'אתם אולי תאמינו, אבל זה מה שקרה: גמרתי להכין שיעורים, השקיתי את העציצים, כמעט גמרתי לסדר את החדר, אבל פתאם נהייתי רעב. הלכתי למטבח לחפש משהו מעניין לאכל. ואז שמעתי צפצוף מוזר: צ'יפ, צ'יפ, צ'יפ'...
כך נפתח ספר הילדים המקסים "לא תאמינו אבל זה מה שקרה" שכתב יוסי אבולעפיה. אבולעפיה היה מוכר לי יותר בתור מאייר, אבל בשנים האחרונות הוא כתב כמה ספרי ילדים נפלאים, וזה אחד מהם.
הספר נפתח עם תמונה של ילד ג'ינג'י מתוק, שמספר מה קרה לו בזמן שהוריו יצאו מהבית לקניות. הגרסא הראשונה שמספר יואב (הילד הג'ינג'י), מצחיקה במיוחד וכוללת חייזרון שובב שנחת במטבח, הזמין פיצה על דעת עצמו ואז ברח מבלי להשאיר עקבות, לא לפני שפתח את הברז בחוץ והרטיב את הכל במים. כשאמא של יואב מבקשת ממנו לחשוב על גרסא אמיתית יותר, הוא מתחיל להמציא סיפור מצחיק אחר, ואז עוד אחד ועוד אחד.
הספר אהוב אצלנו בבית מאוד על כל הבנים, אבל זוהר, בן החמש וחצי שלי, אוהב אותו במיוחד. הוא יכול לשמוע אותו שוב ושוב ועדיין להתפוצץ מצחוק למראה החייזרון ששואב את כל הגבינה מהפיצה, ובמיוחד למראה הברדק העצום שיש בבית כשההורים של יואב חוזרים.
הציורים של יוסי אבולעפיה הם לא פחות מקסם אמיתי. הם מאפשרים לקוראים להיכנס היישר אל תוך הדמיון של יואב, ולחוות איתו את הסיפור דרך שלל פרטים גדולים וקטנים. במובן הזה, הציורים הם לגמרי חלק מהסיפור השלם, ומצטרפים למילים לכדי יצירת חוויה שלמה של סיפור ילדים.
הסיפור מסתיים באמצע אחת הגרסאות של יואב, ותמיד אנחנו ממשיכים לדמיין ביחד מה קרה בסוף הגרסא הזו, מה שנותן לילדים אפשרות לספר בעצמם חלק מהסיפור, ולשוט עם הדמיון שלהם לאן שהם רק רוצים. הגרסאות הפרטיות שלנו מצחיקות וסוערות לא פחות מאלו שיש בספר, ואני מופתעת לגלות בסוף כל הקראה לאן הילד שמקשיב הפעם לסיפור בוחר לקחת אותו.
ספרים_לקטנים
ספרים_לגדולים