מייקל ג'קסון

מייקל ג'וזף ג'קסון נולד ב-29 באוגוסט 1958 בפרבר גארי, אינדיאנה שבארצות הברית.
מייקל הוא הבן השביעי מבין תשעה ילדים: רבי, טיטו, ג'רמיין, לה- טויה, מרלון, רנדי וג'נט. הוא נולד למשפחה נוצרית, כשאמו קת'רין שייכת לזרם הנקרא "עדי יהווה". האם הייתה אחראית לגידול הילדים והאב ג'ו היה פועל בבית חרושת לפלדה ודאג לפרנסת המשפחה. ג'ו הופיע עם ההרכב The Falcons, ששר בסגנון הרית'ם אנד בלוז.

תחילת הדרך

הלהקה החלה את דרכה כשבשנת 1962 החלו להופיע האחים ג'קי, טיטו וג'רמיין עם שני מכרים מקומיים בהרכב The Jacksons Brothers בסביבות עיר מגוריהם. מייקל הראה נטיות מוזיקליות בשלב מוקדם ובשנת 1964, בגיל 6, הצטרף ללהקה בה הופיעו אחיו, יחד עם אחיו מרלון והיה לצעיר בלהקה. בתחילת הדרך שר קולות רקע ורקד, אך במהרה נהיה הסולן והפך לכוכב הלהקה.
ג'ו חינך את ילדיו בנוקשות ואף השתמש בהצלפות ובסטירות על מנת להחדיר משמעת בילדיו. כבר בשנים הראשונות חינך אותם אביהם לעבוד קשה ועבד עימם על השירה על מנת להשיג דיוק בביצועים ולהביא להצלחתם.
הלהקה שינתה את שמה ל- The Jacksons Five, החלה להופיע להופיע במועדונים רבים באינדיאנה והחלה להתפרסם.
בשנת 1966 הלהקה זוכה בתחרות כישרונות צעירים עם גרסת כיסוי לשיר My Girl של ה-Temptations בביצועו של מייקל, ומתחילה בביצוע הופעות בשיקגו שבאילינוי ובמדינות מזרח ארה"ב. עיקר הופעותיהם היו במועדונים אפרו- אמריקניים, ולעיתים אף הופיעו במועדוני חשפנות. באותן שנים המוזיקה השחורה בארה"ב נולדת מחדש והלהקה מקבלת הכרה רבה.
באותו הזמן שימש ג'רמיין כזמר הראשי בלהקה. קת'רין, האם, הפנתה את תשומת לבו של האב ג'ו לביצועיו הווקאליים והתנועתיים של מייקל, ואכן ב-1967 ג'ו מחליט שמייקל יחליף את אחיו ג'רמיין וישמש כזמר הראשי בלהקה. הלהקה משיגה חוזה הקלטות עם חברת התקליטים Steeltown ומתחילה לעבוד על אלבום הבכורה.

בשנת 1968 חותמת החברה על הסכם עם חברת Motown, שבאותה עת מייצגת אמנים שחורים רבים ונחשבת לאחת מהמובילות בתחום.
הלהקה מגיעה למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי- The American Billboard Hot 100 עם ארבעת הסינגלים הראשונים שלהם: I Want You Back, ABC, The Love You I'll Be There, והחמישה עושים היסטוריה ומתפרסמים ברחבי העולם

בשנת 1976 הלהקה עוזבת את מוטאון וחותמת על חוזה עם חברת EPIC. מאחר ושם הלהקה שייך למוטאון הם מחליפים את שם הלהקה ל-The Jacksons- הג'קסונים, שם שליווה אותם בשנים הראשונות. מ-1976 ועד 1984 הלהקה מוציאה 6 אלבומים נוספים ומופיעה ברחבי העולם. מייקל כותב חלק משירי האלבומים, מהם הלהיטים Can You Feel It ו- This Place Hotel.

במהלך השנים 1972-1975 בהן החברה חתומה עם EPIC מייקל מוציא 4 אלבומי סולו תחת Motown. הפופולאריות של The Jacksons מתחילה לדעוך ומייקל פותח בקריירה עצמאית.

קריירת סולו

בשנת 1978, בגיל 18, מייקל מופיע בסרט The Wiz/ הקוסם, בתפקיד הדחליל לצידה של דיאנה רוס, בסרט שמהווה חידוש לסרט "הקוסם מארץ עוץ" בגרסה מוזיקלית ואפרו- אמריקנית.

מייקל וחבריו לסרט לסרט "הקוסם" במהלך הצילומים

מייקל בתפקיד הדחליל בסרט "הקוסם"

מלחין הפסקול לסרט הוא קווינסי ג'ונס. מייקל מבקש ממנו להפיק לו אלבום בכורה, ובשנת 1979 יוצא עם האלבום הראשון שלו- Of The Wall, ופותח בקריירת סולו. בין כותבי השירים באלבום נמנים פול מקרטני וסטיבי וונדר. האלבום קיבל ביקורות מצוינות והיה הבסיס להצלחה בהמשך. האלבום מוכר ברחבי העולם מעל 20 מיליון עותקים והופך להצלחה ענקית. מייקל עדיין שותף בלהקה עד שנת 1982, אז עוזב אותה באופן סופי.

בשנת 1982 יוצא מייקל עם האלבום Thriller/ מותחן, בהפקתו של קווינסי ג'ונס. שיאי המכירות נשברים באותה שנה עם אלבום זה. האלבום שהה כ-80 שבועות ברשימת 10 האלבומים הנמכרים של הבילבורד האמריקאי, וכ-37 שבועות מתוכם היה במקום הראשון. בתוך שנתיים נמכר האלבום Thriller ב-25 מיליון עותקים בארה"ב וב-15 מיליון עותקים ברחבי העולם, והופך לאלבום הנמכר ביותר אי פעם. מאז ועד היום מכירות האלבום שולשו. האלבום שבר שיאי מכירות כשמכר יותר מ-110 מיליון עותקים ברחבי העולם, ובכך הופך לאלבום הנמכר בכל הזמנים. מייקל שובר שיא עולמי בכך שזוכה עם האלבום בשמונה פרסי גראמי. האלבום כלל להיטים, שלתשעה מהם צולמו קליפים מהפכניים שטשטשו גבולות בין מוזיקה שחורה ולבנה, ובכך הופך לאלבום מהפכני ולאבן דרך במוזיקת הפופ והרוק

                                                                                                                                    מתוך הקליפ Thriller

בעקבות שני האלבומים מייקל מתפרסם ברחבי העולם וזוכה לקהל מעריצים אדיר ובכך הקריירה שלו מקבלת תפנית: הוא משתתף באירועים רבים, בסרטים, ויוצא במסעי הופעות מסביב לעולם.
בשנים אלו מייקל עוסק רבות בפיתוח הקריירה. הוא משתמש בריקוד בהופעות ובצילומים. הוא משתמש בטכניקת הריקוד הקיימת Moonwalk- הליכת ירח ומפתח אותה. הריקוד הופך לחלק חשוב מהופעתו.
ב-25 במאי 1983 מייקל מופיע בחגיגות ה-25 ל-Motown, בו הוא מופיע עם אחיו ומבצע את Billie Jean, כשהוא מבצע לראשונה את ריקוד הליכת הירח. באירוע זה צופים 47 מיליון איש.
ב-14 במאי 1984 מייקל מוזמן לבית הלבן ע"י הנשיא רונלד רייגן, שמעניק לו פרס על תרומתו לאנשים המכורים לאלכוהול ולסמים. באותה השנה מייקל זוכה ב-8 פרסי גראמי וגם משחק בתפקיד ראשי בסרט בשם Captain EO/ קפטין איו- סרט מדע בדיוני בתלת מימד של דיסני שנמשך כ-12 דקות. את הסרט ביים פרנסיס פורד קופולה והפיק ג'ורג' לוקאס. הסרט מוקרן בפארקים של דיסני ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90.

מייקל מקליט עם פול מקרטני את השיר Say Say Say שהופך ללהיט ומופיע עם אחיו. בשנת 1985 כותב מייקל את השיר We Are The World. הוא מבוצע ע"י מעל ל-30 אמנים שהיו לאמנים המצליחים ביותר של אותה התקופה. הסינגל מופק ע"י קווינסי ג'ונס ומוכר בסביבות ה-30 מיליון עותקים והופך לסינגל הנמכר בכל הזמנים. ההכנסות ממנו נתרמו לנפגעי הבצורת שהייתה באותה השנה באתיופיה.

מייקל ג'קסון מחוץ למוזיאון מדאם טוסו בלונדון, אנגליה, במהלך סיבוב הופעות עם האלבום Thriller

בשנת 1987 מוציא מייקל אלבום נוסף- Bad/ רע, שגם אותו מפיק קווינסי ג'ונס. האלבום הופך במהרה להצלחה, ומוכר עד היום יותר מ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם. מייקל יוצא עם האלבום למסע הופעות עולמי שהחל ב- 12 בספטמבר 1987 ומסיים אותו ב-14 בינואר 1989. במהלך מסע ההופעות מייקל עורך 123 מופעים אל מול קהל של כ-4.4 מיליון איש. הוא זוכה בשיא גינס לאחר שבתשעה מופעים באצטדיון וומבלי נכח קהל שמנה 504,000 איש, וזוכה בפרס נוסף על שההופעות הניבו רווח של 125 מיליון דולר. מייקל הזמין ילדים מעוטי יכולת למופעים בחינם, ובמהלך אותו מסע הופעות תורם לבתי חולים, בתי יתומים וארגוני צדקה רבים.

ב-1988 מייקל מוציא את הסרט Moonwalker. הסרט נועד להציג את דמותו של מייקל ופעילותו בעולם המוזיקה עד כה. הוא מורכב מקליפים ושירים שנעשו במשך השנים במסגרת הלהקה ובקריירה העצמאית שבאה אחריה. הוא כולל גם סרטונים שמתחברים לקליפים מוכרים כמו- Smooth Criminal ובחלקו האחרון עלילה בה הוא מלווה 3 ילדים ומציל אותם מפני אדם רשע.

במהלך שנות ה-80 מייקל הופך לדמות נערצת בכל רחבי העולם ולזמר המצליח ביותר בעולם.

מתוך הקליפ Smooth Criminal

מייקל ג'קסון בהופעה ביפן בסוף שנות ה-80

^{פוגש את הנסיכה דיאנה}

שנות ה-90

על שנות ה-90 בחייו של מייקל ניתן לומר כי אלו השנים הטובות והרעות ביותר בחייו. בשנים אלו הקריירה שלו נמצאת בשיאה, ונראה כי הוא מצליח כמו שאף זמר לא הצליח לפניו. הוא שובר שיאים רבים, מבצע הופעות ברחבי העולם וקוטף את הפירות על עבודתו הקשה מאז היותו ילד קטן. אך עם זאת במהלך עשור זה הקריירה של מייקל נפגעת באופן קשה. הוא מואשם בהטרדה מינית ע"י ילדים שסייע להחלמתם. דמותו נעשית שנויה במחלוקת. הדבר פוגע בו גם מבחינה אישית ונראה כי הקריירה, שעד כה נסקה לשחקים, נמצאת בדעיכה.

במרץ 1991 מחדש מייקל את החוזה עליו היה חתום עם Sony, עבור 100 מיליון דולר.
באותה שנה מייקל מוציא את Dangerous/ מסוכן- האלבום השמיני שלו. באלבום מציג מייקל סגנון שירה שונה מאלבומיו הקודמים. הוא מוכר יותר מ-7 מיליון עותקים בארה"ב ויותר מ-32 מיליון עותקים ברחבי העולם.

בשנת 1993 מייקל מקים את "קרן רפאו את העולם"- Heal The World Foundation. הקרן אספה מיליוני דולרים שנתרמו לילדים נזקקים, לסביבה,לילדים במדינות העולם השלישי, עזרה לילדים שסבלו מהתעללות ולמכורים לאלכוהול ולסמים. הקרן עבדה בשיתוף פעולה עם מוסדות וארגונים והשפעתה הייתה רבה. במקביל מייקל מבקר בבתי חולים ובבתי יתומים, בהם מטרתו הייתה לשמח אנשים וילדים ולממן טיפולים רפואיים.

בשנה זו מייקל מופיע במשחקי הסופרבול. מייקל היה האמן הראשון שהופיע במשך הפסקת המחצית כולה. אירוע זה הוא האירוע הטלוויזיוני שזכה לרייטינג הגבוה ביותר אי פעם.

ב-24 בפברואר 1993 מקבל מייקל את פרס ה-Live Lagened- פרס האגדה החיה בטקס הגראמי ה-35 בלוס אנג'לס.

בפברואר 1993 מתראיין מייקל לראשונה מאז 1979 אצל אופרה ווינפרי בראיון שנמשך 90 דקות ושהינו האירוע הרביעי שאינו אירוע ספורט הנצפה בארצות הברית.

בראיון זה מייקל מדבר על ההתעללות שעבר ע"י אביו בשנות ילדותו:
"אבא שלי נהג להגיד לי שאני מכוער והפכתי להיות מאד ביישן"… ובנוסף הוא הרביץ לי. אני מפחד ממנו גם היום. הוא מעולם לא שמע אותי אומר את זה, אבל אני אוהב אותו למרות שאני לא מכיר אותו. ואני סולח לו."
מייקל דיבר גם על הבדידות בחייו ועל שנות ילדותו. מייקל סיפר על רדיפות התקשורת. הוא הכחיש שקנה את עצמותיו של איש הפיל ושישן באוהל חמצן. כשנשאל לשינויים בצבע עורו סיפר לראשונה שהוא חולה במחלת הויטיליגו, דבר שהעלה רבות את המודעות למחלה.

מייקל ג'קסון ואופרה ווינפרי במהלך הראיון שהועבר בשידור חי מנוורלנד בפברואר 1993

ב-1995 מייקל מוציא את האלבום HIStory/ היסטורי. השירים באלבום הם שירים אישיים שרובם נכתב לאחר ההאשמות בהטרדה מינית, שהיו כשנתיים קודם לכן. האלבום הוא אלבום כפול, כשחלקו הראשון כולל 15להיטים גדולים, ואילו החלק השני כולל 15 שירים חדשים. האלבום נמכר ביותר מ-20 מיליון עותקים ברחבי העולם והופך לאלבום הכפול הנמכר ביותר אי פעם.

ב-1997 מייקל מוציא את האלבום Blood on the Dance Floor: HIStory in the Mix. האלבום כולל רמיקסים לסינגלים המצליחים ביותר באלבום HIStory ובנוסף יש בו חמישה שירים חדשים. האלבום מוכר יותר מ-6 מיליון אלבומים, מה שהופך אותו לאלבום הרמיקסים הנמכר בכל הזמנים.

בהמשך מייקל מופיע באירועי צדקה. ביוני 1999 הוא מופיע לצד לוצ'יאנו פבארוטי במודנה, איטליה, במופע תחת חסות ארגון ה- War Child לגיוס כספים עבור ילדי גואטמלה ופליטי קוסובו. בהמשך אותו חודש הוא מארגן מופעי צדקה באיטליה ובגרמניה. הכספים שנאספו נתרמים לקרן נלסון מנדלה לילדים, לצלב האדום ולאונסק"ו.

מייקל במהלך סבב ההופעות Dangerous

בסבב ההופעות Dangerous מבצע בהופעה חיה את Billie Jean

מייקל בהופעה חיה בטקס של MTV בשנות ה-90, מבצע את Dangerous

מייקל מנופף לשלום למעריצים לשלום, אמצע שנות ה-90

העשור הראשון של המאה ה-21

בשנת 2001 מוציא מייקל את האלבום Invincible/ בלתי מנוצח, שמגיע למקומות הראשונים בארצות הברית ובבריטניה ונמכר בכ-8 מיליון עותקים. החוזה בין מייקל לסוני מסתיים וטומי מוטולה, נשיא חברת סוני, מפסיק את פרסום האלבום. האלבום לא זוכה להצלחה לה זכו האלבומים הקודמים ומייקל מאשים את מוטולה באי הצלחת האלבום.

לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר מייקל מארגן מופע צדקה שנקרא United We Stand: What More Can I Give. המופע משודר ב-21 באוקטובר 2001 ומופיעים בו עשרות אמנים. בסיום המופע מבצע מייקל את השיר What More Can I Give.

ב-15 בנובמבר 2006 מקבל מייקל את פרס ה- Diamond Award על מכירת יותר מ-100 מיליון אלבומים בטקס ה- World Music Awards.

ב-11 בפברואר 2008 במסגרת חגיגות ה-25 ל-Thriller מוציא מייקל גרסה מחודשת בשם Thriller 25, שכולל רצועה שלא פורסמה בעבר בשם For All Time, ומספר רמיקסים יחד עם אמנים מוכרים. באותו הזמן האלבום מגיע למקום הראשון במצעד המכירות בשמונה מדינות באירופה, ובמשך 12 שבועות מוכר יותר משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם.

ב-29 באוגוסט 2008, במסגרת חגיגות ה-50 למייקל, מוציאה חברת סוני סדרת אוספים בשם King Of Pop הכוללת את להיטיו הגדולים.

במרץ 2009 מכנס מייקל מסיבת עיתונאים, בה הוא מכריז שיערוך מסע הופעות בשם This Is It/ זהו זה, שיכלול 50 מופעים ויתקיים בין ה-23 ביולי 2009 עד ה-6 במרץ 2010. מייקל מודיע שלא יקיים עוד הופעות לאחר הסבב הזה. מיליון הכרטיסים למופעים נגמרים בשעות שלאחר פרסומם, ובכך נשבר שיא במכירת הכרטיסים בזמן הקצר ביותר. המופעים לא יוצאים אל הפועל, כששלושה שבועות לפני תאריכם המיועד מייקל נפטר באופן פתאומי מדום לב.

מותו של מייקל המוות והימים האחרונים

בלילה ה-25 ביוני 2009 התקבלה שיחה למוקד החירום בלוס אנג'לס. על הקו נשמע קול גבר, כנראה אחד העובדים שהודיע: "גבר בן 50 שאינו נושם ומצוי במצב של חוסר הכרה. אנחנו מנשימים אותו ואין תגובה. יש לצדו רופא, אבל הוא לא מגיב למאמצי ההחייאה". כשכוחות ההצלה הגיעו הם החלו בניסיונות ההחייאה שלא הועילו. הם רצו לקבוע את מותו של מייקל ולקחת את גופתו לבית החולים, אך ד"ר מוריי סירב לכך. הוא ביקש שימשיכו בטיפולי ההחייאה, וכשהראו לו שאין דופק, הוא ניסה לבצע את ניסיונות ההחייאה בעצמו. ניסיונות ההחייאה נמשכו עד אשר הגיעה גופתו של מייקל למרכז הרפואי על שם רונלד רייגן, כשעה לאחר מכן, וכעבור מספר דקות הודיע האח ג'רמיין באמצעי התקשורת על מותו של אחיו.
כשהשוטרים הגיעו לביתו של מייקל, אחוזה שהשכיר במחוז הולמבי הילס שבלוס אנג'לס, נמצאו בה כמויות גדולות של כדורים, אותם הם אספו. כך התברר שמייקל היה מכור לכדורים, שבמשך תקופה ארוכה ליוו את חייו. הכדורים- קסנקס, וויקודין, דמרול, פרילוסק, פאקסיל, סומה, דילאודיד וזולופט.
בחניית הבית נמצאה מכוניתו של ד"ר קונארד רוברט מוריי, רופאו האישי של מייקל.
ד"ר קונארד מורי, קרדיולוג במקצועו, עבר להתגורר עם מייקל על מנת להכין את גופו לקראת 50 ההופעות וליווה את הטיפול התרופתי במייקל. מורי דרש ממייקל מיליון דולר בעבור כל חודש. הוא עזב את מרפאתו והפך לרופאו האישי של מייקל. אף על פי שהיה צמוד למייקל במשך שלוש שנים, המשפחה לא פגשה בו מעולם.
הד"ר התגורר עם מייקל באחוזה וליווה את הטיפול התרופתי במייקל. ד"ר מוריי, שהיה עם מייקל עד רגע המוות, נעלם מהאחוזה לאחר העברת גופתו של מייקל לבית החולים יו סי אל איי. ב-26.6.09, רק לאחר שפרסמה המשטרה הודעה על חיפושו יצר קשר עם המשטרה וכעבור יום שכר עורך דין.
מקורבים למייקל סיפרו שבשבועות שלפני מותו היה במצב בריאותי טוב. רנדי פיליפס, שהיה אחד ממארגני ההופעות, סיפר שמספר חודשים קודם לכן בוצעה במייקל בדיקה מקיפה במשך 4 שעות, בה הוא נמצא בריא לחלוטין, ולא נמצאו תרופות בדמו.
בני המשפחה סיפרו שהתקשרו לד"ר בערב שלפני מותו של מייקל משום שמייקל לא חש בטוב, ושתגובתו הייתה מתן משכך כאבים ע"י הזרקה לוורידים.
הנתיחה הראשונה לא העלתה את הסיבה למוות, וגופתו של מייקל הוחזרה לרשות משפחתו, אך מאחר וחשדו בד"ר מוריי דרשו נתיחה נוספת שהתבצעה מספר ימים לאחר מותו. מגופו של מייקל הוצאו דגימות דם לבדיקת רעלים, על מנת לבדוק אם נטל תרופות לפני מותו, ואכן נמצא מינון מסוכן של תרופות בדמו. הנתיחות העלו שמייקל מת מדום לב עקב מנת יתר של סם ההרדמה פרופופול שניתנה לו ע"י רופאו.

הימים האחרונים בחייו של מייקל

גופתו של מייקל הגיעה בשעות אחר הצהריים ב-25 ביוני באלונקה לחדר המתים בעיר התחתית של לוס אנג'לס. הצוות הרפואי שהגיע לביתו בשעות הבוקר יכול היה להכריז על מותו אך מאחר ומדובר במייקל ג'קסון, גופתו הובלה למרכז הרפואי שבאוניברסיטת לוס אנג'לס, שם טיפל בו צוות רפואי במשך שעה ארוכה, כשהם הולמים בחזהו ומכים בו במכות חשמל, אך ללא הועיל. ילדיו הובהלו אחריו לבית החולים בקאדילק אסקלייד הכחולה שלו.
למחרת נעשה ניתוח שלאחר המוות, ניתוח שמטרתו לגלות את סיבת המוות, שהייתה כה לא ברורה, שכן יום לפני כן רקד במשך שעות והיה במצב גופני טוב. בעוד מייקל שוכב בחדר המתים, בלשי משטרה נכנסו לאחוזה ששכר בבל- אייר בה התגורר ואספו את המרשמים הרפואיים. לפי הדיווחים, בשני תיקי התרופות הגדולים שהוציאו השוטרים מהבית היו בקבוקים של דיפריוואן- חומר הרדמה חזק בו משתמשים לפני ניתוח, ושמייקל נהג להשתמש בו במשך שנים. לאחר החיפוש הצהירה המשטרה שבכוונתה לחקור את רופאו, ד"ר קונארד מוריי, ושנבדקים כיווני חקירה של רצח.

ימים אחרונים

בימים שלפני המאורע, השקיע מייקל את כל כוחותיו על מנת שהמופע יהיה מרהיב יותר וטוב יותר מכל מופע אחר שעשה בעבר, בין השאר כי המופע היה אמור לסמן את חזרתו לעניינים וגם כי היה אמור לשנות את מצבו הכלכלי שהסתכם בחובות של כ-500 מיליון דולר. הוא נתן למופע את השם -"This Is It"- "זהו זה", שם שמסכם את כל המופע. מייקל כתב שירים חדשים, ביצע חזרות במשך שעות וחשב על כל פרט קטן. הוא רצה לשנות את מה שהציבור חשב עליו, כפי שכבר עשה בעבר. ההכנות למופע היו הדבר היחידי שהעסיק אותו. חברו, דיפאק צ'ופרה שדיבר אתו רבות בשבועות שלפני מותו שאל אותו באחת הפעמים: "זה אמיתי? אתה באמת עושה קאמבק?". "זה אמיתי", מייקל ענה וצחק.
בלילה שלפני מותו מייקל הגיע למרכז סטייפלס בלוס אנג'לס והשתתף בחזרה גנרלית שנמשכה כ-6 שעות. בחזרה נכחו יותר מ-12 איש. כולם; איש הפרסום, הכוריאוגרף, המוזיקאים והרקדנים הסכימו פה אחד שמייקל היה טוב יותר באותו יום מאי פעם, ושהיה אנרגטי כמו שהיה בשיא הצלחתו. הוא שר ורקד יותר טוב מכל המקצוענים האחרים שהשתתפו. קני אורטגה, במאי מסע ההופעות סיפר: "הוא היה מבריק על הבמה. הוא עשה לי עור ברווז".
קני ארליך, האדם שהפיק במשך 30 שנה את טקס פרסי הגראמי נכח בקהל: "אמרתי, זה מדהים! במשך כל כך הרבה שנים ראיתי את כריס בראון, ג'סטין טימברלייק והבקסטריט בויז מחקים את מייקל, ועכשיו הוא עצמו עומד לעשות זאת שוב. הייתה לי צמרמורת. ממש. שערות האף שלי סמרו. אלה היו רגעים שכל אדם בתעשיית הבידור והמוזיקה חלם עליהם במשך שנים".

השפל

לאחר שובו מהמזרח, השתכן מייקל עם ילדיו באחוזה בת 10 חדרים. ג'ק רושנה, אדם שמוכר היטב בתעשיית ההימורים ומי ששכנע את דונאלד טראמפ לפתוח בלאס וגאס אתר נופש, ניסה לעזור למייקל לארגן בה סדרת הופעות שיכסו את חובותיו, אך הדבר לא יצא לפועל.

ב-2005, כשמייקל זוכה מההאשמות ב-10 סעיפי אישום של הטרדה מינית, הוסע הביתה בשיירה. במהלך הנסיעה שרר שקט במכונית, וכשהגיעו לנוורלנד, מייקל עלה במדרגות ופנה לדיק גרגורי, קומיקאי וידיד המשפחה שהכיר אותו מתפקידם ב"הקוסם". מייקל נשמע במצב נפשי רעוע וכמי שסובל מפרנויה. "אל תעזוב אותי", פלט מייקל. "הם מנסים להרוג אותי". -"אכלת משהו?" שאל גרגורי, שידע שלעיתים מייקל אינו אוכל משך ימים שלמים. "אני לא מסוגל לאכול. הם מנסים להרעיל אותי". "תעשה לי טובה" אמר גרגורי. "צא מכאן, כל האנשים האלה בגדו בך". אף על כל הדרמה, גרגורי צדק בדבריו. מייקל היה מוקף באנשי ייעוץ וב"יס-מנים" רבים שבאו והלכו, תוך כדי שהם עושקים אותו, או מאשימים אותו שעשק אותם.
בתחילת המשפט מייקל היה מוקף באנשים מפוקפקים בקנה מידה גדול. היה ביניהם מארק שאפל, שהיה מפיק לשעבר של סרטי פורנו הומוסקסואליים, וששימש כיועצו של מייקל במשך שנים רבות, ואל מלניק, עורך דינו שייצג פעם את איש המאפיה מאיר לנסקי. בנוסף היו שני "יזמים" גרמנים, ששיכנעו את מייקל לתת חסות למשקה קולה של ספורטאים- "משקה המסתורין", שנמכר במשך תקופה קצרה במהלך סיבוב ההופעות History. בנוסף היה צוות האבטחה של מייקל מ"ניישן אוף אסלאם", שלפי שמועות הגיעו לעימותים קשים עם כמה מאחיו של מייקל, כשאחיו חוששים משליטת הארגון בחייו של אחיהם.
מייקל ידע שעליו לצאת מהתסבוכת שנוצרה מנוכחות כל אלה בחייו, אך אלו שבאו לעזרתו רק סיבכו את העניין: אחיו הגדול ג'רמיין, שהתאסלם וחי כארבעה חודשים בבחריין, הכיר את שייח' עבדאללה אבו- חמד אבו- עיסא אל- חליפה, נסיך מבחריין, וסיפר למייקל עליו. מייקל, אף על פי שלא הכיר אותו, פנה אליו, וזה תרם 2.2 מיליון דולר למימון ההגנה המשפטית של מייקל. מייקל עבר עם שלושת ילדיו לגור אתו יחד עם אנשי הסגל שלו. השייח פיתח ציפיות ואמר מאוחר יותר שעבד אתו על אלבום. כבר אז מייקל חלם על קאמבק, על כך מספר מיקו ברנדי, ששוחח עם מייקל בעת שהותו בבחריין: "מסע ההופעות שלו כל הזמן היה בהכנות. זה היה רק כדי לדרבן אותו לקחת את עצמו בידיים ולחזור לעבוד ולהיות יצירתי. ג'קסון יצר מוזיקה כל הזמן, העלה רעיונות. הוא ידע איך לחבר דברים יחד, ככה שהם יעבדו טוב ויפיקו את מה שהקהל היה רעב לו כל כך".

החובות- 270 מיליון דולר

אבל מכאן הדברים הסתבכו .
אחרי שמייקל עזב את בחריין ב-2006, הגיש נגדו הנסיך עבדאללה תביעה בטענה שבזבז על מייקל סכומי עתק- מלשכור לו ארמון שבו התגורר במשך שהותו בבחריין ועד לכך שרכש לו קרמים לעיסוי ומכונית פרארי, בציפייה שמייקל יקליט לו אלבום ובו השירים שהנסיך כתב. מייקל נמלט משם לבית חבריה של המטפלת של ילדיו באירלנד והמשיך לעבוד משם על המוזיקה.

החזרה למסכים

בקיץ 2007 מייקל חתם על חוזה עם חברה שנחשבת לאחת מחברות הפקת הקונצרטים הגדולות בעולם.

החברה עמדה לחנוך את אולם ה-O2 אולם בעל כ-18,000 מקומות ישיבה, וחיפשה בדחיפות כוכב- על מנת שיצליח למלא אותו. הבעלים, רנדי פיליפס, הכיר את מייקל מאז סוף שנות ה-80 מעבודתם יחד על עסקה עם "אל איי גיר"- יצרנית הסניקרס, והיה ביחסי ידידות עמו. פיליפס טס ללוס- אנג'לס לפגוש את מייקל והנסיך מדובאי

מייקל פגש בו במרתף יינות פרטי בבית דירות יוקרתי. מייקל הגיע עם משקפי שמש וכובע. פיליפס מספר שמייקל נראה מנותק כשפירט את ההצעה שלו לסדרת ההופעות: "הוא הקשיב, אבל הוא לא היה נרגש. מייקל אמר שהוא שמע על חוזה ההפקות הארוך שחתמה סלין דיון בלאס וגאס, ושברצונו לעשות משהו דומה. זמן קצר לאחר הפגישה קיבל פיליפס שיחה מריימון ביין, מי שהיה אחד מיועציו של מייקל באותו הזמן. ביין אמר לפיליפס שמייקל לא מוכן להופיע, ובוודאי שלא להתחייב לסדרת קונצרטים מפרכת.
עם חלוף הזמן לא ניכר שיפור במצבו הכלכלי של מייקל ובאוקטובר 2000 החלו הנושים בהליכים שנועדו לעקל את אחוזת נוורלנד שכל כך אהב. "הוא לא חשב על כסף- זה לא מה שהניע אותו". אמר פיליפס "ואולי בגלל זה בזבז כל כך הרבה ממנו".
בשנה זו, בה ויתר על תכנית הקונצרטים, פנה מייקל לוול סטריט על מנת להיחלץ מהמצב הכלכלי אליו נקלע. מייקל הוציא על קניות כ-35 מיליון דולר מדי שנה, דבר שהתאפשר על ידי הלוואות מ"בנק אוף אמריקה", שעל פי הדיווחים הגיעו ל-270 מיליון דולר. כביטחונות לאותן הלוואות הציע מייקל את חלקו בקטלוג הפרסום של סוני- הכולל את הזכויות על המוזיקה של הביטלס והאחים ג'ונאס. בעקבות החובות, מכר הבנק את חבילת ההלוואות לפורטרס השקעות- חברה ניו יורקית המתמחה בגביית חובות בעיתיים.
במרץ 2008 מייקל הכריז שחתם על עסקה עם פורטרס. עפ"י הדיווחים, בשלב מסוים גבתה ממנו החברה כ-20% ריבית על מנת שיפסיקו את צעדי העיקול כנגד נוורלנד. כתחליף לעסקה קיבל מייקל הצעה מאיש פיננסים לבנוני מלוס אנג'לס- תוהם תוהם. תוהם סיפר שבשנת 2008 פנה אליו ג'רמיין, אחיו של מייקל, וביקש ממנו עזרה בהצלת נוורלנד מעיקול. השניים טסו ללוס אנג'לס לפגוש את תוהם, ומשהכיר אותו בטח בו. תוהם שכנע את טום ברק, חברו המיליארדר והבעלים של חברת ההשקעות בנדל"ן קפיטל קולוני להיפגש עם מייקל. במאי 2008 הצליחו מייקל וקפיטל קולוני לעצור את העיקול על נוורלנד על ידי הקמת חברת אחזקות עם בעלות משותפת על הרכוש. הם נתנו לחווה את השם הקודם שלה- "חוות עמק השקמים", והתחילו בעבודות שיקום כשהמטרה בסופן היא למכור את האחוזה, ששטחה יותר מכ-10,000 דונמים.
כצעד להיחלצות מהמשברף תוהם חתם על עסקה עם בית המכירות ג'וליאן בלוס אנג'לס במטרה למכור את הרכוש שהיה בנוורלנד. במשך תשעה חודשים ישב דאון ג'וליאן, הבעלים של בית המכירות, יחד עם מייקל ואנשיו, ובנה קטלוג מפורט של הפריטים באחוזה. "זה נראה כמו התנגשות חזיתית בין דיסנילנד ומוזיאון הלובר" סיפר ג'וליאן. באביב של אותה שנה נעצרה המכירה. אחת החברות בבעלותו של מייקל הגישה תביעה נגד ג'וליאן בטענה שלא ניתנה הסכמתה למכירה. כמובן שמייקל הוא שעמד מאחורי צעד זה, ונחשף מה שהמקורבים אליו כבר ידעו: מייקל מוקף ביועצים שמתחרים זה בזה, ובוחר את המועדפים עליו בהתאם למצבו ולגחמותיו.

הקאמבק- התחייבות מידית ל-50 הופעות

בסתיו 2008 ישבו ברק ופיליפס לשיחה בה ברק הסביר לפיליפס על תכניות החברה לחובותיו הכלכליים של מייקל. בנובמבר נפגש פיליפס עם מייקל במלון בל- אייר בלוס אנג'לס, אז דיברו שוב על קאמבק ואז מייקל נראה מעוניין.

במהלך השיחה דיבר מייקל במשך שעות על תכניותיו. הוא סיפר שהוא מעוניין לעשות סרטים אותם יביים וישחק בהם. בעבר כבר הוציא מיליוני דולרים על הסרט "רוחות"- סרט אימה קצר בכיכובו, והמבוסס על תסריט שהוזמן במיוחד מהסופר סטיבן קינג. פיליפס מספר שמייקל רצה לעשות קאמבק, אבל שיותר מזאת רצה להראות לילדיו מיהו אביהם, ומה גרם לאנשים להתאסף סביבו בכל יציאה מהבית.

"הוא רצה שאנשים יראו את העבודה שלו ולא ידברו רק על החיים שלו", אומר פיליפס. "מייקל היה איש שיווק מצוין, אנשים אומרים שהוא היה חלש ונתון להשפעה, אבל הוא היה מלא עוצמה ומניפולטור. הוא היה מוכן. הוא רצה לארגן את ענייני הכספים שלו". מייקל סיפר למנהל השיווק שלו שהוא רוצה להסדיר את כל ענייני החובות שלו, כדי שיוכל לקנות בית בלאס וגאס שמצא חן בעיניו. מייקל התעניין בביתו של הסולטן מברוניי, בית שאמור היה להפוך לנוורלנד החדש. "הוא היה בשל להפסיק לחיות כמו נווד, להתיישב", מספר פיליפס. "הוא לא היה טיפש- הוא ידע ששום פיה טובה לא תופיע משום מקום. אבל רכישת הבית והפקת הסרטים היו גדולות עליו".

אחרי הפגישה, מייקל סיכם עם פיליפס על 31 הופעות. מייקל סגר בכוונה על המספר הזה כדי שבכך יהיו לו 10 הופעות יותר מפרינס. מייקל הפך לאויבו של פרינס כבר ב-1987, כשפרינס סירב להופיע עמו בדואט באלבום Bad. נראה שגם כשני עשורים לאחר מכן מייקל התעקש לעלות עליו ולהראות לעולם מי המלך.

בפברואר 2008 מייקל יצר קשר עם מכרים ותיקים, עמם ניתק קשר במהלך השנים. מייקל החזיר לתפקיד את פרנק דילאו כמנהלו, ממנו התנתק 20 שנה קודם. לתפקידו הוחזר גם הכוריאוגרף טראוויס פיין ועורך הדין הוותיק ג'ון ברנקה שעזר למייקל ברכישת חלק בקטלוג של סוני וברכישת הזכויות של כל האמנים שלו. "הוא הבין שמטרת המאמץ היא חירות פיננסית, וזה גרם לו התרגשות גדולה". אומר דילאו. "זה עודד אותו- הוא ידע שיש לו מטרה".

במארס 2009 מייקל עבד בלונדון וסיפר למיליוני מעריצים על ההכנות ל"העלאת המסך האחרונה". כעבור מספר שעות כבר רכשו 1.6 מיליון איש כרטיסים. פיליפס צלצל לתוהם, שבמהלך אותה שנה הפך לדוברו של מייקל, ואמר לו שלאור הביקוש לכרטיסים הם לא יכולים להגביל את עצמם, בעוד הם יכולים להרוויח סכומים גדולים בהרבה, ושישאל את מייקל אם הוא מוכן להוסיף עוד קונצרטים מעבר ל-31 שנקבעו.

מייקל התקשר לפיליפס כעבור חצי שעה ואמר שיעשה חמישים הופעות בשני תנאים: האחד- שיקבל אחוזה באנגליה עם גבעות ירוקות וסוסים לילדיו, והשנייה היא שבסוף 51 המופעים, יערוך טקס שיכניס אותו לספר השיאים של גינס, ושפרטיו לא צוינו.

באותו שלב מייקל שכר בלוס אנג'לס טירה עם שבעה חדרי שינה, אליה הוא עבר עם ילדיו בשכר של 100 אלף דולר לחודש. מייקל החל כדרך קבע לצאת בלילות. תוך זמן קצר המעריצים והפפראצי הבחינו בכך, ועשרות מעריצים ממקומות מרוחקים ברחבי העולם כמו שוויץ ושוודיה החלו לחכות לו מחוץ לביתו, ולו רק לראות את פניו לרגע, או את הינף ידו משתי מכוניות הקאדילק אסקלייד הכחולות שלו. חלק מהמעריצים נהגו לעקוב אחריו עד למרפאה בלוס אנג'לס בה היה מטופל, אצל רופאו הוותיק ד"ר ארנולד קליין, באותה מרפאה בה הכיר את דבי רואו, אשתו השנייה ואם שניים מילדיו, באמצע שנות ה-80.

לאחר מותו של מייקל, קליין סירב להגיב ואמר רק שטיפל במחלת הויטיליגו של מייקל- מחלת עור הגורמת לאובדן פיגמנטציה, ושסייע לו לשקם את אפו הפגוע. קליין אמר בעקשנות שלא נתן תרופות מיותרות ושהרדים אותו רק כשביצע טיפולים כואבים במיוחד.

המעריצים סיפרו שלפעמים מייקל היה יוצא מהמרפאה של קליין מטושטש ולעיתים לא. המאבטחים נהגו לומר למעריצים: "זה לא יום טוב שלו, הוא עייף" או "הוא רק יצא מהרופא ועדיין תחת השפעת תרופות". אחד המעריצים האדוקים סיפר שמייקל ביקר אצל ד"ר קליין ביום שני שלפני מותו. הוא סיפר שאנשי צוות האבטחה הביאו אותו למרפאה בתשע בבוקר, שעה שנחשבת מוקדמת במיוחד לביקור במרפאה.

מייקל נצפה מידי פעם עם ילדיו בווסט- הוליווד כשהוא תר אחר חנויות בגדים או מבקר בחנות העתיקות החביבה עליו. לעיתים הוא לקח את ילדיו ואת צוות האבטחה לנסיעה בעיר ואף עצר בסניף של קנטאקי פרייד צ'יקן על הדרך, למרות שהקפיד על מזון בריאות.

מעבר לכל זה מייקל היה עסוק. לראשונה מזה שנים יש לו מופע שהוא יכול לעבוד עליו. במארס החלו האודישנים לסיבוב ההופעות ב"סנטר סטייג'ינג"- אולם חזרות מהטובים בלוס אנג'לס. מייקל לקח פיקוד על התנהלות המופע, תוך שהוא משכנע את אנשי המופע למצוא את הכישרונות הטובים ביותר בעזרת חיפוש מעמיק: "תחשבו על הרקדנים והזמרים הטובים ביותר בעולם" אמר לאורטגה. "בואו נמצא אותם".
תחילה הוגשו יותר מ-5000 מועמדויות על ידי רקדנים. מבחנים שערך אורטגה עם אנשי הצוות הקטינו את המספר ל-700. האודישנים הסופיים נערכו בתיאטרון נוקיה בהוליווד- המקום בו נערך מדי שנה טקס הענקת פרסי האוסקר. מייקל עמד לצד אורטגה, כשכולו מרוכז במה שהתרחש על הבמה: "בואו נתקרב", אמר לכוריאוגרף. אני רוצה לראות את העיניים שלהם. כשהבחין במישהו שצד את עיניו אמר: "זאת שם, הבחורה בקצה השורה. היא כל כך יפה".

בסוף מארס, כשלושה חודשים לפני פתיחת המופעים, התייצבו מדי יום עשרות מוזיקאים, רקדנים וטכנאים לחזרות באולם הסנטר סטייג'ינג, כשהם עובדים על המופע שבעה ימים בשבוע, במשך שעות ארוכות. בשלבים הראשונים מייקל היה מגיע מספר פעמים בשבוע. הוא היה יושב עם אורטגה במשך שעות, כששניהם עוברים יחד על החומר העצום שלו: צילומים ישנים, קטעי וידאו, הקלטות, על מנת לקחת מהם את המיטב למופע, את החומרים שהפכו אותו ל"מלך הפופ".

ההכנות- אימוני כושר ואתר אינטרנט

מייקל עשה הכול בכדי שהמופע יהיה מדהים, והקים אתר אינטרנט על מנת שהמעריצים יוכלו לבחור את השירים למופע. מייקל ואורטגה יצרו רשימה של 30 שירים. "בפתיחת המופע אני לא רוצה לנהוג באיפוק או לחסוך במשהו" אמר לאורטגה. "אני רוצה שזאת תהיה הפתיחה המרהיבה ביותר שהקהל ראה מעודו. הם צריכים לשאול את עצמם 'איך אפשר להתעלות על זה?' מחיאות הכפיים לא מעניינות אותי. אני רוצה לראות פיות פעורים. אני רוצה שהם לא יוכלו להירדם אחר כך, כי הם כל כך המומים ממה שראו".

מייקל התחיל באימוני כושר עם המאמן לו פרינגו, על מנת להכין את גופו למופעים. הוא לא רצה להעלות את מסת הגוף ועשה תרגילים במתיחות עם גומי ותרגילים עם כדור כושר.

מייקל, שאהב לשהות בבית עם ילדיו, נהג להתבדח גם בתקופת החזרות. "הוא היה בדרן", אומר פרינגו. "הוא היה מתקשר אלי לפעמים ומסווה את קולו למשך 10 דקות. חשבתי שזה איזה נודניק. הוא אמר ששמו עומאר ושהוא מחפש אותי". מייקל השתמש בשם זה הרבה יותר מרק למתוח אנשים. הוא השתמש בו גם על מנת להשיג מרשמים לכמויות רבות של משככי כאבים וסמי הרגעה, ועל מנת לבצע רכישות באינטרנט. ב-2007 הוגשה תלונה נגד מייקל ע"י בית המרקחת מיקי פיין, בטענה שצבר חובות על תרופות משנת 2005, שעומדים כעת על יותר ממאה אלף דולר. בדוחות מחקירת התביעה נגדו העידו שני עובדים לשעבר מנוורלנד, שסיפרו שמייקל נטל מדי לילה עד 40 כדורי קסנקס כדי להירדם.

מתוך הצילומים לקליפ Who Is It

לאחר מותו

עם הפרסומים הראשונים אנשים התאספו בכיכר הטיימס סקוור כדי לצפות בחדשות שהופיעו על המסכים. כשהוכרז ברשתות על מותו נשמעה בכיכר קריאת תדהמה משותפת. הכתוביות של רשת ABC בתחתית המסך שבו ובישרו "מייקל ג'קסון, מלך הפופ, מת בגיל 50" ותיירים רבים צילמו בעזרת פלאפונים ומצלמות, ובכל רחבי העולם התקבלה ההודעה בכאב.

באותו לילה ובשבועות שלאחר מכן נאספו אנשים וכאבו את מותו. מעריצים רבים הגיעו באותו הלילה ובלילות שלאחר מכן לכוכב שלו בשדרת הכוכבים בהוליווד, השתרכו בתור ארוך והדליקו נרות.

נשיא דרום קוריאה, שמייקל נכח בהשבעתו לנשיאות ב-1988 אמר: "העולם איבד גיבור… ודרום קוריאה איבדה ידיד אהוב. העם הקוריאני נעצב אל ליבו".

האתר הראשון שדיווח על מותו היה אתר הרכילות TMZ, אך יותר משעה חיכו האתרים לאישור רשמי על הדיווח, ובמהלך כל אותו זמן היה קושי להיכנס לאתרים אלה.
בגוגל דווח שעקב חיפוש המילה "ג'קסון" פעמים רבות, המערכת התייחסה לכך כאל מתקפת וירוסים. מספר הגולשים בפייסבוק שולש ובטוויטר הוכפל. האתר טוויטר איפשר גלישה חלקית בו על מנת להימנע מקריסה. בימים שלאחר המוות אתר האינטרנט של מרכז סטייפלס בניו יורק הגריל 16.000 כרטיסים לטקס האשכבה של מייקל, שנערך כשבוע לאחר מכן. להגרלה נרשמו כחצי מיליארד איש עד למועד סגירת ההגרלה וגרמו לקריסתו. כמה שעות לאחר סגירת ההגרלה נבחרו 8,000 איש, כשכל אחד מהם קיבל שני כרטיסים. 11 אלף איש בעלי כרטיס ישבו במרכז סטייפלס , בעוד ש-6,500 הופנו להיכל נוקיה הצמוד לו, שם צפו בטקס במסכים ענקיים.
הטקס הוקרן בשידור ישיר בערוצי טלוויזיה רבים ברחבי העולם.

אירוע האזכרה

ב-7 ביולי 2009 קיימה המשפחה טקס אשכבה פרטי בבית העלמין "פורסט לון" שבלוס אנג'לס. לאחר מכן נערך טקס אשכבה ציבורי בהיכל "סטייפלס סנטר" בלוס אנג'לס. באירוע האזכרה נכחו מפורסמים רבים ורבים מחבריו של מייקל. על פי הערכות צפו בו יותר ממיליארד איש ברחבי העולם, ובארה"ב יותר מ-31 מיליון איש.
בשורה הראשונה ישבה משפחתו של מייקל- הוריו, אחיו וילדיו- כולם עטויים כפפה מנצנצת כמו זו שמייקל הרבה להשתמש בה. בתחילת הטקס הוכנס ארונו לאולם- ארון עשוי זהב מכוסה בזרי פרחים.
במהלך הטקס הופיעו סטיבי וונדר, ליונל ריצ'י, מאריה קארי, ג'ון מאייר, ג'ניפר האדסון, אשר, ג'רמיין ג'קסון, ושאהין ג'אפרגולי. ברי גורדי וסמוקי רובינסון קראו הספדים
הראשון מבין הנואמים היה הכומר לושייס סמית', חבר המשפחה: "בעיני רבים מייקל היה כוכב ואפילו מלך, אבל בשבילנו הוא היה איש משפחה וחבר. נזכור את האיש ברגעים קשים אלה בכך שנחגוג את חייו. בליבו היפה והאנושי מייקל רצה להפיץ אהבה בעולם, באמצעות מעשיו הטובים הוא ניסה לרפא את העולם". דבריו ריגשו את הקהל, ובאולם שררה דממה. אחריו עלתה לבמה הזמרת מריה קארי, שביצעה את שירו "I'll Be There". ברי גורדי, מי שהקים את חברת התקליטים "מוטאון", סיפר שכבר בגיל 10 מייקל חלם להפוך למלך הפופ, וסיים כשאמר: "הוא השיג כל מה שחלם עליו". סטיבי וונדר, שעלה אחריו אמר "זהו רגע שקיוויתי שלא אגיע אליו".
בטקס הקריאה קווין לטיפה שיר בשם We had him/ היה לנו אותו, שנכתב לרגל האירוע על ידי מאיה אנג'לו.
לטקס הגיעו גם מנהיגים מהקהילה האפרו- אמריקנית ודיברו על מייקל כמנהיג שחור וכפורץ דרך.
השחקנית ברוק שילדס, חברה קרובה של מייקל, דיברה על חוויות הילדות שלה עם מייקל: "נאלצנו להיות מבוגרים בגיל מאד מוקדם, אך כשהיינו ביחד נהנינו".
לקראת סוף הטקס עלו לבמה אחיו של מייקל ג'רמיין ומרלון ואמרו: "אולי עכשיו יניחו למייקל במנוחה".
בסוף הטקס עלתה לבמה בתו של מייקל בת ב-11, פאריס, ואמרה בבכי ובקול חנוק: "אבא היה האבא הטוב בעולם ואני רוצה לומר שאני אוהבת אותך כל כך", ורבים בקהל הזילו דמעה.

טקס ההלוויה

טקס ההלוויה נערך ב- 3 בספטמבר 2009. משפחתו של מייקל ערכה את טקס הלוויה לבני המשפחה ולחברים הקרובים בבית העלמין "פורסט לון" בלוס אנג'לס.
לטקס, שנערך בשעות הבוקר, הגיעה שיירה של 18 לימוזינות ואוטובוסים שחורים שהכילו מאות מהמשתתפים.
אורכו של הטקס היה כשעה וחצי, כשבסיומו הועבר ארון הזהב של מייקל לאולם ה"סטייפלס סנטר".
הטקס היה סגור בפני התקשורת, אך שודר על ידי הרשתות בשידור חי ממסוקים שחגו מעל המקום.

בראיון שנתן אביו לרשת "סקאי ניוז" אמר: "אנחנו די חזקים ומתמודדים עם האובדן". בנוסף אמר שנכדיו במצב טוב וסיכם: "הנכדים שלי נהדרים".
באותו יום הועברו הילדים למשמורת זמנית לאמו של מייקל, קתרין. בעקבות ההחלטה הילדים ימשיכו לשהות באחוזת המשפחה של הג'קסונים שנמצאת בעמק סן פרננדו, אליה עברו לאחר מות אביהם.
את הבקשה למשמורת קתרין הגישה על שמה בלבד, ללא שם בעלה, שעל פי עדויות של מייקל היכה אותו בילדותו. היא גם הגישה בקשה לאפוטרופוסות על רכושו לקראת הדיון שהתקיים בבית המשפט של לוס אנג'לס ב-3 באוגוסט.
דבי רואו, גרושתו של מייקל, היא אמם של שני ילדיו מייקל ג'וזף ופאריס. לאחר מותו דרשה רואו חזקה על הילדים. משפחתו של מייקל התנגדה ודרשה להעניק את המשמורת לאמם, קתרין. המשפחה טענה שהילדים לא מכירים את אמם, וכי אין להפריד אותם מהאח הקטן. בסופו של דבר היא ויתרה והילדים הועברו לחזקת קתרין ג'קסון. טרם המשפט אמרה דבי רואו, אמם של שני הילדים הבוגרים, שהם אינם ילדיו הביולוגים של מייקל, אלא תוצאה של תרומת זרע, ושמעולם לא קיימה אתו יחסים. "אני לא רוצה אותם בחיי".
לסוגיית הירושה יש משמעות כספית, שכן למקבל המשמורת גישה גם לנכסיו.
על פי הצוואה מייקל הוריש את הונו ואת המשמורת על שלושת ילדיו לאמו. במקרה של מותה ביקש להעביר את המשמורת לחברתו הטובה דיאנה רוס. הכסף יועבר לאמו. בירושתו נישל מייקל את אביו מהירושה והעביר את הכסף לאמו.
אירוע לזכרו של מייקל
ב-28 ליוני 2009 התקיים טקס חלוקת הפרסים השנתי של ערוץ הבידור לאפרו- אמריקנים (BET).
הטקס נערך בסימן מותו של מייקל. ג'נט ג'קסון הגיעה לאירוע וספדה לאחיה: "עבורכם מייקל ג'קסון הוא אייקון, בשבילנו הוא הוא משפחה. הוא לנצח יחיה בליבנו". ג'נט, שהגיעה בליווי אביה, הוסיפה: "בשם משפחתי ובשמי, תודה על כל האהבה והתמיכה. אנחנו מתגעגעים אליו כל כך". לאחר שסיימה עלה לבמה ג'ימי פוקס, מנחה הטקס ושחקן, ושר את I'll Be There", מראשוני להיטיו של מייקל.
אחותו ציינה שכל המשפחה רצתה לבוא לאירוע "אבל זה פשוט כואב מדי". אביו ג'ו עלה לבמה ואמר: "הלוואי שהעולם היה מכיר בו כך כשהוא היה בחיים. עכשיו הוא גדול מתמיד, הלוואי שהוא היה פה לשמוע את זה".

THIS IS IT- שיר חדש יוצא לאחר מותו של מייקל

חברת סוני שחררה סינגל חדש של מייקל ב-10.10.2009, כחמישה חודשים לאחר מותו. הסינגל הוא השיר הראשון היוצא לאור לאחר מותו, מתוך רבים אחרים שייצאו בהמשך. החברה הוציאה אלבום כפול ב-26 לחודש תחת אותו שם.
השיר מהווה את שמו ואת שיר הנושא של סרט תיעודי העוסק בחזרות להופעות, החל ממרץ 2009 ועד ה-25 ביוני, יום מותו של מייקל. השיר היה אמור להיות שיר הנושא במסע ההופעות שהיה אמור להתקיים בלונדון, אך מותו הבלתי צפוי הביא לידי הפקת סרט תיעודי על המופע, תוך שימוש בחומרים שצולמו במהלך החזרות.

השיר מלווה בקולות רקע של אחיו של מייקל ונותן תחושה אותנטית, מהתקופה בה האחים שרו יחד כלהקה.

השיר החדש נשמע דומה מאד לשיר שכתבו מייקל ופול אנקה בשנת 1991, ושהיה אמור לקחת חלק באלבום Dangerous/"מסוכן". השיר לא הופיע באלבום , ובסופו של דבר בוצע על ידי זמרת בשם ספייר. מספר ימים לאחר פרסום הסינגל יצא פול אנקה בהכרזה שהוא ומייקל כתבו יחד את השיר, אך בעקבות אי הסכמה גנב מייקל את ההקלטה ויצא בריצה מאולפן ההקלטות.

ג'ון מקליין, אחד ממפיקי האלבום אמר: "השיר הזה מגדיר שוב מה שהעולם כבר יודע- שמייקל ג'קסון הוא אחת המתנות הגדולות של אלוהים".
באוקטובר יצא אלבום אוסף כפול הנושא את שם השיר. הדיסק הראשון הורכב מהגרסאות המקוריות לשירים המופיעים בסרט, כשביניהם BILLIE JEAN, SMOOTH CRIMINAL ו- BLACK OR WHITE, בו 14רצועות, ואילו הדיסק השני כולל גרסאות חדשות ללהיטים הגדולים.

ילדיו של מייקל

עורם הבהיר של ילדיו של מייקל, השונה מהמורשת הגנטית של אביהם, הביא לתהיות בנוגע לזהותם האמיתית. שני ילדיו הבכורים נולדו לאם דבי רואו, אחות במרפאת העור של רופאו של מייקל, ואילו הילד הקטן, בלנקט, נולד לאם פונדקאית שזהותה אינה ידועה.

*מייקל ג'וזף ג'וניור (פרינס)- נולד ב-1 בפברואר 1997 כשמייקל היה נשוי לדבי רואו.
*פאריס מייקל קתרין- נולדה ב-3 באפריל 1998 גם היא בעת נישואי מייקל לדבי רואו.
*מייקל השני (בלנקט)- נולד ב-24 בפברואר 2002 באמצעות הפרייה מלאכותית לאם פונדקאית

מייקל ורואו נישאו בחתונת בזק בשנת 1996 בסידני, אוסטרליה, כשהיא בחודש השישי להיריון. באפריל 1998, עם הולדת בתו פאריס, התגרשו.
בשנת 1998, לאחר שפורסמו פניהם של הילדים, סיפרה רואו בראיון ל"דיילי מייל" שהרעיון לענידת הרעלות היה שלה:
"הרעלות היו רעיון שלי, לא של מייקל. כשהם היו תינוקות פחדתי שיחטפו אותם. לא רציתי שאנשים יזהו אותם, ואני ממש לא מרוצה מהעובדה שצילמו אותם ללא כיסוי פנים."               

מסוף שנות ה-90, במהלך עשר השנים האחרונות גדלו הילדים עם מטפלת. המטפלת, גרייס רווארמבה בת ה-42 וילידת רואנדה, התחילה את תפקידה בנוורלנד כפקידה. ברגע שנודע לרווארמבה על מותו של מייקל, היא טסה מביתה שבלוס אנג'לס כדי להיות עם הילדים. נאמנותה למשפחה הוכחה גם כשעברה להתגורר עם מייקל וילדיו בבחריין, לשם הוזמן ע"י השייח' עבדאללה, בנו של המלך. רווארמבה סיפרה שמייקל נסחט ע"י ארגון בשם "ניישן אוף אסלאם":
"הם שכרו לו שם אחוזה, ואמרו לו ששכר הדירה החודשי עומד על 100 אלף דולר, ואני בטוחה שהיו בשוק בתים דומים ברבע מחיר. אבל למייקל לא היה מושג קלוש בכל הנוגע לכסף. כשקיבל בשעתו הזמנה להופיע ביפן בעבור מיליון דולר, הוא נשאר בסוף, אחרי שכל אחד לקח את חלקו, עם 200 אלף דולר בלבד".
באותה העת התפרסמה בתקשורת תמונות של מייקל בלבוש אישה וכיסוי רעלה, וכך גם ילדיו.
"הילדים שנאו את המסכות שאילצו אותם לחבוש על הפנים. הוא לא שם לב שהן הולכות לאיבוד רק כשאני נמצאת בסביבה". מייקל היה אמור להפיק דיסק בביצועו של הנסיך מבחריין, אך עקב חילוקי דעות מייקל עזב את המקום ועבר להתגורר באירלנד אצל ידידיה של רווארמבה. בראיון לסאנדיי טיימס סיפרה:
"זה היה בית קטן ומייקל ישן למטה, בעוד אני והילדים ישנו בחדרים למעלה." מאירלנד שבו ללוס אנג'לס, שם רווארמבה המשיכה לטפל בילדים ובמייקל, וב-2006 הופיעה כעדת הגנה בתביעה שהגיש השייח מבחריין כנגד מייקל על הפרת חוזה.

לאחר מותו רואיינה דבי רואו, שסיפרה שהילדים נולדו באמצעות הפרייה מלאכותית. לאחר הגירושים המשיכה רואו להתגורר בווילה של מייקל בבוורלי הילס, וכעבור מספר שנים עברה לעיירה הנידחת פאלמדייל, זאת לדבריה משום שרצתה שקט.

בית המשפט פסק ב-20 באוגוסט 2009, כחודש לאחר מותו, שילדיו יועברו לרשות אמו קתרין, ובמקרה של פטירתה יועברו שלושת הילדים לרשות דיאנה רוס, כפי שביקש בצוואתו. לאחר מותו ציינה רוס כי אין באפשרותה לגדל את ילדיו.
ביולי 2009 פורסם כי למייקל נולד ילד בשנות -80 שלא היה ידוע עד כה על קיומו, בבוא הזמן נחשף הפרסום כשגוי.

מייקל עם בנו הבכור פרינס מייקל

מייקל ודבי עם שני ילדיהם פרינס מייקל ופאריס קתרין

מייקל עם ילדיו פאריס קתרין ופרינס מייקל הראשון

הבן הסודי של מייקל

זמן קצר לאחר מותו של מייקל, פורסם עומר בהטי בן ה-26 בתקשורת כבנו הסודי של מייקל ג'קסון. עומר הוא רקדן נורווגי שהוצג עד רגע פרסום הדיווח בשנת 2010 כחקיין של ג'קסון. חודשים לאחר מכן נחשף כי הפרסום היה שגוי.
בטקס האשכבה נראה צעיר אלמוני יושב עם המשפחה בשורה הראשונה לצד אחיו של הזמר, כשסלבריטאים מוכרים יושבים מאחור, ורבים העלו את השאלה מיהו הצעיר האלמוני.
כחודש לאחר מותו  של מייקל, ב- 27.7.09 פרסם העיתון הבריטי "סאן" שהצעיר, עומר בהטי בן ה-26, שנולד בשנת 1984, בשיא הקריירה של ג'קסון הוא בנו הבכור של ג'קסון, ולא פרינס מייקל בן ה-12. עוד נכתב שבהטי מעוניין לערוף בדיקת רקמות, בדיקה שאם תתגלה כנכונה, תאפשר לו לתבוע את חלקו בירושת אביו.
על פי הדיווח מייקל גילה בעבר למקורביו שבעבר נולד לו בן כתוצאה מליל אהבה עם צעירה נורווגית בשם פיאה במהלך סיבוב הופעות. לאחר שנולד שלח מייקל שניים מאנשיו לאוסלו על מנת שיעזרו לאם בגידולו. השניים נפגשו רק בשנת 1996כאשר עומר נסע לתוניסיה וצפה בהתפעלות בתנועות הריקוד של מייקל. בשנת- 1997 עזבו עומר ואמו את אוסלו ועברו לגור בנוורנלד. פיאה תפקדה כאומנת ילדיו של מייקל, ואילו בעלה רוז שימש כנהגו הצמוד.
בציבור הוצג עומר כחקיינו של ג'קסון, ואכן, כפי שנראה בתמונות, הדמיון החיצוני ביניהם רב. עומר גדל בחווה יחד עם ילדיו הנוספים של ג'קסון והתקבל בברכה, כשהוא מצטלם לסרטוני וידאו משפחתיים ומקבל מתנות לחג המולד.
לפני מספר שנים עזבו פיאה ובעלה את נוורלנד ושבו לאוסלו, ולמרות זאת הקשר בין עומר לג'קסון נשמר עד ימיו האחרונים. בראיון שנערך עם עומר בשנת 2008 אמר "הנאמנות שלי כלפיו היא הסיבה לכך שאנחנו עדיין בקשר. הוא אדם טוב בצורה שלא תיאמן". את אלבומו האחרון "בלתי מנוצח" הקדיש מייקל לחברו הטוב של עומר בנג'מין הרמנסון שנרצח ע"י ניאו- נאצים.
לפני מספר שנים התמכר עומר לסמים וכעת הוא יוצא בדרך חדשה ופותח קריירה כראפר בשם או- בי.
ב2009 דווח כי הוא יגלם בסרט את דמות של מייקל בשיא הקריירה בשנות ה-80.

מצב בריאותי

בשנת 1979 מייקל שובר את אפו במהלך ביצוע ריקוד. הוא עובר ניתוח פלסטי שבעקבותיו לטענתו סובל מקשיי נשימה, ועורך ניתוח אף שני אצל ד"ר סטיבן הופלין.
בתחילת שנות ה-80 מייקל מאבד ממשקל גופו, ובתקשורת מעריכים שהוא סובל מאנורקסיה. הדבר חוזר על עצמו במהלך הקריירה ורופאים שונים מעריכים שהוא סובל מתפיסת גוף שלילית
באמצע שנות ה-80 אצל מייקל מתחילים להיראות סימנים של מחלת הויטיליגו .
הויטיליגו- "בהרת," היא מחלה הגורמת לאובדן הפיגמנט וכתוצאה מכך להתבהרות העור באדם הלוקה בה. תחילה נראים כתמי עור קטנים ובהירים ההולכים וגדלים, כשבהמשך רוב גופו של האדם מלא בכתמים אלו בשטחי עור נרחבים.
בשלבים המתקדמים מייקל מצולם בהופעה כשכתם גדול נראה מכסה את צווארו. מאפריו החלו להשתמש באיפור כבד על מנת להסתיר את הכתמים. בתקשורת נכתב שמייקל מבהיר את צבע עורו באמצעים קוסמטיים. בעקבות השינוי החיצוני רבים טוענים שמייקל מתכחש למוצאו האפרו- אמריקני, אף על פי שהוא טוען שהוא גאה במוצאו, ותדמיתו נפגעת. מייקל מציין שהמחלה היא גנטית וקיימת במשפחתו של אביו. עם השנים הסממנים למחלה נעשו מובהקים ומייקל התחיל להסתובב עם מטריה על מנת למנוע חשיפה לקרני השמש. בשנת 1986הוא מבצע טיפול קוסמטי להבהרת שרידי העור שנותר בהם פיגמנט שחור בידיו ובצווארו. בתחילת שנות ה-90 עורו נעשה לבן לגמרי.

להלן תמונה גדולה וברורה שממחישה את הסממנים האופיניים למחלת הויטיליגו אצל מייקל:

בצילומים לקליפ They Don't Care About Us

מייקל סבל גם ממחלת ה"לופוס"- זאבת. מחלה זו נובעת מכשל במערכת החיסונית וגורמת למספר תסמינים גופניים, כשביניהם תחושת חולשה ונשירת שיער מואצת. המחלה פוגעת גם בצורת אפו של מייקל. הוא עובר ניתוח באפו על מנת לשקם את צורתו, אך הטיפול נכשל, ואז מתחיל בסדרת ניתוחים שמשקמת את מראהו. בתקשורת רבים משתמשים בעניין זה ולועגים לו על כך. תגובתו הראשונה על הנושא היא בראיון אצל אופרה ווינפרי ב-1993.
ב27 בינואר 1984 מייקל מצטלם לפרסומת של "פפסי" בלוס אנג'לס. במהלך הצילומים פוגע במייקל זיקוק. שערותיו עולות באש במשך מספר שניות מבלי שאיש מבחין. לאחר מספר שניות אנשי ההפקה מבחינים בכך, אך בעקבות התגובה המאוחרת מייקל סובל מכוויות בדרגה שניה בקרקפת ונותרות בראשו צלקות שמלוות אותו כל חייו. הוא מובהל לבית החולים ונזקק למספר ניתוחים וטיפולים, ובעקבות אירוע זה מפתח מודעות קיצונית לחיצוניותו ומתחיל בסדרת ניתוחים פלסטיים.
הצהובונים מתחילים לגעוש עקב שינויים קיצוניים במראהו החיצוני, שנבעו מהשתנות צבע עורו הכהה לבהיר והניתוחים הפלסטיים שעובר. בעיתונות נכתב שמייקל החליט לשנות את צבע עורו, מפורסם תצלום שלו באוהל חמצן ונכתב שהוא עושה זאת כדי להאט את תהליך ההזדקנות. בהמשך מתברר שמדובר באוהל חמצן שתרם לבית חולים על מנת לסייע בהחלמת החולים.
ב-1988 מייקל מפרסם את האוטוביוגרפיה הראשונה שלו, בה כתב על ההתעללות שחווה מאביו בילדותו, ועל ניתוחים פלסטיים כחביבים עליו.
מייקל מתחיל להיראות מסתובב עם מסיכות חמצן.
בשנת 1993 מייקל מתראיין לראשונה לאחר 14 שנה אצל אופרה ווינפרי. מייקל מספר שהוא סובל ממחלת הויטיליגו שגרמה לשינוי בצבע עורו. הוא אומר שהוא גאה במוצאו האפרו אמריקני ושמעולם לא התבייש בו ולא היה חושב להבהיר את עורו. בעקבות ראיון זה המודעות למחלה, שהייתה נמוכה עד כה, עולה.
במהלך שנות ה-90 מייקל עובר מספר ניתוחים פלסטיים בפניו. הוא מספר לתקשורת שביצע ניתוח אחד בסנטר ושניים באפו, אם כי מומחים מעריכים שביצע ניתוחים בפניו. לאחר מותו, בראיון לאופרה ווינפרי, אמו אומרת שעשה הרבה יותר ניתוחים, ושמאד התבייש בכך, ולכן אמר אחרת.

מצב כלכלי

במקביל לקריירה המצליחה ובעקבותיה, מייקל ניהל חיים שלוו בעליות ומורדות קיצוניים. חייו לוו בשמועות, שערוריות, משפטים, תביעות ואובדן נכסים.
במהלך חייו מייקל הרוויח סכומי כסף עצומים, אך גם נשא חובות כבדים. האירוני הוא כי מייקל היה לזמר המרוויח ביותר אי פעם, אך גם שקע בחובות ענק.
מייקל הרוויח ממכירת דיסקים, מסיבובי הופעות בארה"ב וברחבי העולם, ממכירת מוצרים הנושאים את שמו ומתמלוגים. במהלך עסקי חכם ב-1985 רוכש מייקל את הזכויות על קטלוג שירי הביטלס ב-47.5 מיליון דולר, שמכפיל את ערכו שוב ושוב בחלוף השנים. עשור לאחר מכן מכר את מחצית מהזכויות אך בידיו נשארו עדיין זכויות על שירים רבים, ששווים מאות מיליוני דולר.
במרץ 1988 מייקל רוכש קרקעות במחוז סנטה ברברה שבקליפורניה בעבור 17 מיליון דולר ומקים שם את ביתו- אחוזת ענק בשם Neverland. בשטח האחוזה הוא מקים גן חיות, לונה פארק וקולנוע פרטי. ערך האחוזה בשנת 2003 נאמד בכ- 100 מיליון דולר.

קטלוג שירי הביטלס- שוויו כמיליארד דולר. מייקל מכר חלק מהאלבום, אך החזיק בכ- 50% מערכם של 200 שירים, ששווים מוערך בכמה מאות מיליוני דולרים. נכסיו והכנסותיו של מייקל באותן שנים הם אלו:
אחוזת נוורלנד, ששוייה עפ"י הערכות הוא מעל 100 מיליון דולר.
תמלוגים משיריו, מהם הכנסות של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה.
רווחים של כ-700 מיליון דולר משיריו, אך הוציא חלק גדול מהם.
הכנסותיו המוערכות בשנות ה-80 וה-90 הן כ-50 מיליון דולר בשנה. ב-2003 הוערכו סך הכנסותיו במשך הקריירה בכ- 2 מיליארד דולר.
בשנת 2007 ג'קסון וסוני רכשו את חברת ההפצה של ויאקום- Famous Music LLC. עסקה זו הביאה לכך שהיו לו הזכויות על שיריהם של אמנים רבים, ביניהם שאקירה, אמינם והאחים ג'ונאס. הונו נאמד בשנת 2007 בכ-236.6 מיליון דולרים.

מייקל מבקר בבית יתומים

למרות הנכסים הרבים, מייקל היה שרוי בחובות. בחודשים האחרונים לחייו חובותיו הוערכו בכ-500 מיליון דולר. חובות אלו נבעו מכך שתרם חלק נכבד מהכנסותיו לעמותות, לארגוני צדקה, לאנשים מעוטי יכולת ולבתי חולים במדינות עולם שלישי, כתוצאה מאורח החיים הראוותני שניהל וממאבקים משפטיים בהם היה שרוי בשנות ה-90 במהלך רוב העשור, כשבמהלך אותן שנים ניהל מאבק משפטי נגד שני ילדים שהאשימו אותו בהטרדה מינית. מעבר לנזק הקשה שגרמו אותן האשמות לקריירה שלו, מייקל שילם להורי הילדים עשרות מיליוני דולרים על מנת שיפסיקו את ההליך המשפטי נגדו.
בעקבות המאבקים המשפטיים טבע בחובות. בשנת 2008 כמעט ועוקלה אחוזתו, אך למזלו חברה אמריקאית בשם "קולוני קסטל" רכשה את החוב על האחוזה ולמעשה הפכה לבעלת חלק מהאחוזה, בעלות שככל הנראה תעמוד לזכותה במאבק משפטי שעתיד להתנהל על הזכויות על "נוורלנד".

אחוזת נוורנלד במבט אוויריהפארק שבאחוזת נוורלנד בצילום אווירי

נוורלנד- מכירת חיסול

שטח האחוזה בצילום אווירי

ב-2009 הייתה אמורה להתקיים בבית המכירות ג'וליאנס שבמערב הוליווד מכירה פומבית של חפציו של ג'קסון, שעוקלו מאחוזת נוורלנד משום שלא עמד בתשלומי המשכנתא שלה. שווי האחוזה היה 24.5 מיליון דולר. מייקל לא גר כבר שנים באחוזת נוורלנד, ובסופו של דבר, כעבור חצי שנה, מייקל השתכנע ליועציו והסכים למכור אותה לחברה העוסקת בנדל"ן. מייקל, בייעוץ עורכי דינו, שיתף תחילה פעולה עם מכירת חפציו, אך בהמשך פנו לבית המשפט וניסו שוב ושוב להחזיר חלק מחפציו, אך לא הצליחו בכך. האוסף העצום הועמד למכירה בבניין ישן בבוורלי הילס, ששימש בעבר חנות של נימן מרקוס, כשטחו ב-2700 מ"ר, כשהאוסף מכסה את כולו.
האוסף הענק היה מרהיב והפתיע גם את אלו שעוקבים אחר מייקל מראשית הקריירה. האוסף כלל פסלי שעווה בדמות אדם בגודל טבעי, יצירות אומנות, כמות ענקית של משחקי וידאו, רהיטים עתיקים, בובות של וולט דיסני, חפצים מפורסמים מסרטים, הכפפה הכסופה שלבש בקליפ "בילי ג'ין", שערי נוורלנד (שווים כ-30 אלף דולר). במקביל, מייקל מקבל הצעה מ… (אולי להכניס), לפיה חתום על חוזה ל-50 הופעות, חוזה שמטרתו לעזור לו לצאת מהחובות ולהוות קאמבק שיהיה הגדול בהיסטוריה.
מייקל מסכים ומצליח למכור את הכרטיסים לכל 50 ההופעות שאמורות להתקיים כחודש לאחר מכן. הוא משתמשים בכספים ומצליח להחזיר חלק מחפציו.

בין החפצים שהועמדו למכירה היו אלו:

לימוזינת רולס רויס שעוצבה על ידו והותאמה למידותיו (שלאחר מותו הפכה ל"חסרת מחיר")

פורטרט ההכתרה של מייקל, שצייר האמן נורמן אוק

הכפפה שענד בבילי ג'ין, המכוסה בקריסטלים של סברובסקי

ידי המספריים מהסרט "המספריים של אדוארד", בכיכובו של ג'וני דפ

ציור של מקולי קולקין בצבעי גואש

מודל של טירת "היפה והחיה" ששימשה מודל לטירה שבסרט

עותק מקורי מהמהדורה הראשונה של "פיטר פן"

פוסטר "גדולי האומה" בו מופיעים ג'קסון, אלברט איינשטיין, אי.טי, המונה ליזה ועוד אייקוני תרבות עטויים משקפי שמש

בגדים ואקססוריז שליוו את מייקל לאורך הקריירה

פסלי ברונזה ושעווה, ביניהם פסלים של ג'קסון

פסלי מיקי מאוס ודמויות דיסני אחרות

חליפת באטמן המקורית

משחקי וידאו

סוס קרוסלה, עליו חתומה אליזבת טיילור

אוסף מכוניות משונות

ראש רובוט בדמותו של ג'קסון מהסרט "סהרורי"

כס מלכות מוזהב

אוסף כלי אוכל מוזהב

אלבומי פלטינה וזהב

ציורים של מיקי מאוס שג'קסון צייר כילד

מילות השיר Bad בכתב ידו (שני אלה קיבלו לאחר מותו ערך סנטימנטלי וערכם עלה)

ופריטים רבים נוספים.

כ-10 ימים לפני המכירה מייקל מצליח לעצור אותה ולקבל בחזרה חלק מחפציו.
נציגי ג'וליאנס יצאו בהודעה רשמית לציבור בה אמרו ששני הצדדים הגיעו להחלטה משותפת, לפיה התצוגה כולה תישאר פתוחה לציבור למספר ימים, כשאחריה חלק מהחפצים יוחזר לג'קסון, וחלק יישאר בחסותם.

סיבוב ההופעות שבוטל בעקבות מותו היה אמור להחזיר אותו לעניינים, אך חשוב מזאת, אמור היה להכניס לו מאות מיליוני דולרים, שיעזרו לו להיחלץ מהמצוקה הכלכלית. כשנפטר השאיר אחריו עפ"י אומדנים חוב של חצי מיליארד דולר.
מייקל אומנם השאיר אחריו חובות כבדים, אבל עד מהרה נוצר מצב חדש: בימים שאחרי מותו חלה עליה חדה במכירות אלבומים וכל פריט אחר הנושא את שמו. כשנה לאחר מותו מייקל הוכרז בתקשורת כזמר הרווחי ביותר, עם הכנסות של כ-250 מיליון דולר בשנה. בכך הדיח את אלביס, שנמצא במקום השני עם הכנסות שנתיות של 50 מיליון דולר, וזמרים אחרים ורבים כמו ביונסה, ג'סטין ביבר וליידי גאגא משתרכים אחריהם.
הכנסות נוספות וגבוהות נרשמו מהמכירות הפומביות של חפציו, ששווים הוערך טרם מותו בכ-20 מיליון ובמאות מיליונים לאחר מכן, מאירועים שהתקיימו לזכרו ומתמלוגים גבוהים על הזכויות לשיריו. כל אלה ימשיכו להכניס כספים רבים עוד שנים רבות.
נכס נוסף שאמור להיות מקור הכנסה הוא אחוזתו נוורלנד, שעל פי הצפוי תהפוך למרכז מבקרים, בדיוק כפי שנעשה עם אחוזתו של אלביס, "גרייסלנד", שהרווחים ממנה הם מאות מיליוני דולרים מדי שנה.

חובות שהשאיר מייקל לאחר מותו:
100-200 מיליון דולר חובות נוספים
101.000 דולר לבית המרקחת
300000 מיליון דולר הלוואה מבנק "ברקלי"

טירה יחידה מסוגה מבית דיסני שנרכשה ע"י מייקל

דמויות מהסרט פינוקיו

 

חייו האישיים

מייקל, שגדל במשפחה בעלת 9 ילדים בבית קטן בעיירה קטנה, חווה ילדות לא קלה. הוא חונך, כמו אחיו, לעבוד קשה מגיל צעיר, ולא חווה חיי חברה כמו ילד רגיל בגילו. את רוב שנות ילדותו העביר בחזרות מוזיקליות במטרה להגיע להישגים שיאפשרו לו לסייע בכלכלת הבית ולהגשים את עצמו כפי שדרש אביו, ג'ו. ג'ו השתמש במכות ובהצלפות כדי לחנך את ילדיו.
בראיון עיתונאי בשנות ה-90 סיפר מייקל:
"אני זוכר במדויק שהייתי הולך להקליט באולפני "מוטאון". מעבר לכביש היה פארק, ושמעתי את הצעקות של ליגות הילדים. הם שיחקו שם כדורגל, בייסבול, ואני זוכר שהרבה פעמים הייתי בוכה. רציתי לשחק לפעמים, אבל לא יכולתי. הייתי חייב ללכת לסטודיו. על אביו סיפר באותו ראיון:
"היינו מפחדים ממנו, עד כדי הקאה רק מלראות אותו. שנאתי אותו אז כל כך. הוא היה רע. הוא לא השתמש רק בחגורה, אלא בכל מה שהיה בסביבה, כמו חבלים. הוא היה מטיח אותך בקיר בעוצמה. הוא היה מאבד את הסבלנות. אני זוכר שהייתי שומע את אמי צועקת 'ג'ו, אתה תהרוג אותו' ".

"לפני שאתם שופטים אותי, נסו בכל כוחכם לאהוב אותי, הביטו אל תוך לבכם ואז שאלו, האם ראיתם את ילדותי". ציור שצייר מייקל בשנות ילדותו.

בשנות ה-80 החל עורו של מייקל להתבהר עקב מחלת הויטיליגו. השינויים בצבע עורו, הניתוחים שעבר באפו וגופו הרזה הביאו לידי פירסומים שליליים בצהובונים ולשאלות בנוגע למצבו הבריאותי והנפשי, וככל שהתפרסם נכתב עליו בעיתונות יותר ויותר. קולו הדק והגבוה בעל האינטונציה המשונה והמעט נשית היו הבסיס לפרסומים שמייקל הוא הומוסקסואל. כמו כן התעסקה העיתונות במערכת היחסים השונות במשך השנים ובהאשמות במעשים מגונים. השערוריות והשמועות בהן הסתבך הביאו לפרסומים רבים בצהובונים, שנתנו לו את הכינוי "וואקו ג'אקו"- ג'אקו המטורלל (בארה"ב ג'אקו נחשב לכינוי לא רציני לשמו של אדם).
מייקל רוכש קוף לו נותן את השם "באבלס" אותו משכן בביתו, דבר שלא היה מקובל אז והיום, ומוצג בעיתונות כמוזר. קיימות גם שמועות על שקנה את עצמותיו של ג'וזף מריק- "איש הפיל"- אדם שנולד כשעצמותיו המעוותות הקנו לו מראה לא אנושי.
בשנת 1986 מפורסם בצהובונים שמייקל ישן בתא חמצן שמטרתו עיכוב תהליך ההזדקנות, ומפורסם תצלום שלו ישן בתא. מייקל מכחיש את הטענה ומספר שזהו אוהל חמצן שתרם לבית חולים על מנת לסייע להחלמתם של חולים.

השמועות הביאו אותו לצאת למלחמה חסרת סיכוי בטבלואידים. באותן שנים כתב שיר על הפרסומים המוטעים- Tabloid Junkie- "מכור לצהובונים". בראיון ב-1993 אמר:
"כל כך הרבה זבל נכתב עלי והוא לא אמיתי… שקרים מושלמים. התקשורת המציאה כל כך הרבה… אלוהים… סיפורים נוראיים. זה גרם לי להבין שככל שאתה שומע יותר ויותר שקרים, אתה גם מתחיל להאמין בהם".

ב-1988 פרסם מייקל את האוטוביוגרפיה הראשונה שלו, Moonwalk- הליכת ירח, שמכרה יותר מ-200 אלף עותקים. באוטוביוגרפיה פרסם פרטים רבים על חייו. מייקל סיפר על ניתוחים פלסטיים שעבר- שניים באפו ואחד ליצירת גומה בסנטר, ועל הילדות הקשה שעבר. הספר מגיע למקום הראשון במצעד מכירות הספרים של הניו יורק טיימס.

שיבצתי בשנות ה-90 בשנת 1993 התראיין מייקל לראשונה לאחר 15 שנה אצל אופרה ווינפרי ודיבר על ההתעללות שעבר ע"י אביו בשנות ילדותו. "אבא שלי נהג להגיד לי שאני מכוער והפכתי להיות מאד ביישן"… "ובנוסף הוא הרביץ לי. אני מפחד ממנו גם היום. הוא מעולם לא שמע אותי אומר את זה, אבל אני אוהב אותו למרות שאני לא מכיר אותו. ואני סולח לו".

מייקל בורח- עטיפת הסינגל Smooth Criminal

מייקל ג'קסון והקשר לישראל

מייקל ג'קסון בישראל- מייקל נוחת בתל אביב

בשנת 1993 הגיע מייקל לשתי הופעות בתל אביב, אותן זוכרים המארגנים והמפיקים כהופעות הגדולות שנראו אי פעם בישראל. בהופעות נכחו כ-140 אלף צופים, כשמייקל מופיע בהן בשיא הצלחתו. הופעות אלו הן חלק מסבב ההופעות העולמי עם האלבום Dangerous. במהלך הביקור בארץ הוא מבקר בדיזינגוף סנטר ובלונה פארק בגני התערוכה שנסגרו לכבודו, במצדה, בעיר העתיקה בירושלים, במחלקת הילדים בבית החולים שניידר, בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, בבית החולים אסף הרופא ובבסיס צריפין הצמוד לו.

זאב אייזיק, מפיק שליווה את מייקל כבר מתחילת שנות ה-80, ושהיה אחרי על צוות ההפקה בהופעות בישראל, סיפר עליו אחרי מותו: "היה קשה לתקשר אתו… לפעמים היית עומד מולו ומדבר ומרגיש כאילו אתה מדבר לקיר. אבל מבחינה מקצועית הוא היה גאון- מקצוען טוטאלי ופרפקציוניסט,כל דבר בוצע אצלו במאה אחוזים. מובן שגם היו לו מיליון דרישות מבחינת הפקה, שכן אז הוא היה בשיא הפופולריות שלו. תמיד היה סביבו צוות ענק שדאג לכל פרט שלו. הוא לא היה זז בלי שמישהו יעשה בשבילו משהו".
מפיק המופע היה מרסל אברהם. בסוף השבוע בו נפטר מייקל, סיפר נציגו בישראל, עו"ד חגי שטרוויס, שבסוף השבוע נשמע המפיק עצוב מאד. "הוא מפורק לחתיכות. מערכת היחסים ביניהם הייתה יותר כמו בין אבא לבן, ולא כמו בין אמרגן לאמן". שטרוויס סיפר: "הוא היה היועץ שלו, החבר שלו והאבא שלו. הוא לא רק הביא את ג'קסון לארץ אלא גם היה מנהל הטור שלו בעולם במשך תשע שנים בשנות ה-90. הוא היה הכי קרוב למייקל במשך הזמן הכי ארוך". בין השניים פרץ סכסוך כשג'קסון הפר הסכם לפיו היה אמור לקיים שני מופעים גדולים במסגרת חגיגות המילניום. הדבר הסתיים במשפט בו הפסיד ג'קסון למרסל, אולם בסופו חזרו להיות בקשר.
מייקל שהה במלון ברח' הירקון בתל אביב. לרחוב הירקון הגיעו אלפי מעריצים שקיוו לראות את מייקל ולו לרגע.
רחלי גולדבלט, שניהלה את מערך יחסי הציבור של ההופעות בישראל, סיפרה ששמועה על כך שמייקל ינופף עם הכפפה הלבנה מחלון חדרו בבית המלון גרמה לנהירתם של אלפי מעריצים לרחוב הירקון: "היה נדמה כל הזמן שזה מביך אותו, שהוא לא יודע איך להתמודד עם זה. הוא הגיע בראש השנה ורצה לראות, להסתובב, להכיר. פתחנו במיוחד בשבילו את דיזינגוף סנטר בחג עצמו, הוא ישב שעתיים ב'דיסק סנטר' וקנה המון מוסיקה ישראלית. אחר כך הלכנו לסטימצקי והוא קנה המון ספרים על העם היהודי ועל המדינה. בסוף הוא יצא שגריר מצוין שלנו."                 מבקר ילדים חולים בבית החולים "אסף הרופא" שבצריפין

המעריצים

בישראל קיימים פורומים של מעריצי מייקל ג'קסון. עם דבר הודעת מותו תכננה הקהילה מפגש מעריצים לזכרו במרכז תל אביב. חברי הפורומים מגיעים מדי שנה לבתי חולים. הם מביאים לילדים ממתקים ומארגנים פעילויות על מנת לחגוג את יום הולדתו כפי שהיה רוצה.

מייקל מבקר במצדה במהלך ביקורו בארץ

במהלך הביקור בבה"ד 12 בבסיס הצבאי בצריפין

דיסקוגרפיה

1972 – Got to Be There
1972 – Ben
1973 – Music & Me
1975 – Forever, Michael
1979 – Off the Wall
1982 – Thriller
1987 – Bad
1991 – Dangerous
1995 – HIStory: Past, Present and Future, Book I
1997 – Blood on the Dance Floor
2001 – Invincible
אוספים נבחרים
2003 – Number Ones
2004 – The Ultimate Collection
2005 – The Essential Michael Jackson
2009 – This Is It
סינגלים נבחרים
1972 – Ben
1979 – Don't Stop 'til You Get Enough
1983 – 'Wanna Be Startin' Somethin
1983 – Billie Jean
1983 – Beat It                                                                                                  מקבל את פרס "האגדה החיה" בטקס הגראמי ב-24 בפברואר 1993
1983 – Say Say Say
1983 – Human Nature
1984 – Thriller
1987 – Bad
1987 – The Way You Make Me Feel
1987 – I Just Can't Stop Loving You
1988 – Smooth Criminal
1988 – Man In The Mirror
1988 – Dirty Diana
1990 – Black or White
1991 – Remember The Time
1992 – Heal The World
1993 – Dangerous
1995 – History
1995 – Earth Song
1995 – You Are Not Alone
1995 -Childhood
1995 – Scream
1996 – They Don't Care About Us
1997 – Ghosts
1997 – Blood On The Dance Floor
2001 – You Rock My World                                                                                     מקבל את "פרס אמן המילניום"
2009 – This Is It
2010 – Hold My Hand

פילמוגרפיה

1978 – /The Wiz הקוסם – הופיע בתפקיד הדחליל

1986 – Captain EO/ קפטן איו – הופיע בתפקיד קפטן איו

1988 – Moonwalker/ סהרורי – הופיע בתפקיד עצמו

1997 – Michael Jackson's Ghosts/ רוחות – הופעה בתפקיד אזרח/ מאסטרו/ ראש העיר/ שד/ שלד

2002 – גברים בשחור 2 – הופעת אורח בתפקיד הסוכן M

2004 – תרגיל לדוגמניות מתחילות – הופעת אורח בתפקיד הסוכן MJ

2009 – מייקל ג'קסון – /THIS IS IT זהו זה – סרט העוסק בחזרות להופעה בו תועדו חודשיו האחרונים                                                                                        ^{בצילומים לסרט "רוחות"}

שיאי גינס

מייקל שבר שיאים רבים שהופיעו בספרי השיאים של גינס והם:
הזמר האפרו-אמריקאי הראשון שהופיע בערוץ המוזיקה MTV, עם הקליפ לשיר Billie Jean
האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים – Thriller
סרטון הווידאו המצליח של כל הזמנים – Thriller
הזמר הצעיר ביותר שהגיע למקום הראשון במצעד בארצות הברית
מסע ההופעות העולמי "Bad Tour" שהניב שיא של הכנסות שעומד על יותר מ-124 מיליון דולר הסכום הגבוה ביותר ששולם לאמן בחוזה צילומים לפרסומות (עם חברת פפסי)
האמן שזכה בהכי הרבה פרסי גראמי (שמונה פרסים) בשנה אחת
האמן שתרם הכי הרבה לצדקה
האמן שזכה בהכי הרבה פרסים
הזמר הראשון שנכנס היישר למקום הראשון במצעד הסינגלים בארצות הברית
הזמר עם הכי הרבה להיטים במקום הראשון במצעדים בשנות השמונים
אחוזי הצפייה הגבוהים בהיסטוריה לאירועי ספורט בטלוויזיה, בהופעת המחצית של הסופרבול האמן הראשון שהרוויח יותר מ-100 מיליון דולר בשנה
האמן בעל הרווחים הגדולים ביותר בשנה
האמן האמריקאי הראשון שמכר למעלה מ-100 מיליון אלבומים מחוץ לארצות הברית
כוכב הבידור בעל ההכנסות הגבוהות ביותר בכל הזמנים
המספר הרב ביותר של שבועות במקום הראשון באמריקה לאלבום שאיננו פסקול
מכירת כל הכרטיסים לשבע הופעות באצטדיון וומבלי שבלונדון
מכירת כל הכרטיסים בזמן בקצר ביותר

מייקל ג'קסון מקבל את "פרס האגדה החיה" בטקס הגראמי ה-35 בלוס אנג'לס, פברואר 1993