‫יחידת הוראה על הספר 'אני לא גנב' ‪ /‬תמי שם טוב‬

‫ד"ר אלישבע הכהן‬

‫הרכב יחידת ההוראה‪:‬‬
‫ניתוח עיוני של הספר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫דרכי הוראה של הספר ‪ +‬עבודה יצירתית‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫הצעות תוך‪-‬דיסציפלינריות של טקסטים ספרותיים המתכתבים עם נושאים מתוך הספר‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫הצעות אינטר‪-‬דיסציפלינריות של יצירות המתכתבות עם נושאים מתוך הספר‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫נספח‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫א‪ .‬ניתוח עיוני של הספר‬

‫בתחתית הכריכה האחורית של הספר מופיעה הערה בלשון זו‪" :‬הרקע לעטיפה לקוח מעיתון‬
‫הילדים "סקירה קטנה"‪ ,‬המוזכר בספר"‪.‬‬
‫הערה זו מעוררת את תשומת לב הקורא לטורים המזעריים‪ ,‬המודפסים בצבע אדמדם‪ ,‬המופיעים‬
‫על הכריכה הקדמית ולשורות התכולות ‪ -‬כשורות מחברת ‪ -‬המופיעות על הכריכה האחורית‪.‬‬
‫בעקבות ההערה הקורא מבין שרקע זה של העטיפה לקוח (כביכול) מעיתון הילדים המופיע כעיתון‬
‫חשוב לאורך עלילת הספר‪.‬‬
‫בכריכה הקדמית של הספר‪ ,‬על גבי הטורים הנ"ל‪ ,‬מופיעה דמות מצולמת של ילד הלבוש כובע‬
‫בארט‪ ,‬חולצה עם צווארון עליה סוודר וכן מכנסיים קצרים‪ .‬רגלו השמאלית של הילד מוצלבת על‬
‫ֶ‬
‫רגלו הימנית‪ .‬צילום זה מתאים לדמותו של יאנק‪ ,‬הדמות הראשית‪ ,‬המגוללת את הסיפור כולו ‪-‬‬
‫כפי שהיא מופיעה בספר‪.‬‬

‫שם הספר‪:‬‬
‫השם 'אני לא גנב' מיוחד בציון השולל 'אני לא' וכבר יוצר ציפייה לקראת קריאת הספר‪.‬‬
‫תוך כדי קריאת הרומן מתברר שנושא הגניבות והגנבים עומד במרכז הסיפור‪ .‬נושא זה ממחיש‬
‫את הצלחת גישתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬

‫מבנה הספר‪:‬‬
‫הספר מורכב משלושים וארבעה פרקים המספרים סיפור‪ .‬במרכז הסיפור עומדת דמותו של‬
‫הגיבור ‪ -‬יאנק וולף ‪ -‬המגולל לאוזני הקורא את הסיפור כנרטיב מדויק‪ ,‬על פי סדר האירועים‪,‬‬
‫מראשיתם ועד סופם‪.‬‬
‫בשלב מוקדם של הספר (פרק ‪ )3‬מתברר שהמספר‪-‬גיבור רוצה לשתף את הקורא בחייו שהתרחשו‬
‫בזמן ששהה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק‪ .‬משום כך חשוב לו לפתוח בסיפור הרקע‬
‫להצטרפותו אל בית היתומים הזה‪ .‬הוא ממשיך בסיפור הקורות אותו שם ומסיים את הסיפור‬
‫ואת הספר בתיאור הזמן האחרון‪ ,‬ממש רגע לפני עזיבתו את בית היתומים‪.‬‬
‫בניית הספר על פי סדר האירועים‪ ,‬צעד‪-‬צעד‪ ,‬מראשיתם ועד סופם הולמת את הרצון להעמיד‬
‫סיפור שגרעינו היסטורי‪ ,‬סיפור שמתקדם בהתאמה לזמן היסטורי ההולך ומתקדם‪ .‬מבנה הספר‬

‫‪1‬‬
 ‫משקף אפוא את רצון המחברת להעמיד ספר המתעד את דמותו ואת פועלו החינוכי של האיש‬
‫(ההיסטורי) יאנוש קורצ'אק כפי שבאו לידי ביטוי בבית היתומים שיסד‪.‬‬
‫ראשית הספר‪ ,‬תקופת טרום בית היתומים‪ ,‬וסופו הרומז לתקופה שאחרי בית היתומים נעוצים‬
‫בדמותה של מירה‪ ,‬אחותו של יאנק המספר‪-‬גיבור‪ .‬מירה היא זו שהחליטה להכניס את יאנק לבית‬
‫היתומים והיא בסופו של דבר משיגה עבורו אשרת כניסה לארץ ישראל‪ ,‬דבר הגורם לו להיפרד‬
‫מקורצ'אק ומבית היתומים‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬הרומן פותח בדמותה של מירה ומסיים בה‪ .‬מעגליות זו‪ ,‬הכורכת בתוכה את דפי הרומן‪,‬‬
‫לצד העובדה שעיקרו של הרומן מתרחש בבית היתומים ‪ -‬ומבאר את חינוכו החשוב של יאנק שם ‪-‬‬
‫מאירים את קורצ'אק ואת בית היתומים באור חזק ומשמעותי‪ .‬כך‪ ,‬לא רק עיקרו של הסיפור אלא‬
‫גם פתיחתו וסיומו באים להדגיש את משמעותו של בית היתומים כנדבך חשוב במעבר ההיסטורי‬
‫מיתמות לבניין‪ ,‬מריקנות למלאּות‪ ,‬מחוסר תקווה אל עבר עתיד אופטימי בארץ ישראל‪.‬‬
‫בהמשך הדברים אעסוק ברמזים ההיסטוריים הפזורים לאורך הרומן‪ .‬לעת עתה‪ ,‬יש לציין עובדה‬
‫חשובה‪ :‬על פי עדויות היסטוריות ידועות‪ ,‬בימי השואה עמדו לפני יאנוש קורצ'אק הצעות להיפרד‬
‫מילדי היתומים ולהינצל‪ .‬הוא סירב לכולן‪ .‬כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו וורשה‬
‫להישלח לטרבלינקה ‪ -‬בחר ללכת למוות עם ילדיו‪.‬‬
‫העובדה שהמחברת ‪ -‬כנראה ביודעין ‪ -‬בוחרת שלא לספר על סיום ידוע זה מדגישה שוב את רצונה‬
‫להתמקד בבית היתומים ובכל מה שכרוך בתקופת בית היתומים עצמה‪ ,‬כנאמר לעיל‪ .‬זאת ועוד‪.‬‬
‫הבחירה שלא לספר את הסיום ההיסטורי העצוב היא בחירה בחיים‪ .‬היא תואמת את רוחו‬
‫החינוכית‪-‬אופטימית של יאנוש קורצ'אק ומתאימה לרומן שנכתב לבני הנעורים‪.‬‬
‫הרומן רוצה לשרטט את דמותו של יאנוש קורצ'אק ושל בית היתומים שלו‪ .‬סיפור ההליכה אל‬
‫המוות‪ ,‬על אף כל עוצמתו‪ ,‬היה מטה את הרומן למסלול אחר ופוגע בכוונתו‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬לא רק המצוי ברומן מעיד עליו אלא גם מה שנעדר ממנו; העדר הרמז לסיפור‬
‫ההיסטורי הנ"ל הוא חלק ממבנה הרומן ומסגולותיו הטובות‪.‬‬

‫הרקע לכתיבת הספר‪:‬‬

‫לאחר סיום פרקי הספר מביאה הסופרת פרק קצר נוסף‪ .‬היא מכנה אותו 'הערת המחברת' וכך‬
‫היא פותחת אותו‪:‬‬
‫"יאנק וולף‪ ,‬גיבור הספר הזה‪ ,‬הוא ילד דמיוני‪ ,‬אבל בית היתומים של יאנוש קורצ'אק הוא‬
‫מקום אמתי‪ ,‬שפעל במשך שלושים שנה בוורשה שבפולין‪ ,‬עד שמלחמת העולם השנייה שמה‬
‫לו קץ נורא‪ .‬הספר הזה מסתיים כמה חודשים לפני תחילתה של אותה מלחמה ארורה"‪.‬‬
‫בהמשך דבריה היא מספרת כי "במשך שנים" רצתה לכתוב ספר על יאנוש קורצ'אק‪ ,‬וכי סיפורי‬
‫שני חניכי בית היתומים עימם נפגשה וכן "סיפורים אחרים מבית היתומים‪ ,‬כולל אלה של‬
‫קורצ'אק עצמו‪ ,‬היו השראה ובסיס לספר"‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬דמותו של יאנוש קורצ'אק‪ ,‬פועלו‪ ,‬גישתו ושיטתו החינוכית עומדים כתשתית לספר 'אני לא‬
‫גנב'‪ .‬בהמשך 'הערת המחברת' היא משתפת במפורש כי "בסיפור של יאנק ערבבתי דמיון‬
‫במציאות"‪ .‬היא מדגימה כמה דוגמאות של הבחנה בין דמיון ומציאות ואף מסבירה את שיקוליה‬
‫בהטיית המציאות לעבר הדמיון לגבי פרטים מסוימים של עלילת הספר‪.‬‬
‫בסיום דבריה היא מדגישה שוב‪:‬‬
‫"את דמותו של יאנק ‪ -‬שהרקע שלו וקורות חייו דומים לאלה של ילדי העניים היהודים‬

‫‪2‬‬
 ‫בוורשה באותה תקופה ‪ -‬המצאתי‪ .‬הכנסתי אותו לבית היתומים של קורצ'אק כדי לנסות‬
‫להחיות בעזרתו את המוסד היחיד והמיוחד הזה‪ .‬ניסיתי לבנות עלילה שאירועיה יהיו דומים‬
‫לאירועים שהתרחשו בעולם האמתי לגמרי שהתקיים בבית גדול ברחוב קרוכְ מָ אלנָה ‪92‬‬
‫בוורשה‪ ,‬ונחשב בעיני מאות דייריו הצעירים‪ ,‬במשך כמעט שלושים שנה‪ ,‬גן עדן לילדים"‪.‬‬
‫פרק זה‪ ,‬בו משתפת המחברת את הקורא בתהליך כתיבת הספר‪ ,‬אינו נותן רק הצצה מיוחדת אל‬
‫עבר תהליך היצירה‪ ,‬אלא גם מדגיש את המוטיבציה של היצירה‪:‬‬
‫תיאור שיטתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק בימי ערב מלחמת העולם השנייה והעמדתה כמופת‪.‬‬

‫ניתוח הספר‪:‬‬
‫אחת מסגולות הספר היא הזיקה המשולבת בין נושאיו‪.‬‬
‫בתוך המארג התֵ מאטי (תכני‪ ,‬נושאי) של הספר בולטות בעיקר שתי תֵ מות המהוות חומרי‬
‫תשתית לעלילת הספר‪ .‬הן מהדהדות לסירוגין לאורך הסיפור‪ ,‬משתלבות וקשורות זו בזו‪:‬‬
‫תהליך הגמילה והמעבר מילד גנב לילד לא‪-‬גנב ;‬
‫תהליך המעבר מילד רץ‪-‬מהר לילד צולע‪.‬‬
‫כנושא היכול להמחיש היטב את הגישה החינוכית שיצר יאנוש קורצ'אק והפעיל בבית היתומים‬
‫שיסד ‪ -‬בחרה הסופרת את נושא הגניבה‪ .‬נושא זהות הילד (והאדם) כ'גנב' או כ'לא גנב' הוא אפוא‬
‫נושא תשתית בספר‪ .‬נושא תשתית נוסף הוא המעבר מילד אצן לילד צולע‪.‬‬
‫עוד בטרם ההשתנות הפנימית‪-‬משמעותית של הגיבור ‪ -‬היינו שינוי זהותו המוסרית והפיכתו‬
‫מ'גנב' ל'לא גנב' ‪ -‬עובר הגיבור שינוי זהות‪ ,‬המתואר כמשבר זהות‪ ,‬והופך מרץ מהיר ללא‪-‬רץ‪.‬‬
‫כבר בראשית הספר נוצרת זיקה בין שני הנושאים הללו שהיוו את זהותו המוקדמת של הגיבור‪,‬‬
‫לפני תהליך ההשתנות‪ .‬וכך נפתח הספר‪:‬‬
‫"עד ששברו לי את הרגליים‪ ,‬אף אחד לא רץ מהר כמוני‪ .‬כשחלפתי ברחובות העיר בריצה‬
‫אדירה אנשים נעצרו בפליאה‪ .‬מה זה היה? שאלו‪ ,‬וכשהבינו שאני רק ילד התמלאו תקווה‬
‫שיום אחד אשתתף באולימפיאדה ואביא לכולנו ניצחון וכבוד‪ .‬כן‪ ,‬בגלל זריזות הרגליים‬
‫יוצאת הדופן שלי ניצחתי בתחרויות‪ ,‬ברחתי מכנופיות או מסתם בריונים‪ ,‬וגם הצלחתי‬
‫לגנוב‪ .‬התגאיתי במהירות שלי‪ ,‬אבל לא בגניבות‪ .‬במיוחד שנאתי שאמרו שאני גנב בן גנב‪,‬‬
‫אבל זה היה נכון"‪.‬‬
‫לאחר פסקה זו מונה יאנק המספר‪-‬גיבור‪ ,‬בכנות מרשימה‪ ,‬חמישה סוגי אירועי גניבות שלו‪ .‬בסוף‬
‫רשימת סוגי הגניבות‪ ,‬ובסוף הפרק הראשון‪ ,‬הוא מספר על אירוע הגניבה‪ ,‬המהווה עבורו כמעט‬
‫אסון‪ ,‬בו שבר את רגליו ואיבד את כשרונו הבולט כאצן‪ .‬משבר זה התרחש בבית המחסה‪ .‬הפרק‬
‫מסתיים בהצעתה של מירי‪ ,‬אחותו של יאנק‪" :‬שמעתי על בית יתומים נהדר"‪ .‬למרות שיאנק‬
‫עצמו מגיב באי‪-‬אמון‪ ,‬העלילה מתקדמת לכיוון אותו בית יתומים 'נהדר'‪ ,‬שבהמשך יתברר כבית‬
‫היתומים של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬
‫הגניבה גורמת למספר‪-‬גיבור לאיבוד כשרון הריצה‪ .‬איבוד זה מובילו לאיבוד כשרון הגניבה ואֵ לו‬
‫הן מתנות חייו החשובות; באופן זה‪ ,‬דווקא שבירת רגליו של יאנק מעמידה אותו 'על הרגליים'‪.‬‬
‫הזיקה בין אובדן כשרון הריצה לאובדן כשרון הגניבה‪ ,‬ואושר הזהות הנולד ממנה‪ ,‬נאמרת‬
‫בעקיפין בידי המספר‪-‬גיבור עצמו לאחר אחת מנקודות המפנה של העלילה‪ .‬היה זה לאחר‬
‫שגעגועיו של יאנק לכשרון הריצה שלו‪ ,‬ותסכוליו על האובדן הזה‪ ,‬מציפים אותו והוא שב ונופל אל‬

‫‪3‬‬
 ‫הגניבה‪ .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬קורצ'אק ‪ -‬בחכמתו ‪ -‬דואג לו לנעליים השונות בסולייתן ולמזעור‬
‫צליעתו‪ .‬ואז אומר יאנק‪:‬‬
‫"אני כבר לא אצן‪ ,‬חשבתי‪ ,‬כבר לא גנב‪ ,‬כבר לא צולע‪ .‬אני מישהו חדש‪ ...‬מאושר"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]105‬‬
‫הרומן כתוב כ'רומן חניכה' ובו מתואר תהליך הגמילה של יאנק‪ ,‬המספר והגיבור הראשי‪,‬‬
‫והפיכתו מ'גנב בן גנב' לילד רגיל‪ ,‬ילד שהוא 'לא גנב' כלשונו וכמו הכינוי המופיע בשם הספר "אני‬
‫לא גנב"‪.‬‬
‫רומן חניכה' הוא מושג הבא לתאר ז'אנר של רומן העוסק בהיבטים הפסיכולוגיים‪-‬חברתיים'‬
‫‪:‬של הגיבור‪ .‬ל'רומן חניכה' מיוחסים מספר מאפיינים‬
‫;הרומן מתאר את חיי הגיבור מילדות ועד בגרות‬
‫הגיבור יוצא מביתו למסע 'חניכה'; מסעו נגרם כתוצאה מאסון כלשהוא המונע ממנו מלחיות‬
‫‪.‬בחיק משפחתו‬
‫תהליך התבגרותו של הגיבור הוא ארוך וקשה‪ ,‬התהליך הוא הדרגתי וכרוך בהתנגשות בין‬
‫‪.‬רצונותיו של הגיבור ובין הסדר החברתי‬
‫‪.‬בסופו של דבר‪ ,‬הגיבור מקבל את הסדר החברתי ומסתגל אליו‬
‫ז'אנר רומן החניכה עבר שינויים והתפתחויות‪ .‬החל מראשית המאה ה‪ 20-‬תהליך גדילת הגיבור‬
‫‪.‬והשתלבותו בחברה אינו מגיע לידי השלמה גמורה‬
‫אני לא גנב' מהווה 'רומן חניכה' על פי כל הקריטריונים שנמנו לעיל‪ ,‬מלבד הקריטריון האחרון‪'.‬‬
‫בהיותו ספר לבני הנעורים מוותרת היוצרת ‪ -‬בצדק ‪ -‬על תהליך אי ההשלמה המאפיין את‬
‫הרומנים הנכתבים החל מן המאה ה‪ .20-‬היא מציגה את הגיבור כנער שהתגבר על מנהגו לגנוב‪,‬‬
‫הצליח במסעו מחוץ לביתו והשתלב לגמרי בבית היתומים עד שהפך בית היתומים לבית אמתי‪,‬‬
‫‪.‬מגדל ומחנך‪ ,‬עבורו‬
‫הדוגמא הפרטית של יאנק‪ ,‬המשורטטת לאורך הספר‪ ,‬מוצגת כדוגמא טיפוסית‪ .‬היא באה להדגים‬
‫כהכללה את בית היתומים של יאנוש קורצ'אק‪ ,‬שהיווה בית אמתי לכל יושביו הילדים היתומים‬
‫‪.‬והעביר אותם תהליך של גדילה‪ ,‬התבגרות והתחנכות ('חניכה')‬
‫כב'רומן חניכה'‪ ,‬גם תהליך התבגרותו של יאנק המספר‪-‬גיבור הוא ארוך וקשה‪ .‬התהליך הוא‬
‫הדרגתי וכרוך בהתנגשות בין רצונותיו‪-‬יצריו הילדותיים והראשוניים של הגיבור ובין הערכים‬
‫המיוצגים בבית היתומים של קורצ'אק‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לאורך כל הרומן‪ ,‬ניתן להבחין כי מחשבותיו של הגיבור עמוסות זיכרונות מוקדמים מן‬
‫התקופה בה היה רץ מהיר‪ .‬הוא מתגעגע לא מעט לתקופה זו‪ ,‬למרות שהתרחשה לפני כניסתו לבית‬
‫היתומים של קורצ'אק‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬כחלק מזהות יאנק כגנב מסופר כי אביו הוא גנב‪ .‬דמותו של אביו היא דמות‪-‬נעדרת‪,‬‬
‫יאנק לא הכירו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ולמרות היותה דמות‪-‬צל‪ ,‬דמות אביו מהווה עבור יאנק דמות חשובה‪,‬‬
‫המלווה אותו במחשבותיו ולאורך כל מעשיו ברומן‪.‬‬
‫על רקע עובדה זו‪ ,‬ובין השורות‪ ,‬טמונה השאלה האם תכונת ה'גנב' היא תכונה גנטית? האם היא‬
‫עוברת בירושה? האם אפשר להיפטר ממנה? האם אפשר להשתנות לטובה?‬
‫אלו הן למעשה שאלות המאפיינות תהליך חינוכי‪ .‬באופן טבעי הן עומדות בתשתית רומן המתעד‬
‫משנה חינוכית של מחנך דגול‪ .‬מהלך הספר עונה על שאלות אלה בתשובה חד‪-‬משמעית‪ :‬ילד בכל‬
‫גיל יכול ‪ -‬בסיוע תמיכה מיטבית ונכונה ‪ -‬לצמוח אל גידולו הערכי והחיובי כאדם בוגר התורם‬

‫‪4‬‬
 ‫לחברה‪ .‬אמונה חינוכית זו ‪ -‬כשהיא מודגשת ומודגמת באמצעות סוגיית הגניבה ‪ -‬מצוטטת‬
‫‪:‬במישרין מפי קורצ'אק עצמו תוך כדי שיחה עם יאנק‬
‫"‪.‬הוא התבונן בי במבט חד וטען בתוקף‪" ,‬הנטייה לגנוב לא עוברת בירושה"‬
‫‪.‬אתה בטוח?" שאלתי"‬
‫אני רופא‪ .‬אני מבין בדברים כאלה‪ ",‬ענה‪" .‬יש לו מעט דברים‪ ,‬חיצוניים ופנימיים‪ ,‬שעוברים"‬
‫אלינו מההורים שלנו‪ .‬אבל לא גנבות‪ .‬הן לא זורמות בדם‪ .‬אתה תהיה גנב רק אם תחליט‬
‫"‪.‬שאתה גנב‪ .‬יש לך חופש בחירה‬
‫]אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪[91-90‬‬
‫זמן רב לאחר שזהות הגיבור כ'גנב' מתמוססת ונעלמת ‪ -‬מופיעה זהות זו‪ ,‬כביכול‪ ,‬דווקא בהקשר‬
‫לדמותו החיובית והחינוכית של 'הדוקטור' (יאנוש קורצ'אק)‪:‬‬
‫"כשחזרנו מהטיול הלילי ‪ -‬בסביבות שלוש בלילה ‪ -‬נכנסנו בשקט‪-‬בשקט למיטות ונרדמנו‬
‫מיד‪ .‬התעוררנו בשש בבוקר מהצעקות של המבשלת‪" :‬גנבים! גנבים! מישהו גנב תפוחי אדמה‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]168‬‬ ‫מהמטבח!" הדוקטור היה צריך להסביר לה שהוא הגנב‪."...‬‬
‫העמדת אפיזודה זו לפיה יאנוש קורצ'אק‪ ,‬המחנך הדגול‪ ,‬הוא כביכול 'גנב' מהדהדת ומשקפת את‬
‫נושא הגניבות כמראה הפוכה ויוצרת נימה של שובבות‪ ,‬חיוך‪ ,‬מעין קריצה‪.‬‬
‫נימה זו של הומור מתלווה לעתים לדמותו של קורצ'אק ומעידה על זהותו כמחנך‪ ,‬כאיש הקשוב‬
‫לילדים ולחיים‪ ,‬על כל המצחיק והמהנה שבהם‪.‬‬
‫[בסופו של דבר ברור כי אסור לגנוב אלא אם כן הגניבה באה כהיתר‪ ,‬שהרי אותם תפוחי אדמה‬
‫היו רכוש בית היתומים וכך ה'גניבה' היא לא באמת גניבה]‪.‬‬
‫מעניינת היא גם הצמדת פסקת גניבה זו אל השיחה בין יאנק לרחל‪ ,‬עורכת השבועון‪ .‬בשיחה זו‪,‬‬
‫יאנק מסכים לעזור להוצאת העיתון בזמן החופשה‪ .‬תוך כדי שיחה מסביר יאנק לרחל את משבר‬
‫הריצה המצער שלו‪ .‬כתגובה אומר יאנק המספר "נראה שהרחמים העצמיים שלי לא הרשימו‬
‫אותה‪ "...‬רחל מצידה‪ ,‬בתמימותה‪ ,‬אומרת ליאנק משפט‪-‬עצה שנראה כפתרון הסיפור‪ ,‬כפתרון‬
‫עיצוב זהותו של הגיבור‪:‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]168‬‬ ‫"אז תעוף (עם המלים) במקום לרוץ (עם הרגליים)"‪.‬‬
‫המחברת מכניסה בפי רחל מלים אלה הבאות להעיד כי תהליך ההתחנכות של יאנק מגנב‪-‬אצן‬
‫לעיתונאי הוא תהליך חינוכי שהתרחש בבית היתומים‪ .‬התהליך נבנה ביודעין בידי קורצ'אק‬
‫עצמו‪ .‬בעזרתו של קורצ'אק הצליח יאנק ‪ -‬וילדים רבים כמותו ‪ -‬לבנות לעצמו זהות חדשה‬
‫כתחליף לזהות המפוקפקת שהייתה זהותו בילדותו המוקדמת‪.‬‬

‫קול המספר‪-‬גיבור‪:‬‬
‫הספר נמסר ונשמע לאזני הקורא באמצע 'פס‪-‬קול' היוצא מפי יאנק המספר‪-‬גיבור‪ .‬קולו מוליך‬
‫את הסיפור לכל אורכו‪ .‬כך‪ ,‬הקורא שומע את כל האירועים בתיווכו של קול ילדותי‪ ,‬שגם אם יש‬
‫בו נימה המתבגרת והולכת‪ ,‬עדיין הוא מתאפיין בנימה ילדותית‪-‬נערית‪.‬‬
‫כדוגמא לכך‪ ,‬מופיעים לאורך הספר אלמנטים של מתח הנשמעים בעיצובם האוטנטי‪-‬ילדותי‪.‬‬
‫אלמנטים אלה של מתח גורמים לעתים לתחושת הקורא כי לפניו סיפור בלשי‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫עמ' ‪" :165‬אמצע הלילה‪ .‬מישהו חסם לי את הפה בכף יד גדולה‪ .‬פקחתי עיניים בחשכה‪"...‬‬
‫עמ' ‪" :193‬הגענו לשער ואז ראיתי אותה"‪.‬‬
‫אלמנטים אלה יוצרים לעתים קו של הומור אצל קורא בוגר‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫אפיון הדמויות בספר‪:‬‬
‫עם התקדמות המסופר‪ ,‬הולך ומתברר כי הספר אכן מהווה כעין שופר לדמותו ולמשנתו של יאנוש‬
‫קורצ'אק‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬שתי הדמויות העיקריות של הספר הן דמות המחנך ‪ -‬יאנוש קורצ'אק ‪-‬‬
‫ודמות המתחנך ‪ -‬יאנק‪.‬‬
‫דמות הילד המתחנך נשמעת‪ ,‬כאמור‪ ,‬כ'פס קול' המעביר את המסופר ונוכח בו לכל אורכו‪.‬‬
‫דמותו של המחנך קורצ'אק אינה נוכחת תמיד‪ ,‬אך גם בהיעדרה היא מלווה את המסופר ונוכחת‬
‫כישות רוחנית‪ ,‬תומכת ואחראית לכל המתרחש‪.‬‬

‫יאנוש קורצ'אק‬
‫יאנוש קורצ'אק המחנך הידוע היה איש מפורסם ונערץ‪.‬‬
‫להלן קישור ולהעשרה נוספת קישור נוסף‪.‬‬

‫יאנוש קורצ'אק האיש‪ ,‬ואחת משתי הדמויות הראשיות של הספר‪ ,‬מתאפיין בספר כאיש דגול‬
‫ומגוון‪ .‬לצד אפיוניו‪ ,‬דמותו אפופת‪-‬סוד ועטופה ברקמה עדינה של חידתיות‪ ,‬הן משום היעדרה‬
‫לעתים‪ ,‬הן משום שבית היתומים מתנהל 'לבד' ובאופן עצמאי ע"י הילדים‪ .‬עטיפת הסוד המתלווה‬
‫לדמותו של קורצ'אק נוסכת במסופר תחושה שמדובר באישיות נעלה ונערצת‪ .‬תחושה זו רקומה‬
‫בספר ומשפיעה על הקורא‪ .‬כשקוראים ספר זה אי אפשר שלא להתפעל מגדולתו של יאנוש‬
‫קורצ'אק‪.‬‬
‫להלן נתאר את יאנוש קורצ'אק כפי שהוא מופיע בספר‪.‬‬
‫בפרק השלישי מספר יאנק איך הסכים להיכנס לבית היתומים של קורצ'אק‪ .‬בשעת הנסיעה‬
‫הראשונה לבית היתומים ‪ -‬מירה‪ ,‬אחותו של יאנק‪ ,‬מספרת לו איך סידרה עבורו את הביקור בבית‬
‫היתומים וכבר היא משבחת את בית היתומים על תכונותיו המופלאות‪ .‬באותה עת יאנק לא‬
‫מאמין לדבריה‪ ,‬אלא שבהמשך הזמן יגלה כי כל דבריה היו אמת‪.‬‬
‫"ואז היא עברה לדבר על גברת סטפה ועל הדוקטור‪ .‬לשניהם יש עיניים טובות‪ ,‬אמרה‪ .‬סטפה‬
‫גבוהה ורחבה וקשוחה‪ ,‬וקורצ'אק עדין וחזק‪" .‬איך זה בדיוק מסתדר ביחד‪ ,‬עדין וחזק"?‬
‫שאלתי‪ .‬היא לא ענתה‪ .‬רק אמרה שאיש כזה נחמד בחיים היא לא פגשה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]19-18‬‬
‫כשמירה ויאנק מגיעים לבית היתומים‪ ,‬וכבר בפעם הראשונה שיאנק רואה את קורצ'אק‪ ,‬הוא‬
‫רואה את הרוך והנחמדות של קורצ'אק‪.‬‬
‫"הוא חייך‪ ,‬ליטף ראש‪ ,‬נישק מצח ודיבר קצת עם כמה ילדים במקביל‪ .‬לא ידעתי מה לחשוב‪.‬‬
‫מבוגרים לא התנהגו ככה עם ילדים‪ ,‬בטח שלא עם ילדים לא שלהם‪ ,‬ובטח ובטח שלא עם‬
‫ילדים עניים‪ .‬הם התנהגו אתנו יותר כמו שוטרים שעומדים מול מפגינים פרועים או מול‬
‫אסירים שעוד רגע מתמרדים"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]25‬‬
‫אפיונו של קורצ'אק מובא לא רק כשלעצמו אלא בהקשר המהפכני שיצר ביחסו לילדים‪ .‬אכן‪,‬‬
‫המהפכה החינוכית שיצר קורצ'אק הייתה משהו שמעבר לאישיותו הפרטית והחד‪-‬פעמית‪ .‬באור‬
‫זה הוא מופיע ברומן‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫יאנוש קורצ'אק הוא איש עסוק מאד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ולמרות שבית היתומים כולל למעלה ממאה‬
‫ילדים‪ ,‬יש לו זמן להתייחס לכל ילד באופן אישי‪.‬‬
‫"אחרי כמה דקות הדוקטור נכנס לחדר השינה‪ .‬בצעדים שקטים הוא ריחף במהירות לעבר‬
‫הקול הבוכה‪ .‬התהפכתי על הצד לכיוון הבכי‪ ,‬כאילו מתוך שינה‪ ,‬וראיתי את הדוקטור‬
‫מתכופף אל הבוכה ולוחש לו משהו‪ .‬הילד כרך זרועות סביב צווארו של הדוקטור‪ ,‬והוא חיבק‬
‫אותו בחזרה‪ .‬הם נשארו ככה כמה רגעים עד שהילד נרגע וחזר לשכב‪ .‬הדוקטור כיסה אותו‬
‫טוב ונישק את מצחו ועמד שם עוד קצת עד שהיה ברור שהבכיין נרגע לגמרי‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]34‬‬
‫יאנוש קורצ'אק מתואר בספר כאיש היוצר כלפיו יראת כבוד‪ .‬יראה זו נוצרת באופן טבעי‪,‬‬
‫בפשטות‪ ,‬ללא גינונים חיצוניים‪.‬‬
‫"יאנק‪ ,‬על מה רצית לדבר אתי?"‬
‫"לא חשוב"‪ ,‬אמרתי ונשכבתי חזרה במיטה‪ .‬פתאום נראה לי טיפשי להתלונן על סטפה‪ ,‬או‬
‫להתעקש שזה בסדר גמור לקחת כסף לנסיעות ולא לנסוע‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]153-152‬‬
‫באופן טבעי‪ ,‬ובמסגרת התהליך החינוכי שיוצר קורצ'אק‪ ,‬הוא נעזר ביראת הכבוד הזו‪:‬‬
‫"‪ ...‬אני פשוט לא יכול" הוא הסתכל בי במבט חד "כמו שאתה בעצמך אמרת‪ ,‬אתה אדם‬
‫חופשי‪ .‬יש לך אפשרות בחירה"‪.‬‬
‫נכון‪ .‬תקעתי את העיניים במדרכה‪ .‬לא רציתי לראות לו על הפנים את האכזבה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]158‬‬
‫יאנוש קורצ'אק מטפל‪ ,‬מגדל ומחנך את ילדיו היתומים‪ .‬הוא מקדיש את חייו להם‪ .‬כל כולו ‪-‬‬
‫קודש לעבודתו‪ .‬נדמה שאין בחייו מאומה מלבד עבודתו החינוכית‪:‬‬
‫"אתה מבין‪ ,‬לדוקטור קורצ'אק אין בעיה לפרסם את עמדותיו בענייני חינוך‪ ,‬או לכתוב‬
‫ספרים וסיפורים ומחזות ומאמרים‪ ,‬אבל על עצמו הוא מעדיף לא לדבר"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]190‬‬
‫לאורך הרומן נתפש קורצ'אק‪ ,‬מייסד ומנהל בית היתומים‪ ,‬כאיש חינוך‪ ,‬איש ניהול‪ .‬מדי פעם‬
‫הקורא מופתע ‪ -‬בעקבות יאנק עצמו ‪ -‬כי מדובר ברופא‪ ,‬דוקטור‪:‬‬
‫"כמה הופתעתי כשפשוט ביקש ממני לחלוץ נעליים‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]104‬‬
‫לאורך רוב הסיפור‪ ,‬אין הקורא שומע אודות חייו או עברו של יאנוש קורצ'אק‪ .‬רק בביקור בבית‬
‫החולים לשם צילום הרנטגן אליו לוקח קורצ'אק את יאנק ‪ -‬יאנק פוגש באנשים שהכירו אותו‬
‫כרופא בבית החולים‪:‬‬
‫"בסוף הגענו לחדר המתנה גדול‪ ...‬ישבה אחות עם סינר לבן‪ .‬כשראתה את הדוקטור היא‬
‫קמה לקראתו‪" ...‬ברוך הבא‪ ,‬דוקטור גולדשמיט‪ ...‬הפרופסור מחכה לך‪ ,‬דוקטור‬
‫גולדשמיט‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]71‬‬
‫קורצ'אק מסרב לדבר על עברו ועל עצמו‪ .‬רק לעתים נרמזים 'פירורים' מחייו‪:‬‬
‫"הייתי רופא צבאי במלחמה בין רוסיה ליפן ובמלחמת העולם הראשונה‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]92‬‬
‫דמותו של יאנוש קורצ'אק מתבררת כדמות ססגונית למעלה מן הצפוי‪ .‬עם התקדמות המסופר‬
‫הקורא מבין שלצד היותו רופא ‪ -‬הוא סופר‪.‬‬
‫"היא סיפרה שהשם האמתי של הדוקטור הוא בכלל הנריק גולדשמיט‪ .‬בשם יאנוש קורצ'אק‬

‫‪7‬‬
 ‫הוא חתם על הסיפור הראשון שלו‪ ,‬ומאז נשאר אתו‪ .‬היא אמרה שזה השם הספרותי שלו‪,‬‬
‫וחנה שאלה אותי אם קראתי את 'כאשר אשוב ואהיה ילד קטן'"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]63‬‬
‫"מה תגיד על הדוקטור? שאל אותי איצ'ו‪.‬‬
‫"מלך"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫"כמו בספר "המלך מתיא הראשון"‪ ,‬אמרה חנה‪" .‬יאנק‪ ,‬אתה מכיר את הספר הזה של‬
‫הדוקטור?"‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]67‬‬
‫"בלילות שבת הדוקטור היה מספר סיפור לפני השינה‪ ...‬לפעמים זה היה סיפור מתוך ספר‬
‫שבדיוק כתב‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]110‬‬
‫"אולי משהו של מקושינסקי"‪ ,‬הציע לה הדוקטור‪ .‬חנה חייכה‪ ,‬מרוצה‪ ,‬כי היא חשבה כמוהו‪,‬‬
‫והדוקטור הרי סופר בעצמו‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]99‬‬
‫לקורצ'אק ‪ -‬כסופר‪ ,‬כמספר סיפורים‪ ,‬כמחנך – יש גם תכנית רדיו‪.‬‬
‫"מזל שהתוכנית עוד לא התחילה‪ ...‬אבל כולם כבר ישבו צפופים וקרובים לרדיו כדי לשמוע‬
‫את הדוקטור‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]118‬‬
‫ייחודו של קורצ'אק כמחנך עולה מתוך העובדה שהוא איננו מחנך רק משום שזו עבודתו‬
‫היומיומית‪ ,‬אלא משום כל מהותו‪ ,‬הגותו ומשנתו החינוכית‪.‬‬
‫ביטויי משנתו החינוכית אינם רבים בספר ‪ -‬שהרי הספר חייב לשמור על מסגרתו וסגנונו כרומן‬
‫המספר סיפור לבני הנעורים ולא כמסה חינוכית ‪ -‬אך הם מספיקים כדי ללמד את הקורא שמדובר‬
‫באיש בעל הגות חינוכית‪-‬מקורית עמוקה‪ ,‬אשר מעשיו ועבודתו היומיומית משקפים את משנתו‬
‫החינוכית‪.‬‬
‫קורצ'אק מקפיד לתת לילדים משובים חיוביים על התנהגותם הטובה‪.‬‬
‫"למה דווקא אנחנו?" שאלתי את איצ'ו‪ .‬הרגשתי גאווה‪" ...‬מה‪ ,‬אתה לא רואה?" שאל איצ'ו‪.‬‬
‫"כל מי שנמצא פה עזר היום לפרוק את העגלה‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]165‬‬
‫על פי משנתו החינוכית של קורצ'אק ‪ -‬הידועה גם מתוך כתביו העיוניים ‪ -‬יש צורך חינוכי‬
‫בסליחה‪ ,‬בתהליך חינוכי מדורג‪ ,‬בשיטות ללימוד הילד איפוק וסבלנות ועוד כיו"ב כדלהלן‪:‬‬
‫"החוקה שלנו" הסביר‪" ,‬מבוססת על העיקרון שהכי טוב לסלוח"‬
‫"יש ילדים שמגיעים עם התנהגויות שהם לא מצליחים להיפטר מהן‪ ...‬הם כמו מכורים‬
‫להתנהגות הקשה הזאת ורוצים להפסיק אותה בבת אחת‪ ,‬אבל לפעמים קל יותר לרדת‬
‫בהדרגה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]89‬‬
‫"רק אז הבנתי את ההיגיון שברשימת המכות המשונה שתלויה על לוח המודעות‪ .‬חכם‬
‫הדוקטור‪ .‬הרי אם נרשמים ללכת מכות שבוע אחרי הריב‪ ,‬רוב הסיכויים שהנרשמים יתחרטו‪,‬‬
‫יסלחו או סתם יתקררו‪ .‬על הלוח זה עובד‪ .‬עובדה‪ ,‬גם רשימת ביטולי המכות הייתה ארוכה‪"..‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]119‬‬
‫כראוי לעבודה עם ילדים‪ ,‬משנתו החינוכית של קורצ'אק נעוצה בכלים מעשיים המבטאים אותה‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫הוא נהג לשלוח גלויות לילדים כמשוב חיובי‪ .‬אבל בהתאם לחינוך לאמון ולאמינות הקפיד גם‬
‫בעצמו לדייק‪ ,‬לא להגזים ולא להטות את משוביו החיוביים‪ .‬הדיוק והאמינות‪ ,‬כך עולה מן הרומן‪,‬‬
‫היו ערכים חשובים עבורו כאדם וכמחנך נותן דוגמא‪.‬‬
‫"הייתה גם פנייה שנכתבה ישירות לדוקטור‪ ...‬אני כל הזמן רואה שילדים אחרים מקבלים‬
‫ממך גלויות‪ ,‬למה אתה לא שולח לכולם? אני מחכה ומחכה‪...‬‬
‫"אני לא שולח גלויות סתם‪ .‬אני שולח למי שהצליח לקום כל החורף בזמן‪ ...‬למי שמתנדב‬
‫הרבה‪ ...‬בקיצור‪ ,‬אני שולח למי שעושה מאמץ ומגיע לו שיתייחסו למאמץ שלו‪ .‬נו‪ ,‬תעשה‬
‫מאמץ‪ ,‬אני כבר ממש רוצה לשלוח לך גלויה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]179‬‬
‫אחת מדרכיו החינוכיות של קורצ'אק הייתה העצמת הילד‪.‬‬
‫כשבח ליאנק על שהצליח לעבור את הדרך מ'גנב' ל'עיתונאי' אומר לו קורצ'אק‪:‬‬
‫"יאנק אתה עיתונאי בנשמה"‪ ,‬אמר‪ .‬זה החמיא לי‪ ,‬ברור‪ ,‬אבל לא הייתי בטוח שמגיעה לי המחמאה‬
‫הזאת‪ .‬נכון‪ ,‬אני אוהב לקרוא עיתונים‪ ,‬אבל זה לא עושה אותי עיתונאי‪ .‬הדוקטור כאילו קרא את‬
‫המחשבות שלי‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]127-126‬‬
‫הסיפור על התנהגותו הלא‪-‬מובנת של קורצ'אק עם אסתר'קה מפורש בידי יאנק עצמו בהתאם‬
‫לשיטות של קורצ'אק בהעצמת הילד‪:‬‬
‫"רק אחר כך הבנתי מה הוא עשה‪ ,‬הדוקטור‪ .‬הוא גרם לאסתר'קה לתבוע אותו! הוא כמעט‬
‫הכריח אותה‪ ,‬ילדה בלי אומץ‪ ,‬לתבוע את האיש שכולם רצו שיהיה אבא שלהם‪ .‬הוא ידע‬
‫שבית המשפט של הילדים ימצא שהצדק ִאתה‪ ,‬שהיא תנצח במשפט‪ .‬וזה בדיוק מה שרצה ‪-‬‬
‫שאסתר'קה תהיה מנצחת"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]177‬‬
‫בבואו לשרטט את דמותו של המחנך יאנוש קורצ'אק מקפיד הרומן על שרטוט דמותו כפי‬
‫ששורטטה בידי בוגרי בית היתומים שפגשה המחברת וכפי ששורטטה בידי עדויות רבות ואחרות‪.‬‬
‫על פי כל העדויות‪ ,‬קורצ'אק נתפש בעיני ילדיו היתומים כאבא לכל דבר ועניין‪.‬‬
‫"אמרתי לאיצ'ו‪" ,‬אני לא יכול לשפוט אותו‪ .‬זה לא בסדר‪" ".‬למה?" שאל איצ'ו‪.‬‬
‫"אני‪ ,‬אני מעריץ אותו"‪ ,‬הודיתי‪ .‬הייתי רוצה שהוא יהיה אבא שלי‪".‬‬
‫איצ'ו פרץ בצחוק‪" .‬מה מצחיק? כמעט נעלבתי‪.‬‬
‫"כולם פה רוצים אותו בתור אבא‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]175‬‬
‫רגע לפני שיאנק עוזב את בית היתומים הוא מבקש מיאנוש קורצ'אק מתנת פרידה‪ :‬ריאיון‪.‬‬
‫הריאיון מסתיים במילים‪:1‬‬
‫"‪ ...‬הוא היה אבא שלי"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]203‬‬

‫‪ 1‬המלים המקדימות מלים אלה מסכמות בתמצית את משמעות הספר‪ ,‬משמעות בית היתומים ומשמעות‬
‫חייו של יאנוש קורצ'אק‪:‬‬
‫"שאלתי למה עזב את הרפואה ועבר לטפל דווקא בנו‪ ,‬ביתומים‪.‬‬
‫הוא חייך בעייפות‪" ,‬בגללך‪ .‬בגלל ילדים כמוך‪ .‬אתה בעצמך התשובה"‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫כבחירה משמעותית ומושכלת‪ ,‬בחרה הסופרת לסיים את ספרה דווקא במלים הללו‪.‬‬

‫בית היתומים עצמו על בניינו הפיזי‪ ,‬אורחותיו‪ ,‬התנהלותו החינוכית וכו' משקף באופן עקיף את‬
‫דמותו של יאנוש קורצ'אק ואת מהותו ההגותית‪-‬חינוכית‪.‬‬
‫"החלונות היו גדולים‪ ,‬רחבים וארוכים‪ .‬שמתי לב לזה‪ ,‬אולי כי בבית המחסה החלונות היו צרים‪,‬‬
‫קרובים מאד לתקרה‪ .‬לכן תמיד היה שם חשוך‪ ,‬אפילו כשהשמש האירה במלוא העוצמה‪ .‬כאן‪ ,‬לא רק‬
‫החלונות היו ארוכים‪ ,‬גם התקרה הייתה גבוהה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]22‬‬

‫עם הגיעו‪ ,‬ובראשית התהליך שעובר יאנק בבית היתומים של קורצ'אק‪ ,‬הקורא מבחין כי קיים‬
‫פער גדול בין אורחותיו של יאנק שהיה רגיל בהם בבית המחסה‪ ,‬ובחייו הקודמים‪ ,‬לבין האווירה‬
‫וההתנהלות להם הוא נדרש בבית היתומים החדש‪.‬‬
‫"מה זה נותן לך להיות 'חבר'? שאלתי עוד יותר ביובש‪.‬‬
‫"יאנק תמיד מחפש את התמורה‪ ,‬הוא חייך להֶ לה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]40‬‬
‫יאנק הביא אתו דפוסי מחשבה ('מחפש את התמורה' – כדאיות ואינטרסים) שאינם נהוגים בבית‬
‫היתומים של קורצ'אק‪ ,‬המושתת על ערכים של כבוד האדם וחופש בחירה‪.‬‬
‫ככל שהספר מתקדם הוא חושף עוד דוגמאות לדרכי החינוך המיוחדות שנהגו בבית היתומים‬
‫שקורצ'אק יסד‪ .‬כל אלה מצטרפים לאפיוני דמותו של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬

‫מלים מסכמות לדרכי קורצ'אק המופלאות‪ ,‬ולבית היתומים הנפלא שהוא הקים‪ ,‬מביאה היוצרת‬
‫בפיה של רוזי שמטיחה בקורצ'אק שאלה אודות הפער בין המציאות ה'רגילה' למציאות המיוחדת‬
‫של בית היתומים‪:‬‬
‫"רוזי אמרה‪" ,‬דוקטור‪ ,‬אנחנו מנהלים פה בית משפט ששואף לצדק ולסלחנות‪ ,‬והעונשים כאן הם‬
‫סעיפים‪ .‬הילדים אצלנו נרשמים כדי ללכת מכות‪ ,‬ולפחות חצי מבטלים‪ .‬אבל כשאנחנו מוציאים את‬
‫האף החוצה‪ ,‬אפילו בדרך לבית הספר‪ ,‬אנחנו רואים שהעולם עובד אחרת"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]125‬‬

‫יאנק ‪ ,‬המספר‪-‬גיבור‪ ,‬מגיע לבית היתומים של קורצ'אק כשהוא מצויד בתודעה עצמית אחת והיא‬
‫זהותו המוקדמת‪ :‬גנב‪-‬בן‪-‬גנב‪.‬‬
‫תודעת זהותו המצומצמת הזו תואמת את צמצום חייו עד שהגיע לבית היתומים‪:‬‬
‫"לא נעים לי להודות שעד לקיץ הראשון שלי בבית של קורצ'אק לא יצאתי מוורשה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]159‬‬
‫עם בואו לבית היתומים‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬יאנק מתחיל להיפתח אל עבר נופים חדשים של ארץ‪ ,‬אנשים‬
‫וזהות‪.‬‬
‫לצד הַ ָּש לַת עור ה'גנב'‪ ,‬הולכים ומצטרפים אליו קווים חדשים של זהות עצמית‪ .‬כדרכו של ילד‪,‬‬
‫ובתחילה‪ ,‬הוא לומד על תכונותיו האחרות דרך 'משקפיים' של אנשים אחרים המקיפים אותו‪:‬‬
‫קורצ'אק 'מגלה' לו דבר שלא חשב עליו ‪ -‬שהוא "סקרן ורוצה להבין דברים לעומקם"‬

‫‪10‬‬
 ‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]53‬‬
‫מבטו של יוסק‪ ,‬המדריך האחראי עליו‪ ,‬נגלה לו כשסקרנותו מפתה אותו לגנוב את היומן בו יוסק‬
‫מדווח עליו ועל התנהגותו‪:‬‬
‫"עוין אבל לא אלים‪ .‬תמיד חושד שידרשו ממנו משהו‪ .‬לא קל לחבב אותו‪ ...‬סובל מרגשי‬
‫נחיתות‪ ,‬כנראה בגלל שהוא צולע‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]55-54‬‬
‫לעתים‪ ,‬יאנק מעיד על עצמו כעל אחד מתוך קבוצת היתומים (של בית היתומים)‪:‬‬
‫"כי חמודים היה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלינו"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]71‬‬
‫מצבו הרגשי המיוחד של יאנק ‪ -‬העובדה שלא הכיר את אמו כלל ‪ -‬משתקף בימי מחלתו‪:‬‬
‫"‪...‬שאני דווקא לא קראתי לאמא שלי‪ .‬קראתי למירה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]92‬‬
‫הבחירה להשמיע את כל הסיפור דרך 'פס קולו' של יאנק יוצרת סגולות נוספות לרומן‪ .‬הקורא‬
‫כמו מתלווה אל יאנק בכל מחשבותיו‪ .‬באופן זה מתברר ‪ -‬וזה עצמו מותאם לגישתו החינוכית של‬
‫קורצ'אק ‪ -‬שתהליך השינוי החינוכי של יאנק לא התרחש באופן מהיר‪ ,‬אלא כתהליך קשה שהיו‬
‫בו מעלות ומורדות‪ .‬יאנק נאבק עם עצמו לא פעם ‪ -‬לעתים בהצלחה‪.‬‬
‫"התחשק לי להעתיק את הכתבה כולה ולהגיש אותה בכתב היד שלי לעתון של בית היתומים‪ ....‬מי ידע‬
‫שלא אני כתבתי אותה?!‪ ...‬הרעיון הזה זעזע אותי‪ .‬מיד סגרתי את הקלסר‪ ...‬לא רציתי להתפתות‪ .‬אני‬
‫כבר לא גנב"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]144-143‬‬
‫אכן‪ ,‬תהליך שינוי הזהות מלּווה בקווי ציון של מעברים‪:‬‬
‫"זה לא נכון" אמרתי‪" .‬אני לא שקרן"‪...‬‬
‫"לא נכון! לא נכון!" כמעט צעקתי‪" .‬לא גנבתי‪....‬‬
‫"בדיוק!" היא אמרה‪ "...‬הכסף הזה מיועד לנסיעה לצורך ביקורים‪ .‬כשהשתמשת בו למשהו אחר גנבת‬
‫אותו מהקופה המשותפת"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]150-149‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬תהליך שינוי הזהות של יאנק מתאפיין בהתגוששות עצמית בינו לבין עצמו‪.‬‬
‫מחשבותיו הפנימיות של יאנק ‪ -‬אליהן מתלווה הקורא ‪ -‬מעוצבות כדיונים נוקבים‪ ,‬וויכוחים‪ ,‬של‬
‫יאנק עם נפשו‪ .‬כמובן‪ ,‬המחשבות הללו אינן נושאות אופי חיצוני‪ .‬הן אינן באות לידי ביטוי אלא‬
‫כמחשבות פנימיות שהקורא שותף להן‪ .‬יאנק משתף את הקורא כאיש סודו ומגלה לו את כל‬
‫מאבקי רוחו ונפשו‪ .‬הוויכוחים הפנימיים ומאבקי הנפש הללו מעצבים בסופו של דבר את התהליך‬
‫החינוכי שיאנק עובר ועל כן גם הם ראי לדרכו ולשיטתו של קורצ'אק כמחנך‪.‬‬
‫"איך אפשר לא להיות עצבני‪ ...‬אמרתי לעצמי‪ :‬עברתי את היום הראשון‪...‬‬
‫זה לא נכון‪ ,‬התווכח אתי קול רע בתוכי‪ ,‬אף פעם לא תהיה אחד מהם‪...‬‬
‫למה? למה לא מתאים? הרי כולם פה יתומים‪...‬‬
‫כן‪ ,‬אבל הם נכנסו לכאן‪ ...‬מזל שמישהו בחדר התחיל לבכות ‪ -‬אחד הקטנים ‪ -‬והפסיק את הוויכוח‬
‫ביני לביני‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]33-32‬‬
‫"ניסיתי לשכנע את עצמי‪ ...‬מה רע בזה‪ ...‬וחוץ מזה‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]51‬‬
‫"לא באמת הקשבתי‪ ,‬כי בכל הזמן הזה ניסחתי לעצמי בראש קטע‪...‬‬

‫‪11‬‬
 ‫מתחתיה רציתי לכתוב‪...‬‬
‫אבל אז העפתי את המחשבה הזאת רחוק ממני‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]58-56‬‬
‫"הרגשתי שאני עומד לרחף באוויר מרוב אושר‪ .‬אבל תוך שנייה נבהלתי כי עוד לא כתבתי אף מילה‪...‬‬
‫ומה אם לא אצליח לכתוב‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]137-136‬‬
‫"מרוב שלא ידעתי מה לעשות‪ ...‬ניסיתי להירגע‪ ...‬ואז התאמצתי לחשוב בהיגיון‪...‬אולי הוא יפטר‬
‫אותה‪ ...‬מה פתאום יפטר? ומה קשורים העוגיות והסנדוויץ' עכשיו?‪ ...‬אולי יטען לפני התורמים‬
‫האחרים שהדוקטור נכשל‪ .‬עובדה‪ ,‬הדוקטור שלח אליו גנב‪ .‬מה גנב? אפשר לחשוב מה לקחתי‪...‬‬
‫פתאום‪ ,‬כמו נס‪ ,‬עברו לי בראש המשפטים שהדוקטור אמר לי כשרק הגעתי‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]146-145‬‬

‫סטפה‪:‬‬

‫סטפה אף היא אחת מן הדמויות החשובות ברומן‪ .‬היא מופיעה בספר כשותפה לניהול בית‬
‫היתומים של קורצ'אק‪ .‬כך היה גם במציאות ההיסטורית‪ ,‬להלן קישור‪.‬‬
‫בפעם הראשונה (עיין לעיל)‪ ,‬יאנק שומע על הדוקטור ועל סטפה מפי אחותו מירה שמספרת על‬
‫בית היתומים אליו היא רוצה לשלוח אותו‪ .‬יאנק מספר לנו‪:‬‬
‫"ואז היא עברה לדבר על גברת סטפה ועל הדוקטור‪ .‬לשניהם יש עיניים טובות‪ ,‬אמרה‪ .‬סטפה גבוהה‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]19-18‬‬ ‫ורחבה וקשוחה‪."...‬‬
‫סטפה 'יורה מלים מהר' וגם יודעת לכעוס‪:‬‬
‫"עוד לפני שהגעתי אליהם גברת סטפה ירתה את המלים לעברי‪...‬‬
‫"‪ ...‬גברת סטפה אמרה "תתבייש לך‪...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]149‬‬ ‫עכשיו הבנתי למה מפחדים מגברת סטפה‪ .‬הכעס שלה נורא‪."...‬‬
‫לצד אפיוניה כקשוחה‪ ,‬הסיפור מממש את 'עיניה הטובות'‪ .‬די מהר הקורא מבין שסטפה דואגת‬
‫לכל הצרכים ‪ -‬כלי כתיבה‪ ,‬מחברות‪ ,‬בגדים‪ ,‬כביסה וכו' ‪ -‬אבל גם שותפה לגמרי לתפישה‬
‫החינוכית שעומדת מאחורי הפרטים הטכניים ומיישמת תפישה זו בנאמנות גמורה‪ .‬סטפה‬
‫מתנהלת כקשוחה‪ ,‬כמעשית וכמו אמא הדואגת לילדים‪ ,‬גם מבחינה נפשית‪ ,‬לכל צרכיהם‪:‬‬
‫"יאנק הכל בסדר?" שאלה גברת סטפה‪.‬‬
‫שתקתי‪ .‬היא לקחה לי את הילקוט במהירות והכניסה לתוכו ‪ -‬רק אחר כך ראיתי ‪ -‬לחמנייה אחת‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]41‬‬ ‫מכל סוג‪"...‬‬
‫סטפה לא רק שותפה לתפישה החינוכית המיושמת בבית היתומים אלא יודעת ומודעת אליה‬
‫לחלוטין‪:‬‬
‫"(תשובת סטפה‪ :‬אין פה כוונה להעליב‪ ,‬רק לחנך‪ .‬ויש גם היגיון בחלוקת הבגדים הטובים יותר לילדים‬
‫שיודעים לשמור עליהם‪.")...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]179‬‬
‫סטפה ‪ -‬בדאגתה לילדים‪ ,‬בהתנהלותה המעשית ובהיותה שותפה לניהול החינוכי של הילדים ‪-‬‬
‫מתפקדת כסוג של אמא‪ .‬רעיון ההשוואה הזה בין סטפה ל'אמא' נאמר מפי מירה‪ ,‬בביקורו‬
‫הראשון של יאנק בבית היתומים‪:‬‬
‫"‪ ...‬ופתאום‪ ,‬כשמבטה נעוץ בגברת סטפה שישבה בשולחן מולנו לחשה לי‪" ,‬היא מזכירה לי את אמא‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫"מה?" שאלתי המום‪" ,‬גברת סטפה דומה לאמא?" לא היה לנו תצלום של אמא שלנו‪ ,‬ולמרות שמירה‬
‫תיארה לי אותה לפחות מיליון פעם‪ ,‬לא הצלחתי לדמיין את הפנים שלה‪.‬‬
‫"לא"‪ ,‬ענתה מירה‪" ,‬אמא הייתה יפה"‪.‬‬
‫"היא הייתה גדולה כמוה"?‬
‫"לא"‪.‬‬
‫"אז במה היא מזכירה אותה"?‬
‫"לא יודעת"‬
‫"אז בשביל מה אמרת את זה בכלל"? כעסתי‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]26-25‬‬
‫מדי פעם עוד ייזכר יאנק בהשוואה הזו שמירה זורעת במוחו‪ .‬נראה שאכן‪ ,‬סטפה אינה מזכירה‬
‫דווקא אמא מסוימת‪ ,‬אלא 'אמא' ככלל‪ .‬סטפה מהווה 'אמא' עבור יאנק ועבור כל הילדים‪.‬‬
‫שרטוט דמותו של קורצ'אק כאבא עבור הילדים ("כולם פה רוצים אותו בתור אבא"‪ ,‬עמ' ‪)175‬‬
‫ודמותה של סטפה כאמא‪ ,‬משלימים את שרטוט בית היתומים כמענה שלם עבור הילדים‪ .‬שם‪,‬‬
‫בבית היתומים הנפלא שהקים יאנוש קורצ'אק‪ ,‬זכו הילדים היתומים לחזור ולהיות ילדים עם‬
‫אבא ואמא‪.‬‬

‫דמויות הרומן הראשיות‪:‬‬

‫יאנוש קורצ'אק ; יאנק‪ ,‬המספר‪-‬גיבור ; מירה (אחות של יאנק) ; גברת ְסטֶ פָ ה ; יוסֶ ק ; איצ'ו‬
‫דמויות משניות‪:‬‬
‫אבא ואמא של יאנק (דמויות נעדרות) ; 'הנחמדה' (בעלת הבית של מקום עבודתה של מירה)‬
‫סטאשק (בעלה של מירה) ; (שמואליק – בנה של מירה)‬
‫[‪+‬ר ִטינָה ‪ -‬מצלמה]‬
‫רוזי היפה (אחת הבנות‪ ,‬חברה של יוסק) ; הֶ לָה (מדריכה) ; יצחק ; ה'צלם' ְ‬
‫נתן הקטן‪ ,‬המנוזל ; רחל מהעיתון ; חנהל'ה ; שרהל'ה ; יולק מהעיתון (עמ' ‪ ; )168‬מארק‬
‫ובלומ'קה מהעיתון (עמ' ‪ ; )189‬אסתר'קה ; דויד ; מלכה ‪ -‬מזכירת המערכת‪.‬‬
‫דרכי כתיבה‬
‫רמזים מטרימים‪:‬‬
‫אחת מדרכי כתיבה של סיפורת נעוצה באבחנה בין 'קריאה ראשונה' ל'קריאה שנייה' של היצירה‪.‬‬
‫יצירה טובה היא יצירה שבקריאה שנייה שלה הקורא מבחין בדברים שלא הבחין בהם בקריאתה‬
‫הראשונה‪ .‬ככל שהסיפור משובח יותר‪ ,‬הקורא מגלה דברים נוספים ומבין דברים לעומקם כשהוא‬
‫מעיין ביצירה בפעם השנייה‪ ,‬השלישית‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫ברומן 'אני לא גנב' רמזים מטרימים לא מעטים‪ .‬הללו מתבררים בבהירות בקריאה נוספת של‬
‫הרומן‪ .‬להלן דוגמאות של רמזים מטרימים כגון אלה‪:‬‬
‫"לפני שאיבדתי את ההכרה שמעתי אותו אומר‪" ,‬נראה איך הוא ירוץ עכשיו"‪...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]9‬‬
‫"סובבתי אליה את הגב וחייכתי במרירות בגלל הצירוף הבלתי אפשרי של המלים "בית‬
‫יתומים" ו"נהדר"‪...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]9‬‬
‫"בימים ההם לא ציפיתי ממבוגרים שיהיו נחמדים לילדים‪ .‬עשינו להם רעש ולכלוך‪ ,‬אכזבנו‬
‫אותם‪."...‬‬

‫‪13‬‬
 ‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]11‬‬
‫"ואז הוא היה מציק לי‪ ...‬איזה נודניק"‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]13‬‬

‫האירוע שקרה למירה עם 'הנחמדה' מהווה רמז מטרים לאירוע דומה שקרה ליאנק‪:‬‬
‫"ואחרי שהתפייסו דווקא אותי העיפו מהבית‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]14‬‬
‫בספור על רוזי מציין המספר את מילותיה של חנה‪:‬‬
‫"היא תמיד מפחדת שהכול יתקלקל לה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]95‬‬
‫עם התפתחות הסיפור – המספר עצמו כמו מבליט רמז מטרים זה‪:‬‬
‫"נזכרתי איך פעם‪ ,‬כשהיינו חולים בחזרת‪ ,‬חנה אמרה שרוזי מפחדת שהכול יתקלקל לה‪...‬‬
‫אבל חשבתי שבאמת הכול התקלקל לה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]193‬‬

‫לשון ציורית‪:‬‬
‫סגנון הדיבור של יאנק‪ ,‬הנשמע לאוזן הקורא‪ ,‬הוא סגנון משולב משפת דיבור לשפת כתיבה‪,‬‬
‫מלשון של ילד ללשון של נער ומבוגר‪.‬‬
‫לאורך הספר נוצר איזון בין סוגי הסגנון השונים‪ .‬איזון זה מסייע לשמור על אותנטיות המסופר‪.‬‬
‫לעתים בוחר המספר לתבל את משפטיו בדימויים ובמטאפורות‪ .‬לשון ציורית זו מתאפיינת בכך‬
‫שאינה מורכבת; היא מותאמת להבנתו של קורא‪-‬נער מן השורה‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]28‬‬ ‫"את המחשבה המגרדת הזאת"‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]61‬‬ ‫"הייתי כמו קרח שהפשיר על מדרכה‪ ,‬שלולית"‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]76‬‬ ‫"השאלה הזאת קיצצה לנו את הכנפיים‪ ,‬של הדמיון כמובן"‪.‬‬
‫"‪ ...‬והפעם השינה שלי לא הייתה עמוקה‪ .‬להיפך‪ .‬היא הייתה דקה וקלה כמו קליפה של תפוח אדמה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]91‬‬
‫"‪...‬הדם ירד לי מהפרצוף‪ .‬הרגשתי שהראש שלי תלוי כמו בלון ריק‪ ,‬מתנדנד על צוואר שחזר‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]102‬‬ ‫להיות דק‪"...‬‬
‫"'קול קורא'‪ ...‬בעיקר משום שלעיתון אין קול במובן הרגיל של המילה"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]124‬‬
‫"אז תעוף (עם המלים) במקום לרוץ (עם הרגליים)"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]168‬‬
‫"מרוב מתח אפשר היה לחתוך בסכין את האוויר בחדר"‪.‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]177‬‬
‫"בלילה ישנתי שינה דקה כמו קרטון"‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]199‬‬

‫עיצוב ההיסטוריה לאורך הרומן‪:‬‬

‫‪14‬‬
 ‫הרומן 'אני לא גנב' הוא רומן חצי‪-‬היסטורי; חלקיו הדמיוניים משולבים בחלקיו ההיסטוריים‪.‬‬
‫תכליתו של הרומן היא להעמיד את דמותו ואת מפעל חייו של איש היסטורי‪ ,‬משום כך גם‬
‫החלקים הלא‪-‬היסטוריים של הספר מגויסים לטובת הזיכרון ההיסטורי‪.‬‬
‫לצד האיש יאנוש קורצ'אק ומפעלו‪ ,‬מופיעים אירועים שהתרחשו במציאות‪ .‬נראה שאי אפשר‬
‫לכתוב ספר על יאנוש קורצ'אק ולהתעלם מהמציאות ההיסטורית של ימי טרום השואה‪ .‬כך לגבי‬
‫אירועים נוספים ‪ -‬באופן טבעי הם תומכים ומרפדים את המהלך ההיסטורי של הספר ואת הכוונה‬
‫המוצהרת של כתיבת הספר‪.‬‬
‫ככל שמתקדמים בקריאת הספר האירועים ההיסטוריים מופיעים יותר ויותר‪ .‬מבחינת עיצוב‬
‫הרמזים על השואה נראה שהדבר ברור‪ :‬ככל שהזמן באירופה של אותם הימים התקדם‪ ,‬טבעת‬
‫האנטישמיות הלכה והתהדקה סביב היהודים בפולין‪ .‬תחושה זו עלתה מן המציאות והיא עולה‬
‫בהתאמה מתוך הספר‪.‬‬

‫רמזים אנטישמיים‪:‬‬
‫"שמעתי את הקול של סטאשק‪ .‬הוא שוב נאם‪" .‬מה את חושבת? שזה לא קשור אלינו? את חושבת‬
‫שאם זה לא קרה בתוך השכונה שלך‪ ,‬בבית שלך‪ ,‬לילד שלך‪ ,‬אז זה לא מופנה נגדך? את טועה‪ .‬זה יגיע‬
‫גם לכאן‪ ,‬לכל בית ובית כאן‪."....‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]106-105‬‬
‫"מוזר‪ ,‬חשבתי‪ ,‬יש לו אותו שפם כמו לאדולף היטלר‪.‬‬
‫אבל צ'פלין הצחיק אותנו‪ ,‬והיטלר ‪ -‬שעדיין היה רחוק ‪ -‬כבר הפחיד מאד‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]107‬‬
‫"רוזי טענה‪ ,‬כבר בשנה שעברה‪ ,‬שברדיו מעדיפים שלא יֵדעו שהדוקטור הזקן הוא יאנוש קורצ'אק‪ ,‬כי‬
‫כולם יודעים שהוא יהודי"‪.‬‬
‫"‪ ....‬השנאה אלינו רק הולכת וגדלה‪...‬‬
‫"יהודונים מסריחים!" צעק מישהו מהם‪" ...‬פולין לפולנים!"‪...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]122-120‬‬
‫"‪ ...‬ובכל זאת ראיתי שהוא עצוב‪ .‬באותה תקופה הוא נפרד מבית היתומים השני ‪ -‬לילדי הפועלים‬
‫הנוצרים ‪ -‬שניהל במשך שנים רבות‪ .‬גם ברדיו החליטו לא לחדש את התוכנית שלו‪" ,‬הדוקטור הזקן"‪.‬‬
‫הוא לא דיבר על שתי הפרידות האלה‪ ...‬הדעה הרווחת הייתה שבשני המקרים נפרדו מהדוקטור בגלל‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]180‬‬ ‫שהיה יהודי‪."...‬‬
‫"התהפכה לי הבטן בחשמלית‪ .‬היא התהפכה שוב כשקראתי כתובת שרוססה על קיר" "אל תקנו‬
‫מיהודים!" ועוד פעמיים כשראיתי כתובות "מוות ליהודים!" הבטן שוב התהפכה לי כשנכנסתי‬
‫לשכונה שלי‪"...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]182‬‬
‫"כבר כתבנו על 'ספסלי הגטו'‪ .‬כבר ִראיַינו סטודנטים יהודים שסיפרו כמה משפילה התקנה החדשה‬
‫באוניברסיטאות‪ .‬זה באמת נורא לשבת בספסלים נפרדים‪ ,‬רק כי הם יהודים"‪.‬‬
‫"‪ ...‬אני רוצה ללכת לאוניברסיטת ורשה ולמצוא סטודנטים ומרצים נוצרים‪ ,‬שיגידו למה הם מתנגדים‬
‫להפרדת הסטודנטים היהודים‪ .‬למה זה לא נראה להם‪"...‬‬
‫"‪" ...‬יהודי מסריח"‪ ,‬הוא קילל‪"...‬‬
‫"‪" ...‬וגם זאת סיבה"‪ ...‬הוא הצביע על כתובת שמישהו רשם על קיר‪" ,‬היטלר בוא! טפל בהם גם פה!"‪..‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]187-184‬‬
‫"‪ ...‬היא סיפרה שבשכונה שהיא עובדת אין הרבה יהודים‪ ,‬ועליה כל הזמן רואים‪ ,‬בגלל שהיא כהה‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫בכלל לא עוזר לה שהיא יפה‪ ,‬מציקים לה‪."...‬‬
‫"ומה עם יוסק?" לחשתי‪" .‬הוא בטח מחכה לך שם‪ ,‬בארץ ישראל"‪.‬‬
‫"‪ ...‬אני מנסה לנסוע"‪ ,‬אמרה בקול חנוק‪" .‬הצטרפתי ל'שומר הצעיר'‪ ,‬אבל נראה שכבר אי אפשר‪.‬‬
‫האנגלים נעלו את השערים"‪ .‬כן‪ .‬ידעתי שזה המצב‪ .‬קראתי בעיתונים‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]193-192‬‬

‫ככל שהספר מתקדם‪ ,‬בד בבד עם ִה ְתרּבּות הרמזים האנטישמיים‪ ,‬נפתח החלון לארץ ישראל‪ .‬לאט‬
‫לאט הקורא מבין שמי שיכול כבר נוסע לישראל‪ .‬במקביל מתבררת גישתו החיובית לכך של יאנוש‬
‫קורצ'אק‪ .‬בסיומו של הספר ‪ -‬קורצ'אק ממש מוליך את יאנק לקבל את הצעת מירה‪ ,‬להזדרז‬
‫ולנצל את אשרות הכניסה לארץ ישראל שהיא השיגה‪.‬‬
‫"‪ ...‬הוא אמר‪" ,‬פעם לא חשבתי שארץ ישראל היא הפתרון לצרות של העם היהודי‪ ...‬עכשיו אני חושב‬
‫שזה כן המקום בשבילנו‪ .‬כאן אין לנו עתיד‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]200‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬הרובד ההיסטורי של הספר רחב יותר מן ההתמקדות בשואה; הוא כולל רמזים‬
‫היסטוריים נוספים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬כל הרמזים ההיסטוריים נכרכים יחדיו למהותו‬
‫ההיסטורית‪-‬ייחודית של הספר 'אני לא גנב'‪.‬‬

‫'הנס על הוויסלה'‪:‬‬
‫קרב ורשה (‪ )1920‬כונה גם 'הנס על הוויסלה'‪ .‬הקרב היה הקרב המסיים של המלחמה הפולנית‪-‬‬
‫סובייטית‪ .‬הוא התנהל בין ה ‪ 13-25‬באוגוסט ‪ .1920‬הקרב הסתיים במפלה של הכוחות‬
‫הסובייטים‪ ‬וחתימת הסכם ריגה‪.‬‬
‫להלן קישור‪.‬‬
‫"איצ'ו‪ ...‬לעס והסתכל על הנהר‪" .‬אח"‪ ,‬נאנח‪" ,‬בטח לזה מתכוונים כשאומרים 'הנס על הוויסלה'"‪.‬‬
‫הופתעתי – מה‪ ,‬יכול להיות שהוא לא יודע מאיפה בא הביטוי הזה? לא רציתי לבייש אותו ולשאול אם‬
‫הוא לא יודע דבר כל כך בסיסי בהיסטוריה שלנו‪ .‬אז רק תיארתי לו את מהלך העניינים‪ ...‬ואיך הנשיא‬
‫שלנו ‪ ,‬הגנרל יוזף פילסודסקי‪ ,‬עזב הכול ויצא לשדה הקרב‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]109-108‬‬

‫סּוד ְס ִקי (‪)12/5/1935 - 5/12/1857‬‬

‫יּוזֶף כְּ לֶמֶ נְ ס ִּפילְ ְ‬
‫מהפכן ומדינאי פולני שהנהיג את עצמאות פולין לאחר מלחמת העולם הראשונה; מפקד צבא‬
‫פולין נגד הסובייטים ומנהיג הרפובליקה השנייה בין השנים ‪.1926-1935‬‬
‫להלן קישור‪.‬‬
‫"בחודש מאי של אותה שנה מת הנשיא יוזף פילסודסקי‪ .‬הדוקטור הקריא הספד שכתב עליו‪ ...‬הוא‬
‫חשב שפילסודסקי היה טוב לפולין ולפולנים‪ .‬אני לא יודע אם גם הוא חשש שעכשיו‪ ,‬אחרי מותו של‬
‫פילסודסקי‪ ,‬יחמיר מצבם של היהודים בפולין‪ .‬אבל כל מי שחשב כך‪ ,‬צדק‪ .‬חוקים גזעניים חדשים‬
‫הגבילו מאד את האפשרות של היהודים לעבוד ולהתפרנס‪ ...‬גם האנטישמיות גברה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]123‬‬

‫מנחם מנדל בייליס‪:‬‬

‫‪16‬‬
 ‫בשנת ‪ 1911‬נמצאה גופת נער סמוך לקייב‪ .‬השלטונות העלילו שיהודי בשם מנחם מנדל בייליס‬
‫רצח את הילד לצורך הכנת מצות לפסח‪ .‬המשפט הסעיר את העולם היהודי בכל תפוצות העולם‪.‬‬
‫להלן קישור‪.‬‬
‫"בערב שאלתי את הדוקטור‪" ,‬מי זה בייליס?"‬
‫"מי?"‬
‫"בייליס‪ .‬מקללים אותנו וקוראים לנו בייליס‪ ,‬בייליסטים"‪.‬‬
‫"מנחם מנדל בייליס היה‪ "...‬הדוקטור התחיל לענות ואז עצר לשנייה והמשיך כאילו לעצמו‪" ,‬ודווקא‬
‫הסיפור של בייליס ממחיש מה זאת גזענות עיוורת‪ ,‬למה היא כל כך מסוכנת‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]126‬‬

‫יאנוש קּוסוסינסקי‪:‬‬
‫קוסוסינסקי היה אלוף פולין בריצה‪ ,‬להלן קישור‪.‬‬
‫"אם הייתי מגיע לכאן כשהרגליים שלי היו בסדר‪ ,‬הדוקטור היה מבין איזה אלוף אני‪ ,‬ושולח אותי‬
‫לאימונים מקצועיים‪ ,‬אולי אצל יאנוש קוסוסינסקי‪ ,‬אלוף פולין בריצה‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]160‬‬

‫אולימפיאדת ברלין‪:‬‬
‫בשנת ‪ 1936‬האולימפיאדה הייתה בברלין תחת השלטון הנאצי בהנהגת היטלר‪ .‬היטלר השתמש‬
‫באירוע הבינלאומי כמנוף הסברתי לגרמניה הנאצית ולהפצת תורת הגזע‪ .‬ספורטאים מעטים‬
‫בעולם החרימו את האולימפיאדה‪ .‬ראה להלן קישור‪.‬‬
‫"בסיום האולימפיאדה ‪ -‬בתוך הכתבות על מי ניצח ואיך היה ‪ -‬דיווחתי‪ ,‬מתוך עיתונים שנברלי הביא‬
‫לנו מוורשה‪ ,‬על מה שהתרחש באולימפיאדה האמתית‪ .‬היא התקיימה בדיוק באותו זמן בברלין‪,‬‬
‫בירת גרמניה הנאצית‪ .‬בעיקר כתבתי על האתלט האמריקאי השחור‪ ,‬ג'סי אווֶ נס‪...‬‬
‫היטלר יצא מהאצטדיון כדי לא ללחוץ את היד למנצח השחור‪ .‬כמו שראה בנו היהודים גזע נחות‪ ,‬כך‬
‫ראה גם בשחורים‪ .‬הוא קיווה שהאולימפיאדה תוכיח את עליונות הגזע הארי‪."...‬‬
‫[אני לא גנב‪ ,‬עמ' ‪]170‬‬

‫‪2‬‬
‫דרכי הוראה של הספר‬ ‫א‪.‬‬
‫ניתן להקדיש לרומן 'אני לא גנב' ‪ 4-8‬שעורים כפולים‪ .‬להלן הצעה אפשרית להוראת הרומן‪.‬‬
‫יש להדגיש כי כל מורה ‪ -‬בהתאם לתוכנית הלימודים שלו ולזמן העומד לרשותו ‪ -‬יכול להרחיב‬
‫את הוראת הספר או לקצרה‪.‬‬

‫טרום קריאה (‪ 1-2‬שעורים)‪:‬‬

‫אפשר לבחור באחת או בכמה מן ההצעות שלהלן‪:‬‬
‫על קירות הכיתה מודבקים חצאי דפים של ‪ A4‬ובהם קטעי משנתו החינוכית וקטעי‬ ‫‪‬‬
‫אמירותיו של יאנוש קורצ'אק (עיין נספח)‪ .‬התלמידים מתבקשים להסתובב בכיתה וכל‬

‫‪2‬‬
‫הדברים הבאים כוללים גם דברים שהביאה גב' יעל סדן‪ .‬ברצוני להודות לה עליהם‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫תלמיד צריך לבחור את הקטע עמו הוא מזדהה‪ .‬בישיבה במעגל נעשה 'שיתוף' ‪ -‬כל תלמיד‬
‫מקריא ומסביר את הקטע 'שלו' ומדוע בחר בו‪.‬‬
‫בתי יתומים ‪ -‬דיון חופשי על בתי יתומים ובקשה מן התלמידים להיזכר בסיפורי בתי‬ ‫‪‬‬
‫יתומים עליהם שמעו‪/‬קראו‪( .‬יש לציין כי פעמים רבות במהלך ההיסטוריה האנושית‪ ,‬בתי‬
‫היתומים תוארו באופן שלילי)‪.‬‬
‫בהתאם לכותרת הספר 'אני לא גנב' ‪ -‬כל תלמיד מתבקש לכתוב על דף‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫אני לא ___________‬
‫מה הייתי רושם על עצמי?‬
‫ביאור ובירור נושאים מתוך נושאי הרומן 'אני לא גנב'‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫מפעל חייו החינוכי של יאנוש קורצ'ק; דמותו הראויה של מחנך (מורה‪ ,‬מנהיג); סטיגמות‬
‫ושבירתם ; אמון בילד‪ ,‬באדם; חינוך לעצמאות מחשבתית ותפקודית; מסוגלות של‬
‫קבוצת ילדים לנהל את עצמה; חינוך לערכים; יחסי יהודים‪-‬גויים‪.‬‬
‫לימוד הסיפור 'צלקת' של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הרומן וניתוחו (‪ 2-4‬שעורים)‪:‬‬

‫לימוד הרומן עצמו על סעיפיו המופיעים לעיל‪:‬‬
‫עטיפת הספר‪ ,‬שם הספר‪ ,‬מבנה הספר‪ ,‬הרקע לכתיבת הספר‪ ,‬ניתוח הספר (כולל קול המספר‪,‬‬
‫אפיון הדמויות הראשיות‪ ,‬אפיון הדמויות המשניות)‪ ,‬דרכי הכתיבה של הרומן‪.‬‬

‫עבודה יצירתית ‪ -‬בחר באחת או בכמה מן האפשרויות הבאות‪:‬‬

‫‪ . 1‬על קירות הכיתה‪ :‬פיזור היגדים המתאימים לדמויות שונות בספר ומציאת הדמות ההולמת‬
‫לכל היגד‪.‬‬
‫‪ . 2‬על קירות הכיתה‪ :‬פיזור אמירותיו של יאנוש קורצ'אק (ראה נספח)‪ .‬בחירה בכמה היגדים‬
‫מתוכם ומציאת אירוע בספר התואם את ההיגד‪.‬‬
‫‪ . 3‬יצירת משחק קלפים באמצעות מובאות מתוך המובאות הרבות המצוטטות לעיל‪ .‬ניתן לעשות‬
‫שימושים שונים בקלפים אלה‪ :‬פיזור על הרצפה‪ ,‬בחירה בקלף והסבר הבחירה בדיון המסכם;‬
‫בעזרת סוג נוסף של קלפים משלימים (דמויות‪ ,‬אירועים) ‪ -‬יצירת 'משחק זיכרון'‪ ,‬ועוד כיו"ב‪.‬‬
‫‪ .4‬משחק תביעות כיתתי‪ :‬אני רוצה לתבוע אותך על‪  ...‬אני מוותר ומוחל כי‪...‬‬
‫‪ .5‬קביעת תקנון כיתתי בהתאם למשנתו של יאנוש קורצ'ק‪.‬‬
‫‪ .6‬ריאיון בנושא‪' :‬רגע בחיי שהאמינו בי'‪.‬‬
‫‪ .7‬בניית דגם של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬
‫‪ .8‬עיצוב אנדרטה או ּבּול לזכרו של יאנוש קורצ'אק ושל סטפה‪.‬‬
‫‪ .9‬ניסוח עשרה חוקים לקראת ייסוד בית יתומים אידיאלי‪.‬‬
‫‪ .10‬עיצוב 'לוח מודעות' ברוח בית היתומים של יאנוש קורצ'אק‪.‬‬
‫‪ . 11‬בחירה בדמות של מנהיג (או מורה) והצגת מועמדותו ל'מורה של המדינה'‪.‬‬
‫יש לפרט את תכונות אופיו‪ ,‬דרכו ומדוע הוא ראוי להערכה‪ .‬הדגמה בעזרת מקרה מסוים בו‬

‫‪18‬‬
‫באו לידי ביטוי תכונות אלה‪ .‬ניסוח מכתב הערכה לאותו מנהיג‪.‬‬
‫‪ .12‬כתיבת עבודה על דמותו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק‪.‬‬

‫עיון נוסף (‪ 1-4‬שעורים)‪:‬‬

‫ניתן לסיים את הוראת הרומן בתוספת סוגי העיון הבאים‪:‬‬
‫עיון תוך‪-‬דיסציפלינרי (‪ 1-2‬שעורים)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עיון אינטר‪-‬דיסציפלינרי (‪ 1-2‬שעורים)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫שני סוגי העיון הללו יפורטו בהמשך הדברים‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫ג‪ .‬הצעות תוך‪-‬דיסציפלינריות של טקסטים ספרותיים המתכתבים עם הספר‪:‬‬
‫‪ .1‬ספרי יאנוש קורצ'אק‪:‬‬
‫אפשר לעיין בכל אחד מספריו של יאנוש קורצ'אק וליצור דיון משווה בין הגותו החינוכית של‬
‫קורצ'אק העולה מתוך 'אני לא גנב' לבין המהלך החינוכי והגישה של יאנוש קורצ'אק המוטמעת‬
‫בכל אחד מן הספרים שכתב לילדים‪.‬‬
‫לדוגמא‪:‬‬
‫'המלך מתיא הראשון' ‪ /‬יאנוש קורצ'אק‪ ,‬הוצאת 'כתר'‪ ,‬תרגום‪ :‬אורי אורלב‪ 329 ,‬עמודים‪.‬‬

‫המלך מתיא הראשון' מספר על נסיך בן עשר המתייתם מהוריו והופך למלך‪ .‬מתיא לא ממש מבין'‬
‫מה עליו לעשות‪ ,‬אך לאט ובזהירות הוא לומד כיצד לנהל את המדינה‪ .‬הוא עושה 'טעויות של‬
‫מתחילים' עד שהוא מבין שיהיה חייב לקחת עזרה על מנת להתמודד עם כל המשימות‪ .‬הוא מגלה‬
‫את האמת הלא‪-‬נעימה על החיים‪ ,‬גם כשהוא מנסה לארגן את ילדי כל הילדים בעולם להפגנות‬
‫‪...‬למען זכויותיהם ומגלה שהוא הקים עליו את מלכי כל העולם‬
‫מתיא לומד שיעור אחר שיעור‪ ,‬בדרך הקשה‪ .‬קורצ'אק האמין שבעזרת סיפורו של מתיא‪ ,‬יוכלו‬
‫הקוראים הצעירים ללמוד משהו אמתי ומשמעותי על חייהם שלהם‪ .‬דרך סיפורו הנוגה של מתיא‪,‬‬
‫הולך ומתבהר שיעור על בני אדם ועל צורת התנהלותם בעולם; היכולות שלהם‪ ,‬החולשות שלהם‪,‬‬
‫‪.‬הכמיהות‪ ,‬החלומות‪ ,‬האכזבות וגם הניצחונות‬
‫נדמה שקורצ'אק מעביר דרך מסע הייסורים של מתיא‪ ,‬שלומד כיצד למלוך‪ ,‬את כל מה שרצה‬
‫‪.‬להעביר לחוסים בבית היתומים שלו‪ ,‬שלמדו על בשרם כיצד לנהל את עצמם‬
‫לקראת ‪ 70‬שנה להירצחו של יאנוש רוצ'אק בידי הנאצים‪ ,‬הוציאה הוצאת 'כתר' מחדש את‬
‫'המלך מתיא הראשון' בתרגום ובתוספת דברי הקדמה של אורי אורלב‪ ,‬שהכיר בעצמו את יאנוש‬
‫‪.‬קורצ'אק‬
‫‪ .‬ראה קישור‬

‫‪20‬‬
 ‫'ספר נוסף של יאנוש קורצ'אק שאפשר לעיין בו הוא 'יותם הקסם‬
‫‪.‬ראה קישור‬
‫‪'.‬בתרגומו העברי של אורי אורלב הספר נקרא 'קאיטוש המכשף‬

‫וכן הלאה; אפשר לעיין בכל אחד מספרי הילדים ‪ -‬או המחזות‪ ,‬הסיפורים וספרי ההגות ‪ -‬שכתב‬
‫יאנוש קורצ'אק ולערוך דיון משווה ביניהם לבין המהלך החינוכי‪-‬הגותי המוטמע ב'אני לא גנב'‪.‬‬

‫רשימת היצירות שכתב יאנוש קורצ'אק‪ :‬להלן קישור ‪.‬‬

‫‪ .2‬שירה‪:‬‬
‫עיון באחד או בכמה מן השירים הבאים ויצירת דיון משווה בנקודות הדמיון והשוני ביניהם לבין‬
‫'אני לא גנב'‪:‬‬

‫החוח ‪ /‬לאה גולדברג‬

‫נקמת הילד המגמגם ‪ /‬רוני סומק‬

‫קו העוני ‪ /‬רוני סומק‪ ‬‬

‫‪21‬‬
 ‫ד‪ .‬הצעות אינטר‪-‬דיסציפלינריות של יצירות המתכתבות עם נושאי הספר‪:‬‬

‫‪ .1‬הצגת תיאטרון לילדים ולנוער ע"פ הספר 'אני לא גנב' של תמי שם‪-‬טוב‪:‬‬
‫ה ספר עטור הפרסים של תמי שם‪-‬טוב על בית היתומים המהפכני של יאנוש קורצ'אק עולה‬
‫על בי מת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין‪ ,‬בביצוע תלמידי שנה ג' ובבימויה של סיון‬
‫‪.‬הנדלסמן‬
‫ההצגה חושפת את מפעל חייו של סופר הילדים והמחנך יאנוש קורצ'אק‪ :‬בית יתומים‬
‫דמוקרטי בניהול עצמי של הילדים; מקום שפעל במשך שלושים שנה ונתן למאות יתומים‬
‫‪.‬וילדים עזובים בית חם‪ ,‬כבוד והזדמנות אמתית לחיים טובים‬
‫תקציר העלילה‪ :‬יאנק מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק חבול‪ ,‬כועס וחסר תקווה‪.‬‬
‫פגוע מנטישת אחותו‪ ,‬מהאלימות שחווה בבית המחסה הציבורי ומהמוניטין שדבק בו כגנב‬
‫בן גנב‪ ,‬הוא נאבק על מקומו בחברת הילדים החדשה‪ .‬אט אט הוא משיל את הקליפה‬
‫המחוספסת שהגנה עליו ומגלה את עצמו‪ ,‬את ייעודו בחיים‪ ,‬וגם – חברות אמתית מהי‪.‬‬
‫זאת הצגה על בית היתומים של קורצ'אק; מקום שבו שברי ילדות התאחו בידיו של אומן‪.‬‬
‫‪.‬כל הורה‪ ,‬מורה וילד יתחברו אליה‬
‫הספר "אני לא גנב" ( ‪ , 2012‬הוצאת כנרת‪-‬זמורה‪-‬ביתן) זכה ב"עיטור כבוד על שם אנדרסן"‪,‬‬
‫ב"פרס לאה גולדברג לספרות ילדים"‪ ,‬ב"פרס הספריות הציבוריות"‪ ,‬בפרס אתר "דףדף"‬
‫‪.‬ונבחר ל ' מצעד הספרים' של משרד החינוך‬
‫את המחזה על פי הספר כתבה עינת ברנובסקי‪ .‬ההצגה‪ ,‬המיועדת לתלמידי כתות ד'‪-‬ח'‪,‬‬
‫‪.‬עולה בסטודיו בשיתוף 'חני' ‪ -‬העמותה לתיאטרון מובחר‬

‫הסרט ‪' -‬הנך חופשי‪ ,‬דוקטור קורצ'אק' [בישראל הוקרן בשם‪' :‬קורצ'אק והילדים'] ‪2.‬‬
‫סרט מערב גרמני‪-‬ישראלי ( ‪ )1974‬בבימויו של אלכסנדר פורד‪ .‬הסרט מוקדש לשנים‬
‫‪.‬האחרונות בחייו של יאנוש קורצ'אק‪ .‬את דמותו של קורצ'אק מגלם ליאו גן‬

‫‪.‬האופרה 'היתומים של קורצ'אק' מאת אדם סילברמן‪ ,‬ניו יורק‪3. 2003 ,‬‬
‫‪.‬האופרה מבוססת על סיפור חייו ומפעלו של יאנוש קורצ'אק‬

‫‪.‬סרטים וסרטונים על יאנוש קורצ'אק ‪ -‬ראה קישור וראה גם קישור ‪4.‬‬

‫********************************************‬

‫‪22‬‬
 ‫נספח‬
‫יאנוש קורצ'אק ואמירותיו‬

‫כאשר‬
‫אדם‬
‫ההנחה שהפדגוגיה היא‬ ‫מבוגר‬ ‫היה כפי שהנך ‪ -‬חפש דרך‬
‫תורת הילד ולא תורת האדם‪,‬‬ ‫מתעצב‪,‬‬
‫זאת היא אחת הטעויות‬ ‫‪.‬‬ ‫בעצמך ‪ -‬הכר את עצמך‪ ,‬לפני‬
‫הוא יודע‬ ‫שתרצה להכיר את הילדים‪.‬‬
‫המרגיזות ביותר‪.‬‬ ‫שהיגון‬ ‫חשוב נא למה אתה מוכשר‬
‫יחלוף‬ ‫ואחר כך תבוא לתחום‬
‫ילד שחטא‪ ,‬אין טוב מלסלוח לו‪.‬‬ ‫ושוב‬
‫יהיה‬ ‫תחומים לזכויותיהם‬
‫אם עשה דבר רע‪ ,‬משום שלא‬ ‫וחובותיהם של הילדים‪.‬‬
‫יודע‪ .‬הרע לעשות‬ ‫איןהוא‬
‫ידע; כעת‬ ‫שמח;‬
‫ילדים‬ ‫קודם כל אתה בעצמך ילד‬
‫יזהר בעתיד‪ .‬אם‬ ‫שלא בכוונה‪,‬‬ ‫כאשר‬
‫רעים‪ ,‬יש‬ ‫ילד בוכה‬ ‫ועליך לחנך ולהשכיל את‬
‫שקשה לו שלא‬ ‫חטא מפני‬
‫ילדים‬
‫לחטוא‪ ,‬ישתדל‪ .‬חטא מפני‬ ‫נדמה לו‬ ‫עצמך‪.‬‬
‫להם‪.‬‬ ‫שרע‬
‫שפיתוהו חבריו‪ ,‬לא ישוב לשמוע‬ ‫שמעתה‬
‫בקולם‪ .‬ילד כי חטא‪ ,‬אין טוב‬ ‫תמיד‬
‫עדיין‪,‬‬ ‫יודע‬ ‫אני‬ ‫הכל‬ ‫את‬
‫מלסלוח לו ולחכות עד שייטיב‬‫לא‬ ‫יבכה‪,‬‬
‫דרכיו‪ .‬הסוף יהיה כזה‪,‬‬
‫אבל‬ ‫תמיד‬
‫דמעות הן מלוחות‪ .‬מי‬ ‫‪-‬‬
‫שהיהודים‪ ,‬תהיה להם‬ ‫יהיה‬
‫שמבין זאת יכול לחנך‬
‫מדינה שלהם בארץ ישראל‪.‬‬ ‫אומלל‪.‬‬
‫ילדים‪ ,‬מי שלא מבין‪ ,‬לא‬
‫יכול לחנכם‪.‬‬ ‫במידה שאדם חי יותר‬
‫ורואה יותר‪ ,‬הוא פחות‬
‫בטוח בדעתו‪ .‬החיים‬
‫גדולים וחזקים‪ ,‬והאדם‬
‫היה זהיר במעשים‪ ,‬אך נועז‬ ‫עומד לפניהם חלש וקטן‪.‬‬
‫לתקן את‬ ‫‪-‬‬
‫ונטול רסן בחלומות‬ ‫זכאי הילד ליחס של כובד ראש‬ ‫העולם‪ ,‬פירושו‬
‫לענייניו‪ .‬לדיון צודק בהם‪ .‬עד‬ ‫לתקן את‬
‫עתה היה הכל תלוי ברצונו‬ ‫החינוך‪.‬‬
‫הטוב של המחנך‪ ,‬ברוחו הטובה‬
‫או הרעה עליו‪ .‬מהילד נשללה‬
‫זכות המחאה‪ .‬עלינו לשים קץ‬
‫לעריצות‪.‬‬

‫כמה אבני חן מפסיד אדם‪ ,‬מפני שאבד לו אורך הרוח לדבר עם הבריות ללא תכלית‬
‫וכוונה – אלא סתם‪ ,‬כדי להכירם‪.‬‬

‫יש לך ‪ -‬תן‪ .‬קשה? אני יודע‪ .‬אבל תן בכל זאת‪ .‬ללא תרעומת‪ ,‬מכל הלב‪ .‬זה חשוב‪.‬‬
‫ניסיון ‪ -‬ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר)‪ ,‬כאשר ישתנה האדם‬
‫‪23‬‬
 ‫(חייבים להאמין)‪ ,‬והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור‪ .‬פשוט לא יהיה מסוגל‬
‫לנהוג אחרת‪ .‬בינתיים תעניק משלך באורך רוח‪ ,‬עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק‬
‫האדם בשמחה את מה שיש לו‪.‬‬

‫ילדים ‪ -‬הם האנשים לעתיד לבוא‪ .‬כלומר‪ ,‬הם עתידים להיות‪ ,‬ועתה כביכול אינם‬
‫קיימים‪ .‬והרי אנו קיימים ועומדים‪ :‬חיים‪ ,‬מרגישים‪ ,‬סובלים‪.‬‬

‫**********************************************‬

‫‪24‬‬