ"ג; דולי בן־חביב‪' ,‬הנשים התימניות בתקופת היישוב בראי‬ ‫הספרות העברית'‪ ,‬בתוך‪ :‬אמיר בנבג'י וחנן חבר (עורכים)‪ ,‬ספרות ומעמד‪ :‬לקראת היסטוריוגרפיה‬ ‫פוליטית של הספרות העברית החדשה‪ ,‬מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד‪ ,‬ירושלים ‪ ,2014‬עמ'‬ ‫‪ .166-146‬על הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם לאחר הקמת המדינה ראו‪ :‬לב חקק‪ ,‬ירודים ונעלים‪:‬‬ ‫‪95‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫האסלאם בתקופת המנדט‪ ,‬שאז הייתה זו קבוצה קטנה מכלל האוכלוסייה היהודית‪ ,‬ולדימוי‬ ‫שלהם בשנים שלאחר הקמת המדינה‪ ,‬בעקבות גלי העלייה הגדולים מארצות האסלאם‪.‬‬ ‫רוב החוקרים התמקדו בדימוי השלילי של העולים מארצות האסלאם‪ ,‬ורק אחדים מהם‬ ‫ניתחו את הדימוי החיובי שלהם‪ .‬לתפיסתי‪ ,‬המחקרים משקפים את מצאי הטקסטים‬ ‫מאותם עשורים‪ ,‬שבעיקרו מציג דימוי שלילי של העולים מארצות האסלאם ומבטא את‬ ‫התפיסה שרווחה בקרב הכותבים יוצאי אירופה‪ .‬הדימוי של יוצאי אירופה בעיני יוצאי‬ ‫‪14‬‬ ‫ארצות האסלאם נחקר עד כה באופן מצומצם‪.‬‬ ‫בדימוי השלילי של העולים מארצות האסלאם במחקר ההיסטורי יש כמה היבטים חוזרים‬ ‫ונשנים‪ .‬בהיבט התרבותי הם נתפסו כבני תרבות ערבית‪ ,‬פרימיטיבית ונחשלת‪ ,‬חדורה‬ ‫אמונות טפלות‪ .‬הם צוירו כחסרי השכלה‪ ,‬נבערים בהלכות התרבות המערבית וחסרי רצון‬ ‫לאמץ את החשיבה הרציונלית‪ .‬אלה שאימצו את התרבות הצרפתית בארצותיהם נתפסו‬ ‫כבעלי תרבות לבנטינית נחותה‪ .‬הם נתפסו כפסיביים וחסרי יוזמה‪ ,‬ובהקשר הציוני נתפסו‬ ‫כחסרי פרודוקטיביות אימננטית‪ ,‬המסתייגים מעבודת כפיים וחסרי מוטיבציה להתגייס‬ ‫לצה"ל‪ 15.‬בהיבט הרפואי וההיגייני הוצגו יוצאי ארצות האסלאם כחולים מנּוונים אשר‬ ‫נגועים במחלות שונות‪ ,‬חולי נפש ומכורים לסמים‪ ,‬שנופלים כנטל על החברה הישראלית‪.‬‬ ‫הם תוארו כנטולים הרגלים היגייניים וסניטריים‪ ,‬ועל כן אינם מסוגלים לשמור על ניקיון‬ ‫הגוף‪ ,‬הבית והמרחב הציבורי באזורי מגוריהם‪ .‬הזוהמה והלכלוך הממשיים נקשרו‬ ‫גם לְ אופי‪ ,‬לאישיות ולמוסר מזוהמים‪ 16.‬בהיבט המשפחתי בולט הדימוי השלילי שדבק‬ ‫בגבר כמי שאינו מעוניין לעבוד ולפרנס את משפחתו ומבזבז כספים על אלכוהול ועל‬ ‫הימורים‪ .‬הנשים נתפסו כקרבנות של הגברים ושל התרבות הפטריארכלית‪ .‬האימהות‬ ‫תוארו כאגוצנטריות אשר מעדיפות את טובתן מטובת ילדיהן או לחלופין כחסרות כל ידע‬ ‫כיצד לטפל בילדיהן‪ 17.‬הילדים תוארו כמוזנחים; מי שהוריהם מזניחים אותם ואינם דואגים‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪96‬‬ ‫דמותם של יהודי המזרח בסיפור העברי הקצר‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬ירושלים ‪ ;1981‬דן לאור‪' ,‬בין מציאות לחזון‪:‬‬ ‫על השתקפותה של העלייה ההמונית ברומאן הישראלי'‪ ,‬בתוך‪ :‬מרדכי נאור (עורך)‪ ,‬עולים ומעברות‬ ‫‪ ,1952–1948‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים ‪ ,1989‬עמ' ‪ ;220–205‬הנ"ל‪' ,‬העלייה ההמונית כ"תוכן ונושא"‬ ‫בספרות העברית בשנות המדינה הראשונות'‪ ,‬הציונות‪ :‬מאסף‪ ,‬יד (תשמ"ט)‪ ,‬עמ' ‪ ;175–161‬אבנר הולצמן‪,‬‬ ‫'בין עולים לוותיקים בראי הסיפורת העברית'‪ ,‬בתוך‪ :‬דליה עופר (עורכת)‪ ,‬בין עולים לוותיקים‪ :‬ישראל‬ ‫בעלייה הגדולה‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;321–312‬בתיה שמעוני‪ ,‬על סף הגאולה‪ :‬סיפור‬ ‫המעברה‪ ,‬דור ראשון ושני‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר ומכון הקשרים‪ ,‬באר שבע ‪ ;2008‬איתמר דרורי‪ ,‬גאולה‬ ‫תימנית ועבריות חדשה‪ :‬על הרומן יעיש לחיים הזז‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן ‪.2014‬‬ ‫ארע אל־רשיד‪ :‬על סיפורת מזרחית‪ ,‬יד יצחק בן־‬ ‫לׁש ִ‬ ‫ראו לדוגמה‪ :‬יוחאי אופנהיימר‪ ,‬רחוב בן־גוריון ַ‬ ‫צבי‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪.237-210‬‬ ‫ליסק‪' ,‬דימוי עולים'; צור‪' ,‬אימת הקרנבל'; רוזין‪' ,‬תנאים של סלידה'‪.‬‬ ‫הירש‪ ,‬באנו הנה להביא את המערב; רוזין‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫ברנשטיין‪ ,‬נשים בשוליים; רוזין‪ ,‬שם‪ .‬לדימוי מורכב של נשים עולות מארצות האסלאם בסרטי‬ ‫הסברה ראו‪ :‬אורית רוזין‪' ,‬נשיות ובניין אומה בסרטי הסברה ישראלים משנות החמישים — דיוקנן‬ ‫של עולות מארצות האסלאם'‪ ,‬תעודה‪ ,‬כד (תשע"ב)‪ ,‬עמ' רסה‪-‬רצט‪.‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫לצורכיהם הבסיסיים‪ ,‬לבריאותם ולחינוכם‪ .‬נטען כי הם נשלחו לעבוד במקום ההורים‬ ‫או נוסף עליהם הם כדי לסייע בפרנסת המשפחה‪ .‬האשמת ההורים בהזנחת הילדים‬ ‫‪18‬‬ ‫ובהתעללות בהם הוצגו כמצב פתולוגי קבוע‪ ,‬שאינו ניתן לשינוי‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬ייצוג הדימוי החיובי של העולים מארצות האסלאם במחקר דל בלבד‪ .‬משה ליסק‬ ‫מראה כי לצד החרדות והחששות שהיו לדוד בן־גוריון מטיבם של יוצאי ארצות האסלאם‬ ‫אפשר להבחין מדי פעם בפעם בפרצי אופטימיות אשר לפוטנציאל הטמון בהם לבניין‬ ‫החברה והמדינה‪ .‬כך לדוגמה כתב עליהם בן־גוריון במאמר‪' :‬אין יסוד להנחה‪ ,‬שיהודי צפון‬ ‫אפריקה‪ ,‬או תורכיה‪ ,‬מצרים‪ ,‬פרס או עדן‪ ,‬שונים במהותם ויסודם מיהודי ליטא‪ ,‬גליציה‬ ‫‪19‬‬ ‫ואמריקה‪ .‬גם בהם גנוזים מעיינות עשירים של יכולת חלוצים‪ ,‬מעיינות של גבורה ויצירה'‪.‬‬ ‫ירון צור מביא דברים של אפרים פרידמן (בן חיים)‪ ,‬שליח ארץ־ישראלי בצפון אפריקה‪,‬‬ ‫העצמה הדמוגרפית של יהודי צפון אפריקה‪ ,‬את מסירותם לעניין ארץ ישראל‬ ‫שציין את ָ‬ ‫ואת מצבם הקשה בארצותיהם כדי לשכנע את הנהגת היישוב להעלות אותם‪ 20.‬ראוי לשים‬ ‫לב כי בשתי הדוגמאות‪ ,‬למרות הדימוי החיובי של יוצאי ארצות האסלאם‪ ,‬אפשר לזהות גם‬ ‫ערעור שלו‪ :‬בן־גוריון מצא תכונות חיוביות‪ ,‬אך אלה גנוזות ויש לחשוף אותן‪ ,‬ואילו פרידמן‬ ‫ניסה לשכנע את ההנהגת היישוב להעלות את יהודי צפון אפריקה לא רק בזכות מעלותיהם‬ ‫אלא גם בשל מצבם הביטחוני הקשה‪ .‬אורית רוזין מביאה במחקרה דוגמאות למבקרים‬ ‫במעברות שהציגו דימויים חיוביים של העולים מארצות האסלאם‪ ,‬אך היא מדגישה כי‬ ‫אלה היו מעטים מאוד ומשערת שהשפעתם הייתה זניחה לעומת ההתרשמויות השליליות‬ ‫של מבקרים אחרים‪ .‬רוזין מוסיפה כי גם במקרים שביקשו עיתונאים לפאר את העלייה‬ ‫‪21‬‬ ‫מארצות האסלאם ולהצביע על תרומתה למדינה‪ ,‬הם הציגו תמונה ביקורתית‪.‬‬ ‫החוקרים מעניקים שלל הסברים להיווצרותו ולהופעתו התדירה של הדימוי השלילי‬ ‫של העולים מארצות האסלאם בטקסטים שכתבו יוצאי אירופה‪ .‬משה ליסק מצביע על‬ ‫הקרבה בין יוצאי‬ ‫היעדר ִקרבה והיכרות בין הקולטים לנקלטים ומדגיש בעיקר את חוסר ִ‬ ‫אירופה ליוצאי ארצות האסלאם בתור זה שהביא את הקולטים לכתוב על העולים מתוך‬ ‫ריחוק ובורות‪ 22.‬העולים מארצות האסלאם התגוררו בשכונות‪ ,‬במעברות ובמושבי עולים‬ ‫שהיו מרוחקים ממרכזי המגורים של יוצאי אירופה הוותיקים‪ .‬אלה כתבו על העולים לאחר‬ ‫היכרות קצרה שהתבססה על מפגש חד־פעמי ואקראי או במקרים שיוצאי אירופה היו‬ ‫הגורם הקולט‪ ,‬המחנך‪ ,‬המטפל או החוקר‪ ,‬ואז לא היו הצדדים במעמד שווה‪ .‬במפגשים‬ ‫אלה הם באו במגע עם עולים ממעמד נמוך‪ ,‬חסרי השכלה או חולים והשליכו מהם על‬ ‫כלל הקבוצה‪ .‬במחקרים רבים מודגש כי המתח התרבותי בין יוצאי אירופה ליוצאי ארצות‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫רזי‪' ,‬ילדים עשוקי ילדות'; הנ"ל‪' ,‬בתי — אש‪ ,‬אש'‪.‬‬ ‫ליסק‪' ,‬דימוי עולים'‪ ,‬עמ' ‪.134‬‬ ‫צור‪' ,‬אימת הקרנבל'‪ ,‬עמ' ‪.131–129‬‬ ‫רוזין‪' ,‬תנאים של סלידה'‪ ,‬עמ' ‪.202 ,198‬‬ ‫ליסק‪' ,‬דימוי עולים'‪ ,‬עמ' ‪ .125‬הסבר דומה נותנים צור‪' ,‬אימת הקרנבל'‪ ,‬עמ' ‪ 143‬וכן רוזין‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫עמ' ‪.196‬‬ ‫‪97‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫האסלאם הוא הגורם המרכזי להיווצרות הדימוי השלילי‪ .‬ירון צור מצביע על הקולוניאליזם‬ ‫ועל הלאומיות כשני סדרים חברתיים כלל־עולמיים שהשפיעו על מערכת היחסים בין‬ ‫התפוצות היהודיות באירופה ובין אלה באסיה ובצפון אפריקה מאז שלהי המאה ה־‪,18‬‬ ‫ובכלל על זה הדימויים של הקבוצות‪:‬‬ ‫[הציונות] הציעה לייחס לזיקה לדת המשותפת ממד לאומי ולראות בבני המיעוטים‬ ‫היהודים תושבי הטריטוריות השונות בני לאום אחד‪ .‬דא עקא שעל פי התפישה‬ ‫הקולוניאלית‪ ,‬שאף היא שטפה באותה תקופה את העולם‪ ,‬לא היה ליהודי אירופה‬ ‫וליהודי אסיה ואפריקה מעמד שווה; יהודי אירופה נחשבו כעומדים על מדרגה גבוהה‬ ‫יותר‪ ,‬לפחות מבחינה תרבותית אם לא מבחינה גזעית‪ ,‬מיהודי אסיה ואפריקה‪ .‬המורשת‬ ‫הקולוניאלית ועולם הערכים והתדמיות שלה איימו אפוא לערער את העיקרון הלאומי‬ ‫‪23‬‬ ‫האחדותי והשוויוני של הציונות‪.‬‬ ‫צור טוען כי בארץ ישראל ובמדינת ישראל לא הביא הסדר הלאומי לביטולו של הסדר‬ ‫הקולוניאלי‪ ,‬ושניהם התקיימו בהן בו בזמן‪ .‬במצב זה ראו יוצאי אירופה ביוצאי ארצות‬ ‫האסלאם חלק מהקולקטיב היהודי‪ ,‬ובה בעת ראו בהם את היהודי 'האחר'‪ ,‬הנחּות מבחינה‬ ‫תרבותית‪ 24.‬הטקסטים שהם כתבו על יוצאי ארצות האסלאם משמיעים מגוון של קולות;‬ ‫אלה נעים‪ ,‬בעיני צור‪ ,‬על מקשתת שבין הסתייגות מוחלטת לשילוב מוחלט‪ ,‬כלומר טקסט‬ ‫אחד יכול להכיל מרכיבים מסתייגים ומרכיבים משלבים במינונים משתנים‪ .‬לעומת‬ ‫חוקרים שרואים בדימויים תוצר של הבדלי תרבות‪ ,‬דפנה הירש סבורה שהדימויים הם‬ ‫אמצעי אשר מייצר או משמר את ההבחנה בין שתי הקבוצות‪ .‬היא מדגימה כיצד ִהקצה שיח‬ ‫ההיגיינה זהות 'מערבית' גם ליוצאי אירופה שלא אימצו הרגלים היגייניים או אף דחו אותם‪,‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ולעומתם יוצאי ארצות האסלאם שהפנימו את ההרגלים ה'מערביים' לא זכו להכרה‪.‬‬ ‫בחקר הספרות יש הבחנה בין הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם ביצירות הספרותית‬ ‫לפני הקמת המדינה ואחריה‪ 26.‬דמותם של יוצאי ארצות האסלאם מיוצגת בהרחבה בספרות‬ ‫המתארת את העלייה הגדולה לאחר הקמת המדינה‪ .‬במחקרים המוקדמים אפשר לזהות‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪98‬‬ ‫ירון צור‪ ,‬קהילה קרועה‪ :‬יהודי מרוקו והלאומיות ‪ ,1954–1943‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,2002‬עמ' ‪.61‬‬ ‫הנ"ל‪' ,‬אימת הקרנבל'‪.‬‬ ‫הירש‪ ,‬באנו הנה להביא את המערב‪ .‬במחקר על ילדים עזובים בתקופת המנדט תמי רזי מראה שיח‬ ‫סוציאלי מערבי דומה לשיח ההיגייני שהתמקד בהאשמת הורים בהזנחת ילדיהם ובהתעללות בהם‪.‬‬ ‫השיח התעלם לרוב מהנסיבות הכלכליות‪ ,‬החברתיות והתרבותיות או מקשיי ההגירה ותייג תיוג‬ ‫שלילי את ההורים המזרחים‪ ,‬אף שמוצאן של רבות מהמשפחות שטופלו בידי מוסדות הרווחה היה‬ ‫מאירופה‪ .‬רזי‪' ,‬ילדים עשוקי ילדות' וגם הנ"ל‪' ,‬בתי — אש‪ ,‬אש'‪.‬‬ ‫הופמן‪' ,‬בני תימן בארץ'; וכן ברלוביץ‪' ,‬דמות התימני בספרות'‪ .‬דימוי מורכב יותר של התימנים לפני‬ ‫הקמת מדינת ישראל מובא ברומנים כעשב השדה וכערער בערבה‪ ,‬שכתב מרדכי טביב לאחר הקמת‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬טביב אינו מייצג את הסופרים שכתבו על התימנים; אמנם הוא נולד בארץ ישראל‪,‬‬ ‫אך הוא בן להורים שעלו מתימן בראשית המאה ה־‪ .20‬לניתוח יצירתו ראו לדוגמה‪ :‬נורית גוברין‪,‬‬ ‫'אחרית דבר'‪ ,‬בתוך‪ :‬מרדכי טביב‪ ,‬כערער בערבה‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב ‪ ,2014‬עמ' ‪.328-314‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫שני גופים של יצירות שנבדלים בתפיסתם‪ :‬האחד נכתב בידי סופרים ילידי הארץ ויוצאי‬ ‫אירופה מראשית שנות החמישים ומשקף רובו את הנחות היסוד האידאולוגיות‪ ,‬את מערכת‬ ‫המונחים ואת נקודת הראות של הממסד הקולט‪ .‬כמו דמותם במחקרים ההיסטוריים‪,‬‬ ‫תבנית העלילה מציגה את העולים כניצולי חברות נחשלות אשר מתחנכים בחברה חדשה‬ ‫ומתקדמת ונדרשים להתאים את עצמם לנורמות הנהוגות בה ולהגשים בכך את מעשה‬ ‫קיבוץ הגלויות ואת רעיון כור ההיתוך הישראלי‪ .‬בגוף יצירות זה בולט חיים הזז‪ ,‬שכתב‬ ‫כמה סיפורים קצרים ושני רומנים שגיבוריהם תימנים והדימוי שלהם מוצג באופן מורכב‬ ‫ולא סטריאוטיפי‪ 27.‬הגוף השני נכתב בידי סופרים שעלו בעלייה הגדולה והחלו לכתוב‬ ‫מאמצע שנות השישים‪ ,‬ובעיקר בשנות השבעים והשמונים‪ ,‬מתוך נקודת ראות ביקורתית‪.‬‬ ‫הסופרים הללו מציגים את משבר ההגירה‪ ,‬צדדים בחיי העולים שלא באו לידי ביטוי קודם‬ ‫לכן‪ 28.‬עם זאת‪ ,‬מחקרים מאוחרים מראים כי הספרות‪ ,‬כמו המציאות‪ ,‬מורכבת ורבת־‬ ‫פנים וכי גם סופרים מגוף היצירות הראשון ביטאו קשת רחבה של עמדות כלפי העולים‪,‬‬ ‫‪29‬‬ ‫מהתנכרות מתנשאת עד אהדה ואמפתיה כנה‪.‬‬ ‫הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם בספרי הילדים ובעיתוני הילדים טרם נחקר‬ ‫ביסודיות‪ .‬נכתבו מאמרים אחדים בנושא זה וכן מאמרים העוסקים בו אגב עיסוק בסוגיות‬ ‫רחבות כמו קליטת עלייה בספרות ילדים‪ 30.‬קרוב לוודאי שהיבול המצומצם במחקר הוא‬ ‫פועל יוצא ממיעוט ספרי ילדים שעניינם יוצאי ארצות האסלאם‪ .‬משנות השלושים עד‬ ‫שנות השבעים כתבו סופרים יוצאי אירופה את רוב ספרות הילדים על יוצאי ארצות‬ ‫האסלאם‪ .‬יוצא דופן הוא הסופר יהודה בורלא‪ ,‬יליד ירושלים‪ ,‬בן למשפחה ספרדית ותיקה‪.‬‬ ‫דנה קרן־יער סוברת כי תמונת הילדות של יוצאי ארצות האסלאם שבורלא מציג שונה‬ ‫מזו שמשתקפת בסיפוריהם של סופרים יוצאי אירופה‪ .‬היא מגדירה את בורלא סופר‬ ‫בן יוצאי ארצות האסלאם ('מזרחי' כהגדרתה)‪ ,‬אך בסיפוריו מובאים בדרך כלל ייצוגים‬ ‫של הקהילה הספרדית הוותיקה בירושלים‪ ,‬ולא של העולים שמקרוב באו‪ .‬בורלא אינו‬ ‫מתאר חוויית ילדות בעקבות הגירה לארץ חדשה והתאקלמות בה אלא ילדות בקהילה‬ ‫הספרדית הבורגנית הוותיקה בירושלים‪ ,‬וזו שונה מהותית מחוויות ילדי העולים‪ 31.‬כמו‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫דרורי‪ ,‬גאולה תימנית‪.‬‬ ‫לאור‪' ,‬בין מציאות לחזון' וגם הנ"ל‪' ,‬העלייה ההמונית'‪.‬‬ ‫הולצמן‪' ,‬בין עולים לוותיקים'‪ ,‬וגם שמעוני‪ ,‬על סף הגאולה‪.‬‬ ‫דנה קרן־יער‪' ,‬לעלות‪ ,‬לגדול‪ ,‬לספר‪ :‬ייצוגים של ילדים מזרחים ב"דבר לילדים"'‪ ,‬בתוך‪ :‬מוניקה‬ ‫לביא (עורכת)‪ ,‬דבר לילדים‪ :‬לגדל קורא חושב‪ ,‬מוזיאון נחום גוטמן‪ ,‬תל אביב ‪ ,2015‬עמ' ‪ ;94–81‬לילי‬ ‫גלזנר‪' ,‬זיהויו של קורפוס ספרות ילדים ונוער ישראלית־מזרחית‪ :‬ייצוגי התלמיד המזרחי כמקרה‬ ‫מבחן'‪ ,‬בין השורות‪( 3 ,‬תשע"ט)‪ ,‬עמ' ‪ ;44–15‬נעמי דה־מלאך‪' ,‬ספרות הילדים קולטת עלייה'‪ ,‬ילדּות‪,‬‬ ‫‪ ,)2017( 2‬עמ' ‪ ;32–11‬דר‪' ,‬ספרות הילדים העברית'‪ .‬גלזנר גורסת כי יש קורפוס כזה אלא שרובו‬ ‫חסר נראות‪ ,‬דחוק לשוליים ומפוזר‪ ,‬ולכן הוא גם לא נחקר‪ ,‬אולם גוף היצירות שהיא מביאה במאמר‬ ‫נכתב בעיקרו בעשורים האחרונים‪ ,‬והמחסור בעשורים הראשונים למדינה נותר בעינו‪.‬‬ ‫קרן־יער‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.89–85‬‬ ‫‪99‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫ספרות המבוגרים‪ ,‬רק בשנות השבעים החלו סופרים יוצאי ארצות האסלאם לכתוב על‬ ‫‪32‬‬ ‫קהילותיהם בארצות המקור ובישראל‪ ,‬אך עדיין מספרם מועט‪.‬‬ ‫כמו ספרות המבוגרים‪ ,‬גם בספרות הילדים הגיבורים מארצות האסלאם מוצגים‬ ‫כ'אחרים'‪ .‬השוני מתבטא בתיאור הגוף‪ ,‬בעיניים הכהות‪ ,‬בלבוש ובעברית שהסופר שם‬ ‫בפיהם‪ .‬הילדים מוצגים כפסיביים‪ ,‬נטולי שאיפות בלימודים וחסרי ביטוי עצמי‪ ,‬הסובלים‬ ‫מבעיות התנהגות ומקשיי הסתגלות לא מוסברים לחברה ולתרבות החדשות‪ .‬בסיפורים‬ ‫שהילדים מתוארים באזורי מגוריהם — במעברות או בשכונות בשולי הערים — הסביבה‬ ‫מוצגת כלא מודרנית‪ ,‬ומצוקה‪ ,‬עוני‪ ,‬זוהמה ואלימות פושים בה‪ .‬יש סיפורים שהילדים‬ ‫מגיעים לרחובות ולמרכזי הערים כדי לעבוד בעבודות מזדמנות ולסייע בפרנסת המשפחה‪.‬‬ ‫בסיפורים אלה ניכרת הנטייה להטיל על ההורים את האשמה על שהילדים נדרשים לעבוד‬ ‫במקום ללמוד או לשחק‪ .‬הדימוי השלילי ביותר של ילדים עולים מארצות האסלאם קושר‬ ‫אותם לעולם הפשע‪ .‬הילדים בסיפורים יכולים להיחלץ מחייהם הקשים רק אם יחליפו את‬ ‫המרחב ואת החברה הסובבים אותם‪ ,‬וכפועל יוצא מכך ימחקו את עברם ואת תרבותם‪ .‬רצוי‬ ‫שהם ימצאו משפחה מאמצת‪ ,‬ישתלבו בתנועת ההתיישבות העובדת או יתגייסו לצבא‪ .‬דרך‬ ‫בולטת אחרת להיטמע בחברה הישראלית שהסיפורים מציעים היא באמצעות קשרי אהבה‬ ‫בין יוצאי ארצות האסלאם ליוצאי אירופה ולילידי ישראל‪ ,‬שיביאו להיטמעותם של יוצאי‬ ‫‪33‬‬ ‫ארצות האסלאם בתרבותם של יוצאי אירופה ושל ילידי ישראל‪.‬‬ ‫הדימוי של אליעזר שמאלי על העולים מארצות האסלאם במכלול סיפוריו לאחר‬ ‫הקמת מדינת ישראל טרם נחקר לעומקו‪ .‬נעמי דה־מלאך בחנה ארבעה מסיפוריו בספר‬ ‫כיסופי גאולה (‪ .)1962‬לדבריה‪ ,‬העולים הוותיקים מתימן מוצגים בהם כחרוצים ונדיבים‬ ‫הנרתמים לקליטת העולים‪ ,‬ואילו העולים מצפון אפריקה מוצגים כבורים‪ ,‬פסיביים וחסרי‬ ‫ישע אשר נזקקים לתמיכת הוותיקים כדי להשתלב בחברה הישראלית‪ 34.‬מנגד‪ ,‬במאמר‬ ‫שכתבה דנה קרן־יער על דימוי ילדים יוצאי ארצות האסלאם בשבועון דבר לילדים היא‬ ‫מציינת רשימה שפרסם שמאלי בשבועון כאחת הדוגמאות היחידות לכתיבה חיובית של‬ ‫סופר יליד אירופה בעיתון על יוצאי ארצות האסאלם‪ .‬באותה רשימה‪ ,‬שכותרתה 'הסבים‬ ‫של ילדי המעברה'‪ ,‬שמאלי מתאר הצגה שהעלו ילדי מעברה בנושא גדולי המשוררים‬ ‫יוצאי ארצות האסלאם‪ ,‬ובהם יהודה הלוי ושלום שבזי‪ .‬קרן־יער סוברת שגישתו החיוביות‬ ‫והחפה מגזענות של שמאלי אינה תוצר של תפיסתו הערכית והכרעותיו האמנותיות‪ ,‬אלא‬ ‫נובעת מכך שהוא וסופרים אחרים 'הצליחו ללכת מעבר לעצמם‪ ,‬להניח לדבריהם של‬ ‫‪ 32‬על יצירות משנות השבעים שכתבו סופרים יוצאי ארצות האסלאם ראו‪ :‬גרשון ברגסון‪' ,‬ילדות‬ ‫יהודית בארצות המזרח בספרות לנוער'‪ ,‬ספרות ילדים ונוער‪ ,‬א‪-‬ה (‪ ,)1975‬עמ' ‪ ;9–3‬אלכס זהבי‪,‬‬ ‫'בני עדות המזרח בספרות הילדים'‪ ,‬מעגלי קריאה‪ ,)1980( 8 ,‬עמ' ‪ ;100–95‬יפה ברלוביץ‪' ,‬מקומה‬ ‫של ספרות הילדים ביצירתו של סמי מיכאל‪ :‬שיח פואטי'‪ .‬בתוך‪ :‬יגאל שוורץ (עורך)‪ ,‬נסיך ומהפכן‪:‬‬ ‫עיונים בפרוזה של סמי מיכאל‪ ,‬גמא‪ ,‬תל אביב ‪ ,2016‬עמ' ‪.74–32‬‬ ‫‪ 33‬הדימויים מבוססים על ניתוח כל המאמרים שהזכרתי בהערה ‪.30‬‬ ‫‪ 34‬דה־מלאך‪' ,‬ספרות הילדים קולטת'‪ ,‬עמ' ‪.17–16‬‬ ‫‪100‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫ילדים שעליהם הם כותבים להסתנן לכתיבתם‪ ,‬ואפילו להכתיב את דרך הביטוי'‪ 35.‬היא‬ ‫רואה בו צינור שדרכו קולם של הילדים מסתנן בגוף ראשון ומכתיב את דרך הביטוי‪ ,‬ואין‬ ‫היא מנתחת את מורכבות הדימוי שהסופר מעצב לעולים מארצות האסלאם בסיפוריו‬ ‫ולמעשה אינה מבחינה במהלך האידאולוגי והאומנותי שלו או מתעלמת ממנו‪ .‬ברצוני‬ ‫לערער על תפיסה זו‪ ,‬המייתרת את קולו הייחודי של הסופר ולהראות את חשיבות ניתוח‬ ‫הדימוי שעיצב לעולים מארצות האסלאם ולנסות לפענח את הגורמים שהביאו לעיצובו‪.‬‬ ‫תחילה אציע אמות מידה לניתוח דימוי או ייצוג בטקסטים‪ ,‬ובהמשך הדברים אנתח‬ ‫בעזרתן את הדימוי ששמאלי מעצב לעולים מארצות האסלאם בסיפורים שפרסם משנות‬ ‫החמישים עד ראשית שנות השמונים‪.‬‬ ‫אמות מידה לניתוח דימויים‬ ‫כאמור‪ ,‬ירון צור הראה כי הדימוי של יוצאי אירופה על יוצאי ארצות האסלאם נע על‬ ‫מקשתת שבין הסתייגות מוחלטת לשילוב מוחלט‪ .‬הגוונים השונים הם תולדה של ההבדלים‬ ‫התרבותיים בין 'מזרח' ל'מערב' או הצורך לייצר או לשמר את ההבחנה ביניהם‪ .‬כך או כך‪,‬‬ ‫זהו ציר פרשנות שנע על רצף אחד‪ .‬ברצוני להציע עוד ציר פרשנות‪ ,‬ובו אוסף אמות מידה‬ ‫אשר מרחיבות את ניתוח הדימוי שנע על הציר שבין הסתייגות לשילוב ומבקשות להעניק‬ ‫לו פרשנות רב־ממדית‪ .‬אראה כי מערכת היחסים בין אמות המידה סבוכה; לעתים אפשר‬ ‫לשלב ביניהן‪ ,‬ולעתים הן מתנגשות זו בזו‪.‬‬ ‫הכותב והסוגה — בבחינת דימוי ביצירה יש להתייחס לזהות הכותב‪ :‬לביוגרפיה שלו‪,‬‬ ‫למקומו בחברה‪ ,‬למעמדו הכלכלי ולעיסוקו‪ .‬דינו של טקסט שכתב פוליטיקאי שונה מזה‬ ‫שכתב עובד סוציאלי או עיתונאי‪ ,‬מורה או סופר; כל אחד מהם כותב מעמדה אחרת ולמטרות‬ ‫שונות‪ 36.‬גם הסוגה משפיעה על המבע‪ ,‬ולכן גם על הדימוי‪ :‬יומן אישי‪ ,‬אוטוביוגרפיה‪,‬‬ ‫פרוטוקול או כתבה בעיתון יעצבו אותו בדרך שונה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬יש להבחין בין טקסט‬ ‫ספרותי לטקסט היסטורי‪ ,‬ובתוך כך להתייחס למחויבות השונה שיש למחבריהם כלפי‬ ‫הקוראים; טקסט היסטורי מחויב לתיאור ישיר ולביאור סביר של הקיים או של משהו שהיה‬ ‫קיים‪ ,‬ואילו טקסט ספרותי פטור לחלוטין ממחויבות זו‪ .‬בטקסט ספרותי מעוצב עולם‬ ‫מדומה‪ ,‬גם אם לעתים מובא בו תיאור מהימן של המציאות‪ .‬בדיון בטקסטים ספרותיים יש‬ ‫‪ 35‬קרן־יער‪' ,‬לעלות‪ ,‬לגדול‪ ,‬לספר'‪ ,‬עמ' ‪.94-93 ,91‬‬ ‫‪ 36‬אין חולק על החשיבות של זהות הכותב ושל הביוגרפיה שלו בניתוח טקסטים היסטוריים‪ ,‬אך בדיון‬ ‫על טקסטים ספרותיים הדעות חלוקות‪ .‬אסכולת הביקורת החדשה (‪ )The New Criticism‬אימצה‬ ‫את הקריאה הצמודה ואת ההתמקדות בטקסט אגב דחייה של פרשנות המבוססת על מקורות חוץ־‬ ‫טקסטואליים‪ ,‬ובכללם קורות חייו של המחבר‪ .‬עם זאת‪ ,‬הביוגרפיה היא מרכיב בארגז הכלים בחקר‬ ‫הספרות‪.‬‬ ‫‪101‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫להבחין בין הסוגות השונות‪ 37.‬אליעזר שמאלי כתב בעיקר סיפורים קצרים כמו תיעודיים‬ ‫דידקטיים שהיו תוצר של מפגשים או אירועים שהוא השתתף בהם או של סיפורים ששמע‪.‬‬ ‫המספר האוטוביוגרפי של שמאלי נזכר במרבית הסיפורים כאחת הדמויות הפעילות‪ .‬הוא‬ ‫מאופיין כאדם מבוגר ובעל ניסיון חיים‪ ,‬אשכנזי ותיק בארץ‪ ,‬המתהלך בה ונפגש עם עולים‪.‬‬ ‫בסיפורים אחדים שמאלי מוסר את המתרחש מנקודת מבטו של המספר הכול־יודע‪ ,‬אך‬ ‫גם כאן נשמרת הגישה הדידקטית האוהדת שהוא ביסס בסיפורים אשר הנכיחו את דמות‬ ‫המספר‪ .‬בדיון ספרותי זה אדגיש את החפיפה בין הרשויות מתוך מודעות לפער המתקיים‬ ‫‪38‬‬ ‫בין הסופר הביוגרפי למחבר המובלע ולמספר‪.‬‬ ‫אידאולוגיה — בהגדרתה כסך האמונות והדעות המקובלות בחברה‪ ,‬המשמשות מכשיר‬ ‫מגייס ומלכד לקראת מאבק על חזון משותף — משפיעה אף על הדימוי‪ .‬אליעזר שמאלי‬ ‫נמנה עם דור סופרי הילדים הראשון בארץ ישראל שהניח את היסודות לספרות הילדים‬ ‫בעברית‪ .‬קבוצה זו פעלה משלהי המאה ה־‪ 19‬והתרחבה והתמסדה בשנות העשרים של‬ ‫המאה ה־‪ .20‬רוב הסופרים היו מורים ומחנכים שנענו לצורך של מערכת החינוך הארץ־‬ ‫ישראלית בספרי ילדים בעברית שייּכָ תבו מתוך המציאות וההוויה המקומיות‪ .‬הכתיבה‬ ‫הייתה ייעוד לאומי‪ ,‬ועלילות הסיפורים שירתו את האידאולוגיה הציונית‪ ,‬ומכאן גם הטון‬ ‫הדידקטי־אידאולוגי הטיפוסי לספרי הילדים מאותה תקופה‪ .‬הספרים נכתבו ככלי לעיצוב‬ ‫זהותם הלאומית והתרבותית של הילדים‪ 39.‬לא היה הבדל בין הטון הדידקטי־אידאולוגי של‬ ‫שמאלי בסיפורים שכתב בתקופה הראשונה על החלוץ ומשפחתו ובין הסיפורים שכתב‬ ‫ביטוייה של‬ ‫ָ‬ ‫בתקופה השנייה על העולים מארצות האסלאם‪ .‬בתוך כך יש לבחון את מגוון‬ ‫האידאולוגיה הציונית ואת השפעתה על דימוי העולים מארצות האסלאם שעיצב שמאלי‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬יש לחפש ניגודים‪ ,‬הבלעות ושתיקות בטקסט כדי לאתר את מגבלות האידאולוגיה‪.‬‬ ‫בחינה דיאכרונית של הדימוי — בבחינה סינכרונית ההנחה היא כי אוסף דימויים‬ ‫של כותב אחד עשויים מקשה אחת‪ ,‬ולכן הדימוי נבחן בשלמותו‪ ,‬בלי לתת את הדעת‬ ‫על התהוותו ההיסטורית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחינה דיאכרונית‪ ,‬היינו השוואה של הייצוגים‬ ‫בזמנים שונים‪ ,‬מאפשרת ללמוד על שינויים שחלו בו במשך השנים ולהעניק להם הסברים‬ ‫היסטוריים‪ .‬על כן במאמר אני עוסק בסיפורים של שמאלי שפורסמו משנות החמישים עד‬ ‫ראשית שנות השמונים המאפשרים לבחון את השינויים שחלו בתפיסותיו‪ .‬בחינת הדימוי‬ ‫‪ 37‬לדיון תאורטי בעניין זה ראו‪ :‬מנחם ברינקר‪ ,‬מבעד למדומה‪ :‬משמעות וייצוג ביצירה הבדיונית‪,‬‬ ‫הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב ‪ ;1980‬הנ"ל‪' ,‬ספרות והיסטוריה‪ :‬הערות קטנות לנושא גדול'‪ ,‬בתוך‪ :‬כהן‬ ‫ומאלי (עורכים)‪ ,‬ספרות והיסטוריה‪ ,‬עמ' ‪.43-33‬‬ ‫‪Wayne C. Booth, The Rhetoric of Fiction, The University of Chicago Press, Chicago 38‬‬ ‫‪1961‬‬ ‫‪ 39‬נורית גרץ‪ ,‬ספרות ואידיאולוגיה בארץ ישראל בשנות השלושים‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬ ‫תל אביב ‪ ;1988‬זהר שביט‪' ,‬התפתחות ספרות הילדים בארץ ישראל'‪ ,‬בתוך‪ :‬הנ"ל (עורכת ומחברת‬ ‫ראשית)‪ ,‬תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה‪ :‬בנייתה של תרבות עברית‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1998‬עמ' ‪.465–445‬‬ ‫‪102‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫של יוצאי ארצות האסלאם בסיפוריו של שמאלי לפני הקמת מדינת ישראל ואחריה מלמדת‬ ‫על שינוי שחל בכתיבתו ביחס אליהם‪ .‬יעל דר טוענת כי בספר בני היורה‪ ,‬שראה אור‬ ‫ב־‪ ,1936‬אף ששמאלי כולל את הילדים התימנים בקולקטיב היהודי‪ ,‬הם לעולם 'האחרים'‪.‬‬ ‫השכונה שהם חיים בה מתוארת כמרחב לא מודרני‪ ,‬נחשל ומרוחק פיזית ומנטלית‬ ‫מהמרחב העירוני הציוני‪ 40.‬השינוי החיובי ביחסו ליוצאי ארצות האסלאם לאחר הקמת‬ ‫המדינה נבע בין היתר מתמורה רחבה יותר שחלה בתקופת מלחמת העולם השנייה ביחסם‬ ‫של סופרי הילדים לגולה‪ .‬דר מציינת כי בימי המלחמה התפייסו סופרי הילדים עם הגולה‬ ‫ושינו את יחסם ליהודים בתפוצות‪ :‬במקום שלילת הגלות והשוואה שיפוטית בין היהודי‬ ‫הארץ־ישראלי ליהודי הגלותי‪ ,‬תוארה זיקה חיובית בין ילדי הארץ לילדי הגולה ולחיים‬ ‫בתפוצות‪ 41.‬תמורה זו השפיעה לדעתי גם על הדימוי של יוצאי ארצות האסלאם לאחר‬ ‫הקמת המדינה ביצירותיו של שמאלי‪ .‬לשינוי בדימוי יש קשר ישיר גם לפרמטר הבא‪.‬‬ ‫טיב היכרותו של הכותב עם הקבוצה הנתונה למבטו — להיכרותו של הכותב‬ ‫עם הקבוצה שהוא מתאר יש חשיבות עצומה‪ .‬היכרות קצרה‪ ,‬אקראית ושטחית או היכרות‬ ‫שיטתית‪ ,‬ממושכת ועמוקה ישפיעו על הדימוי‪ .‬בהשאלה מסוציולוגיה‪ ,‬ראוי לבחון אם‬ ‫הכותב מתאר את הקבוצה מתוך תצפית ישירה או תצפית משתתפת‪ ,‬כלומר אם הוא בילה‬ ‫פרק זמן מסוים עם הקבוצה‪ ,‬צפה בפעילותה ותיעד אותה מבחוץ או אם הוא תיעד מציאות‬ ‫חברתית שהיה שותף פעיל בה‪ .‬מובן שתיעודו של הכותב את המציאות החברתית שהוא‬ ‫היה שותף פעיל בה מביא אותו להכיר את מרכיבי התרבות ואת משמעותם מנקודת מבטה‬ ‫של הקבוצה ולהבין טוב יותר תופעות‪ ,‬תהליכים ובעיות שנקשרים אליה‪ .‬סוגיית התצפית‬ ‫מעלה גם את השאלה אם הכותב מתאר את הקבוצה בסביבתה הטבעית או בעת שחבריה‬ ‫מגיעים למרחביו‪ .‬לאחר עלייתו של שמאלי לארץ בשנת ‪ 1920‬הוא למד במשך שלוש שנים‬ ‫בבית מדרש למורים העברי בירושלים‪ .‬בתקופת לימודיו הוא התגורר בשכונות עולי תימן‬ ‫והכיר את סיפורי העבר של הקהילה‪ ,‬את אורחות חייה‪ ,‬את מנהגיה ואת תרבותה ותיאר‬ ‫אותם בהרחבה בספר זהב בירושלים‪ .‬אפשר לומר כי סיפוריו של שמאלי בתקופה זו נבעו‬ ‫מתצפית משתתפת‪ .‬בתקופה מכוננת זו התקרב שמאלי לעולים מתימן‪ ,‬והם השפיעו על‬ ‫הדימוי שעיצב להם ביצירתו‪ 42.‬לאחר הקמת מדינת ישראל‪ ,‬בזמן שהיה שמאלי מפקח‬ ‫במשרד החינוך באזור השרון וכחלק מתפקידו‪ ,‬הוא ביקר תכופות במחנות העולים‪,‬‬ ‫במעברות ובמושבי העולים וכתב את סיפוריו מתוך המפגשים הללו‪ ,‬שהוא נחשף בהם‬ ‫לחייהם של עולים מקהילות שונות מארצות האסלאם‪ .‬בסיפורים הוא מציב בלב העלילה‬ ‫את מחשבותיהם‪ ,‬את השקפת עולמם ואת דעותיהם‪ ,‬ואלו נמסרות מנקודת מבטם‪ .‬באותה‬ ‫תקופה כתב שמאלי מתוך תצפית ישירה‪ ,‬אך לדידי קרובה למושאי כתיבתו‪.‬‬ ‫‪ 40‬דר‪' ,‬ספרות הילדים העברית'‪ .‬לדימוי דומה אחר ראו בסיפור הקצר 'המיל‪ :‬מן ההוי התימני'‪ ,‬שפרסם‬ ‫שמאלי בכתב העת מאזנים בשנת ‪.1929‬‬ ‫מּודים לֻ ַּק ְחנּו'‪ :‬היישוב לנוכח שואה ולקראת מדינה בספרות הילדים הארץ־‬ ‫'ּומ ַּס ְפ ַסל ַהּלִ ִ‬ ‫‪ 41‬יעל דר‪ִ ,‬‬ ‫ישראלית‪ ,1948–1939 ,‬מאגנס ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.54–34‬‬ ‫‪ 42‬השוו להיכרות ולכתיבה המורכבת של הזז על התימנים‪ .‬ראו‪ :‬דרורי‪ ,‬גאולה תימנית‪ ,‬עמ' ‪.16-11‬‬ ‫‪103‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫המרכיבים הנעדרים מן הדימוי — בבחינת דימוי יש לתת את הדעת גם למרכיבים‬ ‫הנעדרים או המודרים ממנו‪ ,‬ויש להעניק הסבר להיעדרותם או להדרתם‪ .‬איתור המרכיבים‬ ‫החסרים בדימוי נעשה באמצעות מיקומו בארכיון מקיף של דימויים אשר חולקים יסודות‬ ‫משותפים‪ :‬טקסטים אחרים של הכותב‪ ,‬טקסטים של כותבים אחרים ומחקרים‪ .‬הצבת הדימוי‬ ‫בהקשריו השיחניים יכולה להאיר מאפיינים טקסטואליים שמובנים מאליהם‪ ,‬אך הכותבים‬ ‫עצמם או חוקרים התעלמו מהם‪ 43.‬בסיפוריו של שמאלי נעדר למשל הדיון בבעיה העדתית —‬ ‫במתח שנוצר בין העולים מארצות האסלאם לעולים מאירופה עקב הפערים בין שתי הקבוצות‬ ‫בכלכלה‪ ,‬בדרגות המודרניזציה‪ ,‬בכושר הניידות החברתית במשק הישראלי וביכולת‬ ‫הפעולה במערכת הפוליטית‪ .‬לבד מפערים אלה התבטאה הבעיה העדתית בנורמות חשיבה‬ ‫והתנהגות לא רשמיות ששיקפו את עולם הדימויים והרגשות שאפיין את מערכת היחסים בין‬ ‫שתי הקבוצות‪ 44.‬איני טוען ששמאלי התעלם מהבעיה העדתית‪ ,‬אלא שהוא האמין בתאוריית‬ ‫המודרניזציה‪ ,‬שעל פיה חברות בעולם מתפתחות ישירות מחברה מסורתית לחברה מודרנית‪.‬‬ ‫לפי גישה זו‪ ,‬החברה הישראלית הייתה מורכבת מצד אחד מעולים מאירופה שעברו רובם‬ ‫ככולם תהליכי מודרניזציה בארצות מוצאם‪ ,‬ומצד אחר מעולים מארצות האסלאם אשר‬ ‫מפגרים בתהליך המודרניזציה‪ ,‬אבל עתידים להתקדם בישראל‪ .‬ההבדל העדתי הוא בעיקרו‬ ‫תוצאת פערי התרבות בין שתי הקבוצות‪ ,‬ואלה יצטמצמו ולבסוף אף יתבטלו‪ 45.‬עם זאת‪,‬‬ ‫אראה בניתוח הסיפורים כי אף ששמאלי לא דן בבעיה העדתית‪ ,‬הוא חושף בסיפוריו‪ ,‬חשיפה‬ ‫גלויה וסמויה‪ ,‬מחדלים של הממסד הקולט כלפי העולים מארצות האסלאם‪ ,‬מחדלים שהם‬ ‫תוצר של הבעיה העדתית‪ .‬בעקבות אמונתו בתאוריית המודרניזציה‪ ,‬הקובעת שכל העולים‬ ‫מארצות האסלאם שייכים לחברות מסורתיות‪ ,‬נעדרים מסיפוריו עולים מארצות האסלאם‬ ‫‪46‬‬ ‫שעברו תהליכי מודרניזציה בארצות מוצאם‪.‬‬ ‫הגורם הדתי במפגש בין־עדתי ובדימוי — במפגש בין יוצאי אירופה ליוצאי ארצות‬ ‫האסלאם שבאו מחברות מסורתיות הייתה הדת גשר‪ .‬ככל שהעמיקו הפערים התרבותיים בין‬ ‫שתי הקבוצות‪ ,‬כן היה ההון התרבותי היהודי המשותף לכל התפוצות — הדת והמסורת‪ ,‬ארון‬ ‫הספרים היהודי והתרבות העממית היהודית — חוליה מקשרת ומחברת‪ .‬דבריי מכּוונים לא‬ ‫לדימוי הדתי הרומנטי שלפיו אותם עולים הם יהודים קדמונים ואמתיים שהדת היא לעתים‬ ‫סמן למידת לאומיותם‪ 47,‬אלא לדימוי דתי חיובי שהוא תוצר של מפגש ששיח תרבותי או‬ ‫‪43‬‬ ‫‪Margaret Cohen, ‘Narratology in the Archive of Literature’, Representations, 108, 1‬‬ ‫‪(2009), pp. 51-75‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫צור‪' ,‬אימת הקרנבל'‪.‬‬ ‫הנ"ל‪' ,‬ההיסטוריוגרפיה הישראלית והבעיה העדתית'‪ ,‬פעמים‪ ,)2003( 95–94 ,‬עמ' ‪.56–7‬‬ ‫אלכס זהבי עוסק בסופרים ובסיפורים המציגים חברה מודרנית בארצות האסלאם‪ .‬ראו‪ :‬זהבי‪' ,‬בני עדות‬ ‫המזרח'‪ .‬גם בתיה שמעוני עוסקת בסיפור 'זרזירים' לאמנון שמוש‪ ,‬אשר הוא מתאר בו עולים מצפון‬ ‫אפריקה שרואים בעצמם מודרניים מחברי הקיבוץ בצפון הארץ‪ .‬שמעוני‪ ,‬על סף הגאולה‪ ,‬עמ' ‪.175–170‬‬ ‫ירון צור‪' ,‬הגורם הדתי במפגש בין הציונות ליהודי הכפרים בהרי האטלס'‪ ,‬בתוך‪ :‬שמואל אלמוג‪,‬‬ ‫יהודה ריינהרץ ואניטה שפירא (עורכים)‪ ,‬ציונות ודת‪ ,‬מרכז זלמן שזר ומכון טאובר‪ ,‬ירושלים ובוסטון‬ ‫‪ ,1994‬עמ' ‪.405–385‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪104‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫אינטלקטואלי מתקיים בו על הבסיס היהודי המשותף‪ .‬תנאי הכרחי להיווצרותם של מפגש‬ ‫ודימוי מסוג זה הוא הון תרבותי משותף‪ .‬אף ששמאלי היה חילוני‪ ,‬הוא גדל במזרח אירופה‬ ‫בבית דתי‪ ,‬כמו רבים מסופרי העלייה השלישית‪ .‬סופרים אלה‪ ,‬ובכללם שמאלי‪ ,‬קיבלו חינוך‬ ‫‪48‬‬ ‫תורני בחדר ובישיבות‪ ,‬וזה ניכר ברובד האסוציאטיבי והלשוני של יצירתם‪.‬‬ ‫הדימוי שעיצב אליעזר שמאלי ליוצאי ארצות האסלאם‬ ‫איכרים יוצאי ארצות האסלאם‬ ‫השיבה אל הקרקע ואל עבודת האדמה הייתה מאבני היסוד של האידאולוגיה הציונית‪,‬‬ ‫שראתה בהם דרך להתחדשות לאומית וליצירת חיים יהודיים חדשים ובריאים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫שמאלי מציג בסיפוריו‪ ,‬מתוך האידאולוגיה שלו‪ ,‬את העולים מארצות האסלאם כאיכרים‬ ‫עובדי אדמה ומציב אותם לצד החלוצים בקיבוצים והאיכרים במושבות‪ .‬בסיפורים בולטת‬ ‫בחירתם של העולים בהתיישבות במושבים ובעבודת האדמה‪ ,‬ולא כאפשרות שכפה עליהם‬ ‫הממסד‪ .‬עבודת האדמה מוצגת בסיפורים כניגוד למלאכות או למסחר שמהם התפרנסו‬ ‫היהודים בתפוצות‪ .‬כך המספר מתאר בסיפור 'נתפזרו העננים'‪' :‬יוצאי מרוקו‪ ,‬אלג'יר‪,‬‬ ‫ותוניסיה‪ ,‬בחורים גבוהים ושחורי בלורית; פדויי־תימן צנומים ומגודלי־פאות ופליטי‬ ‫רומניה רחבי־גרם — כאן מצאו מקלט לנשיהם וטפם‪ ,‬המירו חנות במחרשה ומחט — באת‪.‬‬ ‫שתלו את עצמם באדמת המולדת‪ ,‬להוציא לחם מן הארץ'‪ 49.‬שמאלי מעצב דמויות של‬ ‫עובדי האדמה ושם בפיהן דברים שמדגישים את הערך עבודת האדמה במדינת ישראל‪.‬‬ ‫כפועל יוצא מכך הדמויות מדגישות את חשיבות ההצטרפות לתנועות ההתיישבות ואת‬ ‫התנגדותן למגורים בעיר‪.‬‬ ‫בסיפור 'ביקור אצל אמא' המספר מתאר שני ילדים שהוריהם עלו מצפון אפריקה והם‬ ‫עובדים במשק המשפחתי במושב בנגב תיאור דומה לתיאור המקובל של 'הצבר'‪' :‬הם‬ ‫לבושים מכנסי־חאקי קצרים וחולצות כחולות‪ ,‬והם שזופים וזיווניים ורוחם טובה עליהם‬ ‫תמיד — התברך בלבו‪ :‬אשרי יולדתם‪ ,‬וירבו כמותם בישראל! כי כפועלים־חקלאים ותיקים‬ ‫נראו — בעלי שרירים ובעלי מרץ ותבונה; כאילו הם ואבותיהם ואבות אבותיהם חקלאים‬ ‫היו מאז ומעולם'‪ 50.‬קודם לכן המספר מציין את הישגיהם ואת ידיעותיהם של שני הילדים‬ ‫בלימודים ומדגיש כי הם אינם רק בעלי שרירים ומרץ כי אם גם בעלי תבונה; ודימוי חיובי‬ ‫זה חורג מהדימוי שנפוץ באותה עת‪.‬‬ ‫שמאלי מרחיב בסיפורים את מנעד האפשרויות ומעצב דמות של עובד אדמה יוצא‬ ‫ארצות האסלאם השונה מדמות חלוצי העליות הראשונות או מדיוקן הצבר‪ .‬מדובר לא‬ ‫‪ 48‬פיינשטיין‪ ,‬תהודת זהות‪ ,‬עמ' ‪.156-158‬‬ ‫‪ 49‬שמאלי‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.112‬‬ ‫‪ 50‬הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.143‬‬ ‫‪105‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫רק בבחורים ובחורות צעירים אלא גם בגברים ובנשים מבוגרים‪ ,‬דתיים ששומרים על‬ ‫תרבות מוצאם‪ .‬בסיפור 'אדמה' המספר פוגש בנסיעה באוטובוס אישה תימנייה‪ ,‬מבוגרת‪,‬‬ ‫דתייה‪ ,‬וזו אומרת לו‪' :‬תראה‪ ,‬חביבי‪ ,‬תראה ידיים של חקלאי במושב שבהרי ירושלים‬ ‫הקדושה — בבקשה‪ ...‬ובדברה — הושיטה מולי שתי ידיים גדולות ועסקניות‪ ,‬ידי־עבודה‬ ‫‪51‬‬ ‫גמישות ומופלאות‪ ,‬זרועות יבלות וסדקים ומכוסות חזזיות וכתמים; ומתחת לציפורניהם'‪.‬‬ ‫האישה‪ ,‬עובדת האדמה‪ ,‬מרשימה מאוד את המספר‪ ,‬והוא ממשיך‪' :‬הסתכלתי בעיניים‬ ‫מלאות הוקרה באישה עממית וטבעית זאת שהתערתה בין סלעי הרי יהודה; ובלב מלא‬ ‫רחשי־חיבה הקשבתי לסיפורה — שהיה ספוג שמחת־חיים‪ ,‬אושר משפחתי ותמימות‬ ‫ילדותית'‪ 52.‬שני חלקי המשפט נפתחים בדימוי חיובי ומסתיימים בדימוי אוריינטליסטי‬ ‫של אישה עממית טבעית או תמימה וילדותית‪ .‬למרות הדימוי החיובי ששמאלי מעצב‬ ‫בסיפוריו ולמרות גישתו המשלבת‪ ,‬משפט זה חושף גם מחשבות מסתייגות בעלות גוון‬ ‫אוריינטליסטי‪.‬‬ ‫היגיינה‬ ‫שלא כדימוי ההיגייני השלילי של עולי ארצות האסלאם הרֹווח בטקסטים היסטוריים‬ ‫וספרותיים‪ ,‬שמאלי מעצב בסיפוריו דימוי חיובי של הגוף‪ ,‬של הבית ושל סביבת המגורים‬ ‫של העולים — מתוך היכרות וחיים משותפים ִעמם‪ .‬לדוגמה בעלילת 'בנתיב הצער והאושר'‬ ‫המספר מתאר את סיפור חייהם של זוג תימנים ירושלמים שבדירתם הוא שכר חדר‪ .‬יחיא‪,‬‬ ‫בתיאוריו‪' ,‬לבוש בגדי־שבת נקיים ונאים פניו רחוצים וזקנו מסורק'‪ ,‬אשתו יונה השקיעה‬ ‫'את כל מרצה וחריצותה בקרצוף וגירוד‪ ,‬בניקוי וסיוד‪ ,‬בשטיפה והדחה' של הבית‪ ,‬ואף‬ ‫החצר מרוצפת ונקייה ומקושטת בעשבי בשמים שמפיצים ריח נעים‪ 53.‬כאשר המספר‬ ‫נתקל במנהגים או בהתנהגות שנראו לא היגייניים בתפיסה מערבית‪ ,‬הוא מציע הסברים‬ ‫מפי הדמויות יוצאי ארצות האסלאם‪ .‬אחד הנהגים הלא היגייניים הבולטים היה ישיבה‬ ‫או שינה על הקרקע‪ .‬נוהג זה הרתיע את יוצאי אירופה‪ ,‬והם ניסו לשרשו‪ .‬בסיפור 'אדמה'‬ ‫מוצגת דמות של אישה תימנייה‪ ,‬וכך היא מסבירה‪' :‬לא היינו ישנים על מיטות כמו כאן‪,‬‬ ‫אלא שוכבים היינו על מחצלות או שטיח על פני האדמה‪ .‬יותר נקי בחיי‪ ...‬מוציאים כל יום‬ ‫את המחצלת החוצה‪ ,‬מנערים ודופקים במקל — ואין נחשים ועקרבים‪ ,‬ואין זה וזה‪ ,‬אתה‬ ‫יודע מה שאני חושבת — כינים‪ ,‬פשפשים וצרות אחרות'‪ 54.‬המספר מביא את דבריה של‬ ‫האישה ללא שיפוטיות‪ ,‬וניכר כי מטרתו לחשוף לפני הקוראים הצעירים תפיסות אחרות‬ ‫של היגיינה‪ .‬רבים מהתיאורים האלה פורסמו בספר זהב בירושלים‪ ,‬שראה אור ב־‪,1980‬‬ ‫יותר מחמישים שנה לאחר האירועים שהספר עוסק בהם‪ ,‬וייתכן שבאותן שנים הביט‬ ‫שמאלי על תקופות מוקדמות בחייו במבט נוסטלגי ואידילי‪.‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪106‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.44‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שמאלי‪ ,‬זהב בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.32–30‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫בסיפור 'שמחה בצריפם' המספר מתאר את מעשיה של המורה רינה‪ ,‬המלמדת תלמידים‬ ‫במושב עולים כיצד לצחצח שיניים‪ 55.‬המורה מציגה לפני שלושים תלמידים מברשת שיניים‬ ‫ומשחה‪ ,‬אך הם אינם יודעים במה מדובר וכיצד להשתמש בהן‪ .‬היא מסבירה על חשיבות‬ ‫צחצוח השיניים‪ ,‬מדגימה להם‪ ,‬ולאחר מכן מחלקת מברשות שיניים ומשחה‪ ,‬וכולם מתרגלים‬ ‫צחצוח‪ .‬המחבר המובלע‪ ,‬המבקש לקרב את קהל הקוראים הצעיר לעולים החדשים‪ ,‬אינו‬ ‫מציג את תרבותם בשלילה‪ ,‬הוא גם אינו מאשים את ההורים על שאינם מטפלים בהיגיינת‬ ‫הפה של הילדים אלא רומז שהם טרודים בעבודה במשק‪ .‬עם זאת‪ ,‬העובדה שהמספר מציג‬ ‫את כל הילדים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬ולמעשה את כל תושבי המושב‪ ,‬ככאלה שלא שמעו‬ ‫על היגיינת הפה ועל השימוש במברשת שיניים ובמשחת שיניים צורמת‪ .‬בניתוח דיאכרוני‪,‬‬ ‫אפשר לשער כי ייתכן שחל שינוי בעולם הדימויים של שמאלי בעקבות שיח ההיגיינה‬ ‫של העולים מארצות האסלאם שנפוץ בשנות העלייה הגדולה‪ .‬בסיפור 'נתפזרו העננים'‬ ‫התפקידים מתחלפים‪ :‬מורה מגיעה ביום חורפי למושב ומתלכלכת מבוץ לאחר שנכנסה‬ ‫לשלולית עצומה‪ .‬נשות המושב דואגות לה לרחצה ולניקיון‪' :‬ניגבו והחליפו‪ ,‬התלחשו‬ ‫‪56‬‬ ‫וצחקו‪ ,‬נדבות בגדים הלבישוה — והוציאוה לחדר הועד‪ ,‬והיא נקיה ויבשה וצוחקת'‪.‬‬ ‫גברים תימנים מבוגרים כתלמידי חכמים וכמגשרים‬ ‫שמאלי‪ ,‬כתלמיד חכם בעצמו‪ ,‬עיצב בסיפוריו את יוצאי ארצות האסלאם כבעלי מטען‬ ‫תרבותי יהודי ועשה זאת באמצעות דיאלוגים בין דמויות או בין הדמויות למספר‪.‬‬ ‫בסיפורים רבים — כמו 'על התמורה'‪' ,‬אגדת האחרון בפרדסיה'‪' ,‬ארבעה שנכנסו לפרדס'‪,‬‬ ‫'הקודרים מיני קרח'‪' ,‬משולחן צולע שיר נובע' ו'פרות של צדקה' — המספר פוגש דמויות‬ ‫של גברים תימנים מבוגרים‪ִ ,‬ועמן הוא פותח בשיחה בעלת צביון דרשני ומגלה אגב כך‬ ‫את העושר הרוחני של הדמויות ושל המספר‪ .‬השיחה נפתחת במקור ראשוני‪ ,‬בדרך כלל‬ ‫מדרשי אגדה‪ ,‬ועוברת לדיון אקטואלי; או ההפך‪ :‬דיון אקטואלי שמתפתח לשיח תלמידי‬ ‫חכמים בטקסט יהודי‪ .‬הדיאלוגים האלה עשירים בציטוטים נרחבים מארון הספרים‬ ‫היהודי‪ ,‬שהסופר מביא ומבאר עבור הקורא הצעיר‪ .‬בסיפור 'פרות של צדקה' המספר‬ ‫מתאר קבצן תימני שנכנס לגינתו ומבקש ממנו צדקה בטענה שהוא תלמיד חכם‪ .‬המספר‬ ‫מסכים לתת צדקה בתנאי שהקבצן יספר לו דבר תורה‪ .‬הקבצן משיב באגדה מוויקרא רבה‬ ‫ה‪ ,‬ד‪ ,‬שעניינה צדקה‪ .‬המדרש מובא בסיפור כמעט מילה במילה‪ .‬כשסיים הקבצן התימני‬ ‫לספר את דבר התורה העניק לו המספר צדקה‪ ,‬והלה בירכו בברכה בעלת גוון לאומי‪ :‬הוא‬ ‫סימן נקודה על הקרקע‪ ,‬ובה הורה למספר לחפור ולנטוע עץ שיעניק לו פירות כל ימי חייו‬ ‫ואותו יוריש לילדיו‪ 58.‬שמאלי חיבר את הברכה בהשראת סיום סיפור האגדה‪ ,‬אך שינה אותו‬ ‫בהשפעת האידאולוגיה הציונית‪.‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪58‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.131–123‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.118‬‬ ‫לדימוי של גברים תימנים מבוגרים כתלמידי חכמים ביצירתו של טביב השוו‪ :‬גוברין‪' ,‬אחרית דבר'‪.‬‬ ‫שמאלי‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.167–165‬‬ ‫‪107‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫לצד הדימוי של תלמידי חכמים‪ ,‬גברים מבוגרים יוצאי ארצות האסלאם מוצגים בסיפורים‬ ‫כבעלי ניסיון חיים רב‪ ,‬והם משמשים בוררים ויועצים‪ .‬הגברים המבוגרים מייעצים לבני‬ ‫קהילתם ולעולים מקהילות אחרות‪ .‬למשל‪ ,‬בסיפור 'והגשם דלף ודלף' תימני מבוגר משמש‬ ‫בורר בין נער לאישה המאשימה אותו בגנֵ בת כספה‪ 59.‬בסיפור 'נער ותרמילו' תימני מבוגר‬ ‫מרגיע נער‪ ,‬עולה מרומניה‪ ,‬שבדרכו לפנימייה נאלץ להתמודד עם קשיי הקליטה‪ .‬במפגש‬ ‫בין השניים המספר מבקש להעביר מסר של קיבוץ גלויות‪' :‬יהודי מול יהודי‪ ,‬ואפילו משתי‬ ‫גליות רחוקות וזרות‪ ,‬מאירים כעינים איש לחברו‪ ,‬כשני אוטובוסים על גבי כביש בחשכת‬ ‫הלילה — המדליקים פנסיהם וקורצים עין זה לזה כדי להתאושש מעט ולומר איש לרעהו‪:‬‬ ‫חזק ונתחזק'‪ 60.‬התימני המבוגר מבטיח לנער כי בתוך זמן קצר ידבר עברית על בורייה‪,‬‬ ‫משפחתו תקבל דירה בשיכון‪ ,‬הוריו ימצאו עבודה‪ ,‬והוא לא יצטרך ללכת לפנימייה‪ .‬דברי‬ ‫ההרגעה בעלי המסר הציוני שהמחבר שם בפיו של התימני מקבלים עצמה יתרה דווקא‬ ‫משום שלא נאמרו מפי המספר או דמויות אחרות המייצגות את אנשי היישוב הוותיק או‬ ‫גורמים בממסד אלא מפי עולה חדש‪ .‬בתיאורים אלה הסופר גם מערער את ההשקפה‬ ‫שלפיה המבוגרים הם דור המדבר שלא השתלב בחברה הישראלית ולא תרם לה‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫הגברים המבוגרים יועצים לא רק בעניינים של קהילה או דת אלא גם בסוגיות של קליטה‬ ‫והשתלבות במדינת ישראל‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬בשני סיפורים מוצגות דמויות של גברים יוצאי ארצות האסלאם ברוח‬ ‫הדימוי השלילי שהיה מקובל באותם ימים‪ 61.‬בסיפור 'גם הצבר פורח' המספר מתאר גבר‬ ‫תימני מוזנח שעומד בפתח בית חולים ומבקש לפגוש את בתו ציונה‪ ,‬העובדת שם כאחות‪.‬‬ ‫השומר מבקש ממנו לעזוב‪ ,‬ובשיחה ביניהם נחשפת שכרּותו‪ .‬בהמשך הסיפור האב התימני‬ ‫משוחח עם גנן בית החולים‪ ,‬וגם אז נגלות תכונותיו השליליות‪ ,‬כמו עצלנותו וחוסר רצונו‬ ‫לעבוד‪ ,‬וכן העובדה ששלח את בתו לקבץ נדבות ברחובות‪ .‬המחבר יוצר מורכבות בתוך‬ ‫הסיפור ולהבדיל מהדמויות של השומר והגנן‪ ,‬המבליטות את הדימוי השלילי‪ ,‬המספר‬ ‫מביע אמפתיה כלפי האיש המבקש לפגוש את בתו שמצליחה בעבודתה כדי להתגאות‬ ‫בה‪' :‬רק אביט ואצעק‪ :‬הביטו! בואו וראו‪ ,‬בני אדם כולכם! לנסים יש בת כל־כך יפה!‬ ‫לנסים המלוכלך יש בת כל־כך נקיה! לנסים הכלב יש בת־מלך! ושתשמח אמה המסכנה‬ ‫‪62‬‬ ‫בגן־העדן'‪.‬‬ ‫משפחה‪ ,‬ילדים ונשים‬ ‫שלא כדימוי השלילי שדבק בתא המשפחתי של יוצאי ארצות האסלאם‪ ,‬בסיפורים של‬ ‫שמאלי מוצג דימוי חיובי שסביר להניח כי צמח מהמפגשים התדירים של המחבר עם‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪108‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.118–114‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬ ‫לדימוי הרווח של גברים תימנים השוו‪ :‬הופמן‪' ,‬בני תימן בארץ'; וכן ברלוביץ‪' ,‬דמות התימני‬ ‫בספרות'‪.‬‬ ‫שמאלי‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫העולים וממגוריו בשכונה התימנית‪ .‬בסיפור 'בנתיב הצער והאושר' מתוארת מערכת‬ ‫יחסים אוהבת בין בני זוג תימנים — יחיא ויונה‪ .‬כך לדוגמה המספר מתאר את כניסתו‬ ‫של יחיא לחצר הבית לאחר יום עבודה‪' :‬ומיד מתחיל מסלסל בקולו‪ :‬יו־נה! יו־נ־נה! הי‪,‬‬ ‫יונתי בחגווי־הסלע‪ ,‬בסתר המדרגה! הראיני מ־ר־איך‪ ,‬השמי־עי־ני קו־לך‪ ...‬יו‪ ,‬יחיא‪ ,‬כבר‬ ‫באת ברוך השם?! — מקבילה יונה את פני אישה בפנים מאירים ובעיניים שמחות — ברוך‬ ‫השם ויהיה שמו מבורך!'‪ 63.‬בסיפורים רבים המספר מדגיש את מסירות האימהות לילדיהן‬ ‫בהיבטים של בריאות‪ ,‬היגיינה וחינוך‪ .‬אף שיש לנשים ילדים רבים‪ ,‬הן דואגות לכולם‪.‬‬ ‫בסיפור 'זכריה בן תמימה' האם אומרת למספר‪' :‬אישה אם תלד עשרה ילדים‪ ,‬לכולם‬ ‫בליבה יש שם אהבה; וזכריה — חכם ויפה וטוב מזג‪ ,‬ולומד תורה בשקידה רבה'‪ 64.‬גם האם‬ ‫שרה מועלם בסיפור 'האם' מסרבת למסור את תינוקה לאימוץ תמורת תשלום ואומרת‬ ‫לאישה שהציעה את העסקה‪' :‬אני אמא‪ .‬לא?! ואם אלד אפילו מאה ילדים‪ ,‬אוהב את כולם‪...‬‬ ‫[‪ ]...‬אפילו אם תמלאי לי זה הצריפון כולו זהב — אמרה שרה וחבקה את התינוק היונק אל‬ ‫‪65‬‬ ‫לבה — לא אתן לך אותו בשום פנים'‪.‬‬ ‫גם ייצוג הילדים העולים מארצות האסלאם בסיפורים של שמאלי חיובי‪ .‬שלא כמו‬ ‫בתיאורים שהיו מקובלים אז‪ ,‬המספר מציג את הילדים כבעלי תשוקה ללמוד ורצון‬ ‫להצליח בלימודים‪ .‬בשניים מהסיפורים בולטים ילדים מצפון אפריקה‪ :‬יוסף בסיפור‬ ‫'תפילה חדשה' 'בעל כשרונות נעלים הוא ותפיסתו מהירה מאוד‪ .‬עשרות מילים כבר למד‬ ‫לקרוא מן הלוח‪ ,‬והוא־הוא המציק לי יום־יום בתביעותיו לספר חדש';‪ 66‬ומשה בסיפור‬ ‫'ביקור אצל אמא' הוא תלמיד חרוץ בלימודים ובעבודות המשק המשפחתי‪ 67.‬גם בנה‬ ‫‪68‬‬ ‫של תמימה הכובסת בסיפור 'כנפים' מוצג כבחור מוצלח שמסיים קורס טיס בצה"ל‪,‬‬ ‫‪69‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬הבת של נסים בסיפור 'גם הצבר פורח' עובדת כאחות בבית חולים בתל אביב‪.‬‬ ‫הדוגמאות הללו ממחישות את ראיית העולם של הסופר‪ ,‬שלפיה השתלבות של בני הדור‬ ‫השני בחברה הישראלית תביא להצלחתם‪ .‬אולם על אלה עולים סיפורים אחדים שאינם‬ ‫עוסקים בסוגיות של עלייה‪ ,‬קליטה והתאקלמות בארץ או במצוקה‪ ,‬אלא מתארים חוויות‬ ‫ילדות ונערּות רגילות‪ ,‬למשל בסיפור 'בקצה הזרת'‪ ,‬שהמספר מתאר בו חיזור של נער‬ ‫ונערה תימנים אשר ממתינים לאוטובוס;‪ 70‬או בסיפור 'ביקור אצל אמא'‪ ,‬שהמחבר מבקש‬ ‫‪71‬‬ ‫להעביר בו מסר לכלל הקוראים דרך מעשה חסר אחריות של שני אחים‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬זהב בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.31–30‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.163‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.149‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בקצה הזרת‪ ,‬עמ' ‪.31–27‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.143‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.143–137‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.22–15‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בקצה הזרת‪ ,‬עמ' ‪.13–7‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.152–142‬‬ ‫‪109‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫שמאלי ִהרבה להציג בסיפוריו את השינוי שחל במעמד הנשים מארצות האסלאם‬ ‫לאחר העלייה לישראל‪ .‬הסיפורים מתייחסים בעיקר לסוגיית הנישואים בגיל צעיר ולחוסר‬ ‫ההשכלה‪ ,‬ומהדהד בהם המצב לפני ההגירה לארץ‪ .‬בסיפור 'משולחן צולע שיר נובע'‬ ‫חמאמה מספרת שחיתנו אותה עם גבר מבוגר‪' :‬הייתי יתומה מסכנה בתימן‪ ,‬לא אבא היה‬ ‫לי‪ ,‬ולא אמא‪ .‬ואז עשו לי חתונה עם אחד זקן‪ .‬אולי בן מאה שנה‪ ,‬בחיי‪ .‬הוא היה זקן־זקן‬ ‫ואני עוד ילדה‪ ,‬בחיי'‪ 72.‬בהמשך הדברים היא מוסיפה‪' :‬אנחנו‪ ,‬התימניות‪ ,‬לא למדנו בתימן‬ ‫‪73‬‬ ‫בביצפר (בבית־ספר) או בבית־כנסת כמו פה‪ .‬משום כך לא ידענו לא תפילה ולא תורה'‪.‬‬ ‫מדינת ישראל היא זו המביאה לתמורה בחיי הנשים‪ 74,‬כמו שימימה‪ ,‬אישה תימנייה‪,‬‬ ‫מעידה בסיפור 'כנפים'‪' :‬מה מאוד שמחנו‪ ,‬אנו בנות תימן‪ ,‬בשמענו שכאן לא רק הבנים‬ ‫לומדים ומתחנכים‪ ,‬אלא חובת חינוך זו חלה גם על הבנות‪ .‬ועל כך נתונה תודתנו לממשלת‬ ‫ישראל'‪ 75.‬בכל הטקסטים העוסקים בשאלת מעמד הנשים המספר מציב את הרעיונות‬ ‫בפי דמויות של נשים‪ ,‬ולא בקולו של המספר או דמויות של גברים‪ ,‬וכך מעצים את המסר‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬חשוב להדגיש כי הנישואים המוקדמים וחוסר ההשכלה של הבנות אופייניים‬ ‫לחברות מסורתיות‪ ,‬אך כמה מהקהילות בארצות האסלאם עברו תהליכי מודרניזציה‪ ,‬ובהם‬ ‫השתנה גם מעמד הנשים‪ .‬קהילות אלה נעדרות מסיפוריו של שמאלי‪ ,‬ולמעשה מהדימוי‬ ‫שהוא מעצב‪ .‬רמז לאפשרות אחרת מופיע בסיפור אחד שלו — 'נתפזרו העננים' — ובו ילדה‬ ‫‪76‬‬ ‫ממרוקו מספרת למורה המלמדת בבית הספר במושב‪' :‬אני ממרוקו ולמדתי באליאנס'‪.‬‬ ‫אליאנס (כל ישראל חברים) היא רשת חינוך יהודית־צרפתית שהקימה בתי ספר בקהילות‬ ‫רבות בצפון אפריקה‪ ,‬בבלקן ובמזרח התיכון‪ ,‬ובה למדו בנות חינוך מודרני‪.‬‬ ‫תרבותם של יוצאי ארצות האסלאם‬ ‫הסיפורים עוסקים בעיקר בחברה הישראלית ובקליטה של העולים מארצות האסלאם‬ ‫בשנות החמישים והשישים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬בסיפורים רבים מתואר מצב היהודים בארצות‬ ‫האסלאם בהקשרים של חברה‪ ,‬תרבות ומערכת היחסים שלהם עם המוסלמים‪ .‬אלה מלמדים‬ ‫על הקשב של המחבר לדברי העולים ועל שאיפתו לשתף בהם את הקוראים הצעירים ילידי‬ ‫הארץ‪ .‬רבים מן הסופרים למבוגרים ולילדים ביקשו להשכיח את חיי היהודים בתפוצות‬ ‫השונות כחלק מהגישה של שלילת הגלות‪ .‬הגלות נשללה כמהות משותפת אחת ונתפסה‬ ‫כתקופה של חסר‪ ,‬תקופת ביניים חשוכה שיש לשכוח‪ ,‬ולכן נתפסה גם תרבותם של יוצאי‬ ‫ארצות האסלאם כנחותה ונחשלת והיוצרים לא מצאו בה כל עניין‪ ,‬אולם שמאלי גילה עניין‬ ‫בתרבותם של העולים מארצות האסלאם במגוון צורות‪ ,‬ועל כך תעיד למשל התעניינותו‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪110‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬זהב בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.96‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫השוו‪ :‬בן־חביב‪' ,‬הנשים התימניות'‪.‬‬ ‫שמאלי‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.119‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫בצמחים המקיפים את בתי העולים בסיפור 'מעשה בתוכי ירוק'‪ .‬וכך הוא כותב‪' :‬התחלתי‬ ‫לבדוק בגינות שליד בתי המושב‪ ,‬כדרכי בכל טיול שאני עורך בארץ‪ .‬שכן‪ ,‬לפי צמחי־הנוי‬ ‫‪77‬‬ ‫הגדלים בגינות שליד הבתים אפשר לעמוד על יחודם של בעלי־הבית‪ ,‬עברם ומוצאם'‪.‬‬ ‫בסיפורים מפוזר מידע על שלל היבטים מחיי היהודים בארצות האסלאם‪ .‬הנה בפסקה‬ ‫אחת בסיפור 'עובדיה עולה לישראל' המספר מציג פרק בהיסטוריה‪ ,‬ובו היבטים של‬ ‫גאוגרפיה‪ ,‬דמוגרפיה וכלכלה בחייהם של היהודים בסביבת רוב מוסלמית‪:‬‬ ‫בכפר נידח אחד שבארץ תימן הרחוקה היתה משפחה יהודית אחת‪ .‬בכל הגלויות היו‬ ‫היהודים גרים‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬בערים ובעירות‪ .‬ואילו בגלות תימן היו היהודים מפוזרים‬ ‫בכפרים‪ .‬כי ארץ עניה היא תימן הצחיחה והיבשה‪ ,‬ורק משפחות יהודיות בודדות‬ ‫יכלו למצוא לעצמן פרנסה ומחיה ליד כל ישוב חקלאי של הערבים‪ .‬בגליות אחרות‬ ‫היו היהודים עוסקים בעיקר במסחר וברוכלות‪ ,‬ואילו יהודי תימן שלחו ברובם ידם‬ ‫במלאכה‪ ,‬והיו תופרים לתושבי הארץ בגדים‪ ,‬ומתקנים נעליהם‪ ,‬מרצעים את אוכפיהם‬ ‫‪78‬‬ ‫וצורפים להם עדיים ותכשיטים בזהב ובכסף‪.‬‬ ‫גם בסיפורים אחרים — 'אדמה'‪' 79,‬לב אמא הכל יודע'‪' 80,‬ביקור אצל אמא'‪ — 81‬מפורטות‬ ‫פרנסות היהודים בארצות האסלאם‪ ,‬ובעיקר המלאכות השונות והמסחר שהם עסקו בהם‪,‬‬ ‫ומתואר כיצד נהגו למכור את תוצרתם למוסלמים‪.‬‬ ‫מערכת היחסים של היהודים עם המוסלמים בארצות השונות מובאת בסיפורים מפי‬ ‫שורה של דמויות; ואלה יוצרים תמונת עבר מורכבת‪ .‬בסיפור 'עובדיה עולה לישראל'‬ ‫המספר מציג מערכת יחסים טובה בין שתי נשים בתימן — יהודייה ומוסלמית‪ .‬הוריו של‬ ‫עובדיה נפטרו ממחלה מידבקת‪ ,‬ויונה אמו מבקשת על ערש דווי משכנתה המוסלמית‬ ‫פטמה כי תגדל את עובדיה וכי כשיגיע לבגרות תספר לו שהוא יהודי‪ .‬פטמה לוקחת את‬ ‫הילד לחסותה‪ ,‬מעניקה לו את השם עבדאללה ומגדלת אותו כאחד מילדיה‪ .‬כשמלאות‬ ‫לנער שלוש עשרה שנים היא מספרת לו על מוצאו ושולחת אותו למסע למדינת ישראל‪.‬‬ ‫המספר מציג דימוי חיובי לאישה המוסלמית וכן מערכת יחסים חיובית בין הנשים‪' :‬נשים‬ ‫טובות לב יש בתוך כל עם ועם‪ ,‬ופטמה היתה אחת מהן‪ .‬אהבה וידידות היו שורות בינה‬ ‫‪82‬‬ ‫לבין יונה‪ ,‬אמו של עבדאללה היתום‪ ,‬ואת אהבתה זאת העבירה מן האם אל בנה היתום'‪.‬‬ ‫לצד מערכות יחסים כאלה אפשר לקרוא בסיפורים גם גישה שלפיה מצבם של היהודים‬ ‫בארצות האסלאם היה רע תמיד‪ .‬בסיפור 'כנפים' המספר קורא חיבור שכתבה ילדה על‬ ‫מצב היהודים בתימן‪' :‬חיי היהודים בתימן היו מאוד קשים בגלל העינויים והרדיפות‪,‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪82‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.164‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.47–45‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.130–125‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.142‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.163‬‬ ‫‪111‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫שהמון העם הפרא רדף את אחינו בני ישראל'‪ 83.‬גישה אחרת שמתוארת בסיפורים קושרת‬ ‫את ההתערערות ביחסים בין יהודים למוסלמים בארצות האסלאם לסכסוך היהודי‪-‬‬ ‫ערבי בעקבות הקמת מדינת ישראל‪ .‬כך מספרת מזל למספר בסיפור 'לב אמא הכל יודע'‬ ‫על מערכת היחסים הטובה עם המוסלמים‪' ,‬עד שהתחילו המוסלמים שבארץ לריב עם‬ ‫היהודים שבירושלים ובתל אביב — ונגמרו הימים הטובים והתחילה השנאה לבעור בין‬ ‫‪84‬‬ ‫היהודים והגויים שבבגדד והערים אחרות שבעירק'‪.‬‬ ‫שמאלי מרחיב על היבטים שונים בתרבותם של יוצאי ארצות האסלאם‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫הוא מעניק דגש מיוחד לזו של יוצאי תימן‪ ,‬שהוא הכיר אותם בעת שהתגורר בביתה של‬ ‫משפחה תימנית בירושלים‪ .‬בסיפור 'משולחן צולע שיר נובע' המספר מתאר את סעודות‬ ‫התימנים‪ ,‬המלּוות בשירים רבים‪:‬‬ ‫כל השירים כולם הושרו בלשון הקודש‪ .‬מהם שירי קודש ושירי ציון‪ ,‬ורק מעטים מהם‬ ‫שירי חול‪ .‬הם לא שמעו את השמות ביאליק או טשרניחובסקי‪ ,‬אך ידעו את רבי יהודה‬ ‫הלוי והכירו את רבי שלמה אבן גבירול‪ .‬ובעיקר חביב היה עליהם משוררם התימני‬ ‫הנערץ רבי שלום שבזי שחי בגולת תימן הנידחת במאה השבע־עשרה וכתב שירי‬ ‫‪85‬‬ ‫געגועים רבים לציון — כחברו רבי יהודה הלוי בספרד‪ ,‬במאה השתים־עשרה‪.‬‬ ‫בהמשך הסיפור המספר מסביר לקוראים שיהודי תימן דיברו ערבית ושילבו בה מילים‬ ‫בארמית‪ ,‬למשל 'שני יהודים‪ ,‬הפוגשים זה את זה בתימן לפני זריחת החמה‪ ,‬קוראים איש‬ ‫אל חברו בקול רם‪" :‬צפרא טבא"‪ .‬ולמה? משום דרכי זהירות‪ ,‬כדי שידעו שניהם אם יהודי‬ ‫‪86‬‬ ‫או נכרי לפניהם'‪.‬‬ ‫לצד התרבות של הגברים היהודים מתוארת בסיפורים התרבות העממית של נשים‬ ‫בארצות האסלאם ללא התנשאות או שיפוט‪ .‬בסיפור 'אדמה' המספר מתאר את המחוות‬ ‫המילוליות והגופניות שאישה אשר הוא משוחח ִעמה מברכת 'בן פורת יוסף‪ — ...‬אמרה‬ ‫‪87‬‬ ‫האישה כשהיא מעבירה אצבעות יד־ימינה על עליה‪ ,‬מגישה אותן אל שפתיה ומנשקתן'‪.‬‬ ‫האישה גם מסבירה לסופר מדוע לא נהגו לחגוג ימי הולדת בארץ מוצאה‪' :‬אצלנו בתימן‬ ‫לא היו רושמים ילד שנולד ולא ערכו לו יום־הולדת אף פעם כמו בישראל‪ ,‬ולא היו שואלים‬ ‫‪88‬‬ ‫למספר השנים‪ ,‬נגד מזיקים'‪.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪84‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪112‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.137‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.126‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬זהב בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על חוץ של חסד‪ ,‬עמ' ‪.43‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫מחדלים של הממסד הקולט‬ ‫אף שהמחבר השתייך לקבוצת הוותיקים בארץ ולממסד הקולט ולמרות היותו ציוני‪ ,‬הוא‬ ‫היה ער לקשיי העולים וחשף בסיפוריו מחדלים לא מעטים שנדונו באותה עת בעיתונים‬ ‫ובמשך השנים אף נכתבו על אודותיהם מחקרים היסטוריים‪ .‬בכמה מהסיפורים המחדלים‬ ‫מוצגים מפורשות‪ ,‬ובאחרים הם נרמזים בלבד ואפשר ללמוד עליהם בעקיפין מתוך‬ ‫האירועים המתוארים או מן הדברים שהמחבר שם בפי הדמויות‪ .‬בסיפור 'ביקור אצל אמא'‬ ‫המספר מתאר תיאור של עולים שלא הסכימו להתפנות מנמל חיפה במבצע 'מן האונייה‬ ‫אל הכפר'‪' :‬היו עולים‪ ,‬אשר בעטו ורגזו‪ ,‬התמרמרו והכריזו שביתת־רעב‪ ,‬כאשר הביא‬ ‫אותם האוטובוס מנמל־חיפה לאחד הישובים החקלאיים שבנגב‪ .‬שטופי־דמעות ישבו על‬ ‫מטלטליהם‪ ,‬ולא רצו בשום פנים ואופן לרדת לישוב שב"מדבר הנורא" הזה; דרשו באיומים‬ ‫להחזיר אותם למולדתם באפריקה — או להביאם לעיר תל אביב'‪ 89.‬אמנם המספר משבח‬ ‫את בני הזוג יוסף ופורטונה שהתיישבו במושב בנגב מרצונם‪ ,‬אך בד בבד הוא מציף את‬ ‫מדיניות הממסד הקולט שהעביר עולים ביום הגיעם ארצה ישירות אל מקום ההתיישבות‪,‬‬ ‫לעתים במניפולציות‪ ,‬כדי לפסוח על תחנת הביניים‪ ,‬כמו מחנה עולים או מעברה‪ ,‬ולמנוע‬ ‫מהם הזדמנות להעלות תביעות מגורים‪ .‬רק מקצת העולים הביעו מראש את הסכמתם‬ ‫להתיישב במושבים‪ ,‬ורובם הוצבו בפני עובדה מוגמרת‪ .‬ההתעלמות מהעדפותיהם באה‬ ‫לידי ביטוי גם בסיפור 'מעשה בתוכי ירוק'‪ ,‬המספר על ביקורו של המספר במושב בעמק‬ ‫הירדן ההררי המיושב בעולים מכורדיסטן‪ .‬איש מבוגר מעיד מפניו כי בתחילה יושבו עולים‬ ‫אלה בנגב‪ ,‬ובמושב המדובר יושבו עולים מהודו‪ .‬העולים מכורדיסטן סבלו מחום הנגב כי‬ ‫בכורדיסטן חיו באזורים הרריים קרים‪ ,‬ואילו העולים מהודו‪ ,‬שחיו באזורים חמים בארץ‬ ‫מוצאם‪ ,‬סבלו בגליל העליון הקר‪ .‬רק לאחר שהפגינו שתי הקהילות מול משרדי הסוכנות‬ ‫‪90‬‬ ‫בתל אביב הותר להן להחליף בין המושבים‪.‬‬ ‫במרבית הסיפורים מחנות העולים‪ ,‬המעברות ומושבי העולים מתוארים תיאור אידילי‬ ‫מתוך אידאולוגיה ציונית שתאמה את מאפייני ספרות הילדים המחנכת‪ .‬עם זאת‪ ,‬בכמה‬ ‫מהסיפורים מוצגת תמונה נאמנה למציאות של צפיפות‪ ,‬מחסור‪ ,‬דלות וחוסר במשאבים‬ ‫ששררו במעברות ובמושבי העולים‪ .‬בסיפור 'אגדת האחרון בפרדסיה' מתאר המספר‬ ‫תמונה קודרת של מחנה העולים פרדסייה‪' :‬נשים [‪ ]...‬מקוששות עצים ומבערות אש‬ ‫מתחת לדודי־נחושת כרסניים ומאדימים‪ .‬תינוקות וילדים שחומים‪ ,‬חשופי־שת [‪ ]...‬תורים‬ ‫ארוכים‪ ,‬צפופים וקולניים ליד אשנב המשרדים‪ ,‬המרפאה‪ ,‬מחסני הבגדים ובית־התמחוי‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬גדודי גדודים של נערי־הפקר חומים‪ ,‬מגולחי חזה וחבושי בלואים'‪ 91.‬גם מושבי‬ ‫העולים מתוארים כנקודות יישוב דלות הסובלות מחסור ומצוקה‪ ,‬כמו המושב (הדמיוני)‬ ‫חמושים שבשרון המזרחי שבסיפור 'נתפזרו העננים'‪' :‬במישור ללא עץ יתפרקד המושב‪,‬‬ ‫‪ 89‬שם‪ ,‬עמ' ‪.142‬‬ ‫‪ 90‬שם‪ ,‬עמ' ‪.166–162‬‬ ‫‪ 91‬הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.98‬‬ ‫‪113‬‬ ‫דוד גדג׳‬ ‫פתוח לכל מסתנן ורוצח‪ .‬לא חומה לו מסביב ולא מבצר‪ ,‬לא גבעה נשאה ולא חיל‪ .‬רק‬ ‫‪92‬‬ ‫בתים קטנים ודלים פזורים בו ולולים ודירים מעטים‪ ,‬ומסביב אדמה שחורה וטובענית'‪.‬‬ ‫שמאלי‪ ,‬בתור מפקח מטעם משרד החינוך ביישובי העולים בשרון‪ ,‬הציף בסיפוריו‬ ‫מחדלים רבים של מערכת החינוך ואת יחסם של המורים לעולים‪ .‬הסיפורים 'תפילה‬ ‫חדשה'‪' ,‬תעודתה של אורלה'‪' ,‬שמחה בצריפם' ו'נתפזרו העננים' עוסקים במורים שמלמדים‬ ‫ביישובי עולים וחושפים מחדלים של מערכת החינוך‪ .‬בשני הסיפורים הראשונים המספר‬ ‫מעלה את בעיית המורים אשר לא הסכימו להגיע ללמד ביישובי העולים שהיו מרוחקים‬ ‫מהערים הגדולות ושררו בהם תנאים ירודים‪ .‬בשניהם מורים אותם נדרש המספר לחנוך‬ ‫ביישובי העולים‪ ,‬אינם מגיעים לעבודתם‪ .‬בסיפור 'תעודתה של אורהלה' המספר מבקר‬ ‫במפורש את המורים הצעירים‪' :‬פסה החלוציות ופגה ההתלהבות‪ .‬כבתה אש הקודש בלב‬ ‫צעירנו ואין עבודה לשמה‪ .‬נערה בת שמונה־עשרה‪ ,‬שירדה מעל ספסלה שבבית המדרש‬ ‫למורים‪ ,‬רצונה להורות רק בתל אביב‪ ]...[ .‬למה לה לותר על תל אביב והמונה‪ ,‬קרקסה‬ ‫וגלידתה‪ ,‬וללכת ולהתענות בישוב נדח של עולים חדשים? חלמא טבא חזו בתל אביב וצל־‬ ‫הרים נראה להם כהרים!'‪ 93.‬בסיפור 'תפילה חדשה' מורה שמלמד במושב עולים מתאר‬ ‫למספר את התעלמות משרד החינוך מבקשותיו הבסיסיות‪ .‬הוא מעיד שלא קיבל ספרי‬ ‫לימוד '[עד שכיתתי] רגלי והשגתי את הספרים‪ ,‬ובחינם‪ ,‬סוף סוף נתנו‪ .‬למדתי לתבוע‬ ‫בשבילם בפה מלא — והנני משיג'‪ 94.‬חלונות הצריף שהוא לימד בו היו פרוצים‪ ,‬בכל חודשי‬ ‫הסתיו והוא ביקש להתקין זגוגיות בחלונות אך לא נענה‪ ,‬ובחורף הציף הגשם את הצריף‬ ‫והוא לא יכול ללמד בו‪.‬‬ ‫ו'אם' — המחבר מעלה את סוגיית האימוץ והמכירה‬ ‫בשני סיפורים — 'מיטת עץ קטנה' ֵ‬ ‫של ילדים בשוק השחור בישראל בשנות החמישים‪ .‬בסיפור 'מיטת עץ קטנה' המספר‬ ‫מתאר זוג תימנים שילדיהם בגרו ועזבו את הבית והם נותרו בגפם‪ .‬הם בוחרים לאמץ‬ ‫ילד יתום שהגיע בעלייה הגדולה‪[' ,‬ו]עוד באותו יום לבשו שניהם בגדי שבת וקמו ועלו‬ ‫למחנה העולים‪ ,‬בחרו לעצמם ילד מיתומי־ישראל שבין העולים והביאוהו לצריפם בשירה‬ ‫וזמרה'‪ 95.‬הציטוט התמים משקף את האווירה בארץ באותה תקופה‪ ,‬שאז נעשה האימוץ‬ ‫לא בתהליך מסודר ומובנה‪ ,‬ואין ספק שפתח פתח להתנהלות לא תקינה‪ .‬מעניין שבסיפור‬ ‫הפך שמאלי את היוצרות‪ ,‬וזוג תימנים הוא שמאמץ ילד‪ ,‬ולא אנשי היישוב הוותיק יוצאי‬ ‫אירופה או ילידי ישראל‪ .‬בסיפור ֵ'אם' הוא הביא את סיפורה של שרה מועלם שבעלה‬ ‫נהרג בתאונת דרכים‪ ,‬והיא נותרה אלמנה עם שבעה ילדים‪ ,‬ובכללם תינוק שזה עתה נולד‪.‬‬ ‫ביום חורפי‪ ,‬כששרה ספונה בצריפה במעברה‪ ,‬מבקרת אותה אישה ומציעה לקנות את‬ ‫בנה‪ .‬האורחת מסבירה את מעשיה ולמעשה חושפת את פעילותה הלא חוקית‪' :‬אנחנו חס‬ ‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪94‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪114‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.112‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.79‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בקצה הזרת‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כסופי גאולה‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬ ‫דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה‬ ‫ושלום לא סוחרים בילדים! — אומרת האורחת ברוגז קל — את צריכה להבין חביבתי‪ .‬אנחנו‬ ‫דואגים לילדים יתומים כמו ילדך‪ ,‬ועושים מתוך רחמנות‪ ...‬יש בית של אלמנה ובו שבעה‬ ‫ילדים רעבים וערומים‪ .‬ויש בית של עשירים — ואין להם ילדים‪ .‬והם רוצים ילד‪ ...‬פשוט‬ ‫מאוד‪ .‬והם עוד משלמים סכום הגון‪ .‬זה רע? זה שוק שחור‪ ,‬חלילה'‪ 96.‬שרה אינה משתכנעת‪,‬‬ ‫והאורחת יוצאת מהצריף זועפת‪.‬‬ ‫*‬ ‫במאמר ניתחתי סיפורים קצרים שפרסם אליעזר שמאלי מהקמת מדינת ישראל עד שנות‬ ‫השמונים‪ ,‬ובמרכזם דמויות של עולים מארצות האסלאם‪ .‬כבסיס לבחינה הצגתי את גוף‬ ‫המחקר הקיים על הדימוי של העולים מארצות האסלאם בשלושה תחומי דיון‪ :‬היסטוריה‪,‬‬ ‫ספרות וספרות ילדים‪ .‬השוואה בין שלושתן העלתה שמרבית החוקרים עסקו בדימוי‬ ‫השלילי של העולים הללו‪ ,‬ורק אחדים ניתחו את הדימוי החיובי שהיה להם‪ .‬המחקרים‬ ‫משקפים את מצאי הטקסטים מאותם עשורים‪ ,‬שבעיקרו אכן מציג דימוי שלילי של העולים‬ ‫מארצות האסלאם ומבטא את התפיסה שרווחה בקרב הכותבים יוצאי אירופה‪ .‬המתח‬ ‫התרבותי בין שתי התפוצות מוצג כגורם המרכזי להיווצרות דימויים שנעים על מקשתת‬ ‫שבין הסתייגות מוחלטת לשילוב מוחלט‪ .‬במאמר הצעתי ציר פרשנות‪ ,‬ובו שורה של אמות‬ ‫מידה שמטרתן להרחיב את ניתוח הדימוי שעל הציר הסתייגות‪-‬שילוב ולהסבירו‪ ,‬ואלה הן‪:‬‬ ‫הכותב והסוגה; אידאולוגיה; בחינה דיאכרונית של הדימוי; טיב היכרותו של הכותב עם‬ ‫הקבוצה הנתונה למבטו; המרכיבים הנעדרים מן הדימוי; הגורם הדתי במפגש בין־עדתי‬ ‫ובדימוי‪ .‬בחנתי את סיפוריו של שמאלי בשנים הנדונות על פי אמות המידה המוצעות‬ ‫והראיתי כי הדימוי ששמאלי מעצב לעולים מארצות האסלאם היה רובו מורכב ונטול מבט‬ ‫סטראוטיפי‪ .‬אמות המידה מאפשרות לנתח ולהסביר את מורכבות הדימוי שהסופר מעצב‪,‬‬ ‫ולא לראות בו צינור שקולם או דעותיהם של העולים מארצות האסלאם מסתננים דרכו;‬ ‫אמות המידה למעשה מאפשרות לאפיין ולהסביר את המהלך האידאולוגי והאומנותי של‬ ‫הסופר‪ .‬כך אני מראה כי שמאלי ביקש להכליל את העולים מארצות האסלאם בנרטיב‬ ‫הציוני החלוצי‪ ,‬היה קשוב לתרבותם ושטח אותה לפני הקוראים‪ .‬הוא הציג את משפחותיהם‬ ‫בחיוב ותיאר את הגברים כבעלי הון תרבותי יהודי‪ .‬שמאלי היה ער למחדלים של הממסד‬ ‫הקולט וחשף אותם‪ ,‬ובתוך כך תיווך את תפיסותיהם ואת דעותיהם של העולים‪ .‬דימוי‬ ‫זה התעצב בין היתר כפועל יוצא מאידאולוגיה ציונית מקרבת‪ ,‬מתוך היכרות מעמיקה‬ ‫עם העולים מארצות האסלאם ובשל הרקע הדתי המשותף לו ולעולים‪ .‬הדימוי של יוצאי‬ ‫ארצות האסלאם בסיפוריו של שמאלי חורג‪ ,‬ועל כן מערער על הדימוי השלילי שרווח‬ ‫בטקסטים היסטוריים וספרותיים שפורסמו בעשורים הראשונים למדינה‪ .‬הדימוי החיובי‬ ‫של שמאלי ופיענוחו באמצעות אמות המידה שהוצעו משמשים פתח לדיון בדימוי חיובי‪,‬‬ ‫ולא רק שלילי‪ ,‬ונוסף על כך המשך לדיון מתודולוגי בין־תחומי שנדרש להמשיך לפתח‪.‬‬ ‫‪ 96‬הנ"ל‪ ,‬בצל אילן‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬ ‫‪115‬‬