"מייקל ג'קסון היה אדם מוזר מאוד. והוא התנהג באותו אופן מוזר גם במהלך המשפט שלו", נזכר רון זונן, עוזר התובע המחוזי ולשעבר ראש מחלקת פשעי המין של מחוז סנטה ברברה בקליפורניה. "היו פעמים שבהם הוא הגיע מסומם לגמרי או לבוש בפיג'מה, והיו פעמים שבהם הוא לא הגיע לדיונים בכלל והשופט היה צריך לזמן אותו. כמה פעמים הוא לא הגיע בגלל שהוא אישפז את עצמו. הוא לא היה אדם שמקפיד על הכללים כמו אחרים, וזה לדעתי מתיישב בצורה מצוינת עם העובדה שמייקל התפרסם והתעשר בגיל מאוד צעיר. אני לא חושב שהוא הבין שחלים עליו אותם הכללים שחלים על שאר האנשים בעולם".
לא הרבה אנשים צללו לפרטי חייו ההזויים של ג'קסון כמו זונן, התובע שניסה להכניס אותו לכלא על פדופיליה ("הוא עבר המון ניתוחים פלסטיים על פניו עד לנקודה שבה הרס את האף שלו לחלוטין", הוא מפגין בקיאות. "אני לא יודע אם הוא הבין את זה אבל כשעשו לו את הנתיחה שלאחר המוות מצאו שזה פשוט לא היה האף שלו, זאת הייתה פרוטזה"). זה היה הרבה לפני הסערה שעורר הסרט התיעודי 'לעזוב את נוורלנד', המציג עדויות של שני גברים שמספרים כי מלך הפופ התעלל בהם מינית בילדותם. לצד התובע המחוזי הראשי טום סנדון, הוביל זונן את התביעה נגד ג'קסון במשפט המתוקשר שנערך ב־2005 בגין התעללות מינית בנער נוסף, גאווין ארוויזו בן ה־13, ובמשך חודשים ארוכים ניתח וחקר כל היבט בחייו של ג'קסון וביחסיו עם ילדים צעירים. בכתב האישום יוחסו לו אישומים שיכלו לשלוח אותו ל־18 שנות מאסר. בתום ארבעה חודשים אינטנסיביים, זוכה ג'קסון מכולם.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"אם מישהו חושב שאפשר להרשיע אדם מפורסם באופן שבו אפשר להרשיע אדם ממוצע שאף אחד מעולם לא שמע עליו הוא הוזה. זה פשוט סטנדרט אחר לגמרי", הוא מסביר היום, כמעט 15 שנים לאחר מכן, את ההפסד הצורב ההוא. "לביל קוסבי היו 60 נשים שהתלוננו נגדו. 60! חבר המושבעים מחפש רמת ודאות הרבה יותר גבוהה ממה שהם מחפשים אצל האדם הממוצע. היית יכולה לדמיין אדם רגיל שאנשים בשכונה היו רואים שילדים צעירים מבקרים אצלו באופן קבוע ונשארים איתו לאורך ימים ושבועות? והם מתחלפים כל הזמן וישנים עם האיש הזה כל לילה? כל השכונה הייתה מתקוממת! זה התרחש בנוורלנד לאורך שנים, וכולם ידעו".
× × ×
על אף הזיכוי, לזונן אין ספק שג'קסון היה אשם במעשים כלפי ארוויזו בדיוק כפי שהוא אשם בכל המיוחס לו ב'לעזוב את נוורלנד'. כשהתיק הפלילי הזה התגלגל לידיו, כבר ריחפה מעל ג'קסון עננת האשמות בת יותר מעשור. כבר ב־1993 הוביל סנדון חקירה נגד ג'קסון, שהואשם על ידי ילד נוסף - ג'ורדי צ'נדלר, שהיה בן 13 - בפגיעה מינית. המקרה עורר שערורייה ציבורית, אך נסגר בהסכם פשרה שמן מחוץ לכותלי בית המשפט ובסגירת החקירה הפלילית ללא אישומים. הקריירה של ג'קסון שרדה.
ארוויזו ומשפחתו פגשו את ג'קסון לראשונה כשחלה בסרטן והכוכב הגיע לבקר אותו בבית החולים. בין השניים ניצתה חברות. כבר ב־2000 ביקר ארוויזו לראשונה באחוזת נוורלנד - הזירה שבה לכאורה הותקפו מינית רבים מקורבנותיו של ג'קסון. ואז, שלוש שנים אחר כך, שודר בטלוויזיה בבריטניה ובארצות־הברית הסרט התיעודי 'לחיות עם מייקל ג'קסון', סרטו של מרטין באשיר שהורכב מסדרת ראיונות חושפניים עם ג'קסון.
במהלך הסרט מדבר ג'קסון על כך שהוא נוטה לחלוק מיטה עם ילדים ואף נראה מחזיק ידיים עם ארוויזו. בסרט מגן ארוויזו על חברו, מבטיח שהכל תקין ומסביר שג'קסון הוא פשוט "מבוגר עם נשמה של ילד", אבל את הרשויות זה לא סיפק: שידור הסרט בבריטניה ובארה"ב הוליד את החקירה החדשה. גרסתו של ארוויזו השתנתה לחלוטין, וב־2003 הוגש נגד ג'קסון כתב אישום על שבעה סעיפים של התעללות מינית בקטין, שני מקרים של שימוש באלכוהול למטרות התעללות מינית בקטין, ובניסיון לכלוא אותו ואת משפחתו בנוורלנד.
איך ג'קסון ניסה לכלוא את משפחת ארוויזו?
"צריך להבין שנוורלנד היה מקום גדול ומבודד, אי־אפשר פשוט לצאת משם ברגל, זה מרחק של קילומטרים על קילומטרים מהעיר הקרובה. אתה גם לא יכול פשוט להרים טלפון ולצלצל למי שאתה רוצה כי כל השיחות בנוורלנד היו מוקלטות אז. עובדיו של ג'קסון לקחו את גאווין ואחיו מאמא שלהם, ג'נט, ובודדו אותם, כך שזה היה קשה מבחינתה לקחת את הילדים ולעזוב. הם גם תיכננו להעביר את כל המשפחה לברזיל ולהוציא אותם מחוץ לארה"ב. הם כבר רכשו כרטיסים בכיוון אחד לכולם, אירגנו ויזות, דרכונים, הכל היה מוכן. הם פשוט לקחו שליטה על כל מהלך החיים של המשפחה הזו. הם שיכנעו את ג'נט שאסור להם לצאת מחוץ לנוורלנד כי מחכים להם בחוץ אנשים מסוכנים שירצו לפגוע בה ובילדיה, מעריצים שחושבים שהקשר של משפחת ארוויזו ומייקל ג'קסון מוּנע ממניעים זדוניים. אנחנו יודעים בוודאות כי יש הקלטות. זו הייתה חטיפה פסיכולוגית יותר מאשר חטיפה פיזית".
מה לגבי הטענה הרווחת שמייקל ג'קסון היה אדם מבוגר עם נפש של ילד?
"אני שמעתי את הטענה הזאת הרבה, והטענה הזאת הייתה גם חלק מההגנה של ג'קסון במשפט - שהוא היה רק ילד שאהב לשחק עם ילדים והשינה שלו עם ילדים הייתה בסך הכל מסיבת פיג'מות. בזה הם ניסו לשכנע את חבר המושבעים, וכנראה שברמה מסוימת גם הצליחו. מעולם לא האמנתי שזה נכון. הכוונה שלהם הייתה להוכיח שההתפתחות המנטלית של ג'קסון נעצרה בילדות, כשלמעשה זה מעולם לא היה המקרה של ג'קסון. הוא ניהל את האימפריה ואת הכסף שלו באופן יעיל. הוא היה איש עסקים ממולח ואדם מאוד מניפולטיבי - וזה ממש לא קו אופי של ילד בן עשר. הוא ידע איך לעשות מניפולציות על ילדים בצורה מזעזעת ויעילה עבור המטרות הזדוניות שלו. הוא היה לחלוטין בגיל הכרונולוגי שלו גם ברמה הרגשית וגם ברמה האינטלקטואלית. הוא היה מניפולטור ברמות הגבוהות ביותר, כמו גם עבריין ברמות הגבוהות ביותר".
זיהית דפוס מסוים אצל הקורבנות של ג'קסון?
"ג'קסון אהב מראה מסוים של ילדים. בדרך כלל אלו היו ילדים עם גוון עור מעט כהה, מראה ים־תיכוני, קצת ישראלי אפילו. הם היו ילדים נאים, עם פנים יפות, צבע עיניים כהה. היו כמה יוצאי דופן, לדוגמה ג'יימס סייפצ'ק (אחד המרואיינים ב'לעזוב את נוורלנד'), שהיה מעט בהיר בילדותו. הצגנו את התמונות של כל הילדים בזמן הדיון המכריע בבית המשפט: תמונות של ווייד רובסון, ברט בארנס, צ'נדלר וגאווין, וכולם היו דומים אחד לשני, ארבעתם נראו אותו הדבר. אפילו אני, שהייתי לגמרי מעורב בתיק הזה, הייתי צריך רגע לזהות מי זה מי. הוא רצה אותם במראה מסוים. מייקל אפילו לא הצליח לשבור את הדפוס הזה של עצמו. אני חשבתי שזו חתיכת ראיה משמעותית, ולכן הצגנו את התמונות שלהם על הקיר. אבל כנראה שזה לא הספיק אז".
אילו אנשים הרכיבו את חבר המושבעים שזיכה אותו?
"היו לנו שישה־שבעה חברי מושבעים מתוך ה־12 שהוחלפו לסירוגין. קשה מאוד לבחור חבר מושבעים לתקופה של שישה חודשים של משפט כי לא הרבה אנשים יכולים לעזוב את עבודתם לזמן כזה. אז זה הסתכם במובטלים, או באנשים שפרשו לגמלאות, וזה לא בהכרח חבר המושבעים הטוב ביותר. חבר מושבעים טוב מורכב מאנשים פעילים, שעובדים ביום־יום, אנשים עם משפחות שאחראים לחיים של אנשים אחרים ושיודעים איך לקבל החלטות. אתה בהחלט לא רוצה חבר מושבעים של אנשים שלא עובדים או אנשים צעירים מדי וחסרי ניסיון שלא מצליחים למצוא עבודה. ולכן אני חושב שזה השפיע על התוצאה של המשפט".
היית בנוורלנד?
"הייתי ולא אהבתי את המקום בכלל. שטח מאוד גדול עם הרבה בניינים. היה שם גן חיות, קרקס, אפילו אגם קטן, מקום מאוד מפתה לילדים. היה שם כל דבר שילד בן עשר רוצה לשחק איתו. אבל בלי חוקים, רגולציה והורים. מצאנו שם הרבה חומרים למבוגרים, הרבה מגזינים פורנוגרפיים שהוא הראה לילדים. כתב ההגנה היה שהוא לא הראה להם את הפורנו, אלא שהילדים חיטטו בדברים שלו ומצאו אותם לבד".
× × ×
ההגנה של ג'קסון במהלך המשפט הייתה עיקשת וחסרת רחמים. הם הביאו עדי אופי, כמו הילד־כוכב מקולי קאלקין שהעיד כי יחסיו עם ג'קסון היו תמימים, הראו שהמשפחה ביקשה כסף מג'קסון וטענו כי היא מוּנעת מבצע כסף, הביאו סלבריטאים נוספים שהעידו כי גם מהם ניסתה המשפחה לסחוט כסף, וגייסו את המשפחה ואת החברים של ג'קסון, ובהם אשתו לשעבר ליסה־מארי פרסלי, להפצת דבר חפותו. זונן מאמין עד היום ששקרים נאמרו על דוכן העדים על בסיס קבוע.
איך התמודדתם עם הטענה שמייקל לא היה הסלבריטאי היחיד שהמשפחה ניסתה לסחוט ממנו כסף?
"האם לא ביקשה כסף מסלבריטאים אחרים אבל בעלה כן, כשגאווין היה חולה בסרטן והוא היה צריך כסף עבור מימון הטיפולים. האב, שהיה עבריין, ביקש כסף מהקומיקאי ג'ורג' לופז (שגם העיד במשפט). הוא עזב את המשפחה כשגאווין היה בן 11 והם מעולם לא ראו אותו שוב".
האמנת אז לעדותו של מקולי קאלקין?
"אני חושב שמקולי קאלקין שיקר בעדות שלו. גם הוא בילה המון זמן עם מייקל. הייתה לנו עדה שראתה איך מייקל ג'קסון הכניס יד למכנסיו של קאלקין ואחז ברגלו. אני לא האמנתי שהוא דובר אמת. אבל שוב, לא הייתי שם, ואלה החיים שלו. הוא צריך להחליט מתי ואיך לספר מה באמת קרה שם".
מה לגבי העדות של ליסה־מארי פרסלי?
"לא האמנתי לה, דיברתי עם ליסה ארוכות והיא אמרה לי דברים אחרים לחלוטין מהדברים שהיא אמרה בעדות שלה. היא לא העידה במשפט על זה שהוא הטריד ילדים אלא יותר על האישיות של ג'קסון. אבל היא קיבלה ממנו סכום של 500,000 דולר מיד בסיום המשפט, אז כמובן שהייתה הרבה שחיתות במשפט הזה. ליסה הייתה מאוד שונה על דוכן העדים, והיא לא הייתה היחידה. היו מספר אנשים שעלו על דוכן העדים, הביטו בג'קסון ואמרו משהו מאוד שונה ממה שהם אמרו לנו. היה המאבטח שסיפר לנו שהוא הביא יין לחדר של ג'קסון כשהוא היה שם עם שני בנים, וכשעלה על דוכן העדים הוא אמר שהוא עשה טעות והתבלבל והביא להם קוקה־קולה. הדיילת במטוס הפרטי של ג'קסון שראתה אותו מתקרב בצורה אינטימית וחשודה אל אחד הילדים, פתאום לא זכרה את המקרה הזה על דוכן העדים. אז זה קרה הרבה, הם היו עולים על הדוכן, רואים את ג'קסון ומשתתקים. זו הייתה אחת הבעיות שלנו בהתמודדות מולו".
הבחנת בשינוי במצב הפיזי של ג'קסון לאורך התקופה של המשפט?
"לא ראיתי שינוי במצבו, הוא בעיקר העמיד פנים שהוא חלש וחולה. הוא אישפז את עצמו כמה פעמים במהלך המשפט בגלל פציעות בגב. אני חושב שהוא העמיד פנים, כי מיד אחרי סיום המשפט הוא אירגן סיבוב של 50 הופעות וגם עשה בעצמו את הכוריאוגרפיה לקטעי הריקוד. מייקל היה מכור לסמים, כנראה שהוא היה גם אלכוהוליסט, הוא לא אכל הרבה ואת רוב הקלוריות שלו הוא ספג מאלכוהול. אבל אני לא חושב שהוא השתנה באופן דרמטי במהלך החודשים של המשפט כי הוא תיפקד מצוין לאחר סיום המשפט. זו הייתה הצגה. הוא אירגן מסיבה בנוורלנד בסיום המשפט לחבר המושבעים וכל המושבעים הלכו למסיבה הזו. תתארי לעצמך מה המושבעים חשבו אחרי שהם בילו במסיבה של ג'קסון בנוורלנד. את יכולה בכלל לתאר לעצמך?"
לכל אורך המשפט, מספר זונן, אחיותיו של ג'קסון, ג'נט ולה־טויה, תמכו בו במופגן. "האחיות של ג'קסון קמו באמצע נאום הסיכום שלי ויצאו מחוץ לאולם הדיונים כאות מחאה. ברגע שהתחלתי לדבר הן יצאו ועשו מזה סצנה גדולה. אני פשוט הפסקתי לדבר עד שהן יצאו ורק אז המשכתי". לאחרונה, סביב חזרתו של ג'קסון לכותרות, הוצפו ברשתות החברתיות סרטונים של לה־טויה מביקורה בתל־אביב ב־1993, שבהם היא יוצאת נגדו, בתקופה שבה הייתה בנתק ממשפחתה. "מייקל הוא אחי ואני אוהבת אותו מאוד", היא אמרה אז, "אבל אני לא יכולה ולא מוכנה להמשיך ולשתף פעולה בשקט עם הפשעים שביצע בילדים קטנים ותמימים". היא אף טענה שראתה צ'קים שכתב ג'קסון כדמי שתיקה לכמה מתלוננים. כעבור כמה שנים חידשה לה־טויה קשר עם משפחתה בעקבות גירושיה. היא חזרה בה מהדברים האלה, טענה כי הכריחו אותה לומר אותם והודיעה כי מעולם לא האמינה בהם.
זונן כמובן לא קונה את זה. "כל האחים ידעו בדיוק מה קורה וגם נתנו לזה לקרות שוב ושוב ושוב", הוא אומר גם היום. "אני בטוח שבשיחות הבין־משפחתיות שלהם הם דיברו על מה לעזאזל ג'קסון עושה עם הילדים האלה בחדר השינה. ג'קסון שילם להם סכומי כסף מטורפים והוא תמך כלכלית בכולם, ובאיזשהו מובן הם תמכו בו גם בגלל הכסף, וזה עדיין ככה. הם מאוד כועסים על הסרט החדש לא בהכרח בגלל שהם לא מאמינים שזה נכון, אלא בגלל שזה משפיע על כל מפעלו של ג'קסון. זה משפיע על המותג מייקל ג'קסון, מותג שערכו עדיין מאוד גבוה, אפילו יותר מכשהיה בחיים".
× × ×
אחד מעדי ההגנה המרכזיים שהעידו לטובת ג'קסון היה ווייד רובסון - אחד מגיבורי 'לעזוב את נוורלנד'. רובסון, שהיה בעת משפטו של ג'קסון בן 22, סיפר מעל דוכן העדים שישן באחוזת נוורלנד יותר מ־20 פעמים, לרוב בחדר השינה של ג'קסון, וכי המוזיקאי מעולם לא התעלל בו. העדות החד־משמעית של רובסון שיכנעה את חבר המושבעים והובילה לזיכויו של ג'קסון. אבל ב'לעזוב את נוורלנד', מספר רובסון - היום בן 36 - סיפור שונה לחלוטין. במהלך ארבע שעות מספר רובסון כי היה המאהב של ג'קסון, ונאנס על ידו בשיטתיות במשך שבע שנים. "הוא ליטף אותי ויצר מגע", הוא אומר, "מייקל נגע באיבר המין שלי. הוא אמר לי, 'אתה ואני התחברנו על ידי אלוהים, נועדנו להיות יחד וזו הדרך שבה אנחנו מפגינים אהבה'". זונן מאמין שאם רובסון היה מספר את האמת בזמן המשפט, ג'קסון היה מורשע באופן ודאי.
מה חשבת על עדותו של רובסון בזמן אמת?
"היה לנו הרבה מידע על ווייד רובסון ועל מה שקרה בינו לבין ג'קסון באותם זמנים. המידע הגיע מהילדים שכן שיתפו איתנו פעולה ודיברו, ג'ורדי צ'נדלר, גאווין ארוויזו, לכן היינו מאוד סקפטיים לגבי העדות של ווייד כי האמנו שכמעט אין סיכוי שהזמן שהם העבירו יחד היה תמים, מדובר בימים, לילות וחודשים ארוכים שהם בילו יחד. לא האמנו לזה שג'קסון אפילו לא ניסה לגעת בווייד. היינו משוכנעים שהוא קורבן כמו ג'יימס סייפצ'ק. ידענו בדיוק מה התרחש בנוורלנד ולא מצאנו שום היגיון בעדות שלו. גם לא התרשמנו מכך שהעדות שלו הייתה אמיתית או כנה אז. יכול להיות שבאותו זמן זווית הראייה שלי הייתה מוטית בגלל שהאמנתי בכל ליבי וידעתי שהוא משקר, אבל גם האופן שבו הוא הציג אז את עדותו עשתה עליי רושם שיש פה אדם הגון, שיושב על כיסא ומדבר בפני קהל של יותר מ־100 איש ופשוט משקר, ככה הרגשתי, וכמובן שצדקתי. זה בדיוק מה שהוא הודה עכשיו שקרה".
ומה דעתך על הסרט?
"זה היה קשה לצפייה אפילו בשבילי, ואני חייתי בתוך זה. חייתי בתוך זה לאורך כל חודשי המשפט. נקודת המבט שלי שונה מנקודת המבט של האדם הממוצע. ברור שזה קשה לצפייה, כי אנשים משתפים בסרט מה הוא עשה להם, אבל זה היה בשבילי קשה לצפייה בגלל האירוניה - כי באותו זמן הם לא היו שם כדי לתמוך בקורבן בתיק שלי. המיוצג שלי, גאווין ארוויזו, היה בסך הכל בן 15 כאשר הוא העיד בבית המשפט. 15 זה עדיין גיל מאוד צעיר כדי להתמודד מול כל העולם. זה היה משפט מאוד אגרסיבי, כל האנשים באולם הדיונים היו עוינים כלפיו, צרחו עליו, המעריצים של מייקל ג'קסון שנאו אותו, וגם התקשורת הייתה סקפטית, כי כולם חשבו שהוא רודף אחרי הכסף של מייקל. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורו, וכשצפיתי בסרט חשבתי על כמה היה יכול להיות לו הרבה יותר קל וגם למהלך החיים שלו, אם שני אלה (רובסון וסייפצ'ק) היו מתוודים ואומרים את האמת באותו הזמן. המושבעים היו יכולים לשמוע שני עדים נוספים וזה היה עושה את כל ההבדל. הסרט רק חיזק את כל מה שכבר ידעתי על ג'קסון, שום דבר לא הפתיע אותי".
הופתעת שרובסון וסייפצ'ק החליטו לחשוף את הסיפורים?
"זה לא מפתיע אותי כי רוב הקורבנות של התעללות מינית בסופו של דבר מספרים על כך. אני חושב שהם תיארו את זה באופן מדויק בסרט - אתה יכול להיראות אדם נורמטיבי ומוצלח שטוב לו בחיים, אבל אתה לא באמת יכול לנהל חיים בריאים אם אתה חי בהכחשה. ואין דבר שנאמר בסרט שאני לא מאמין לו. אני יודע יותר מדי על העובדות של התיק בשביל להטיל ספק".
קשה להקטין את האפקט של 'לעזוב את נוורלנד'. "מספיקה צפייה של שתי דקות בלבד מתוך ארבע השעות של הסרט כדי להבין שמורשתו של מייקל ג'קסון לא תהיה יותר מה שהייתה לפני יציאתו של הסרט", נכתב במאמר ב'גרדיאן'. מיד לאחר שידור הפרק, אין־ספור ערוצי תקשורת בארה"ב וברחבי העולם פירטו באריכות את המתרחש בסרט. גם תוכנית הספיישל של אופרה ווינפרי ששודרה מיד אחרי הקרנת הסרט, שבה היא ראיינה את רובסון וסייפצ'ק, גיבורי הסרט, עוררה הדים רבים כאשר רובסון הודה שעד לאחרונה כלל לא החשיב את מה שעבר עם ג'קסון כ"התעללות מינית". תחנות רדיו בקנדה ובניו־זילנד כבר הודיעו כי יפסיקו לשדר את שיריו של ג'קסון באופן רשמי, וגם בגלגלצ החליטו להפחית את כמות ההשמעות של שיריו בתקופה הקרובה "מתוך התחשבות ברגשות שמעורר הסרט", לפי תגובת גלגלצ, שמסרה עוד כי "ההחלטה תיבחן שוב בעוד מספר שבועות".
מאז הקרנת הבכורה מנסים מנהלי העיזבון של ג'קסון להילחם בשידורו. לטענתם, כמו המתלוננים הקודמים, גם רובסון וסייפצ'ק מונעים מבצע כסף. הם אף הגישו תביעת דיבה על סכום של 100 מיליון דולר נגד HBO. גם פריס ג'קסון, בתו של הכוכב, יצאה להגנתו ברשתות החברתיות והבהירה שהיא לא תיתן ל"שקרים" לפגוע בשלוותה. "תעשנו קצת גראס ותרגיעו", קראה לכל מי שעוסק בזה.
צריך להחרים את המוזיקה שלו לדעתך?
"קשה שלא להאזין למוזיקה שלו. אם שיר שלו יתנגן ברדיו אני אכבה את הרדיו או אעביר לתחנה אחרת, וכמובן שאם תהיה לי אפשרות בחירה אני לא אאזין. אבל אם אהיה במסיבה ושיר שלו יושמע ברקע אני לא אעזוב את המסיבה. אני גם לא מאמין שהמוזיקה שלו צריכה להיות בהכרח מוחרמת. אני לא חושב שצריך למנוע מאנשים את העונג שבהאזנה לה".
מה הרגשת ביום שבו מייקל ג'קסון מת?
"לא הייתי עצוב כי ציפיתי לזה, ידעתי שהוא מכור לסמים ואנשים שמכורים לסמים לא חיים חיים ארוכים ובריאים. הופתעתי שזה לא קרה במהלך המשפט. אני חייב להודות שלא עלה בי שום רגש בנוגע לידיעה הזו. לא חשבתי שהוא יחיה עוד הרבה שנים".
