"מדינת הגמדים", כאן 11, 22:00

ההשוואה בין "מדינת הגמדים", תוכנית הסאטירה החדשה של תאגיד השידור "כאן", לבין "החרצופים" היא בלתי נמנעת. הצלחתה או כישלונה יימדדו תמיד מול התוכנית ההיסטורית.

"החרצופים" היו מהקלפים החזקים של ערוץ 2 הצעיר. עד כדי כך הייתה רבה השפעתן של בובות הגומי המלעיגות, שהיא נתפסה כחורצת גורלות של פוליטיקאים. דן מרידור, למשל, ייזכר לעד כ"מיצי" החלשלוש. להבדיל, היא הפכה את יאסר ערפאת לישיש מצחיקול, לא מזיק, גם כשמציאות הפיגועים התפוצצה לנו בפרצוף. אבל זה היה בשנות ה־90, כשערוץ 2 נכנס לוואקום אדיר ושלט ללא עוררין. "מדינת הגמדים" צריכה להתמודד בשוק רווי בהרבה, שבו — גם אם הן לא משודרות בו־זמנית — לפחות שלוש תוכניות סאטירה נוספות.

יש לא מעט קווי דמיון בין "החרצופים" ל"מדינת הגמדים": אורך של 30 דקות, מערכונים קצרצרים, שירים ומבזקי חדשות (ב"חרצופים" היה חיקוי משונה מאוד של אברי גלעד מחקה יעקב אילון. עכשיו יש רק חיקוי של יונית לוי. בגאולה שלהם חששו לגעת, כנראה).

השינוי הגדול הוא הבובות. עיצובן קטן, זוויתי ומתוחכם יותר מהמסכות הגרוטסקיות של שנות ה־90. חלקן מוצלחות מאוד (למשל דמותו של אביגדור ליברמן), חלקן לא נעימות ברמה של חלום בלהות (למשל, דמותה של איילת שקד). פיהן ועיניהן של הבובות הם אנימציה שמתווספת בעריכה, מה שמאפשר מגוון הבעות רחב יותר מאשר זה של בובה פיזית. בגדול, זה מותיר רושם ראשוני של "מעניין, כזה עוד לא ראינו".

אבל תוכנית בובות סאטירית לא נמדדת רק באיכות הבובות שלה, אלא גם ובעיקר בכתיבה. וזו של פרק הפתיחה נעה על הספקטרום המאכזב שבין הצפוי מאוד למעורר חיוך קטן.

המערכון שבו יצחק רבין של מלחמת השחרור מבקש תגבורת ואספקה מליברמן, למשל, הלך רחוק למדי מבחינת אמירת דברים קשים על שחיתות, שוחד והפקרת הביטחון על חשבון מה שיוצא מעסקאות נשק. אבל נדמה שהדברים כבר נאמרו.

וזה ממשיך עם הצגתה של משפחת נתניהו כאצילים שמאמינים שהמלוכה ניתנה להם מידי שמיים, בהצגתו של בוז'י הרצוג כלוזר שמסרב להבין שזמנו עבר, בהצגתו של שר האוצר משה כחלון כמחלק מתנות פופוליסטי. ראינו, שמענו.

מערכון אחד עבר את הגבול אמש. זו לא הייתה "סאטירה שלא דופקת חשבון" אלא חוסר מודעות משווע לאקטואליה ובכלל, לשנה שבה אנו חיים. להציג את ציפי לבני כאישה שיושבת על הבר, משתכרת עד כלות ומחפשת להיאנס, דווקא בשבוע שבו הטרדה ותקיפה של נשים הן ה־נושא שעל סדר היום — זו פאשלה. אם איש לא חשב שם שהקטע צריך לעוף, אז "מדינת הגמדים" ממצבת את עצמה במודע כתוכנית עם הומור סבאים בעייתי.