עם עלייתו לאקרנים של "אווטאר" בשנת 2009, צופים נהרו לאתר המעריצים Avatar Forums והודו שאחרי הצפייה בסרטו של ג'יימס קמרון, הם מרגישים מדוכדכים ולא מרוצים מחייהם. האנושות, לפתע, נראתה עגומה ומנוכרת בהשוואה לעולמם השלם, המחובר לטבע, של בני הנאבי. "מאז שראיתי את 'אווטאר' אני בדיכאון. הצפייה בעולם המופלא של פנדורה ושל בני הנאבי גרמה לי לרצות להיות אחד מהם", כתב גולש אחד. "אני אפילו שוקל להתאבד, במחשבה שאם אעשה את זה אני אוולד מחדש בעולם שדומה לפנדורה".

השרשור הוצף במעל ל-1000 פוסטים שנכתבו על ידי אנשים מרחבי העולם שחוו תחושות דומות לאחר הצפייה בסרט; בהמשך, הדיון התפשט לאתרי מעריצים אחרים, התקשורת התחילה להתייחס לתופעה – ובסופו של דבר, ב-2010, היא גם קיבלה שם: תסמונת דיכאון פוסט-אווטאר (post-Avatar depression syndrome), או בקיצור, PADS. עכשיו, עם הגעתו למסך של סרט ההמשך – "אווטאר: דרכם של המים" – הצופים עשויים להיפגש שוב עם אותן תחושות הריקנות ששטפו אותם לאחר הצפייה בסרט הראשון. בעיתון הגרדיאן פורסמה לאחרונה כתבה שחוזרת אחורה בזמן לשנה בה PADS הגיחה לעולם, ומסבירה: מה זה בכלל תסמונת דיכאון פוסט-אווטאר? והאם צופי הסרט החדש צריכים לחשוש?

חשוב לציין: PADS הוא לא מצב מוכר מבחינה רפואית. מהצד השני, צריך לומר שלא נראה שהשיח על תסמונת דיכאון פוסט-אווטאר הוא חלק ממסע יחסי ציבור. "אווטאר" עורר רגשות עזים ודומים מאוד בקרב אנשים שונים, והתחושות האלה – צער עקב תחושת הניתוק מהטבע, דאגות לגבי עתיד הפלנטה וחוסר שביעות רצון מהחיים המודרניים – כולן נורמליות מאוד בהתחשב באופן בו בנויה החברה כיום. ראוי לציין גם שרבים מהצופים שהגיבו באותם פורומים ב-2009 היו גברים צעירים או אפילו נערים, ששיתפו בתחושת בדידות בבית הספר או על היעדר תמיכה בהם בבית.

"נדרש שימוש במיטב הטכנולוגיה שלנו כדי ליצור את העולם הווירטואלי הזה (של 'אווטאר'), והחיים האמיתיים לעולם לא יהיו אוטופיים כמו שהם נראים על המסך. זה גורם לחיים האמיתיים להיראות יותר לא-מושלמים", כך אמר ד"ר סטפן קוונצל, פסיכיאטר מניו יורק, ל-CNN ב-2010 – כדרך לנסות ולהסביר את התופעה. מעניין גם לציין שאנשים המשיכו להרגיש מדוכאים גם זמן רב אחרי יציאת הסרט הראשון: הפורומים היו מלאים בפוסטים של צופים ששיתפו בתחושותיהם הכבדות גם שנים לאחר יציאתו. מעריץ אחד העריך לאחרונה כי 10-20 אחוזים מגולשי הפורומים של 'אווטאר' עדיין מדווחים על תחושות דיכאון.

האם יש תרופה? ובכן, לא בדיוק, אבל יש מה לעשות כדי להתמודד עם המצב ובתקווה לשפר אותו. Ancient Forest Alliance, ארגון קנדי ללא מטרות רווח, פיתח תוכנית ריפוי בת שלושה שלבים: "צא החוצה ותחווה את הטבע, פעל כדי להגן על הטבע ותעודד אחרים לעשות את אותו הדבר".

אווטאר דרכם של המים (יח''צ: פורום פילם)
מתוך "אווטאר: דרכם של המים" | יח''צ: פורום פילם

בשלב מסוים, המעריצים עצמם החלו לחלק טיפים על דרכים לצמצם צרכנות ובזבוז, וסיפרו על האופן בו הם מתחברים לטבע. מעריץ שוודי אחד, איוור היל, היה בן 17 כשכתב באחד הפורומים כי "כשהתעוררתי הבוקר לאחר שצפיתי אתמול ב'אווטאר' בפעם הראשונה, העולם נראה אפור. זה היה כאילו כל חיי, כל מה שעשיתי ועבדתי עבורו, איבד משמעות. אני עדיין לא רואה סיבה להמשיך... אני חי בעולם גוסס". אב לאחר שדיבר עם מעריצים נוספים, הוא התחיל לקרוא פילוסופיה ולבלות יותר זמן בטבע. "'אווטאר' גרם לי להרגיש שאני יכול לשבת בחוץ ביער, ופשוט להיות", אמר היל בריאיון לניו יורק טיימס בחודש שעבר. כעת, הוא בשנות ה-30 בחייו, ונשוי לאישה שפגש בפורום מעריצי 'אווטאר' שפתח.

וכמו שקורה לעיתים קרובות בפאנדומים – לקהילה בעצמה יש כוח מרפא. באחד מפרקיה של הסדרה הדוקומנטרית "המדריך לחיים בניו יורק", שעלה למסך ב-2021, נפגש היוצר ג'ון ווילסון עם קבוצה של מעריצי אווטאר, שהוקמה ב-2020. כפי שניתן לראות בפרק, המעריצים חולקים זה עם זה את מצוקתם הנפשית, ובפרק חלקם מספרים על הנחמה שמצאו אחד בשני. 

"תסמונת הדיכאון פוסט-אווטאר הכתה בי חזק, אני רגיל לנסות לברוח מהמציאות שלי", אומר אחד מהמשתתפים, ונזכר בדמעות כיצד מעריץ 'אווטאר' אחר הציל את חייו לאחר שפרסם פוסט ובו שיתף שהוא מרגיש אובדני. "בסופו של דבר, זה נובע מתשוקה לרצות משהו טוב יותר", אמר בהמשך, בהתייחס ל-PADS. "אבל רק בגלל שיש לנו את התשוקה הזו, אני חושב שזה מניע אותנו להפוך את העולם שבו אנחנו חיים למקום טוב יותר". 


מתמודדים עם מחשבות אובדניות? אל תהססו לפנות לעזרה

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית במספר הטלפון 1201
ניתן לפנות גם במייל דרך עמוד האינטרנט
או במסרון (SMS) למספר 0768844400