האינטלקטואלים כסוכני שינוי בחברה המערבית

ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומרצה לפילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון, יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

"יום אחד מטיילת הייתי בסנטרל פארק עם X שהיה נהנה להאכיל את הסנאים האדומים והיפים באגוזים שהיו מצויים בכיסיו תמיד. אור רך היה מאיר את פניו של האינטלקטואל היהודי, כשהיה הסנאי, שכבר הספיק להכירו ולהתיידד אתו, חוטף את האגוזים שהונחו בנחת על כתפו. "הנס של אמריקה", אמר, "הוא למצוא את הסנאים האלה בלב־לבהּ של ניו־יורק ולראות שאינם מפחדים מפני זדונם של הבריות.

אמריקה עשירה כל־כך עד שהיא יכולה להניח להם לחיות בחופש גמור. אנחנו, האינטלקטואלים האירופים, דומים אנו מעט לסנאים האלה. אמריקה האדירה נתנה מקלט למוחות של אירופה וקיבלתָם, אך אין לה תועלת מהם - כמוהם כסנאים של "סנטרל פארק". פשוט, עשירה היא כל־כך עד שידהּ משגת להציל אותם. הסנאי הוא בר מזל יותר: הוא אינו יודע שאין בו תועלת".

(ז'קלין כהנוב, מתוך: 'אמריקה שלי', ממזרח שמש, הקדמה: אהרן אמיר, יריב חברה להוצאה לאור והדר הוצאת ספרים, תל אביב 1978, עמוד 146)

מיהו האינטלקטואל בסיפורה של ז'קלין כהנוב?

ז'קלין כהנוב יצאה בראשית הארבעים לניו יורק, בה התיידדה וניהלה פרשת־אהבים עם האנתרופולוג הצרפתי, ממוצא יהודי, קלוד לוי־שטראוס (2009-1908), שהוא, ככל הנראה, האינטלקטואל היהודי X, המתואר בטקסט לעיל.

X, שנהנה להאכיל את הסנאים בפארק, הגיע כפליט לארה"ב. X גוזר אנלוגיה בינו, האינטלקטואל המהגר, ובין הסנאים האדומים, שהאמריקנים מניחים להם להתרוצץ חופשיים בפארק, כל זמן שאינם מסבים נזק. את העובדה לפיה נעזבים הסנאים לנפשם מסביר X בעושרהּ החומרי של ארה"ב. אין לאנשים סיבה לכרות את עצי הפארק ולבנות שם מרכז מסחרי או פרויקטים למגורים. יש די מאלו ודי מאלו, וכולם מרוויחים יפה; יתרה מזאת, כל זמן שהסנאים מוכנים להיוותר על העצים ובגבולות החורש, מבלי להיכנס לחיי התושבים ולבתיהם, הם לא נתפסים כאיום, אלא כחיות משעשעות ובלתי-מזיקות, השוכנות אי־שם במרחק. הם אינם מסיבים נזק וגם אינם מועילים. ההמון אינו חווה אותם כאיום מהותי. יותר מכך, הציבור האמריקני שמח להתרענן בפארק ולהתענג על המראה המשמח של סנאים אדומים מתרוצצים.

האינטלקטואלים שנדחקו לשוליים

לא תמיד אפשרה אמריקה לאינטלקטואלים את החופש של סנאי אדום בפארק. יעידו על כך התכוּנה כנגד מהגרים אנארכיסטיים שהתבטאה בגירושה של התיאורטיקנית והאקטיביסטית האנרכיסטית, היהודייה האמריקנית, אמה גולדמן (1940-1869) בראשית המאה ה-20; מחנות הריכוז למהגרים היפניים, לרבות אקדמאים ומדענים אחרים, בזמן מלחמת העולם השנייה; החקירות שנערכו מטעם ועדת מקארתי בשנות ה-50, ומעצרי אזרחים ממוצא ערבי בתקופת המלחמה בעיראק.

הימים שבהם שימשו פילוסופים ואינטלקטואלים אחרים כיועצים פוליטיים של משטרים וממשלים - הם נחלת העבר. גם הועם זוהרם, לפחות ככל שזה כרוך בקשב של הציבור הרחב, כמבקרי תרבות ומשטרים פוליטיים במאה העשרים כמו גולדמן, סימון וייל, חנה ארנדט, מישל פוקו, נעם חומסקי ועוד.

מסורות המחשבה בעולם מתועש

נדמה כי סוכני־השינוי החברתיים הגדולים ביותר כיום הם המדע והטכנולוגיה, בזמן שרעיונות פילוסופיים, אמנותיים או חברתיים, כבר לא מצליחים לחולל שינויים פוליטיים גלובליים רחבים.

ואף על פי כן, הטור הזה והרשימות הבאות נובעות מהטעם לדון ברעיונות מופשטים ואתיים גם בעולם ממוחשב ומתועש. שכן בעוד המשטרים הפוליטיים הם דבר כלה, שחולף ועובר בזמן, מסורות המחשבה השונות - עמידות מהם, ומלוות את אשר בוחרים לנהל את חיי ההכרה שלהם לאורן.

לפיכך, בעקבות ז'קלין כהנוב וקלוד לוי־שטראוס, הרשימות הבאות לא ייכתבו בקול תרועה רמה וגם לא בקול ענות חלושה, אלא מתוך רצון כן להצביע בחיוך, בפני המעוניינים בכך, על היתרונות שיש להתבוננות בסנאים אדומים מתרוצצים בסביבת חורש, ומה שניתן ללמוד מתנועתם. לרשום מחדש בעיפרון פחם - כמה קווים, המעידים על הריבוי, השוני והמגוון של גילויי הרוח האנושית.