לחנג'ר את החרגול*

א'

אופנוע: כמו בכלא, גם פה שווה לחפש את הכלי הכי קל וידידותי שתוכל להשיג. דאג שיהיה מצויד במנוע בעל בוכנה אחת, מתלים איכותיים וארוכים, ומבנה צר. וכמו בכלא, כמה שיותר חדש וטרי — יותר טוב.

אבק: חלקיקי אדמה גרוסים דק־דק. למעט ימי חורף שמשיים שזוכרים לכל החיים, האבק תמיד נוכח והוא יפה לבריאות. לא מסכים עם הקביעה האחרונה? הפסק לקרוא עכשיו. בן למשפחת דיין? לא לאבק הזה התכוונו.

אומץ: ע"ע אטרף.

אטרף: בדיוק כמו הלהקה שנקראת ככה, למעט סיטואציות ספציפיות ולזמן

קצוב — אין בו צורך. ע"ע טכניקה.

אינדורו: מירוצי סבולת (Endurance) ארוכים, קשים ואכזריים. כמו שקורה לפעמים, הישראלים לקחו את המושג והפכו אותו למילה נרדפת לרכיבת שטח באשר היא. אבל אל תתבלבל: אינדורו זה השילוב בין תוואי הרכיבה למשך הזמן שלה.

אין אחיזה: המוטו לרכיבה מהירה בשטח. תנאי האחיזה בשטח יכולים להשתנות מקצה לקצה בכל רגע נתון, אה־לה בינת ג'בייל. יש מקומות בשטח שבהם יש לצמיגים אחיזה מעולה, אבל אין טעם לנסות לאבחן מה בדיוק מצב האחיזה תוך כדי רכיבה: זה יגרום לך לרכב ל־א־ט. במקום זה פשוט צא מנקודת הנחה שאין אחיזה, ואתה צריך לייצר אותה בעצמך בעזרת תנועות גוף, גז, העברות משקל ואיזון.

ב'

בולדרים: גורים של סלעים. יש להם נטייה להיערם, או לארוב בתוך העשבים ולפוצץ לך את הג'אנט. אחרי כמה מפגשים עם ג'יפים (ע"ע), בולדרים הופכים לפעמים לדרדרת (ע"ע).

ברכיים: הציר שסביבו מתנהל גוף הרוכב בזמן רכיבת שטח. הברכיים חובקות את מכל הדלק, לוחצות אותו באמצעות שרירי הירך הפנימיים, ומשמשות נקודת עיגון של הרוכב. עכשיו, כשעומר ברק גמר, נגיד שהכל במטרה לשחרר את פלג הגוף העליון לעבודת איזון מדויקת ועדינה.

בדואי: רוכב בשטח הרבה יותר מהר ממך. לא משנה על מה.

ג'

ג'יפים: מקור השם בחברת הרכב האמריקאית Jeep, שפיתחה את רכבי השטח הראשונים, אבל כבר שנים שמשתמשים בו כדי לתאר כל סוג של רכב 4x4 — ולא משנה אם הוא נושא משפחות צעקניות או גברים מסוקסים שמנסים להוכיח משהו זה לזה.

ג'יפאים נוהגים להתאסף בקבוצות גדולות למרגלות מעלה כלשהו, להביט למעלה ולפנטז על הפסגה. בדרכם להגשמת הפנטזיה הנ"ל, רובם — בעיקר אלה שיש להם כלי קוריאני — שוברים את האוטו וגורסים את העלייה לחצץ. כרוכב שטח רציני, תצטרך להיזהר שלא להתלבש על אחד כזה מעבר לעיקול (יש אלפים מהם בסופי שבוע). אבל אם כבר נתקלת באחד, אל תחשוש לסנג'ר אותו: ג'יפים נחשבים לרכבי חילוץ ומנהלה מעולים.

גמישות: נכון, פה זה לא הבולשוי, אבל כדאי לך להיות קצת גמיש. כשתצטרך לזרוק את האופנוע לצד אחד, לאזן עם הגוף לצד שני, לשמור על החזה מקביל לכידון המסובב וגם להישאר עם ברכיים מחוברות למכל הדלק — תבין למה. חוץ מזה, גמישות תשחק לטובתך בנפילות. כי מה שלא מתכופף, נשבר. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את השוק שלי.

גז: הפתרון ל־99 אחוז מהמצבים, הבעיות והאתגרים בשטח. גז מייצר תנועה ויציבות; גז פותח את המתלה הקדמי ומכין אותו לספיגה; גז מפרפר את הגלגל האחורי (ע"ע פרפורים). לא תאמין באיזה מקומות אופנוע שטח מסוגל לעבור, ומאיזה מצבים הוא מסוגל להשתקם כל עוד הגז פתוח. בקיצור, כמו שאמר פעם איזה גרמני משופם, אם יש לך ספק — תן לו בגז.

ד'

דוך: תבחר אזימוט, צייר בדמיונך קו ישר, שים את האף של האופנוע על הקו הדמיוני הזה ותתחיל לרכב, לא משנה מה בא. זה דוך, וברבים: דוכים.

דיונה: ערימה של חול יבש ועמוק שעבריינים נוהגים לגנוב, וגם האות להטות את הגוף לאחור ולתת פול גז.

דשדש: מיליארדי חלוקי נחל קטנטנים שמתנהגים מתחת לצמיגים כמו חול עמוק. מה לעשות עם חול עמוק אתה כבר יודע: גוף אחורה ופול גז.

דרדרת: בולדרים (ע"ע) שהתרסקו לכדי מצע של אבנים חדות ומשוחררות. כמו חול עמוק, רק יותר כואב כשנופלים. בכל אופן, גוף אחורה וגז.

דרופ: נפילה של פני השטח. אם תגיע מהצד השני, זאת תהיה מדרגה (ע"ע). על כל פנים, וללא קשר לכמות החול, גוף אחורה וגז.

דו"ש: 1. אביזר שנשים משתמשות בו כדי לענג את עצמן. 2. אופנוע דו־שימושי שמיועד גם לשטח וגם לשימוש יומיומי על הכביש. בדרך כלל מעט גדול וכבד יותר מאופנוע שטח טהור, אבל גם יותר נשלט ורגוע. גם לנשים וגם לאופנוענים, זה דווקא מומלץ לתחילת הדרך.

ה'

הארד אינדורו: הארד: קשה. אינדורו: סבולת. הארד אינדורו: גיהינום עלי אדמות.

השכבות: בגדול, כמה שפחות. למעט סיבובי קיר (ע"ע) וימים נדירים של אחיזה בחורף, אי אפשר להשכיב אופנוע שטח נמוך לאורך זמן (נכון, קצת בדומה לפולנייה). זה חייב להיות קצרצר ומלווה בגז לכיוון היציאה, אחרת האופנוע פשוט נופל.

ו'

ווילי: הרמה של הגלגל הקדמי בזמן תאוצה, והמשך רכיבה על האחורי בלבד. טריק ידוע בעולם האופנועים. לפעמים הוא מסתיים ב"איה" ובלימה באמצעות הקסדה, אבל הוא קל ללמידה ולביצוע על אופנועי שטח, בזכות אופי המנועים וחלוקת המשקל האופיינית להם.

ז'

זרימה: תנועה רציפה על הגז במהירות קבועה (יחסית), המתאימה לפני השטח. הכרחית לניהול האנרגיה של הרוכב, ובמידה רבה גם לאורך חייהם של מכלולי האופנוע.

זין: מה שאוכלים אם אין זרימה. תקף גם בתחומים שלא קשורים לאופנועים.

ח'

חרגול: כינוי שהודבק לאופנועי השטח בגלל המראה, הצליל (של מנועי שתי פעימות, ע"ע) ויכולת הניתור שלהם. לא מצחיק במיוחד, אבל אמיתי.

חזיר גז: כינוי לרוכב שטח שנוטה לבלבל בין הצורך התכוף בגז להתחרעות גסה על המצערת. לא תמיד הוא פותח גז כשצריך, אבל כשהוא כבר פותח, הוא פותח בפול. וזה דווקא בסדר: חזיר גז זאת מחמאה. אגב, גם קיפניס פותח בפול, אבל אחר כך הוא ממשיך לשלוש מנות חומוס פטריות עם ביצה.

ט'

טייטס: מה שלובשים הבני זונות על האופניים בזמן שהם רוכבים בשטח על סינגלים (ע"ע) שנפרצו על ידי אופנועים, ובטוחים שהם המציאו את הטיולים בטבע. כשתעבור לידם הם יעשו לך פרצוף של "האגזוז שלך מסריח ומזהם לי את האוויר". אחר כך הם יסיימו את המסלול ויתלו את האופניים על GMC יוקון V8 עם מנוע 5.7 ליטר, שבולע ברגע את רזרבות הנפט של מדינה קטנה.

טיפוס גבעה: הענף הכי גברי בתחום רכיבת השטח, ומה שהופך אותו בהכרח לספורט הכי מטומטם בעולם. תיכנס ליו־טיוב, תקליד בחיפוש Hillclimb Highlights ותבין למה.

טכניקה: הדרך היחידה לתפעל נכון את האופנוע; מבוססת על הידיעה שהאופנוע מסוגל להרבה יותר ממה שאתה מסוגל לדמיין. כדי לפתח טכניקה טובה צריך ללמוד לנצל את התכונות הדינמיות של האופנוע, ובעיקר לא להפריע לו לעשות את העבודה. מה זאת אומרת "אבל מה הטכניקה"? איפה אתה חושב שאנחנו, בקורס שחייה בהתכתבות?

י'

ירידה: מתלול; קטע דרך המאבד גובה לאורכו. יש שתי דרכים להתמודד איתו: לרדת לאט עם אופנוע מרוסן על הבלמים, או לתת גז חזק עד למטה ועל הבאב־אללה. אין באמצע.

כ'

כושר גופני: צריך, אין מה לעשות. אי אפשר להיות בטטה חלושה ולרכב בשטח כמו שצריך. זה לא אופנוע כביש, זה חתיכת קארין ארד; הוא קופץ ובועט ומחליק, ודורש מדי פעם יד חזקה שתחזיר אותו לכיוון הרצוי. בקיצור, תוסיף כושר לטכניקה ואתה מסודר.

כביש 6: פרויקט הנדסי ענק שחרץ כביש מהיר לאורך המדינה וחילק אותה למזרח ומערב. כדי לחצות אותו עם אופנוע שטח צריך לחפש את המעברים התחתיים, מה שלא פעם מאריך את המסלול בכמה קילומטרים טובים. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.

כאמל בק: תיק גב המכיל מים, ומצויד בצינור גמיש שמאפשר שתייה תוך כדי רכיבה. אביזר הכרחי ברכיבות שטח בארץ שבה כל ילד יודע שפיפי לבן זה מצוין, ופיפי צהוב לא טוב.

כיבוש עלייה: לא משנה מה יספרו לכם על אלמנטים מגניבים ברכיבה, בכל פעם שתגיעו למעלה תבינו שכיבוש פסגה הוא אחד הקטעים החזקים ברכיבת שטח. לרדת הרי כולם יכולים (טוב, חוץ מפולניות), בין אם הם עושים את זה בעצמם או שכוח המשיכה עושה את זה בשבילם.

ל'

לחַנגֵ'ר: להסב נזק לאופנוע על בסיס קבוע, לרוב על ידי הטחתו בסלעים. אגזוזים מעוקמים, חתיכות חסרות מהזרוע האחורית, מכתשים במכל הדלק, שברים בפלסטיקה, רגליות מעוותות — כל אלה עדויות מוצקות לחינג'ורים.

לחַצֵץ: להיות מניאק ולפוצץ את זה שרוכב מאחוריך בחצצים על ידי פרפור מוגזם ולא נחוץ של הגלגל האחורי. חזיר גז עושה את זה בלי כוונה, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא מניאק.

מ'

מגפיים: פריט המיגון הראשון שעליך לרכוש. מדובר במגפיים כבדים ונוקשים שלוקח זמן להתרגל אליהם, אבל הם שווים את משקלם בבריאות ובשלמות העצמות. כמו כן הם מושלמים בקטע של הבעיטה לראש של החזיר גז ההוא שמחצץ אותך.

מוטוקרוס: האבא של הרכיבה הספורטיבית בשטח. מירוץ במסלול מהיר, רצוף פניות, באמפים וקפיצות, שכל המתחרים מזנקים אליו יחד במטרה לסיים מספר נתון של הקפות במקום הראשון. במילים אחרות, טירוף.

מדרגה: טיפוס חד בפני הקרקע. כל עוד המדרגה נמוכה מגובה ציר הגלגל הקדמי, אין מה להתעכב עליה: פשוט ממשיכים לתת בגז. מדרגות גבוהות יותר דורשות האטה והקפצה של הגלגל הקדמי בווילי (ע"ע) קטן, אם כי הביטוי "שחררתי ווילי" דווקא לא מתייחס לזה. בכל מקרה של תיקול מדרגות, מומלץ לעבור לעמידה (ע"ע) כדי שהידיים והרגליים ישמשו כעזרה למתלים (ע"ע). מדרגה גבוהה מגובה הכידון כבר נחשבת לקיר (ע"ע).

מתלים: המערכת הכי חשובה באופנוע שטח חוץ מהביצים. הקפיצים והבולמים ההידראוליים אחראים לקשר רציף של הצמיגים עם הקרקע, והם אלה שמתמודדים עם תוואי שטח קשים. אם אין לך סט מתלים טוב שמכוון לפי המשקל שלך, לעולם לא תצליח למצות את הפוטנציאל הגלום בך כרוכב.

מנוע: בניגוד למקובל באופנועי כביש, בשטח העסק עובד טוב יותר ככל שנפח המנוע קטן יותר: אופנוע בנפח 600 סמ"ק יהיה כבד, מסורבל ואפילו חזק מדי לרכיבה בתנאים קשים. לעומתו, מנוע 250 סמ"ק יאפשר רכיבה מהירה יותר לאורך זמן. נכון לכל סוג של רכיבת שטח חוץ מראלי (ע"ע).

נ'

ניווט: בשביל לתת גז באיזה אחר צהריים בשטח, לא צריך GPS. תאי השטח בישראל — בטח ממרכז המדינה וצפונה — אינם גדולים, ותחומים ברשת כבישים. התמצאות בשטח נעשית בעזרת רכסים, עמודי חשמל, תחנות שאיבה וכו', ושיחה בסלולרי לקראת חבירה בשטח תישמע בדרך כלל ככה: "השביל הלבן שיורד מהצומת? בפיצול השני תעלה על השחור־לבן עד שתראה מולך שני אורנים ובריכת אגירה, ומשם תרד דרומה. אנחנו על הרכס, 200 מטר מאיפה שהתרסקתי בשנה שעברה". זה בסדר, אתה תגיע.

ס'

סיקס דייז: מירוץ אינדורו מפרך בן שישה ימים שנערך בכל שנה במדינה אחרת. בלתי אפשרי למתחיל, הרבה סבלות (ע"ע) לרוכב הממוצע, לא ברור למה לעזאזל לאדם השפוי.

סינגלים: שבילים צרים שיוצרים צמיגי אופנועים, המשאירים פס עקבות יחיד — כאילו, סינגל — לעומת שני הפסים של מכוניות. מאופיינים מן הסתם בתוואי צר מאוד, ומתפתלים בדרך כלל בשטחים שבהם אי אפשר לנוע עם כלי רכב אחרים. למשל בתוך יערות ודרך פקחים.

סבלות: הרמה ושינוע של משאות כבדים על ידי אנשים ובעלי חיים, ומה שקורה כשרכיבת אינדורו מידרדרת לרכיבת הארד־הארד־אינדורו. אז יתהפכו היוצרות, והרוכב יישא את האופנוע על גבו.

סיבוב קיר: פנייה על גבי קיר (ע"ע) נמוך של אדמה דחוסה. אפשר ומומלץ להשכיב את האופנוע כך שיהיה מאונך לקיר. כן, זה אומר כמעט מאוזן לקרקע. וכן, מהירות הפנייה די היסטרית, כך שלא שמים לב אם מתים.

ע'

עמידה: תנוחה שמאפשרת את קצב הרכיבה המהיר ביותר. הידיים והרגליים עוזרות למתלים לספוג את תלאות הקרקע, יש הרבה יותר חופש תנועה על האופנוע — ובכלל, רכיבה בעמידה מאפשרת לרוכב להוציא מהאופנוע את המיטב. חשוב: אם השליטה שלך בעמידה לא טובה כמו בישיבה, עדיף שתשב.

עבירות: האופנוע עובר. ואתה?

פ'

פטוּצ'אטו: 1. לבריאות. 2. מסלול סינגל (ע"ע) מעגלי, קצר וטכני מאוד. לרוב ממוקם על שטח אדמה מישורי ומשמש מסלול אימון ברכיבת שטח אינטנסיבית. מעולה לבניית הכושר והשחזת הטכניקה, מכיוון שאין בו זמן לנוח או לנשום.

פרפורים: החלקה של הצמיג האחורי תוך שימוש בגז. זה אמנם נראה כמו דאווין, אבל אי אפשר להתקדם ברכיבת שטח בלי שליטה בטכניקה הזאת. גלגל אחורי מפרפר פועל כג'ירוסקופ ומייצב את גוף האופנוע, ואפשר להשתמש בהחלקה שלו לצדדים כהגה כיוון אחורי.

צ'

צמיגים: לצמיגי שטח, להבדיל מלקיפניס, יש קוביות (או "שוקולדים" בפי העם), שתפקידן להינעץ בקרקע ולספק אחיזה. יש צמיגים ייעודיים לסוגים מסוימים של קרקעות, והם נבדלים זה מזה בצורת סידור הקוביות על הצמיג, בגודלן ובמידת הקושי של הגומי.

ציוץ ציפורים: כבה רגע את המנוע; זה זה.

ק'

קיר: קרקע או סלע אנכיים לחלוטין. אופנוע שטח ראוי לשמו יכול לתקל קירות בגבהים שבין מטר וחצי לארבעה מטרים ויותר, תלוי בזווית הגישה ובמהירות. השיטה היא להרים גלגל רגע לפני הפגיעה בקיר, ואז להתנגש בו עם גז פתוח. ערימה שלמה של חוקים פיזיקליים אמורה להשאיר אותך על האופנוע, אבל אני לא מכיר אותם, לכן אסתפק באיחולי הצלחה.

קפיצה: התנתקות של האופנוע מהקרקע, וריחוף. אם זה קורה תוך כדי רכיבה, הקפד להביט אל המשך הדרך ודאג לפתוח גז לקראת הנחיתה. בשלב מתקדם יותר תוכל לנסות את מזלך בקפיצות יזומות, שמבוססות על אמנות הסנכרון בין הגז לתנוחת הגוף — שני מרכיבים שמשפיעים על זווית הנטישה ועל מצב האופנוע באוויר. כשהאופנוע כבר באוויר, מכה של גז תרים את האף (או תוריד את הזנב), ובעיטה בבלם האחורי תוריד אותו. לקראת הנחיתה ודא שהגלגל האחורי נוחת מעט לפני הקדמי ושמור על גז פתוח. נחיתה כאמור מתבצעת בעמידה, כשהידיים והרגליים עוזרות כרגיל למתלים בספיגת המכה. ככלל, חשוב שלא תנסה להגיע יותר מהר ולקפוץ יותר גבוה לפני שתוודא שכל הקפיצות מסתיימות בנחיתה מאוזנת. ואני לא מתכוון למאוזנת בקבר.

קוליסים: חריצים ארוכים שצמיגים של כלי רכב השאירו בבוץ. באים בגדלים שונים (החל מצמיגים של אופניים וכלה בצמיגים של בולדוזר), ולאו דווקא שומרים על קו ישר. במקומות מסוימים נשארים הקוליסים כל השנה, ובקיץ הם קשים כמו בטון. אתה לא רוצה להיכנס לתוך אחד כזה: הוא ייקח אותך לאן שבא לו. ובמקרים גרועים במיוחד אתה עלול למצוא את עצמך אצל משה נוסבאום.

ר'

ראלי: פצצות של גזים על שבילים מהירים ופתוחים, תוך כדי ניווט. הכי מפורסם: ראלי פריז־דקאר, שהוא הכי ארוך והכי קשה חוץ משל קמרלינג. אבל לא כולם כאלה, ובארץ יש גם מירוצי ראלי חד־יומיים.

רגליים: באיזשהו שלב אתה מבין שעל אופנוע שטח, הרגליים שלך יכולות לשמש הגה. לחיצה על הרגלית הימנית ודחיפה של ברך שמאל ימינה ישכיבו את האופנוע ימינה; לחצים הפוכים ישכיבו אותו שמאלה. טכניקה מומלצת לשליטה על קו התנועה של האופנוע לרוחב השביל.

ש'

שבילים: האוטוסטרדות של השטח. אחרי רכיבות אינדורו בסינגלים או בדוכים, על שביל אפשר פתאום לתת גז חזק כמו שצריך. אבל זהירות: השבילים הם המקומות שבהם תפגוש טרקטורונים, באגים, ג'יפים ומתחנגלים על אופניים.

שוקולדים: ע"ע צמיגים.

שתי פעימות: סוג של מנועים שהולך ונכחד מהעולם, ושומר על מעמדו בעיקר במדינות עולם שלישי, בקטנועים או באופנועי שטח מקצועיים. בעיקרון, אופנועים עם מנועי שתי פעימות זריזים יותר ומתאפיינים בתחושת קלילות בפרונט — תחושה שנעדרת מאופנועים עם מנועי ארבע פעימות שגרתיים. זה מנוע חזק וקל, ויש תוואי שטח שבהם הוא מתפקד ללא תחרות (ע"ע דיונה). באזורים טכניים עם עבירות קשה, מנוע כזה דורש הסתגלות.

ת'

תמיד: תרכב עם עוד מישהו. בשטח, דברים יכולים להתחרבן ברגע ואף אחד לא ימצא אותך אם תאבד את ההכרה. חוץ מזה, אם אף אחד לא היה שם כדי לראות אותך משחיל את הטיפוס ההוא, כנראה שלא באמת הגעת למעלה.

*בתרגום חופשי: להרוס את האופנוע. בתרגום יותר חופשי: לזיין אותו