כל בית צריך מרפסת

אם אפשר להגדיר אלמנט מרכזי המאפיין את האדריכלות הישראלית, נראה כלפי חוץ ומייצר אדריכלות עם תובנות אורבניות נרחבות, זהו ללא ספק המרפסת. במזג האוויר הישראלי המרפסת היא לא רק אלמנט אדריכלי-עיצובי, אלא גם חלל פנים-חוץ המשפיע על חוויית המגורים הישראלית, משפר את איכות החיים ומאפשר לבלות את שעות הפנאי בדירות בבנייני מגורים.

המרפסת שימשה מקום מפגש חברתי ומשפחתי בשנות ה-30-40. צילום: מאש, "טמבור"

מקום מפגש חברתי ומשפחתי

בניית מרפסות בארץ החלה כבר בתקופות רחוקות. רמזים למרפסות עתיקות בנויות אבן מסיבית, חלקן עם אלמנטים קישוטיים, אפשר לראות בירושלים, בעכו וביפו העתיקה. המרפסות הפכו לפופולריות יותר ולחלק חשוב מהבנייה בארץ בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, כשהחלו לעלות לארץ מתיישבים מאירופה שהביאו עמם מסורת אדריכלית אירופאית.

בבתים צמודי קרקע שימשה המרפסת בעיקר כטראסה – מרפסת חוץ המיועדת לישיבה מוצלת בגינה סמוך לאזור חדר המגורים של הבית הפונה אל החצר – או כאלמנט עיצובי בכניסה לבית שנחשף לעיני העוברים והשבים, כפי שמאפיין בבית העץ האמריקאי.

עם תחילת תהליך העיור בתל-אביב הקטנה של שנות ה-30, עיר שהתאפיינה באדריכלות באוהאוס, החלו לצוץ בחזיתותיהם של בניינים רבים בעיר מרפסות שמש בנויות בטון שמעקה הבטון שלהן מחופה בטיח לבן, בחלקם משולבת רשת ברזל. מרפסות אלו שינו לגמרי את האופי והסגנון של חזיתות הבתים התל-אביביים, ויש להן חלק חשוב בהגדרת העיר תל-אביב כ"עיר הלבנה" וכאתר מורשת עולמי מטעם או"נסקו. צורתן האופקית של המרפסות מדגישה את משחק הקווים האנכיים והאופקיים בבניינים, מאפיין ידוע באדריכלות הבאוהאוס, שלמרפסת יש בה תפקיד חשוב.

המרפסות הפכו לשחקן מרכזי בהוויה התל-אביבית, העירונית היומיומית, ויצרו קשר מתמיד בין הבית לרחוב. בשנות ה-30 וה-40 הפכה המרפסת לחלק משמעותי משעות הפנאי של תושבי העיר, ושימשה כמקום מפגש חברתי ומשפחתי וכנקודת תצפית על העוברים והשבים.

מרפסות בטון אופייניות בבית באוהאוס תל-אביבי משנות ה-30. צילום: בועז שניר

מהמרפסת הסגורה למרפסת המדלגת

עם התרחבות המשפחות בדירות הקטנות וכמענה למצוקה ולצפיפות הדיור, החלו במהלך שנות ה-50 וה-60 לסגור את המרפסות שנבנו אך שנים ספורות קודם לכן, ולספחן אל שטח הדירה. סגירת מרפסת היתה הליך מהיר וזול יחסית ונעשתה באמצעות תריסי פלסטיק, פטנט המכונה "תריסול". עם הזמן ועם גל בניית השיכונים בארץ, החלו קבלנים רבים לבנות דירות עם מרפסות שמש גדולות הבנויות זו מעל זו, שהוצגו כשטח מגורים פוטנציאלי נוסף שיתווסף לדירה בעתיד, מכיוון שחוק התכנון והבנייה מגדיר את המרפסת כשטח שירות בלבד בארנונה.

בשנות ה-80 הוחלט לשים קץ לסגירת המרפסות הסדרתית, שהפכה גם למפגע אסתטי, ונחקק חוק המרפסות המדורגות, שעל פיו כל מרפסת נסוגה אחורה מהמרפסת שמתחתיה. מטרת החוק היתה ליצור מצב שבו כל מרפסת פתוחה לשמיים, ולמנוע את סגירת המרפסת וסיפוחה לשטחי המגורים.

בשנות ה-90 הוחלט ליישם את חוק "המרפסות המדלגות", שבו נבנו המרפסות במעין זיגזג . החוק הצריך את המתכננים ליצור בניין ובו שני סוגים של קומת מגורים, שבכל אחת מהן הסלון והמרפסת שצמודה אליו נמצאים במקום שונה. כך נוצר מרווח של שתי קומות לפחות בין כל מרפסת למרפסת הנמצאת מעליה בקו ישר. התוצאה הייתה חזיתות בניינים תזזיתיות ובלתי אחידות, גרוטסקיות ומגושמות המורידות את ערכו האדריכלי של הבניין.

ב-2008 שוב שונה החוק והוחזר לקדמותו, ושבו לבנות את המרפסות זו מעל זו בקו ישר כדי ליצור חזית אחידה ואסתטית לבניין, ומתוך הבנה שהציבור הפנים את ערכן ואת חשיבותן האדריכלית של חזיתות הבתים.

מרפסת בסגנון אר-נובו באחד מפרברי פריז. צילום: בועז שניר

רצפת עץ, מעקות מברזל וגזוזטרות

המרפסת היא אלמנט זיזי המעוגן בקיר החזית של הבית ופתוח משלושה כיווני אוויר. במדינות אירופאיות חמות, ובעיקר בערים ראשיות בספרד, באיטליה ובצרפת, מתאפיינים רבים מהבניינים העתיקים במרכזי הערים במרפסת אירופאית המתהדרת לרוב במעקות מעוטרים מברזל וברצפת עץ.

ממדי המרפסת קטנים – 2X3 מטרים בממוצע – והיא עוטפת את החלון משני צדדיו. החלון האירופאי מגיע עד לתחתית רצפת הקומה ומאפשר יציאה אל המרפסת. עם השפעתה של האדריכלות הטוסקנית הכפרית על הבנייה בארץ בשנים האחרונות, אומץ הרעיון הזה בבתים כפריים רבים המתוכננים כאן.

גם הגזוזטרות חוזרות להיות פופולריות, ובניינים רבים פותחים שוב את המרפסות ומחזירים את המצב לקדמותו כחלק משימור ומשחזור הבניין. ברבים מבנייני המגורים החדשים בסגנון מודרני נבנות המרפסות מברזל. פרופילי פלדה מעוגנים לחזיתות הבניינים ומדגישים את האלמנט המרחף והקל שעוטף את הבניין.

שינוי החוק מאפשר כיום לבנות מרפסת בגודל של עד 14 מ"ר לדירה, ובממוצע 12 מ"ר לדירה. עם שינוי זה שבה המרפסת להיות רלוונטית לא פחות מבעבר, ובבניינים רבים החלו לסגור את הרווח המגוחך שנוצר בין הקומות בעקבות בניית המרפסות המדלגות בשנות ה-90. המודעות החברתית הגוברת לערכים אדריכליים תרמה להבנת ערכה הרב של מרפסת השמש, העלתה את קרנה בקרב הדיירים ואת הביקוש למרפסת בכל דירה, ישנה כחדשה.

הכותב הוא אדריכל חברת arc + art studio