השגריר פרק 4 - שם הרי גולן

ודאי תשאלו: מה כבר יכול להשתבש בטיול לצפון? השמש חייכה, מזג האוויר היה, כמו שהיו אומרים ב"שירים ושערים", אידיאלי לכדורגל, הכבישים פתוחים, הדלק חינמי, ולמרות ההשכמה המוקדמת (כבר ב-8:00 שמעתי את מרטין אורז את בגד הים שרכש בקלווין קליין) הייתי במצב רוח טוב. מסתבר שהתחלתי להתרגל לקנדי הצעיר. הבטתי במראה. אתה כנראה מתבגר, אמרתי לדמות העייפה שמולי.

הפעם, גמלה החלטה בליבי, אערוך למרטין טיול תיירותי מא' ועד ת', כולל אנקדוטות, מעשיות, קפה על גזיה והפסקת שופינג בדליית אל כרמל. לא עוד צואת פרות על הראש, תחרויות גרעפסים וטיפוסים תל-אביבים מעצבנים. בסוף היום הוא יכיר את צפון הארץ ברמת הספי בן יוסף, ידע להבחין בין עקבות של זאב ותן, ירחרח צניפי תנשמות ויחבוץ לבַּנֶה.

נסענו דרך ואדי ערה. פצחתי באגדה הידועה על שני המסגדים שמתאחדים למגדל אחד, בדיוק מול תחנת המשטרה, ואיך הצליחו כך תושבי המקום לבנות מגדל נוסף למרות האיסור. הבטתי בפניו של מרטין לראות אם הצלחתי להרשים אותו בפולקלור האותנטי הזה. הוא חשב לרגע, ואז שאל: "מה, אבל השוטרים אף פעם לא יצאו מהתחנה?" הסברתי לו שהתעקשותו האנאלית משהו על כל פרט ופרט ממש מעצבנת.

חומוסולוג נולד

בדרך לצפון אני תמיד עוצר בחומוסיה אחת נידחת, שמגישה בלי ספק את החומוס הטוב בארץ. אני יודע שהמשפט הזה הולך לגרור ריב טוקבקיסטים, שלידו אצטדיון טדי במשחק האליפות של בית"ר יראה כמו אולם הקונצרטים של וינה, אבל עד שלא תאכלו שם, תסתמו. אני מדבר על עימאד, ליד האצטדיון בנצרת.

נכנסנו לנצרת. מרטין קיבל מבט מפוחד כמו של רואה חשבון שהגיע בטעות לבומבמלה, וטען שהוא לא רעב. לא שעיתי לדבריו, והזמנתי לנו שני חומוס-פול. בעוד אני טורף את מנתי כפליט דארפורי בבוּפֶה, מרטין השתמש בסכין כדי למרוח חומוס על הפיתה. אוי לבושה. חייכתי במבוכה אל המלצרים. "מרטין!" לחשתי בזעם, "מכירים אותי פה! תנגב! Wipe!". מרטין נבהל, הוציא מראה קטנה מתיקו ומטלית לחה, וחיפש שאריות חומוס שהוא צריך לנגב מפניו. לא ייאמן שאנו חולקים אותו מטען גנטי. 

צהוב של חרדלים, אדום של נוריות וערמות של זבל. היהודיה (צילום: דפנה מרוז)

היה סנדל?

על בטן מלאה דהרנו הלאה. התחנה הבאה - נחל יהודיה. האביב, שפרץ לא מזמן בכל אונו והדרו, קיבל אותנו בירוק וצהוב של חרדלים, באדום של נוריות ובכתום של שקיות במבה מושלכות. הראיתי למרטין שביל נסתר בין סלעים, בו יוכל לטפס ומשם לקפוץ להנאתו לבריכה צלולה וצוננת. הוא ביקש את סנדליי. "הו, לא", השבתי, "הן יאבדו לך בקפיצה". מרטין הסביר שנעלי טיפוס ההרים שלו עלו 400 דולר, ולכן אסור להרטיב אותן. הגיוני. השבעתי אותו שיקשור אותן היטב.

הגייזר הציוני הראשון

נתח הכנאפה הג'ינג'י והנאה שיפר את רמת הסוכר בדמי ואת מצב רוחי, והחלטתי להראות למרטין פלא טבע אמיתי: הגייזר הציוני הראשון. כידוע לא לרבים, לא רחוק מאחד מקיבוצי עמק החולה פרץ גייזר, אשר בעזרת צינור השקיה שתחב באדמה קיבוצניק פרקטי מתיז זרם מים רותחים וגפריתיים לגובה של שלושה מטרים. כך לפחות זכרתי מביקורי הראשון במקום. אחרי נסיעה לא קצרה בשטח, כשרכב הליסינג האומלל סופג חבטות שאסי לא מבוטלות, הגענו.

רוחות מלחמה. נ.ב. סימון ברגע אפוקליפטי (צילום: נטע בציר סלע)

מרטין, שראה כבר לא מעט גייזרים בחייו, הביט בחבורת הישראלים המדשדשת במי האפסיים המצחינים כאילו היו הג'קוזי של יערות הכרמל, וגיחך. שוב הביסה אותנו יבשת אמריקה. נכנסתי לאוטו בזעם. השעה הייתה ארבע ורבע. ידעתי שיש לפחות מוסד ישראלי אחד שאפשר לסמוך עליו, הזקן הנאמן שלנו, "ארבע אחרי הצהריים" בגל"צ. אך במקום לשמוע את חווה אלברשטיין, החליט זקן אחר, אליהו וינוגרד, לפרסם את מסקנותיו דווקא ביום הזה ובשעה הזו.

בשבוע הבא: למרות ניסיונות התחמקות רבים, אין ברירה. נוסעים לירושלים.

• יש לכם הצעות לאן לקחת את מרטין? רוצים לאמץ אותו לכמה ימים? כתבו לנו: shootmeintheleg@gmail.com