ג'יימס ווב, אנטוניוס קליבלנד וחסיאל ריברו. שחקני הרכש הזרים של מכבי תל אביב נראים מעט אפורים, במיוחד לעומת ההתחזקות של קבוצות יורוליג אחרות ששואפות להיאבק מול הצהובים על מקום בפלייאוף בעונה הבאה.
פנאתינייקוס יצאה במסע רכש אדיר, הקבוצות הטורקיות מרעננות את הסגל, מונאקו הרעידה את אירופה עם קמבה ווקר וגם אולימפיאקוס והספרדיות הבכירות לא טומנות את ידן בצלחת.
עם זאת, במכבי ת"א לא מתרגשים. בשונה מרוב הקבוצות, הבסיס האיכותי שהוביל את הצהובים לעונה מוצלחת נשאר. ווייד בולדווין ולורנזו בראון ימשיכו להרכיב את אחד מהקווים האחוריים הטובים ביבשת, ויש לשער ששיתוף הפעולה ביניהם ילך וישתפר.
תמיר בלאט יותר מתאים לעודד קטש מאשר יפתח זיו, ואמור לשדרג את משחק ההתקפה הקבוצתי, שלעיתים נתקע בעונה שעברה.
הפתעת העונה בונזי קולסון נשאר אף הוא - בשונה ממקרים אחרים בעבר, שבהם מכבי לא הצליחה להשאיר שחקנים שפרצו אצלה והם ברחו לכסף גדול יותר במקומות אחרים.
באמצע העונה שעברה קיבלה המחלקה המקצועית במועדון החלטה מושכלת: להשקיע כסף גדול בשדרוג החוזים של השחקנים המרכזיים כדי לשמור על המשכיות, ובכסף שיישאר - להביא שחקנים מתאימים יותר לשיטה ולסגנון הכדורסל מאלה שיעזבו.
בינתיים אפשר לומר שמכבי עמדה ברוב המטרות. היא השאירה את כל השחקנים שרצתה והביאה תחליפים מתאימים. עודד קטש חיפש שומר טוב עם יכולות אישיות גבוהות שיעלה מהספסל בקו האחורי, ומצא את קליבלנד. בעמדה 4 הובא ווב, שהוא שחקן הרבה יותר נייד וורסטילי מאשר ג'רל מרטין, ורק בעמדה 5 נותרת השאלה אם ריברו הוא תחליף מספיק ראוי לאלכס פוית'רס.
מכבי אמנם רצתה את זאק לידיי והגישה לו הצעה כספית גבוהה, אבל הוא העדיף להמשיך אצל ז'ליקו אוברדוביץ' בפרטיזן ודחה הצעות גם מקבוצות אחרות. אחריו היה פרנק קמינסקי, האופציה המועדפת, אך הוא בחר לחכות להצעות מה־NBA. למרות זאת, גם אם השמות החדשים לא נוצצים, הם ככל הנראה מתאימים יותר לתלכיד הקבוצתי ולהיררכיה שכבר נבנתה.
ממכבי תל אביב נמסר בתגובה: "נתוני השכר המובאים בכתבה אינם מדויקים וזאת בלשון המעטה. יחד עם זאת איננו מעוניינים לתקנם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו