חברתו הטובה ביותר של האדם עד עצם היום הזה אם במנועי הבערה הפנימית ואם בתחנות הכוח הפחמיות .בערש האנושות האש לא ניזדמנה לעתים קרובות היא היתה מגיעה מהשמים בסופות ברקים ומליבות הרי געש.אך המקום בו התחיל האדם ליצור מערכת יחסים קבועה איתה החל בעת גילוי העצמה של החיכוך לפני 790,000 שנים ממש בחצר האחורית שלנו .ישנם גם ממצאים מאפריקה של חרסים ואבני צור שטופלו באש מלפני כ1.3 מיליון שנה.
בתנועה של גוף אחד על גוף אחר אנו מקבלים כוח נגדי שחלק גדול ממנו משתחרר כאנרגית חוםאותו מרכיב יחודי שחסר בכדור הארץ על מנת שהבערה תוכל להיתכן בצורה ספונטנית.(חמצן וחומר בערה יש לנו בשפע).לא ברור עד היום כיצד זה היתחילו כנראה גם לעולם לא נדע אבל אותו חיכוך של שני עצים האחד עם השני אז וגם היום יוצר כמות של חום כל כך גבוהה עד שהעץ מגיע ל300-1200 מעלות ומתחיל תהליך של בערה .
יחד עם החיכוך של עץ בעץ נוצרת גם נסורת עדינה שניצתת בנקל שילוב של שתי האלמנטים הללו מאפשר להדליק אש ענף המשמש כמקדח. לוח עץ המשמש כסדן וידים חזקות שיוצרות את החיכוך.
שיטות שונות בתרבויות שונות
ישנם עשרות עד מאות שיטות שונות להדלקת אש בחיכוך עצים (תלוי איך סופרים)מהשיטה הפשוטה וכנראה הקדומה ביותר של מקדח היד ועד ה PUMPDRILL כמערכת מורכבת להדלקת אש ששרידים שלו לפי ד”ר יגאל סיתרי המתמחה במלאכות עץ עתיקות מספר כי נמצאו אף בחפירות בארץ מהתקופה ההכלכולתית בואדי מרובעת ובעין רחל לוחות מהתקופה הכלכוליתית העשויים מצפצפת הפרת .כמו כן מספרים סופרים רומאים על השימוש ב – קיסוס החורש להדלקת אש ובמצריים העתיקה ישנם הילוגריפים המתארים את השימוש במקדח הקשת.
לסטה – ערכת הדלקת אש אתיופית
זהבה זמנה מספרת שבילדותה בגונדר שבאתיופיה כאשר ההורים לא נתנו לילדים גפרורים הם פנו לאותם שיטות עתיקות שכל אחד הכיר . צמח מקומי מיוחד שימש שם כמקדח וצמחים אחרים עם רקמה ספוגית שימשו כלוח .כפרים שהיו רחוקים יותר מהעיר רועים וציידים השתמשו בשיטת זו להדלקת אש לעיתים קרובות יותר.בארץ הצמחים הללו אינם בנמצא וככל הנראה עושים את ההדלקת אש בשיטה הזו יותר קשה אך לא בלתי אפשרית.
צמחי מעזבה למינהם בארץ מגדלים גבעול שעם התיבשותם מתקשה ונהפכים ומשמשים כמקדח נפלא וכלוח מצאתי אני כי עצים רכים כגון :דולב אשל ושיטה מכחילה מוצלחים למדי כעצים ללוח(צפצפת הפרת מין מוגן).אני מאמין וגם ראיתי אנשים שמדליקים אש עם ערכות המורכבות מעצים שונים ומשונים וכשיש אמונה והתמדה אפשר להדליק אש עם כמעט כל עץ.
הדלקת אש בדואית – צור וברזל
ג’ומה מרמת ציפורים מספר על הילדות שלו שבה הדלקת אש עם צור וברזל היתהעיניין יום יומי. על מנת להכין את ערכת ההצתה היו לוקחים פיסת מתכת דקה ומחממים אותהבאש עד שהיא מאדימה ומשם היו מקררים אותה במהירות במים קרים.ביד השניה היו מכינים אבן צור מסותת בפרופיל צר וחומר בערה מעצים רקובים ופחם.את החומר בערה החזיקו מעל האבן צור מול כיוון הרוח ומכה של הברזל על אבן מצית ניצוץ שניתפס בחומרבערה העדין שבוער כגחל.
מניסיונות אישים לא הצלחתי למצא עץ רקוב כלכך המתאים לבערה אך פיטריה הגדלה על צפצפת הפרת (עוד לא הצלחתי להגדיר את המין המדוייק ) נידלקה ממש על הניצוץ הראשון.
הדלקת אש בשיטות מסורתיות תמיד מרתקת ושובה כל אחד שנקרא בדרכה התחושה של הבריאה כיוויכול יש מאין, אותו גחל קטן שמנצנץ אליך מבעד לעפר ולעשן מביא בי תמיד חיוך ששמור רק לו.
