משפחה ביהדות
משפחה ביהדות, כיצד התורה והיהדות מגדירים משפחה?
“בעולם” מדברים על המשפחה כעל “תא משפחתי”.
המושג “תא” מעמיד את המשפחה באור עגום.
להיכנס לתא אף אחד לא מעונין. המושג “תא” מעורר אסוציאציה של “תא מעצר” מקום קטן סגור וחונק, ומאידך משפחה הוא מקום חם, אוהב ותומך.
לצערנו, עזיבת צעירים את בית הוריהם, גירושין, ואי רצון בנישואין הם ראיה כי בדורנו פורקן עול חיי המשפחה הופך כמעט ללגיטימי. ערך המשפחתיות אינו עומד בראש סדר הערכים שלנו, גם ההגדרה “תא משפחתי” אינה פותרת את הבעיה ואולי אפילו יוצרת דחייה. הכרה והערכה בחשיבות חיי המשפחה יכולה לעורר אותנו להתבונן ואף לשנות דפוסי חשיבה.
משפחה ביהדות
בספר בראשית (א’, כח’) במעשה הבריאה, לאחר בריאת האדם (ביום השישי) כתוב : “ וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וגו’ “ בפסוק זה ארבעה פעולות שנצטווה בו האדם על מנת למלא את יעודו: פרו, רבו, מלאו את הארץ וכבשוה:
פְּרוּ – הנו הנישואין כדי להוליד פרי – הם הילדים.
רְבוּ – הנו המשפחה המתרבה
מִלְאוּ – הנו החברה. זהו ציווי ליחיד לתת את ידו להקמת בתים רבים ולשקוד על שלום החברה. רק כאשר הארץ תימלא בני אדם החיים בשלום יתקיים יעודה במלואו.
כִבְשֻׁהָ – הנו הרכוש. האדם נצטווה לרכוש את מוצרי הארץ ולשנות את טיבם למען יוכשרו למטרותיו. הרכוש מהווה כלי להקמת הבית ולקידום החברה. ערכו המוסרי של הרכוש רק אם הוא קודש לקידום הבית והחברה, ואל לו לאדם לבנות בית ולתמוך בחברה על מנת להרבות נכסים ועושר.
המשפחה שלי
רְבוּ – הנו המשפחה המתרבה, ואין הכוונה רק ללידת ילדים, הטיפול והטיפוח הפיזי שלהם במשך שנות התבגרותם
אלא ההתרבות עיקרה שיהיו הילדים מגלמים את צורת הוריהם מבחינה רוחנית - מוסרית. אשר על כן על ההורים לשתול ולפתח בבניהם ובנותיהם את מיטב כוחותיהם הרוחניים והמוסריים על ידי שמעבירים בחינוכם לצאצאיהם את תכונותיהם ומעלותיהם האישיות.
“רְבוּ” מְצָוֵה אפוא על יִסוּד הבית והמשפחה, שרק בהם יצלח חנוך האדם. רק כאשר נתקבלה מצות “רְבוּ” ניתנה ל”פְּרוּ” חשיבותו המוסרית הנעלה, לידה מתוך ברית נישואין ומסגרת של בית היא סם החיים לאנושות וסם המוות אם לא. אין הילד מתחנך על ידי אהבת הורים! נכון, שיש לו הורים אך אין לו בית הורים - שרק בו הוא יגדל ויהיה לאדם.
המשפחה אינה צומחת מאליה אלא יש צורך בהשקעה, טיפוח, לימוד וחקירה בנושא.
כך מתברר שאתה הוא המעצב את המשפחה שלך. האחריות היא עליך ותפקידך להשקיע ולהתאמץ לבנות את משפחתך כרצונך. אתה הוא הנותן לה את צורתה האיכותית והנכונה. גן מהודר ביופיו או יצירה אומנותית מפוארת מעידים על עבודה מאומצת והשקעה מרובה של הבעלים מתוך חום ואהבה אין סופית ליצירה. חדוות היצירה של מעשה כפיך תשמח אותך ותיתן לך כוחות לבניה מחודשת. כאן תפקידך בא למימוש. עליך לכוון, למתן, לתת כיוון שונה וטוב יותר.
“התפאורה” בחיים משתנה, המשפחה היא הנכס היחיד שנשאר ביציבותו. לפיכך עליך לבנות את קשרי המשפחה בטיפוח ובאווירה חמה, על מנת שיחזיקו מעמד לאורך זמן ובימים קשים. החסד, הנדיבות והעזרה ההדדית שמגיל קטן יוטבעו בנפש הילדים, הם שיתנו את חותמם על צורת המשפחה שהנך בונה.
בגישה חיובית
משפחה ביהדות - יחסי המשפחה מקשרים את הדור הקודם עם הדור הבא. בתוך ביתך אתה מחנך את ילדיך להערכה וכבוד. כאשר הילדים רואים את האב והאם מכבדים את הוריהם, האב מכבד את האם, האם את האב, ההורים את ילדיהם והאחים את אחיהם, הם לומדים מכך ומתחנכים אף הם לכבד את האב והאם. בזה אתה מנתב את מידותיהם הנאצלות להכרת הטוב שהיא יסוד בסיסי בחיי האדם. יוצא מכאן שאתה המרוויח העיקרי וכפי מעשיך להוריך יפעלו גם ילדיך כלפיך.
מן הדברים עולה, כי הגישה החיובית לבניית המשפחה נותנת כוח לראות את היופי, את חדות היוצר, את השמחה והנחת שמצוות “רבו” טומנת בתוכה. כשההסתכלות היא באור חיובי אין ה”תא” תופס מקום אלא “אתה הוא המשפחתי” והמשפחה היא אתה.
