Download
1 / 47
E N D
עכו 4000 שנות היסטוריה צילום, עיצוב, ועריכה – יגאל מורג
ראשיתה של עכו היתה כאן – בתל אל פוחאר (או ככינויו השגוי כיום – תל נפוליון) לפני כארבעת אלפים שנה, כפי שניתן לקרוא במסמכים מצריים מהמאה ה 19 לפנ"הס. ואולם, שרידים מרשימים ממש מאותם ימים - אין בנימצא, ולעומת זאת, ממש לאחרונה הוקם בפסגת התל פסל של פרש (נפוליון ?!?) כפי שרואים בתמונות. עכו העתיקה קצת פחות, והמרשימה הרבה יותר, נימצאת מעט מערבה מכאן על שפת היםממש, כאשרכ 800 השנים האחרונות הן ש"נותנות את הטון", החל משרידי המבנים הצלבניים האדירים מן המאות ה 12-13, עבור דרך החומות שבסיסן צלבני, והמשכן פרי יוזמת שליטים רבי עוצמה, ושאר האתרים המונומנטליים כמו המסגד המרכזי, החמאם, החאנים, ועוד... שרידי השלטון העות'מני ועושי דברו, שגם הם מרשימים ביותר... וגמור בעכו שלימינו –עיר מעורבת בה חיים יהודים וערבים בכפיפה אחת וביחסי שכנות הוגנים ברב המקרים. וגם לעכו זאת יש מה להציע: מבנה בית משפט מרשיםבהדרו, בית הכנסת הטוניסאיהמיוחד והיחיד בעיטורי הפסיפס שלו, הגן הבהאי הנהדרשבצפונה של העיר, ועוד... ואל תוך היופי הנדירהזה אנו עומדים לצלול, פשוטו כמשמעו, שכן חלקה הצלבני של העיר – רובו מצוי היום מתחת למפלס המגורים העכשווי, שאת שכבותיו אנו אמורים לגלות ו"לקלוף" כדי להציץ פנימה.
וטרם צאתנו לשטח - כמה "מראי מקום" על תצלום האויר היפהפה שלפנינו: המצודה העות'מנית / בית הכלא האנגלי-מנדטורי, ומתחתיה – אולמות האבירים מסגד אל ג'זאר החומה המזרחית החמאם התורכי חאן אל עומדן ונמל הדייג והמרינה שרידי הנמל הפיזני / צלבני אזור הארמון הטמפלרי שנהרס, ואליו מוליכה "מינהרת הטמפלרים". טיילת החומה הדרומית פינת החומה הדר'/מערבית ומבנה המגדלור
עכו העתיקה היא מעין חצי אי הסוגר את מפרץ חיפה בצידו הצפוני, והיא מוקפת ים משלושת עבריה כמעט, כך שחומותיה ברובן צומחות ועולות מתוך הגלים ממש. נתחיל את סיורנו בעיר ב"מסע סובב חומות". מבט למזרח מאזור המגדל מגלה את חפיר החומות הענק, וראו איזה יופי של שימוש נעשה בו לאחרונה, כמה מאות שנים לאחר שבנוהו אחמד אל ג'זאר וממשיכיו. וכך ניראית החומה המערבית במבט מתוך העיר, ומעל. החומה הדרומית והנמל אנחנו מתחילים בפינה הצפון מערבית של החומות, בפינה זו ניצב מגדל עוז - (בורג' אל כרים) - ענקי עם חרכי יריה לתותחים שקידמו את התוקפים העולים מן הים.
גם בפינה הדרום מערבית מצוי מגדל הגנה ענק (בורג' סנג'ק), אשר ברבות הימים ניבנה עליו המגדלור של עכו. ב"בריכה" שמתחתיו היה בתקופה הצלבנית ארמון הים של הטמפלרים, שנהרס עם גרושם (1291) ושרידיו טבעו בים. פינת החומה הדר' מערבית, משטח המגדלור, והמעלה לטיילת החומה הדרומית מבט לאורך החומה המערבית לכל אורכה, כשצוק ראש הניקרה באופק.
אנו מהלכים על גבי החומה הדרומית עד שרידי הנמל הפיזני (הצלבני) ותצפית הנמל וכאן כדאי לעצור רגע (בעיקר בשבתות וחופשים) ולהעיף מבט בשבבניקים האמיצים של עכו הקופצים אל הים ממרומי החומה... הנמל והמרינה.
מבט על הנמל, המרינה, ומאחוריה – מגדל הזבובים שרידיהנמל הפיזני
לאחר התצפית היפה על הנמל, נרד מן החומה הדרומית, נחלוף ע"פ נמל הדייגים ונמשיך הלאה לאורך הקטע הדר' מזרחי של חומת הים,
נגיע אל שער היבשה (הידוע גם בשם "שער ניקנור"), שדלתותיו האימתניות עדיין מחוברות לציריהן, נצא דרכו ונצעד כמה עשרות מטרים מזרחה, ואז יתגלה לעינינו החפיר המדהים בעוצמתו שנימצא בין שתי מערכות החומות המזרחיות, וזה קצהו של אותו חפיר אותו פגשנו בתחילת סיורנו.
נחזור חזרה דרך השער אל פנים החומות, ואל "גן החומה", ושם נעפיל במעלה המרשים אל משטח החומה הפנימית, נתרשם מרוחבה העצום, ומ"תותחי נפוליון" (שלמען האמת הינם מאוחרים קצת מתקופת מצור נפוליון) המוצבים עליה לאורכה.
מכאן, מלמעלה – ניתן לראות את הפינה הצפון / מזרחית של החומה, בה שרידי הצלבנים ותוספות אל ג'זאר מתערבבים ונושקים זה לזה, וקטעים מחומות אלו הן אותן חומות שעמדו בפני נפוליון ב 1799 כאשר ניסה 6 פעמים בזו אחר זו לקעקע אותן ולכבוש את העיר, והדבר לא צלח בידו, ולאחר כשני חדשי מצור הוא סב לאחור חבול ומוכה, ומוותר על כיבוש עכו סופית!!! באזור זה פונה החומה פניה חדה מערבה ונמשכת עד חוף הים ממש, מן הראוי לציין שעומקו של החפיר מגיע לכדי כ 8 מטר, ואף שקצותיו נושקים לים ממש, הוא מעולם לא היה מוצף במים, ועצם הקירות הזקופים משני צידיו היוו את המכשול העיקרי להתגברות עליו.
נפנה את מבטנו מן החומה פנימה ומולנו מתנשאת "המצודה", מבנה ענק ורב רושם, יסודותיו הנעוצים עמוק באדמה הונחו בידי הצלבנים ההוספיטלרים בראשית המאה ה 12, אך עיקרו ניבנה בתקופה העות'מנית, במאה ה 18, ע"י דהאר אל עומר, ושופץ בידי יורשו – אל ג'זאר, ששלט באזור בשנים 1775-1804והיה מגדולי הבונים בעכו, העות'מנים השתמשו במצודה כבית כלא, וגם המימשל הבריטי, בתקופת המנדט, אימץ שימוש זה ובמצודת עכו ניכלאו רבים מאוד ממנהיגי הישוב ומחתרותיו, וחלקם אף הוצאו להורג בתליה בחדר הגרדום של המבצר. המצודה במבט מגן הכניסה ל"אולמות האבירים" אכסדרת קומת תאי המאסר מבט על "חצר הטיולים" של הכלא בתקופת המנדט הבריטי תא מאסר אופייני.
חריטות אסירים על גג המצודה המצודה, שעברה כמה גילגולים מאז נכבשה עכו ע"י צ.ה.ל במבצע "בן עמי"ב 14.5.1948. משמשת מזה שנים כאתר הנצחה ללוחמי המחתרות שנכלאו בה, ובעיקר לאלה שהועלו לגרדום בתחומיה, ועם זאת, מזה שנים שהמקום נימצא תחתשיפוצים כבדים, למרבית אתריו לא ניתן להגיע כיום, (אנו באמצע 2006 ומקווים לטוב) אך חדרי הגרדום וההנצחה בכל זאת פתוחים לציבור. כבר ב 1920 ניכלאו במקום זאב ז'בוטינסקי וחברים נוספים, ולאורך השנים הכירו אותו מבפנים רבים מלוחמי המחתרות ומנהיגי היישוב. למרות היות בית הכלא מבצר אימתני, הצליחו לוחמי האצל לפרוץ אליו ב - 4.5.1947 בפעולה מתואמת עם האסירים, ושיחררו ארבעים ואחד מהם. תשעה מהפורצים והאסירים נפלו במהלך הקרב, וחמישה נאסרו. על שלושה מהם הושת גזר דין מוות והם הועלו לגרדום במבצר: יעקב וייס, אבשלום חביב, ומאיר נקר (29.7.1947). ואולם – עוד לפניהם בוצעו גזרי דין מוות לארבעה נידונים נוספים: שלמה בן יוסף (29.6.1938), דב גרונר, יחיאל – דרזנר, ואליעזר קשאני (16.4.1947) . ואולי מן הראוי להזכיר כי עוד שניים – אליהו חכים ואליהו בית צורי הועלו לגרדום במצרים ב 22.3.45 על רצח הלורד מוין, ועוד שני נידונים לתליה – מאיר פיינשטיין ומשה ברזני התאבדו בתאם, במגרש הרוסים בירושלים ב 21.4.47, כאשר הבינו שהוצאתם להורג עומדת להתבצע!
חדר הגרדום חדר ההנצחה לעולי הגרדום
מזה עשרות שנים מתנהלות בעכו חפירות לחשיפת המתחם ההוספיטלרי שלמרגלות המצודה, הדבר כרוך בפינוי כמויות אדירות של שרידי המבנים הצלבנים שנכתשו עד עפר כאשר ניכבשו ע"י הממלוכים, ואשר מילאו את האולמות, ועליהם ניבנתה העיר העות'מנית, בין הראשונים שנחשפו היו "אולמות האבירים", שהיו ככל הניראה חדרי הקסרקטין ההוספיטלרי, וחלק מבית החולים, כמו כן נחשף אולם ענק שזכה לכינוי השגוי "הקריפטה", והיום מקובל שזהו חדר האוכל של המסדר. ב 1990 נתגלו סדקים בריצפת חצר הטיולים של אסירי המצודה, בדיקות מעמיקות הביאו לגילו המרעיש שקבע שמתחתה קבורה החצר המרכזית של המתחם ההוספיטלרי, דבר שגרם להסרתה המלאה של הריצפה, פינוי כל העפר שמתחתיה, וחשיפתה המלאה של החצר, כולל גרם מעלות מפואר שעלה לקומה השניה (שהיא בעצם קומת תאי האסירים בימינו) ושבה ישבו כניראה, ראש המסדר ומפקדיו הבכירים. אנו יוצאים עכשיו למסע בזמן שיחזיר אותנו כ 800 שנים לאחור... כיום בונים חזרה חלק מן החצר לשימוש מוזיאון הגבורה שמעל וזו התמונה שהתגלתה לאחר הסרתה של רחבת ה"טיולים" וניקויה. כך ניראתה חצר טיולי האסירים מאז התק' העות'מנית, ועד שנת 1990 לפנינו חצר ההוספיטלרים לאחר חשיפתה המלאה, כשהמצודה מעליה
מבטים אל החצר המרכזית של המסדר ההוספיטלרי וגרם המעלות המרשים אל הקומה העליונה, היא קומת מושב הפיקוד.
בשולי החצר מוצגים צברים של "אבני בליסטראות" הלא הן "קליעי התותחים" משכבר הימים. אנו "צוללים" אל שרידי המתחם הצלבני / הוספיטלרי, שהכניסה אליו כיום עוברת דרך גן קסום עם עצי פיקוס עבותים, כאן ממוקמות הקופות וכן מרכז המבקרים המציג דגם יפה של עכו, וכן סירטון בן כמה דקות המספר את ניפלאותיה של העיר. האולמות הראשונים בהם נפגוש, והשייכים כיום למתחם מוזיאון עוקשי, הם "אולמות האסורים" (?!?) השם הודבק להם עקב היותם מחוסרי חלונות, ולכן אולי שימשו כבתי מאסר. ה
ירדנו כמה מטרים טובים מתחת למשטח העליון, ואנו ב"אולמות האבירים", זהו חלק ממתחם ה"קסרקטין" ההוספיטלרי, וכניראה גם אזור בית החולים של המסדר, אל האולמות הראשונים שנתגלו כבר לפני עשרות שנים, הולכים ומתוספים כל הזמן אולמות ענק נוספים, שהולכים ונחשפים בעבודת נמלים של פינוי כמויות ענק של שפכי עפר, ותמיכת התקרות - שמעליהן חיה וזורמת העיר של ימינו... באולמות האבירים מתקיימים מזה שנים מופעי תרבות למיניהם, והתמונה שמימין מראה אולם שבו מתקיימת הצגה כלשהי...
בצמוד לאולמות האבירים הולכים ונחשפים אולמות נוספים תוך כדי פינוי הררי פסולת, העמודים המקוריים מקבלים חיזוקים, והיכן שצריך – מוסיפים עמודי בטון, ודומה שאין סוף למתחם ההוספיטלרי הענק.
בטרם ניצעד לעבר ה"קריפטה" ברצוני להפנותכם לפינה חצי חשוכה, לאולם שעדיין לא נוקה וטופל, וזהו חדר השרותים הציבוריים של המתחם, ניתן לזהות בקלות את שורות המושבים (ארבע), מתחתם זרמו באופן קבוע מים שפינו את ה"תוצרת" בכיוון הים יש להניח, ואגב – האולם הכיל בשעתו שתי קומות מושבים (עם תיקרה ביניהם), יתכן שהקצינים השתמשו בעליונה, והזוטרים – בתחתונה.
אנחנו באולם ה"קריפטה" שכאמור – שם זה בטעות יסודו, וזהו כניראה חדר האוכל המרכזי של ההוספיטלרים, האולם הגדול והיפה מכולם, על עמודיו המרהיבים ותקרותיו היפהפיות שנשתמרו מצויין עד ימינו.
מתחת לאולם חדר האוכל נימתחת מינהרת מסתור המוליכה אל מערכת אולמות נוספת המכונים "אולמות הפוסטה" וגם כאן הולכים ונחשפים עוד ועוד אולמות...
באזור זה, בקצה המינהרה, נחשף רחוב הרודיאני נהדר, שממנו כניסות לאולמות שונים, ואולם אלו עדיין לא פתוחים לביקור (כשאנו באמצע 2006).
מכאן – מאולמות הפוסטה, אנו עולים וחוזרים אל פני השטח, ואל ה"ציביליזציה", כאשר אנו מוצאים את עצמנו לפתע בליבו של "הבזאר התורכי" היפהפה והמשופץ, אך העצוב למראה, כיוון שרב רובן של חנויותיו סגורות "מחוסר עיניין לציבור", חנויות בודדות בלבד מציעות סחורתן למטיילים, והשאר מחכים לימות המשיח של התיירות...
בעכו יש שוק מקורה נוסף – השוק הלבן (סוק אל אביאד) - בלתי משופץ עדיין, כבר זמן רב שאינו לבן, אך הוא דווקא כן שוקק חיים שכן הוא יושב על הרחוב הראשי (רח' צלאח א' דין), ומכיל בעיקר מסעדות למיניהן. מתחתנו – מבט אל חלל השוק שמשמש כיום "עורף לוגיסטי" למסעדות שבחזית. כך ניראה הקיר האחורי (צפוני) של מבנה השוק וזו חזית המסעדות הפונה לרח' סלאח א' דין
עתה מועדות פנינו אל אחד המוסדות היותר מפוארים ושוקקי החיים של תקופת השלטון העות'מני בעכו, הלא הוא "חמאם אל באשא" - החמאם התורכי, שניבנה גם הוא ע"י אל ג'זאר ב 1795. כמו בכל חמאם "קלאסי" עובר האורח מן "החדר הקר", שהוא חדר קבלת הפנים, המלתחה, וההסתגלות למקום, אל "החדר החם" בו מתבצעת עיקר הפעילות, בדרך ישנם חדרי ביניים רבים, כמו שרותים, חדרי עישון (נרגילות, כמובן) תספורת, וכד', ואז מגיעים אל העיקר - אל החדר המהביל ואפוף האדים – הוא "החדר החם", בו עובד הבלן על מטופליו ומעניק להם "מסג'ים" מסוגים שונים, "הלקאות בשבטים לחים", "כוסות רוח" לחולים, ועוד ועוד... כיום שופץ המבנה באופן מרשים והמבקר זוכה לחוויה יוצאת דופן של תצוגת הוויית המקום כפי שהיה עד לפני כ 60 שנה בלבד, בעזרת מיצג יפהפה שנקרא "הבלן האחרון", המספר את סיפור המקום, וסיפורה של עכו העות'מנית. זהו החדר הקר – הכניסה, במרכזה – מיזרקה, ומסביב – תאי ה"מלתחות" וזוהי דוגמא של אחד מחדרי הביניים – חדר העישון, הקפה, ושאר פינוקים
ו... אנחנו בפתחו של החדר החם, התצוגה מנסה להראות את ביצועיו השונים של הבלן, את אביזרי העזר, ומעל כל אלה בנויה כיפה נהדרת בעלת שורות של חורי ניקוז לאויר החם והמהביל, כדי שאפשר יהיה גם לנשום קצת...
ולאחר הרחצה וההיטהרות זה הזמן לבקר במסגד הגדול של עכו – מסגד אל ג'זאר – על שם בונהו, השליט הכל יכול, והבונה הגדול של עכו, שכבר בתחילת שלטונו, ב 1782 הניח את היסודות למסגד מפואר זה. ה"כוס" – מתקן הרחצה של המתפללים, בו ירחצו רגליהם ופניהם בטרם יכנסו אל מבנה התפילה עצמו חזית המסגד והחצר
באגף המזרחי של חצר המסגד, מתחת לפני הקרקע, משתרע בור מים ענק (בדומה לבורות המים של רמלה) שאליו הוליכה כניראה, את מימיה - אמת המים האדירה של עכו.
נצא מן המסגד, וכדי לחוש קצת את אוירתה של עכו נלך לשוטט בין סימטאותיה, נרשה לעצמנו "ללכת לאיבוד" בין המבנים העתיקים והחצרות הסגורות, נציץ למבואות ניסתרים, ונהנה מן המראות והריחות...
תוך כדי השיטוט בסמטאות נוכל לסור ולבקר בשתיים שלוש דירות פאר של שועי עכו מן המאה הקודמת, אשר שופצו לאחרונה ומאפשרות להתרשם מן ההשקעה שהשקיעו פעם בעיטור הקירות ותיקרות של אותן דירות.
וכך, תוך שאנו תועים בין הסימטאות, נתגלגל במפתיע אל הרעש וההמולה של השוק התוסס של עכו, לא שוק גדול במיוחד, אבל מכיל את כל סממניו של שוק אוריינטלי טיפוסי, שסחורותיו מוצגות על דוכנים משני עברי המעבר הצר, לכל סוג – אזורו שלו, והצבעים והריחות – תאווה לאף ולעיניים...
פיתולי סימטאות השוק יוליכונו בכיוון הנמל, כשריח הדגים על הדוכנים מתערבב בריח רשתות הדייג שזה אך הועלו מן הים ושלל הדגים נאסף מהן והובל לשוק
מדרום לנמל הדייגים משתרעת המרינה – עשרות יאכטות בגדלים שונים ובצבעים שונים יוצרות תמונת עומק מרהיבה מכל זוית שהיא, כשצריחי המסגדים והכנסיות מהוים רקע אקזוטי לתרני הספינות.
בעכו ניתן למצוא את שרידיהם של כמה וכמה חאנים מן התקופה העות'מנית (ואפילו מאז ימי הצלבנים), כמו למשל חאן שוורדה שמתחתנו, ואולם – מעל כולם מתנשא, תרתי משמע, החאן הכי יפה והכי שמור בעכו, ובעצם - בארצנו כולה, והוא... חאן אל עומדאן חאן אל עומדאן – חאן העמודים, ניבנה ע"י אחמד אל ג'זאר ב 1784, במסגרת פיתוחה של העיר ובניית מערך מוסדותיה. חאן הינו אכסניה, חאן אורחא, מוסד שהיה נפוץ מאוד בטרם היות כלי הרכב הממונעים, כאשר תובלת סחורות ואנשים נעשתה בשיירות על גבי בהמות (חמורים, פרדות, גמלים), ואלו נזקקו לחניוני לילה במהלך מסעם שלעיתים ארך ימים מספר, אי לכך, לאורך צירי התנועה הראשיים הקימו השלטונות במרחק יום הליכה, חאנים שיכלו לקלוט לעת ערב את שיירות הנוסעים, לספק להם מזון ומקום למנוחת הלילה. ואולם לחאן אל עומדאן היה תפקיד נוסף (ואולי אף עיקרי) – הוא שימש את הנמל, בקומה התחתונה אוחסנו הסחורות היוצאות והנכנסות, ובקומה העליונה היו משרדי הסוחרים וחדרי שינה ומנוחה.
חאן אל עומדאן = חאן העמודים, ניקרא כך על שמם של עשרות עמודי הגרניט העגולים שתומכים את הקומה השנייה, עמודי "שייש" אלה הובאו ע"י הורדוס לפני כאלפיים שנה מאיטליה וסביבותיה כדי לפאר בהם את קיסריה שבנה אז, קיסריה נחרבה כליל ע"י הממלוכים (ב 1291 לערך) ובהמשך השנים, עת עמדה בשממונה, נבזזו אבניה, ובעיקר עמודיה, אותם ניתן למצוא גם כיום, כאן בעכו, באשקלון, ובעוד כמה אתרים ברחבי ארצנו.
במרחק של כ 30 מ' מצפון-מערב לחאן אל עומדאן עדיין עומדת על תלה האכסניה העתיקה ביותר של עכו - חאן א-שונה (אכסניית אסמי התבואה), כתובת ערבית בשער מספרת על חידושה ותיקונה בימי דאהר אל-עומר. ייחודה של האכסניה בכך שחלקים נכבדים ממנה, בעיקר בקומת הקרקע, הם חלקים מקוריים מהתקופה הצלבנית, ומעבר לכך – בקצה המערבי של חצר החאן נימצאת הכניסה העכשווית לאתר הצלבני המדהים, האחרון בו נבקר, וזוהי "מינהרת הטמפלרים", מינהרה אדירת מימדים (כ 350 מ' אורכה) , או בעצם צמד מינהרות שהוליכו מאזור הנמל (נקודת תחילתה של המינהרה עדיין לא נחשפה, ונערכות עבודות לחשיפתה) ועד למתחם / ארמון הטמפלרי שהשתרע על חוף הים ושנהרס כליל ושרידיו "טבעו בים". כאן ניתן לראות את מקום הפיצול לשתי מינהרות ניפרדות.
כאן, לרגלי הפינה הדר' מערבית של חומת עכו, מתחת למגדלור עמדה המצודה הטמפלרית, ואליה הוליכה המינהרה ממנה יצאנו זה עתה.
ירידה בפיר האמה ההלניסטית של עכו אחד המבצעים ההנדסיים היותר מרשימים של עכו היא אמת המים. אמנם - כבר לפני כ 2300 שנה (!) בתק' ההלניסטית נמתחה אמת המים הראשונה ממעיינות כברי אל העיר, אך הרבה לא נותר ממנה, כיום מוכר לנו רק קטע תת קרקעי קצר, זה החוצה את רכס הכורכר באזור לוחמי הגיטאות (ואת תמונתו ניראה בעוד רגע), אך מה שכן שרד עד ימינו הוא קטע מרשים מאמת המים שבנה סולימאן פחה ב 1814 לערך, על גבי אמתו של אל ג'זאר, שנבנתה כמה עשרות שנים קודם, והיתה אמת צינורות חרס, בניגוד לקודמת, באמה הנוכחית, המים זרמו בתעלה פתוחה שנישאה על גבי קשתות ענק, שנשתמרו היטב עד היום. אורכה של האמה (בקו אוירי) כ 13 ק"מ, היא מגיעה ממזרח בצפון הכפר מזרעה, ומכאן הולכת ממערב לרכס הכורכר ובמקביל לו, לכיוון עכו.
עכו של ימינו מתהדרת בכמה וכמה אתרים ששוים ביקור, ממערב – נימתחת לאורך החוף טיילת נאה ובמרכזה – אנדרטה לזכר פורצי כלא עכו. ויש בעכו גם כמה וכמה מבני ציבור יפים, והנה רק דוגמית מהם: מתחתינו – שני מבנים עתיקים משופצים להפליא, האחד (הצבוע בכחול ולבן) הינו מבנה בבעלות הבהאים, ומולו – בית אבות יפהפה לקשישי העיר. ובמרכזה של העיר – בית משפט השלום האזורי, החדש והחדיש.
המבואה – הריצפה, הקירות, וגם התקרה מכוסים בפסיפסים ובויטראז'ים מרהיבים עכשיו אנו עוברים לביקור במוסד יוצא דופן באופיו, וביופיו... אנו ניצבים מול מבנה בית הכנסת הטוניסאי "לגריבה" בעכו, בית הכנסת כולו, מן המסד ועד הטפחות, מכוסה בפסיפסים מרהיבים, הן בנושאים תנכיים, והן בנושאי טבע ואקטואליה, מאחר והקדשנו לבית הכנסת מצגת בפני עצמה, הרי לכם כאן "טעימה" בלבד מן התופעה יוצאת הדופן הזו.
אולם התפילה העליון, שורת ארונות הקודש, קירות הפסיפס וחלונות הויטראז', ומעל הכל – כיפת התקרה, עם פסיפס המזלות, העתק מביהכ"נ של "בית אלפא". נעצור כאן, כי כאמור – לבית הכנסת הוקדשה מצגת שלמה בפני עצמה.
אנחנו בצפונה של עכו, כאן מזומנת לנו חוויה ציבעונית מרהיבה בדמות ה"בהאג'י" – גן בהאי מדהים ביופיו המשמש תפאורה לקברו הצנוע של מייסד הדת הבהאית – הבהא אללה, שנקבר כאן ב 1892 לאחר שהוגלה מארצו (פרס) ונאסר במבצר עכו, ולאחר מכן התגורר בכמה אתרים בסביבה. מתחתנו – שער הכניסה לאתר, והגן שמאחוריו
אנו מטיילים בשבילי הגן המטופח להפליא תוך שאנו מתקדמים אל חדר הקבורה הצנוע של הבהא אללה, אליו נוכל להציץ לאחר שנשיל את מנעלינו מעל רגלינו, אך לא לצלם...
וכאן – בנקודה מרהיבה זו נסיים את סיורנו בעכו, לנגד עינינו חלפו תקופותיה ההיסטוריות של העיר, הילכנו מעל, ומתחת לפני האדמה כדי לחוות את מעשיהם (ומחדליהם) של גדולי הכובשים, הבונים, וההורסים, שחיו בעיר בכ 1000 השנים האחרונות, והאצילו עליה מכח עשייתם. כאן אנו ניפרדים, המעוניינים במסלול טיול מפורט בעכו, מוזמנים להעלות את קובץ ה word הנושא את השם "מסלולי טיול בעכו". המעוניינים לעבור למצגת בית הכנסת הטוניסאי – יפתחו את הקובץ הנושא שם זה. טייל בעכו אין ספור פעמים ועדיין לא שבעיגאל מורג –morag-i@013.net.il
