לאחר עשרות שנים: ראש המוסד דדי ברנע חשף היום (שני) את המברק האחרון שהתקבל מהמרגל בסוריה אלי כהן, טרם נתפס, וכן מידע מודיעיני על הסיבות לתפיסתו. ברנע חשף את הדברים בחנוכת המוזיאון הלאומי על שם אלי כהן ז"ל.
המברק האחרון התקבל בתאריך ה-19 בינואר 1965, ובו דיווח כהן למוסד על אסיפה שנערכה במטכ"ל הסורי ערב קודם בהשתתפות נשיא סוריה דאז, אמין אל חאפז.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בפתח דבריו אמר ברנע: "אלי הוא סמל ללוחמים רבים, שפעלו כל אחד בדורו, משך עשרות שנים רבות, וכל אחד מהם סיכן את נפשו, פעל במקצועיות ובמסירות, ותרם את תרומתו שלו למארג הביטחון של מדינת ישראל ועם ישראל".
"אלי הוא סמל ללוחמים רבים, שפעלו כל אחד בדורו, משך עשרות שנים רבות, וכל אחד מהם סיכן את נפשו, פעל במקצועיות ובמסירות, ותרם את תרומתו שלו למארג הביטחון של מדינת ישראל ועם ישראל", הוסיף.
ברנע התייחס בדבריו גם לסיבת תפיסתו, שהובילה לבסוף למותו הטראגי בתלייה: "סיבת תפיסתו של אלי כהן תמיד הייתה נתונה במחלוקת, האם שידר יותר מידי, האם לא פעל על פי ההנחיות, האם המטה דרש ממנו לשדר באופן אינטנסיבי מכפי הצורך, והנושא עמד בלב ויכוח רב שנים".
עוד הוא הוסיף כי "אני מנצל את קדושת המקום הזה והאירוע המיוחד הזה כדי לחשוף לראשונה, וזאת לאחר מחקר עמוק שנעשה לאחרונה, שאלי כהן לא נתפס בגלל כמות השידורים ששידר, או בגלל לחץ שהופעל עליו מהמטה לשדר בדחיפות גבוהה. אלי כהן נתפס רק בגלל ששידוריו נקלטו ע"י האויב, פשוט נקלטו ואוכנו. מעכשיו זאת עובדה מודיעינית".
עוד אמר ראש המוסד: "המוסד פעל וימשיך לפעול להביא מודיעין ופרטים חדשים אודות התקופה בה תפקד אלי כהן בסוריה, וימשיך לפעול כדי להעלות את עצמותיו לקבורה בישראל. גם ממרחק השנים אנו מצדיעים ללוחם אמיץ שהיה בחוד הלחימה החשאית של המוסד ושל מדינת ישראל, מכבדים את זכרו ולומדים ממורשתו".
נשיא המדינה יצחק הרצוג שנכח גם הוא במעמד, מסר: "חמישים ושבע השנים שחלפו מאז הועלה לגרדום בדמשק שבסוריה, ב – 18 במאי 1965, בתום חודשים של עינויים קשים, היה אלי כהן לאגדה. סמל ומופת ללוחמי הסוד והסתר. לאהבת הארץ, לתעוזה, לגבורה ולהקרבה".
עוד הוא הוסיף כי ״אלי כהן הציל חיים אבל המחיר היה חייו שלו. גם ברגעים אלה ממש לוחמות ולוחמי סתר רבים מבצעים בגבורה אינסוף משימות ברחבי העולם, למען ביטחון מדינת ישראל ועם ישראל. הם, כולם, ממשיכי דרכו של אלי. לכולם אנו חבים תודה והוקרה, לכולם אנו חבים את חיינו כאן, ועל מרביתם לא נדע לעולם".